חיל האוויר של צבא השחרור העממי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיל האוויר של צבא השחרור העממי
Emblem of People's Liberation Army Air Force.svg
Air Force Flag of the People's Republic of China.svg
Roundel of China.svg
Roundel of China – Low Visibility.svg
סמל, דגל ורונדל של חיל האוויר של צבא השחרור העממי
פרטים
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
שיוך צבא השחרור העממי
סוג זרוע אוויר
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1949 עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות מלחמת קוריאה, משבר מצרי טאיוואן הראשון, משבר מצרי טאיוואן השני, מלחמת סין-וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיל האוויר של צבא השחרור העממיסינית מסורתית: 中國人民解放軍空軍, באנגלית: People's Liberation Army Airforce, או בראשי תיבות: PLAAF) הוא זרוע האוויר של צבא השחרור העממי של סין.

כוחו האווירי הכולל של צבא השחרור העממי הוא השלישי בגודלו בעולם וכולל כ-2,300 כלי טיס מתוכם כ-1,700 בחיל האוויר.[1] שאר כלי הטיס משתייכים לצבא השחרור העממי המפעיל בעיקר מטוסי תובלה, מסוקי סער וקרב וחיל הים של צבא השחרור העממי שמפעיל כלי טיס מגוונים למשימות ימיות, בהם גם כלי טיס קרביים.

החיל הוקם בשנת 1949 במטרה להגן על שמי הרפובליקה העממית של סין ובשביל להשתתף בפלישה המתוכננת לטאיוואן. החיל השתתף במלחמת קוריאה בה השיג את מרבית ניסיונו המבצעי.

הארגון והמשימות של חיל האוויר של צבא השחרור העממי היה הגנתי בעיקרו במשך מרבית שנות קיומו, אך מתחילת המאה ה-21 החיל עבר מספר רפורמות בארגון, בתורות הלחימה והן בהכשרה ויועדו הפך ליותר התקפי, מודרני ואסרטיבי. שבעת האזורים הצבאיים אורגנו מחדש לחמישה פיקודי זירות עיקריים, כאשר כל פיקוד אחראי על התמודדות עם מדינות שכנות באזור המוגדר לו. חיל האוויר הסיני הוא שותף פעיל ומשמעותי בכל הסכסוכים הטריטוריאליים שהרפובליקה העממית של סין מתמודדת עימם ומשמש רבות כאמצעי להפגנת כוח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי החיל
שם השם באנגלית תאריכים הערות
ליו יאלו Liu Yalou 1949-1965 חבר בוועדה הצבאית המרכזית
וו פאקסיאן Wu Faxian 1965-1971 טוהר לאחר ניסיון הפיכה כושל
--(אין)-- ----- 1971-1973
מה נינג Ma Ning 1973-1977
ז'אנג טינגפה Zhang Tingfa 1977-1985 חבר בוועדה הצבאית המרכזית
וואנג האי Wang Hai 1985-1992
צאו שואנגמינג Cao Shuangming 1992-1994
יו ז'נגוו Yu Zhengwu 1994-1996
ליו שאניאו Liu Shunyao 1996-2002
קיאו קינגשן Qiao Qingchen 2002-2007 חבר בוועדה הצבאית המרכזית
סו קיליאנג Xu Qiliang 2007-2012 חבר בוועדה הצבאית המרכזית
מה סיאוטיאן Ma Xiaotian 2012- חבר בוועדה הצבאית המרכזית

שנות ההקמה 1924-1953[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטנה (3 תמונות)

בשנת 1924 המפלגה הקומוניסטית תוך ניסיון ליצור כוח צבאי משמעותי החליטו על בנין כוח אווירי לוחם, לשם כך נשלחו צעירי המפלגה לקורסי טיס בברית המועצות. עם זאת לקח לכוחות הקומוניסטיים עד שנת 1949 לבסס את הכוח ולבנות חיל אוויר. בשנים הללו הכוחות הקומוניסטים נשענו על מטוסי שלל מייצור יפני או אמריקאי וצוותי אוויר בעלי הכשרה מינימלית או טייסים שערקו משירותם של מנהיגים צבאיים אחרים. הסינים אימצו את שיטת ההכשרה הסובייטית שהייתה איטית אבל מקיפה והתאימה לחניכים בעלי השכלה נמוכה, שהיו זמינים למפלגה הקומוניסטית.

תחילת השותפות עם ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 לאחר סיום מלחמת סין-יפן השנייה ולאחר בריחת הכוחות הלאומנים לפורמוסה המפלגה החליטה להקים חיל אוויר, הן בשביל לסייע בפלישה לפורמוסה והן בשביל להגן על שמי המדינה מהכוחות הלאומנים שנהנו מחופש כמעט מוחלט בשמי סין. הסינים סיכמו עם ברית המועצות שותפות ביטחונית במסגרתה יוקם חיל עם מטוסים מייצור סובייטי ובהכשרת אנשי חיל האוויר הסובייטי. לשם כך הוקצו מאות כלי טיס ונפתחו 6 בתי ספר לטיסה ברחבי סין. כמו כן הוקצו מספר דיוויזיות להגנה זמנית על שמי סין.

בפועל בתקופה זאת אנשי חיל האוויר הסובייטי שלטו על ההכשרה, על הבקרה והמבצעים בחיל האוויר הטרי והיוו את עמוד השדרה שלו.

מלחמת קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה של הטייסות הראשונות בחיל האוויר של צבא השחרור העממי, 1952.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לוחמה אווירית במלחמת קוריאה

לקראת מלחמת קוריאה ובחודשים הראשונים במהלכה, לפני הצטרפותה של סין למלחמה, הסינים עסקו בתפקידו של חיל האוויר שלהם והסיוע הצבאי של רוסיה. לאחר דין ודברים סוכם שקורפוס של חיל האוויר הרוסי יסייע בהגנה על שטח אווירי מוגבל בצפון קוריאה על גדת נהר יאלו, וכוחות של חיל האוויר של צבא השחרור העממי במסגרת חיל המתנדבים הסיני יספקו סיוע אווירי לכוחותיהם.

אף על פי שהרוסים טסו בשמי קוריאה ימים ספורים לאחר הצטרפותה של סין למלחמה באוקטובר 1950 טייסים סינים טסו לראשונה בשמי המערכה החל מנובמבר. בפרוץ המלחמה סופקו לחיל האוויר הסיני מטוסי מיג-15 שטסו לראשונה מעל קוריאה ב-1 בנובמבר 1950, באותו החודש חילות האוויר של סין וקוראיה הצפונית יצרו מטה פיקוד משותף תחת חיל המתנדבים הסיני ובפיקודם של קצינים סינים. רוב הקורפוסים של מטוסי הקרב בקוריאה הפעילו את מטוסי ה-Yak-9P וה-Mig-9. ארבע מתוך היחידות הוסבו תוך חודשים ספורים למטוסי מיג-15. במתקפה של נובמבר 1951 הכוחות האלה לא הצליחו להתמודד עם כוחות האוויר של האו"ם והסובייטים ציידו את הסינים בעוד מטוסי מיג-15 שהוטסו על ידי 10 דיוויזיות. במהלך הלחימה כ-800 טייסים סינים טסו בשמי קוריאה על מטוסים מדגמים ה-מיג-15, ‏Tu-2, ‏Yak-9P, ‏La-9, ‏La-11 ו-‏Po-2 בתמיכה קרקעית של כ-59,700 אנשים.

