ידידיה צ' שטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתבת "הארץ" נטע אחיטוב מראיינת את ידידיה שטרן, פברואר 2015
שטרן בדיון עם עמית סגל ובני בגין

ידידיה צבי שטרן (נולד ב-13 במרץ 1955) הוא פרופסור למשפטים, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה והוגה דעות בענייני דת ומדינה. כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באנגליה, שם שהה אביו, הפרופסור לחינוך אליעזר שטרן, בשליחות כמנהל בית המדרש למורים מטעם הסוכנות היהודית. אמו היא הד"ר לספרות ולשון דינה שטרן. נשוי לד"ר קרן פרידמן-שטרן, פסיכולוגית, אב לשמונה ילדים ומתגורר בירושלים.

בהיותו כבן שנה שבה משפחתו לישראל. למד בישיבת ההסדר כרם ביבנה, ואת לימודיו האקדמיים החל בשנת 1979 בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. הוא סיים בהצטיינות את חוק לימודיו והתמחה בעריכת דין אצל שמואל תמיר, מי שהיה שר המשפטים (1982), חיים הרצוג, ולאחר שזה התמנה לנשיא המדינה - אצל עו"ד יעקב נאמן (1983). המשיך לתואר שני ודוקטורט באוניברסיטת הרווארד בתחום המשפט העסקי תחת הדרכתו של פרופ' לואיס לוס (Louis Loss), איש הוועדה לניירות ערך ולבורסות בארצות הברית. לאחר לימודיו הצטרף לפירמת עורכי הדין במנהטן Weil, Gotshal & Manages ועבד בתחום רכישת חברות ומיזוגים (1986–1987).

עם שובו לישראל הצטרף שטרן לפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, ובה מילא מגוון תפקידים: הוא ייסד בה את המרכז למשפט מסחרי והיה למנהלו הראשון (1992-1988); כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה (1994–1998); הקים את 'צביון - מרכז לחקר ישראליות, יהדות ודמוקרטיה' (2003-2001); יזם את ההוצאה לאור של הפקולטה למשפטים והיה יושב הראש הראשון שלה (2007-2005). ושימש יועץ לענייני פיתוח אקדמי לנשיא ולרקטור של אוניברסיטת בר-אילן (1998–1999)

תחומי מומחיותו: דיני תאגידים חברות, ממשל תאגידי בחברות, משפט עברי, משפט והלכה, דת ומדינה ומשפט ציבורי.

פרופ' שטרן מרצה באוניברסיטאות ברחבי העולם. בין היתר שימש כ–Visiting Scholar בפוקלטה למשפטים באוניברסיטת הארוורד (1989) וכ-Distinguished University Professor באוניברסיטת מונש, הגדולה באוסטרליה (2009–2011).

לאחר רצח יצחק רבין, על ידי תלמיד בפקולטה בראשה עמד, החליט שטרן להקדיש חלקים גדולים מזמנו לנושאים של דת ומדינה, הלכה ומשפט ועיסוק במתן פשר למהותה של "מדינה יהודית ודמוקרטית". בין היתר הצטרף כעמית בכיר למכון הישראלי לדמוקרטיה (1999 ואילך) וייסד ומשמש עד היום כעורך ראשי (עם פרופ' אבי שגיא) של כתב העת "תרבות דמוקרטית" (1999 ואילך). שטרן ייסד ועומד בראש (עם הפרופסורים חנוך דגן ושחר ליפשיץ) התוכנית "יהדות וזכויות אדם" במכון הישראלי לדמוקרטיה (2010 ואילך), אשר שמה לה למטרה להכשיר את הדור הבא של אינטלקטואלים ישראלים אשר יעסקו במפגש שבין היהדות על מופעיה השונים (דת, לאום ותרבות) לבין עולם הערכים והתרבות הליברלית, על מופעיה השונים.

בשנת 2008 מונה שטרן כסגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה והוא אחראי על שניים מארבעת המרכזים שבמכון: "לאום, דת ומדינה" ו"ממשל וכלכלה".

שטרן נחשב למומחה במתחים שבין יהדות לדמוקרטיה. הוא חבר בבמות ציבוריות רבות, ומרצה וכותב מבוקש ביותר בתחומי דת ומדינה ומתח בין חילוניים ודתיים. הוא תורם באופן קבוע מפרי עטו לעיתונות הישראלית והבינלאומית.

בזירה המחקרית שטרן חיבר וערך למעלה מעשרים ספרים וחיבר כחמישים מאמרים מדעיים בתחומי התמחותו שפורסמו בכתבי עת מדעיים בישראל ובעולם (באנגלית, בצרפתית, בגרמנית ובאטלקית).