במקביל בתקופה זאת חיל האוויר של צבא השחרור העממי התעסק בארגון והתעצמות. עד שנת 1953 למשל חיל האוויר הקים 13 בתי ספר לטיסה שהכשירו 5,945 אנשי צוות אוויר ולמעלה מ-24,000 אנשי צוות קרקע. בסוף המלחמה החיל כלל 28 דיוויזיות אוויר ו-3,000 כלי טיס. כמו כן בשנת 1950 הוקם כוח הצנחנים של חיל האוויר שהפך בשנת 1960 לקורפוס בפני עצמו.[2]

ההתעצמות 1954-1966[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זאת חיל האוויר עבר שינויים רבים עקב הניסיון במלחמת קוריאה. חיל ההגנה האווירית אוחד עם חיל האוויר, הוקם מערך סוללות הטילים נגד מטוסים, והושלמו הקמת מפקדות אזוריות לפי החלוקה לאזורים הצבאיים של חיל האוויר. כמות בתי הספר גדלה ל-29 והחלה הכשרה על פי תוכניות שנבנו על ידי הסינים מניסיונם במלחמת קוריאה.[2]

ההאטה - המהפכה התרבותית 1966-1976[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי מיג-15 סינים, שנת 1977

מבחינת חיל האוויר המהפכה התרבותית הייתה תקופה של גידול במספרים אבל האטה משמעותית בהתפתחות ובמוכנות החיל. זאת בשל ניסיון ההפיכה הכושל של שר ההגנה לין ביאו. לין ניסה להימלט מהמדינה במטוס של חיל האוויר שהתרסק בהרי ההימלאיה. מאו דזה דונג האשים את מפקד חיל האוויר וו פאקסיאן בהשתתפות בניסיון הפיכה ועל כן הוא הודח בשנת 1971 ונשפט ל-17 שנים בכלא. עד שנת 1973 חיל האוויר היה ללא מפקד. בתקופה זאת גם החל הקרע בין ברית המועצות לרפובליקה העממית של סין במהלכה נותקו היחסים הביטחוניים.

חיל האוויר מנה בשנת 1970 760,000 אנשים בכ-50 דיוויזיות שהיווה את השיא ההיסטורי של החיל בכמות כוח האדם. עם זאת, שעות הטיסה השנתיות לאיש צוות אוויר נפל מ-123 שעות טיסה לכדי פחות מ-80 בשל חוסר בהוראות מהמטה, מחוסר בחלקי חילוף, מחסור דלק, בעיות אחזקה, ובשל החשדנות כלפי החיל.[3]

מודרניזציה - 1976 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המתארת את שבעת האזורים הצבאיים של צבא השחרור העממי לפי הארגון הישן.

בשנת 1976 בוצעו צמצומים בכוח אדם מ-760,000 ל-570,000 אנשים.

החל משנת 1977 החל תהליך של שינוי ההכשרה, הרגולציה, המשמעת, אחזקה, לוגיסטיקה וכדומה. בשנת 1982 מוסדות החינוך וההכשרה של חיל האוויר שהציעו בעבר תוארי טכנאי והנדסאי בלבד החלו להציע תארים ראשונים. ב-1988 ו-1990 חיל האוויר החל להציע תואר שני ודוקטורט בהתאמה. באותה תקופה החיל רכש את רוב מטוסיו מתעשיית המטוסים המקומית, כאשר מרביתם היו העתקים של דגמים קיימים.

בתחילת שנות ה-90 עם פתיחת הכלכלה הסינית לעולם החל גם שינוי הדרגתי בתפיסת הביטחון של המפלגה. סין רכשה כלי טיס מודרניים מרוסיה, וכן רכשה טכנולוגיה ממדינות שונות שמצאו את דרכן לדגמים שיוצרו במדינה.

מלחמת המפרץ הראשונה יצרה הדים בחיל האוויר מכיוון שהכוח האווירי של בעלות הברית הצליח לשתק את הצבא העיראקי במהירות על ידי שימוש בכלי נשק מתוחכמים. עקב מלחמה זאת החלה תקופת מחקר שלאחריה, בתחילת שנות ה-2000 השתנתה תורת הלחימה של חיל האוויר של צבא השחרור העממי והחל תהליך רפורמות מעמיקות שנמשכות עד היום.[4]

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הארגוני של חיל האוויר של צבא השחרור העממי[5]
פיקוד עליון
 
 
 
הוועדה הצבאית המרכזית
军委
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפקדת הציוד
空装
 
המפקדה הלוגיסטית
空后
 
המפקדה הפוליטית
空政
 
מפקדת המטה
空司
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רמת החיל
 
 
 
 
 
מפקדת החיל
空军
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חמישה פיקודי זירות
 
מוסדות מחקר
 
מוסדות אקדמיים
 
יחידות תחת הפיקוד
הישיר של מפקדת החיל
 
 
 
 
 
 
 
 
רמת הדיוויזיהדיוויזיה אווירית
航空兵师

בין 2–4 רגימנטים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רמת הרגימנטרגימנט אווירי
航空兵团

בין 2–3 גפים
 
 
 
 
 
 
 
מפקדת מתקני שדה
场站
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רמת הפלוגהגף טיסה
飞行大队

בין 2–5 טייסות
 
 
 
גף אחזקה
机务大队
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רמת המחלקהטייסת טיסה
飞行中队

בין 2–4 כלי טיס
 
טייסת אחזקה
机务中队
מוסכים
וסדנאות
修理厂
מחלקת לוגיסטיקה

ה-PLAAF כולל ארבע מפקדות כלליות המקבילות במבנה למפקדות העליונות של הצבא:

  • מפקדת המטה - מרכזת את כל הפיקוד המבצעי של החיל ושולטת על פריסת הכוחות, מודיעין, תקשורת, שליטה ובקרה אווירית, שירותי מזג אוויר, מחקר, הדרכה ובטיחות. כמו כן המפקדה אחראית על ארגון היחידות המבצעיות, ניהול כוח האדם ניהול רישום והתיעוד על אנשי החיל וכדומה.
  • המפקדה הפוליטית - אחראית על רישום ומסמכי קצינים פוליטיים, על מוסדות המפלגה בחיל, תעמולה, ביטחון מידע, משמעת וביקורת, שיפוט, פעילות חברתית, וניהול היחסים בין הגופים האזרחיים לצבאיים. לכל היחידות בצבא השחרור העממי יש קצין פוליטי (קומיסר) מקביל בדרגתו למפקד היחידה, זה כולל את חיל האוויר עד לרמת הטייסת.
  • מפקדה לוגיסטית - אחראית על הובלה ושינוע, תקציבים, חומרים ואספקה ושירותי רפואה בחיל.
  • מפקדת ציוד - אחראית על אחזקת כלל מערכות הנשק של החיל וכן על ניהול אורך חיי המערכות והביקורות שלהם.

ה-PLAAF מאורגן סביב יחידת הדיוויזיות האוויריות. כאשר מבחינת יחידות הטיסה כל דיוויזיה כוללת לרוב שלושה רגימנטים שהן בתורן כוללות שתיים עד שלושה גפי מטוסים כאשר כל גף כולל בממוצע בין 8–10 כלי טיס (שהן 2–5 טייסות), הגפים כוללים את הטייסות שהן היחידות הבסיסיות ביותר וכוללות בין 2–4 כלי טיס. כל רגימנט כולל גפי תמיכה טכנית המפעילים בתורם את טייסות התחזוקה והמוסכים שמתחזקים את כלי הטיס בבסיסים שלהם. כל דיוויזיה כוללת מפקדות יחידות שדה ברמת הרגימנט האחראיות על הבסיסים המופקדים על הדיוויזיה והן כוללות מחלקות תמיכה לוגיסטית לשאר יחידות הדיוויזיה. מרבית בסיסי ה-PLAAF כוללים רגימנט אחד אך ישנם בסיסים הכוללים שני רגימנטים.[6]

נכון ל-2010 חיל האוויר של צבא השחרור העממי כלל 29 דיוויזיות אוויר מתוכן 20 דיוויזיות מטוסי קרב, 3 דיוויזיות מטוסי תקיפה, 3 דיוויזיות מטוסי הפצצה ו-3 דיוויזיות מטוסי תובלה. כאשר מרבית הדיוויזיות הללו כוללות 2 רגימנטים, חלקן הקטן כולל 3 רגימנטים. הדיוויזיות יכולות לכלול מטוסים מדגמים שונים, אבל הרגימנטים כוללים דגם מטוס אחד בשביל לפשט את הדרישות ההדרכה, האחזקה והלוגיסטיקה.

כמו כן ה-PLAAF מפעיל קורפוס צנחנים הכפופים למפקדה הראשית של חיל האוויר. אנשי הקורפוס עוברים הכשרה מיוחדת והיא וכוללת שרשרת פיקוד נפרדת משאר יחידות החיל.

פרט לקורפוס הצנחנים, חיל האוויר ביטל את הקורפוסים האוויריים שהיו נהוגים עד שנת 2004. עם זאת, החל מ-2010 החיל התנסה בהקמת חטיבות אוויר הכוללות מספר גפי אוויר כאשר מפקדיהם הם בדרגת מפקדי גדוד. היחידות הללו אמורות לכלול דגמי מטוסים שונים בכל גף ככה שכל חטיבה היא רב-משימתית.[7] לרוב חטיבת אוויר כוללת בין -24–28 כלי טיס.[8]

הדיוויזיות האוויריות כפופות למטה האווירי של פיקודי הזירות השונות או ישירות למפקדה של חיל האוויר.

מערך הגנה אווירית - ארטילריה ראשונה ושנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לארגון המוטס החיל מחזיק במערך הגנה אווירית (防空). החשיבות של המערך הטס היא הראשונה בסדר, אחריה מערך סוללות הטילים (המכונה "ארטילריה שנייה" 二炮 - מושג זה מייצר בלבול מכיוון שטילים בליסטיים מכונים גם כן ארטילריה שנייה), ולבסוף מערך תותחי נ"מ (המכונה "ארטילריה ראשונה" 一炮). כוחות הנ"מ מאורגנים בחטיבות המפעילות גדודים, ברגימנטים המפעילים גדודים. הרגימנטים יכולים להיות כפופים לדיוויזיה בעוד חטיבות לעולם לא יוכפפו לדיוויזיה. כוחות תותחי הנ"מ לא מחזיקים בדיוויזיות, עם זאת קיימת נכון לעכשיו דיוויזיית נ"מ משולבת אחת (רגימנטים של סוללות טילים ורגימנטים של תותחי נ"מ).

כוחות הנ"מ של חיל האוויר של צבא השחרור העממי כלל נכון לשנת 2008 682 משגרים מסוגים שונים מתוכם כ-120 משגרים של סוללות S-300 מדגמים שונים. [9]

הרפורמות בחיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המתארת את חמשת פיקודי הזירות של צבא השחרור העממי.
כמות מטוסי קרב בחיל האוויר של צבא השחרור העממי בחלוקה על פי דורות בשנים 2000–2014
טבלה זאת מציגה את סדר הכוחות של מטוסי הקרב של חיל האוויר של צבא השחרור העממי ב-14 השנים הראשונות למאה ה-21.
בעוד ניכרת הירידה החדה בכמות כלי הטיס (מכ-2,500 לכ-1,300), ניתן לזהות גם ירידה חדה בכמות מטוסי קרב מהדור השני, אשר מנו בתחילת המאה כ-2,300 כלי טיס מדגמי ‏J-6, ‏J-7 ו-‏J-8 (בדגמיו המוקדמים).
כמו כן ניתן לראות את ההצטיידות המסיבית במטוסי דור 4.5 מ-0 בשנת 2000 ועד למעלה מ-400 בשנת 2014.
שינוי זה מדגים את שינוי התפיסה בשיטת ההפעלה של חיל האוויר שמכוח הגנתי שנלחם בעזרת התשה, הפך לכוח התקפי המשתמש במיטב הטכנולוגיה המודרנית.

החל משנת 1999 החלו שינויים בהגדרת האחריות של הכוחות המזוינים של סין. מהתמקדות בהגנה על גבולות המדינה בצורה בלעדית משימת הצבא עברה להגנה על הגבולות, על מוסדות המפלגה, ועל האינטרסים הסינים מחוץ לגבולות המדינה. השטח של הרפובליקה העממית של סין שבעבר חולק לאזורים צבאיים, אורגן מחדש. מספר האזורים ירד מ-7 ל-5 והם מכונים כעת פיקודי זירות בשביל לשקף את השינוי בתפיסת הביטחון של צבא השחרור העממי. כמו כן השתנתה הדומיננטיות של הצבא היבשה בכל הקשור למדיניות הביטחון. בעבר חיל האוויר היה משועבד לצורכי הצבא ולכן הוא כלל שיטות הפעלה טקטיות ואופרטיביות בלבד, ללא התחשבות בתוכניות הפעלה אסטרטגית כלל. כמו כן אנשי צבא היבשה שלטו בכל התפקידים בוועדה הצבאית המרכזית (פרט ליושב ראש הוועדה שהוא המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין ונשיא הרפובליקה העממית של סין) ואף בצמרת הפיקוד בחיל האוויר כאשר מייסודו של החיל מרבית מפקדיו היו משורות הצבא וללא שום ניסיון בטיסה. כעת הוועדה הצבאית המרכזית כוללת מקום שמור למפקד חיל האוויר ומחלקת בדרך קבע תפקידים בכירים נוספים לקצינים מחיל הים והאוויר. עם זאת, מרבית היחידות המבצעיות של חיל האוויר מוצבות בפיקודי הזירות תחת הפיקוד של הצבא והם אחראיים על ההפעלה המבצעית של כלי הטיס שלהם במהלך לחימה. אבל השינוי המהותי אפשר לחיל האוויר לא רק להשיג עצמאות מסוימת אלא גם לפתח משמעות ושיטות הפעלה אסטרטגיות המשפיעות על מדיניות הביטחון של המפלגה הקומוניסטית בסין.