שטרן היה חבר בוועדות מקצועיות וציבוריות מגוונות. בין היתר עמד בראש הוועדה לקביעת המעמד המשפטי של סוכני הביטוח בישראל (1996); חבר בוועדת השופטים של פרס ישראל בתחום חקר המשפט (1997); חבר בוועדה המייעצת למפקח על הביטוח ושוק ההון (1998-2001); חבר מייסד של "פורום תקנה" למניעת הטרדות מיניות בציבור הדתי (2006 ואילך); חבר בוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת טיפול המדינה במפונים מגוש קטיף (2009); חבר בוועדה הציבורית לקידום השוויון בנטל (2012).

שטרן כיהן כדירקטור בחברות שונות ובהן החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה (2006–2009) ובנק לאומי לישראל (2012 ואילך).

בנובמבר 2009 נכלל בין ארבעת המועמדים למשרת היועץ המשפטי לממשלה שהוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד העבירה לממשלה, אולם כעבור זמן הסיר את מועמדותו לתפקיד - לדבריו, בשל עמדתו העקרונית שיש לפצל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה.[1]

בשנת 2009 מונה ליו"ר ועדת המקצוע ללימודי אזרחות של משרד החינוך. כעבור כשלוש שנים הופסקה כהונתו משום שתקופת מינויו הסתיימה כבר חודשים קודם לכן,[2] אך לדבריו עקב התנגדותו לשינויים בהוראת מקצוע זה שהוביל יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד, צבי צמרת.[3]

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרן העיד על עצמו:

הנני שייך לאותם חלקים באוכלוסייה היהודית בישראל אשר כפופים, בו זמנית, למרות כפולה - של הריבון המדינתי ושל ריבונו של עולם. אנו שומרים מצוות מכוח אחריותנו הדתית ונוטרים חוק מכוח אחריותנו האזרחית. עבורי ועבור שכמותי, השניות הנורמטיבית, במופעה הנוכחי בישראל, יוצרת קושי אקזיסטנציאליסטי ממשי, בעל אופי ייחודי, שיש לו נפח מעשי חשוב בהווייתנו. אנו מחויבים במלוא המשמעות וללא שום סייג (למעט סייגים המעוגנים בתפישות דמוקרטיות מקובלות) לשלטון החוק. בו-בזמן אנו מחויבים במלוא המשמעות וללא שום סייג להלכה (כפרשנותה בחוגים הדתיים אליהם כל אחד משתייך). ... עצם הקיום התודעתי בשניות נורמטיבית, ששני חלקיה דומיננטיים כל כך, איננו קל עבור מי שהינו מודע ורגיש לכפל המחויבויות המקנן בו.

ידידה צ' שטרן: "עושר שמור לבעליו לרעתו: על מקומם של המשפט ושל ההלכה בחברה הישראלית", אלפיים 23, 2002

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כשיהדות פוגשת מדינה, ידיעות ספרים והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015 (עם אחרים).
  • מולדת יחפה – מחשבות ישראליות, עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011 (עם א' שגיא).
  • רבנות: האתגר, עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011 (עורך, עם ש' פרידמן)
  • צדק שלי, צדק שלך - צדק בין תרבויות (עורך), מרכז זלמן שזר והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010.
  • הבעלות בחברה העסקית - תאוריה, דין, מציאות, אוניברסיטת בר-אילן, לשכת עורכי הדין בישראל והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2008.
  • תכלית החברה העסקית, אוניברסיטת בר-אילן, לשכת עורכי הדין בישראל והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2008.
  • מדינה, משפט והלכה א. מנהיגות ציבורית כסמכות הלכתית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2000.
  • מדינה, משפט והלכה ב. עושר שמור לבעליו לרעתו: מקומם של המשפט ושל ההלכה בחברה הישראלית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002.
  • מדינה, משפט והלכה ג. דת ומדינה: תפקידה של ההלכה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2004.
  • מדינה, משפט והלכה ד. מה יהודי במשפט הישראלי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006.
  • פסיקת הלכה בשאלות מדיניות, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1999.
  • רכישת חברות, מכון הארי סאקר, הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, 1996.
  • דברים ושברי דברים: על יהדותה של מדינה דמוקרטית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2007 (עורך עם א' רביצקי).
  • הרצל אז והיום: 'מדינת היהודים' במדינת היהודים, הוצאת כתר, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ומכון שלום הרטמן. 2008, (עורך, עם א' שגיא)
  • המשפט בישראל: מבט לעתיד, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. 2003, (עורך עם י' זילברשץ)
  • יהדות פנים וחוץ: דיאלוג בין עולמות, ירושלים. הוצאת מאגנס עורך עם א' שגיא וד' שוורץ, 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]