במקביל, שיטת הלחימה של חיל האוויר של צבא השחרור העממי עברה שינוי מהותי מאוד הן בגלל השינוי בתפיסת הביטחון והן בגלל הלקחים שהופקו על הלוחמה האווירית המודרנית מדוגמאות של צבאות מערביים, בעיקר במלחמת המפרץ הראשונה. בעבר החיל התמקד בלוחמה כוללת, הגנתית בעיקרה; בעיני מפקדיה השגת עליונות אווירית הייתה משימה משנית שתפקידה היה לאפשר ביצוע המשימה העיקרית שהיא תמיכה טקטית בכוחות הקרקע. שיטת הלחימה העיקרית הייתה הבסת האויב על ידי תקיפה והתשה על ידי שימוש במספרים גדולים של מטוסים זולים. עתה החיל עובר תהליך מתמשך ליישום יכולות שימוש בכלי טיס מתקדמים וחימוש מתוחכם ויקר תוך התמקדות בלוחמה במערכות קצרות ובעלות עצימות גבוהה וכן בייצור הרתעה והפגנת כוח יעילה בזירות האחריות השונות.[10]

בשל דרישות התעצמות טכנולוגית החלו מספר תוכניות פיתוח לכלי טיס מתקדמים מדור 5 דוגמת ה-J-20 וכן למטוסי אימון מתקדמים דוגמת ה-L-15.

עם האורבניזציה והתיעוש של הכלכלה והחברה הסינית, נדרשו שינויים מעמיקים באופן ניהול והכשרת כוח אדם בחיל. כיום ישנם שני מסלולי הכשרה לצוות אוויר, לחניכים שמתגייסים היישר מבתי הספר העל יסודיים, ולחניכים שמתגייסים לאחר קבלת תואר ראשון מאוניברסיטה או מכללה. אלה הראשונים עוברים מסלול הכשרה של 5 שנים, ואלה האחרונים עוברים תהליך של שלוש שנים. לאחר קורס הטיס הטייסים הטריים עוברים קורס אימון ממבצעי ביחידותיהם המבצעיות או בבתי ספר ייעודיים האורך בין שנה לשנתיים. כמו כן החל משנת 2005 חיל האוויר של צבא השחרור העממי החל להכשיר נשים לתפקידי טייסות קרב, כאשר לפני כן הטייסות הטיסו מטוסי תובלה בלבד.[11]

סדרי כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקודי הזירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקודי הזירות השונים וקצוות הטווחים המעורכים של המטוסים של כל זירה וזירה. כולל ציון של אזורי הגנה וכן המים שסין טובעת עליהם בעלות.

פיקודי הזירות הן פיקודים של צבא השחרור העממי להם הציבו מספר דיוויזיות וחטיבות אוויר שכפופות להם ישירות, הסמכות הזאת נכונה בעיקר במהלך לחימה. כמו כן, מפקדת חיל האוויר מחזיקה תחת פיקודה הישיר מספר יחידות המוצבות בשטחי פיקודי הזירות אך לא כפופות להם.

פיקודי הזירות של צבא השחרור העממי הם:

  • פיקוד הזירה הצפונית (北部战区) - האחראי על הגבולות עם רוסיה מונגוליה וצפון קוריאה, כמו כן אחראי להתמודדות עם קוריאה הדרומית, יפן ובעלות בריתה. הגבולות הקרקעיים עם מונגוליה, רוסיה וצפון קוריאה הם שקטים וללא סכסוכי גבולות, על כן חיל האוויר לא מחזיק יחידות בקרבתם. למעלה מזאת, ישנו שיתוף פעולה ותיאום ביטחוני בין מונגוליה, רוסיה וסין. סין ורוסיה עורכות אימונים משותפים החל משנת 2005 המדמות התערבות במדינות מעורערות פוליטית.
סדר כוחות של פיקוד הזירה הצפונית[12][13]
שם היחידה תתי יחידות בסיס (אנגלית) סוג מטוס
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-1
(מטה ב-Anshan)
רגימנט האוויר ה-1 Anshan J-11B/BS
רגימנט האוויר ה-2 Chifeng J-10A/AS
רגימנט האוויר ה-3 Anshan J-8F,JJ-7A
דיוויזיית מטוסי התקיפה ה-5
(מטה ב-Weifang-Weixian)
רגימנט האוויר ה-13 Weifang-Weixian Q-5L/J
רגימנט האוויר ה-14 Zhucheng Q-5C/L
רגימנט האוויר ה-15 Weifang-Weixian JH-7A
דיוויזיית מטוסי התקיפה ה-11
(מטה ב-Siping)
רגימנט האוויר ה-31 Siping JH-7A
רגימנט האוויר ה-32 Dailan Sanshilipu Q-5C/L
רגימנט האוויר ה-33 Gonzhuling Huaide Q-5,Q-5J
דיוויזיית מטוסי משימות מיוחדות ה-16
(מטה ב-Shenyang Dongta‏)
רגימנט האוויר ה-46 Shenyang Yu Hung Tun JH-7A
רגימנט האוויר ה-47 Shenyang Yu Hung Tun Q-5C/L
רגימנט האוויר ה-48 Shenyang Dongta Y-7-100
Tongxian Y-5,Y-7,Z-9W
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-19
(מטה ב-Jining)
רגימנט האוויר ה-55 Jining J-11, Su-27SK/UBK
רגימנט האוויר ה-56 Zhenzhou J-7B, JJ-7
רגימנט האוויר ה-57 Shangqui J-7H, JJ-7
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-21
(מטה ב-Qiqihar)
רגימנט האוויר ה-55 Yanji J-7E, JJ-7A
רגימנט האוויר ה-56 Qiqihar J-8DH/H/F, JJ-7A
רגימנט האוויר ה-57 Mudailang-Hailang J-7H, JJ-7A
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-32
(מטה ב-Lianyungang, Baitabu)
רגימנט האוויר ה-94 Xuzhou/Daguozhuang J-7B, JJ-7A
רגימנט האוויר ה-95 Lianyungang, Baitabu J-11B/BS
רגימנט האוויר ה-96 Xintai Y-5,Y-7,Z-9B
בסיס דיילאן
(מטה Dandong)
חטיבת האוויר ה-88 Dandong/Langtou J-7E
חטיבת האוויר ה-89 Pilandian J-11B/BS
חטיבת האוויר ה-90 Wafangduian Q-5B, JJ-6
חטיבת האוויר ה-91 Lihue J-7H
  • פיקוד הזירה המרכזית (中部战区)- אחראי על הגנת המרכזים הממשלתיים והתעשייתיים של סין אחראי בשיתוף עם פיקוד הזירה הצפונית על חצי האי קוריאה ויפן. באזור בייג'ינג ולאנגזו כוללים בעיקר מטוסי קרב להגנה נקודתית פרט לדיוויזיה אחת הכוללת את מפציצי ה-H-6H האסטרטגיים.
סדר כוחות של פיקוד הזירה המרכזית[12][14]
שם היחידה תתי יחידות בסיס (אנגלית) סוג מטוס
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-7
(מטה ב-Zhangjakou)
רגימנט האוויר ה-19 Zhangjakou J-11, J-11BS, Su-27SK/UBK
רגימנט האוויר ה-20 Tangshan J-7B, JJ-7A
רגימנט האוויר ה-21 Yanging/Yonging J-7B, JJ-7A
דיוויזיית מטוסי תקיפה ה-15
(מטה ב-Datong-Huairen)
רגימנט האוויר ה-43 Datong-Huairen J10A/AS
רגימנט האוויר ה-44 Hohhot-Bikeqi J-7G, JJ-7A
רגימנט האוויר ה-45 qizhou-Dinxian Q-5B/C/L/J
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-24
(מטה ב-Tanjin Yangchun)
רגימנט האוויר ה-70 Zunhua J-10A/AS
רגימנט האוויר ה-72 Tanjin Yangchun J-10AY
הצוות האווירובטי Ba Yi Tanjin Yangchun J-10SY
דיוויזיית מטוסי ההפצצה ה-36
(מטה ב-Lintong)
רגימנט מטוסי הביון ה-106[15] Hanzhong-Chengu Y-8H, An-30, Y-12IV
רגימנט האוויר ה-107[15] Lintong H-6H
רגימנט האוויר ה-108 Wugong H-6H/M
יחידות הכפופות למטה חיל האוויר
שם היחידה תתי יחידות בסיס (אנגלית) סוג מטוס
דיוויזיית מטוסי התובלה ה-34
(מטה ב-Beijing-Nanyan)
רגימנט האוויר ה-100 Beijing-Xijao CRJ-200BLR, CRJ-700, A319-115 ACJ, 737-300, 737-700, 737-800
Beijing-Shahezhen EC225, AS322L-1
רגימנט האוויר ה-101 Xingtai-Shahe Y-7, Y-7G
רגימנט האוויר ה-102 Beijing-Nanyan Tu-154M/D, 737-3QB, Learjet 35A/36A
רגימנט האוויר ה-203 Beijing-Shahezhen Z-9B, Y-5, Y-7
כוח אסטרטגי של

מטוסי ביון בלתי מאוישים

שם היחידה לא ידוע Shahe CJ-6, BZK-005, BZK-009
  • פיקוד הזירה המזרחית (东部战区) - אחראי על הגבול הימי המזרחי של סין ועל הסכסוכים הטרטוריאליים עם טאיוואן ויפן בים סין המזרחי. אחת המטרות המרכזיות בשינוי תפיסת הלחימה וההתחמשות בתחילת המאה העשרים היא עליונות מול טאיוואן במקרה של סכסוך צבאי. למרות התהדקות מסוימת ביחסים הכלכליים והתרבותיים בין המדינות, חיל האוויר של צבא השחרור העממי מחזיק בכמויות נכבדות של מטוסי קרב והפצצה בזירה במטרה להרוות את ההגנה האווירית הטאיוואנית במטוסי קרב עדיפים. אם בעבר מטוסים טאיוואנים נהנו מחופש ויכולת פטרול על לאמצע מצר טאיוואן, הרי שהיום מטוסי קרב סינים ננעלים על המטוסים הטאייואנים בעודם מטפסים מבסיסי האם שלהם, מה שמקשה על הכוחות הטאיוואניים מלשמור על שיטות האימון והלוחמה שלהם בסוד וממטוסי הביון שלהם מלהשיג את המינימום של המודיעין הדרוש.[16]
סדר כוחות של פיקוד הזירה המזרחית[12][17]
שם היחידה תתי יחידות בסיס (אנגלית) סוג מטוס
דיוויזיית מטוסי הפצצה ה ה-10
(מטה ב-Anqing North)
רגימנט האוויר ה-28 Anqing North H-6K
רגימנט האוויר ה-29 Luhe/Ma'an H-6H, Y-8T
רגימנט האוויר ה-30 Luhe/Ma'an H-6M
בפיקוד בסיס Fuzhou חטיבת האוויר ה-40 Nanchang-Xiantang J-11A, Su-27UBK
חטיבת האוויר ה-41 Wuyishan J-11A, Su-27UBK
רגימנט האוויר ה-42 Zhangshu J-7E
חטיבת האוויר ה-85 Quzhou Su-30MKK
חטיבת מטוסי תקיפה בלתי מאוישים ה-180 - -
דיוויזיית משימות מיוחדות ה-26
(מטה ב-Wuxi-Shuofang)
רגימנט האוויר ה-76 Wuxi-Shuofang KJ-200, KJ-500, Y-8T/C
רגימנט האוויר ה-77 Nanjing-Daiiaochang KJ-2000, KJ200A, Y-8T
Nanjing Y-7-100, Y-7G
סוג ומספר יחידה לא ידוע Jujiang/Lushang Y-9
בפיקודבסיס שנגחאי (מטה ב-Quzhou) חטיבת האוויר ה-7 Wuhu J-16
חטיבת האוויר ה-8 Chanching J-10A/AS
חטיבת האוויר ה-8 Shanghai

Chinming Island

J-8DF

JJ-7A

חטיבת האוויר ה-83 Hanghzou-Jianqiao JH-7A
רגימנט האוויר ה-84 Jianxing JH-7A
חטיבה 86 Rugao J-7E, JJ-7A
חטיבה 93 Suzhou JZ-8F, JJ-7A
חטיבה 95 Lianyungang, Baitabu J-11B/BS
בריגדת מטוסי תקיפה בלתי מאוישים ה-180
(מטה במיקום לא ידוע)
קבוצת הטיסה ה-1 Liancheng Longyan Gunazhi J-6W/B-6
קבוצת הטיסה ה-2 Yangtang Li J-6W/B-6
קבוצת הטיסה ה-3 Wuyishan J-6W/B-6
קבוצת הטיסה ה-4 Ji-an/Taihe Liancheng J-6W/B-6
קבוצת הטיסה ה-5 Fuzhou J-6W/B-6
גדוד מטוסי ביון בלתי מאוישים
(מטה במיקום לא ידוע)
רגימנט מטוסים בלתי מאוישים ה-1 Nigbo/Zhuangqiao BZK-005, BZK-006
רגימנט מטוסים בלתי מאוישים ה-2 Daishan BZK-005, BZK-007
יחידות הכפופות למפקדה של

פיקוד הזירה המזרחית

חטיבת תובלה אווירית של הפיקוד המזרחי Nanjing / Lukou Mi-171-5, Y-5C, Y-7, Z-8K, Z-9B
יחידות הכפופות למטה חיל האוויר[14]
שם היחידה תתי יחידות בסיס (אנגלית) סוג מטוס
ארמיית הצנחנים ה-15

(מטה ב-Xiaogan)

דיוויזיית הצנחנים ה-43 Kaifeng Y-8C
רגימנט מטוסי התובלה ה-6 Yingshan/North Guangshui Y-5, Y-7, Y-8, Y-12IV
Xiaogan Y-5, Y-7, Y-8
גדוד מסוקים עצמאי Huangpi Z-8KA, Z-9WE/WZ, Z-10
מטוס J-11 של סין כפי שצולם ממטוס P-8 פוסידון של חיל האוויר האמריקאי מעל שמי ים סין הדרומי
סדר כוחות של פיקוד הזירה הדרומית[12][20]
שם היחידה תתי יחידות בסיס (אנגלית) סוג מטוס
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-2
(מטה ב-Suixi‏)
רגימנט האוויר ה-4 Foshan ‏ J-8DF, JJ-7A
רגימנט האוויר ה-5 Guilin J-10B
רגימנט האוויר ה-6 Suixi ‏ Su-27SK/UBK, J-11A
דיוויזיית מטוסי הפצצה ה-8
(מטה ב-Leiyang)
רגימנט האוויר ה-22 Shaodong H-6K
רגימנט האוויר ה-23 Leiyang HU-6
רגימנט האוויר ה-24 Leiyang[21] H-6K
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-9
(מטה ב-Shantou Northeast)
רגימנט האוויר ה-25 Shantou Northeast J-7E
רגימנט האוויר ה-26 Huizhou-Huiyang J-10A/AS
רגימנט האוויר ה-27 Shantou Northeast J-7D, JJ-7
דיוויזיית מטוסי התובלה ה-13
(מטה ב-Wuhan-Pozhuan)
רגימנט האוויר ה-37 Kaifeng Y-8C
רגימנט האוויר ה-38 Wuhan-Pozhuan Il-76MD/TD, Il-78
רגימנט האוויר ה-39 Dangyang Il-76MD/TD
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-18
(מטה ב-Changsha)
רגימנט האוויר ה-52 Wuhan-Shanpo J-7B
רגימנט האוויר ה-53 Changsha Su-30MKK
רגימנט האוויר ה-54 Wudangshan J-7B, JJ-7A
דיוויזיית משימות מיוחדות ה-20
(מטה ב-Guiyang-Leizhuang)
רגימנט האוויר ה-58 Guiyang-Leizhuang Y-8CB/G
רגימנט האוויר ה-59 Luzhou-Lantian Y-7, Y-8G
רגימנט האוויר ה-60 Guiyang-Leizhuang Y-8XZ, JZ-8F, JJ-7A
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-44
(מטה ב-Mengzi)
רגימנט האוויר ה-130 Mengzi J-7H
רגימנט האוויר ה-131 Luliang J-10H
רגימנט האוויר ה-132 Luliang‏ J-7H, JJ-7A
בסיס נאנינג חטיבת האוויר ה-124 Bose/Tianyang J-10A/AS
חטיבת האוויר ה-125 Nanning-Wuxu J-7H, JJ-7A
חטיבת האוויר ה-126 Luizhou/Bailian J-7H, JJ-7A
חיל המצב בהונג-קונג רגימנט מסוקים עצמאי Hong Kong/Shek Kong ‏ Z-8KH, Z-9ZH/WH
צוות טיסה של מפקדת הזירה

(מסוקים המשמשים לקישור)

-אין מידע- Guangzhou/East‏ Mi-17,Y-7, Z-9
  • פיקוד הזירה המערבית (西部战区) - אחראי על הגבולות עם מונגוליה, רוסיה (מקטע קטן), קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, פקיסטן, הודו, נפאל ובנגלדש. מרבית הגבולות הללו נחשבים לשקטים פרט לגבול עם הודו שבעזרת כוח האוויר הנייד והמודרני שלה מסוגלת לאיים על סין. למרות זאת, ובשל השטח ההררי הקשה של האזור האוטונומי של טיבט חיל האוויר לא מחזיק יחידות בקרבת הגבול. על פי מקורות זרים ישנם כ-14 שדות אוויריים בטיבט שהוכנו על ידי הרשויות לטובת שימוש אפשרי למטוסי קרב.[22]
סדר כוחות של פיקוד הזירה המערבית[12][23]
שם היחידה תתי יחידות בסיס (אנגלית) סוג מטוס
דיוויזיית מטוסי התובלה ה-4

(מטה ב-Chengdu-Qionglai)

רגימנט האוויר ה-10 Chengdu-Qionglai ‏ Y-8C, Y-9
רגימנט האוויר ה-11 Chengdu-Qionglai ‏ Y-7
רגימנט האוויר ה-2 Chengdu-Qionglai ‏ Mi-17V-5, Y-7, An-26
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-6
(מטה ב-Yinchuan‏)
רגימנט האוויר ה-16 Yinchuan West‏ Su-27SK/UBK, J-11
רגימנט האוויר ה-17 Juiquan Quingshui J-7B, JJ-7A
רגימנט האוויר ה-18 Lintao‏ J-7H, JJ-7A
דיוויזיית מטוסי הקרב ה-33
(מטה ב-Chongqing-Shashiyi)
רגימנט האוויר ה-97 Dazu J-7B, JJ-7A
רגימנט האוויר ה-98 Chongqing-Shashiyi‏ Su-27UBK, J-11
רגימנט האוויר ה-99 Zunyi-Xizhou[24] J-7BH
בסיס Urumqi
חטיבה 109 Changji J-8F/G/H, JJ-7A
חטיבה 110 Urumqi South JH-7A
חטיבה 111 Korla-Xinhiang J-11B/BS
חטיבה 112 Malan/Uxxaktal‏ J-7B, JJ-7A

מטוסי החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטנה (8 תמונות)
מטוסי החיל האוויר של צבא השחרור העממי (נכון ל-2018)
מטוסי קרב[25]
דגם תמונה ארץ ייצור דור תתי-תגמים סוג שנת כניסה

לשירות

כמות (מוערכת)
שנגדו J-7 Chengdu J-7 (2908628963).jpg סין שלישי J-7B/BH מטוס קרב 1980/1986 288/96
J-7C/D 1988/1955 ייתכן שהוצאו משירות
J-7E/L 1993/201X 120-144/24
J-7G 2004 72-82
שנגיאנג J-8 KampfflugzeugF-8China.jpg סין שלישי J-8III מטוס יירוט 1992~ ייתכן שהוצא משירות
J-8B/D 1996 12, מוסבים
J8H/BH/DH 2002 48~ סך הכל
J-8F-HF 2003 48~ סך הכל
JZ-8F מטוס ביון טקטי 2006 24-30
צ'נגדו J-10 סין רביעי J-10A/J-10 קרב רב משימתי 2006 עד 240
J-10AS קרב משימתי/אימון 2010 -
J-10B קרב רב משימתי 2014 56
J-10C 2016 80~
שניאנג J-11

Chinese Su-27.JPG

סין רביעי J-11/J-11A עליונות אווירית 2010 100~
J-11B 2010 120-180
J-11BS עליונות אווירית/אימון 2010 90
שניאנג J-16 Chinese Su-27.JPG סין רביעי - תקיפה רב משימתי 2014 80-90[26]
סוחוי Su-27 רוסיה רביעי Su-27SK עליונות אווירית 1992 20~ ייתכן והוצא משירות
Su-27UBK עליונות אווירית/אימון 1996 16
סוחוי Su-30 רוסיה רביעי Su-30MKK תקיפה רב משימתי 2004 74
סוחוי Su-35 רוסיה רביעי - קרב רב משימתי 2016 24[27]
צ'נגדו J-20 J-20 at Airshow China 2016.jpg סין חמישי - קרב רב משימתי 2016 מעל 20[28][26]
מטוסי תקיפה והפצצה[29]
דגם תמונה ארץ ייצור תתי-תגמים סוג שנת כניסה

לשירות

כמות (מוערכת)
נאנצ'אנג Q-5 Q5 parked.png סין Q-5B/L מטוס תקיפה 1983 ייתכן והוצא משירות
Q-5L 2000 המוקדמות ייתכן והוצא משירות
שיאן H-6

PLAAF Xian HY-6 Li Pang.jpg

סין H-6H מפציץ אסטרטגי 2002 48
H-6M 2006/07 28
H-6K 2011 78~[26]
שיאן JH-7

PLAAF Xian JH-7A at Chelyabinsk Shagol Air Base.jpg

סין JH-7A מטוס תקיפה 2004 132-144
מטוסי אימון[30]
דגם תמונה ארץ ייצור תתי-תגמים סוג שנת כניסה

לשירות

כמות (מוערכת)
נאנצ'אנג CJ-6 Nanchang CJ-6A Airplane over California Coastline N4183E 20110219.jpg סין CJ-6A אימון ראשוני שנות ה-60 180-190
שנגדו JJ-7 Chengdu J-7 (2908628963).jpg סין JJ-7/JJ-7A אימון מוביל 1989-אמצע שנות ה-60 100
הונגדו JL-8

Pakistan airforce K8.jpg

סין - אימון עיקרי 1996 170
גוויז'או JL-9 FTC-2000G.jpg סין - אימון מוביל 2011 50[26]
הונגדו JL-10 PLAAF Hongdu L-15 Falcon Jordan.jpg סין - אימון מתקדם 2017-2018 20[26]
שיאן H-6 PLAAF Xian HY-6 Li Pang.jpg סין H-6A אימון הפצצה אמצע שנות ה-70 12~
שיאן Y-7 Xian Y-7-100, China General Aviation AN0193499.jpg סין HYJ-7/Y-7LH אימון מטילנים ונווטים שנות ה-90 המאוחרות 48~
תמיכה, תובלה וקישור[31]
דגם תמונה ארץ ייצור דגמים סוג שנת כניסה

לשירות

כמות (מוערכת)
אנטונוב An-24/‏An-26 Polet Antonov An-24 Pichugin-2.jpg רוסיה - תובלה טקטית 1977 לא ידוע
אנטונוב An-30 Russian Space Forces Antonov An-30 Dvurekov-1.jpg רוסיה - מיפוי וסיקור 1978 4-6
איירבוס A319 US Airways A319-132 LAS N838AW.jpg סין A319-115 תובלת אחמי"ם 2013 3
בואינג 737 Mmexport1506882659769(1).jpg ארצות הברית 737-300 תובלת אחמי"ם 1988 6
737-700 תובלת אחמי"ם 2004 2
737-800 תובלת אחמי"ם 2010 4
בומברדייה CRJ200 N466SW LAX (30314755488).jpg קנדה - תובלת אחמי"ם 2001/2 5
בומברדייה CRJ700 Delta Bombardier 20071027.jpg קנדה - תובלת אחמי"ם 2014 14
שיאן H-6 PLAAF Xian HY-6 Li Pang.jpg סין HU-6 תדלוק אמצע שנות ה-90 12
איליושין Il-76

PLAAF Ilyushin Il-76MD on finals at Sanya Phoenix.jpg

רוסיה Il-76MD/TD תובלה אסטרטגית כבדה 1991 24
איליושין Il-78 Ilyushin Il-78 (s.n 0073478359).jpeg רוסיה - מטוס תדלוק 2014 3-4
טופולב Tu-154

PLAAF Tupolev Tu-154 spyplane on finals at Beijing Capital.jpg

רוסיה Tu-154M תובלת אחמי"ם אמצע שנות ה-80 4
נאנצ'אנג/הרבין/שינג'יאנז'ואנג Y-5 60066 Yunshuji Y-5 Chinese Airforce (7366263778).jpg סין Y-5C קישור ותובלה קלה שנות ה-60 200~
שיאן Y-7

Xian Y-7, Air China AN0220896.jpg

סין Y-7 תובלה טקטית 1984 60~
Y-7C 1992 80~
Y-7G תובלת אחמי"ם 2014 6
שאנשי Y-8

Shaanxi Y-8.jpg

סין Y-8C תובלה טקטית אמצע שנות ה-90 84~
Y-8H מיפוי וסיקור 2-4
שאנשי Y-9

Shaanxi Y-9 at 2014 Zhuhai Air Show.jpg

סין - תובלה טקטית 2012 [26]30
הרבין Y-12 Iran - Revolutionary Guard Air Force Harbin Y12-II.jpg סין Y-12D מיפוי וסיקור 2015 30
שיאן Y-20 Xian Y-20 at the 2014 Zhuhai Air Show.jpg סין Y-20A תובלה אסטרטגית 2016 10~[26]
מטוסי משימה מיוחדת[32]
דגם תמונה ארץ ייצור דגמים סוג שנת כניסה לשירות כמות (מוערכת)
בואינג 737

Boeing 737-36N AN1922415.jpg

ארצות הברית 737-300CP מוצב פיקוד אווירי בעל

יכולת מעקב אחרי טילים בליסטיים.

2000 2
לירג'ט 35‏/36 Learjet 35 (8738280921).jpg ארצות הברית - מודיעין אלקטרוני 2003~ 6
טופולב Tu-154 PLAAF Tupolev Tu-154 spyplane on finals at Beijing Capital.jpg רוסיה Tu-154M/D מודיעין אלקטרוני/ל"א 1992 9
שאנשי Y-8 PLAAF-GX5-KJ200-01.jpg סין Y-8CB מודיעין אלקטרוני 2003~ 5
Y-8G מודיעין אלקטרוני/ל"א 2005~ 7
Y-8T מוצב פיקוד אווירי 2005~ 5-6
Y-8W ‏(KJ-200) בקרה אווירית 2007~ 5
Y-8XZ לוחמה פסיכולוגית 2008/9 2-4
שאנשי Y-9 Shaanxi Y-9 at 2014 Zhuhai Air Show.jpg סין Y-9XZ מודיעין אלקטרוני 2014 4~
Y-9W ‏(KJ-500) בקרה אווירית 2015 8~[26]
Y-9G מודיעין אלקטרוני/ל"א 2017 2-4
Y-9X מודיעין אלקטרוני/ל"א 2019 2~
איליושין Il-76 Kongyu 2000, People's Liberation Army Air Force, China.jpg KJ-2000 בקרה אווירית 2010 1-4[33]
מסוקים[34]
דגם תמונה ארץ ייצור דגמים סוג שנת כניסה לשירות כמות (מוערכת)
AS-332 סופר פומה AS332M1 Super Puma - RIAT 2014 (center).jpg צרפת AS332L1/EC225LP תובלת אחמי"ם 1993/2011 3/6
מיל מי-8 Mi-8 Hip Roving Sands 99.jpg רוסיה - סער/אימון לא ידוע ייתכן והוצא משירות
מיל Mi-17 Mil Mi-171 AN1533547.jpg רוסיה Mi-17/Mi-171 מסוק סער כבד 1991/1995 60~
צ'אנהה Z-8

PLAAF Changhe Z-8KA - Zhao.jpg

סין Z-8K/KA/KH מסוק סער 2007/2009/2010 24/12/4
הרבין Z-9

PLAAF Harbin Z-9WA.jpg

סין Z-9/Z-9A מסוק סער שנות 2000 המוקדמות 60
Z-9WA/WZ מסוק קרב 2007 12/48
CAIC Z-10 PLAAF Changhe WZ-10 - Jordan.jpg סין Z-10K מסוק קרב 2016 16
מטוסים ללא-טייס[35]
דגם תמונה ארץ ייצור דגמים סוג שנת כניסה לשירות כמות (מוערכת)
BZK-005 Giant Eagle Harbin BZK-005 high altitude long range UAV.jpg סין - מודיעין גובה ושהות גבוהים שנות 2000 המוקדמות 84~
BZK-006 - סין ASN-206/207/209

- WZ-6

מודיעין טקטי שנות ה-90 המאוחרות 15~
BZK-007 Sunshine - סין - מודיעין גובה ושהות בינוניים שנות 2000 המאוחרות 28~
BZK-009 - סין - מודיעין גובה ושהות גבוהים שנות 2000 המאוחרות 12~
Soaring Dragon, EA-03

סימון BZK לא ידוע

Soar Dragon.jpg סין - מודיעין אלקטרוני

גובה ושהות גבוהים

2015-2016 8~[26]
WD-1K Wing Loong Wing loong MAKS2017 (cropped).jpg סין GJ-1 מודיעין גובה ושהות בינוניים לא ידוע ~60
WJ-1 תקיפה גובה ושהות בינוני לא ידוע לא ידוע
J-6W - סין - תקיפה שנות 2000 המוקדמות 100~

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andreas Rupprecht, Flashpoint China, Chinese air power and regional security, 2016. ISBN 978-0985455484
  • Andreas Rupprecht, Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, 2018. ISBN 978-09973092-6-3
  • Roger Cliff, John Fei, Jeff Hagen, Elizabeth Hague, Eric Heginbotham, John Stillion, Shaking the heavens and splitting the earth : Chinese air force employment concepts in the 21st century, 2011
  • Xiaoming Zhang, Red wings over the Yalu : China, the Soviet Union, and the air war in Korea, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Flightglobal's World Air Forces - 2015, עמודים 5-13.
  2. ^ 2.0 2.1 Broad Trends in Chinese Air Force and Missile Modernization , עמוד 13.
  3. ^ Broad Trends in Chinese Air Force and Missile Modernization , עמודים 13-14.
  4. ^ Broad Trends in Chinese Air Force and Missile Modernization , עמוד 15.
  5. ^ PLAAF 2010, עמוד 75.
  6. ^ PLAAF 2010, עמוד 75-76.
  7. ^ PLAAF 2010, עמוד 75-79.
  8. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמוד 144.
  9. ^ Broad Trends in Chinese Air Force and Missile Modernization , עמודים 89-94.
  10. ^ PLAAF 2010, עמוד 1-5.
  11. ^ Broad Trends in Chinese Air Force and Missile Modernization , עמוד 79-81.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 נכון ל-2018.
  13. ^ Flashpoint China, Chinese air power and regional security, עמודים 27-28.
  14. ^ 14.0 14.1 Flashpoint China, Chinese air power and regional security, עמוד 29.
  15. ^ 15.0 15.1 סטטוס הרגימנט לא ודאי
  16. ^ Flashpoint China, Chinese air power and regional security, עמודים 32-36.
  17. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמוד 158.
  18. ^ Flashpoint China, Chinese air power and regional security, עמודים 53-54.
  19. ^ Broad Trends in Chinese Air Force and Missile Modernization , עמוד3.
  20. ^ Flashpoint China, Chinese air power and regional security, עמוד 56.
  21. ^ ייתכן והיחידה עברה ל-Yangtang Li
  22. ^ Flashpoint China, Chinese air power and regional security, עמודים 67-68.
  23. ^ Flashpoint China, Chinese air power and regional security, עמודים 69.
  24. ^ ייתכן ומוצב ב-Chongping-Yangshiyi
  25. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמודים 45-46.
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 26.5 26.6 26.7 26.8 נוספים בתהליכי ייצור
  27. ^ נכון לדצמבר 2018.
  28. ^ מתוך אתר Sinaמנדרינית), נכון ל-2017.
  29. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמוד 60.
  30. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמוד 67.
  31. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמוד 80.
  32. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמוד 92.
  33. ^ מצב כלי הטיס לא וודאי, ישנן עדויות שחלק מהמטוסים הוסבו לניסוי מנועים.
  34. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמוד 98.
  35. ^ Modern Chinese Warplanes, Chinese Air Force - Aircraft and Units, עמוד 106.