יולי תמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יולי תמיר
Yuli Tamir (2).jpg
תאריך לידה 26 בפברואר 1954
ממשלות 28, 31
כנסות 16 - 18
סיעה עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, העבודה
תפקידים בולטים

יולי תמיר (נולדה ב-26 בפברואר 1954 כיעל תמיר) היא פרופסור לפילוסופיה ונשיאת מכללת שנקר. בעבר הייתה תמיר חברת כנסת ושרה מטעם מפלגת העבודה. בשנים 1999–2001 היא כיהנה כשרה לקליטת עלייה, ובשנים 2006–2009 כשרת החינוך.

נעוריה, שירות צבאי והשכלה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל תמיר נולדה בתל אביב. למדה בבית הספר התיכון אליאנס ברמת אביב. בשנים 1972–1974 שירתה בצה"ל ביחידה 848 של אגף המודיעין. במלחמת יום הכיפורים שירתה כקצינה במוצב צה"ל בסיני. היא השתחררה בדרגת סגן.

בשנת 1978 סיימה לימודים לתואר ראשון בביולוגיה, ובשנת 1985 קיבלה תואר שני במדע המדינה - שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1989 הוענק לה תואר דוקטור לפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בשנים 1989–1999 לימדה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והייתה עמיתת מחקר של מכון הרטמן בירושלים ושל אוניברסיטאות פרינסטון והרוורד.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיר נמנתה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו" בשנת 1978. בשנים 1980–1985 הייתה פעילה במפלגת רצ, ובשנים 1999-1998 הייתה יושבת-ראש האגודה לזכויות האזרח. משנת 1995 ועד לשנת 2009 הייתה פעילה במפלגת העבודה.

לאחר בחירות 1999 כיהנה כשרה לקליטת העלייה בממשלת ישראל העשרים ושמונה, כמינוי אישי של ראש הממשלה אהוד ברק. כהונתה נמשכה כשנה וחצי עד פירוק הממשלה.

תמיר הייתה מבין מנסחי אמנת כנרת.

נבחרה לכנסת ה-16 בשנת 2003, והייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת חוקה, חוק ומשפט; בוועדת החינוך, התרבות והספורט; בוועדה לפניות הציבור; ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל. כחברת כנסת הובילה תמיר עם אתי לבני את הצעת החוק ל"ייצוג נשי הולם בעיצוב מדיניות לאומית", וזו הייתה לתיקון מס' 4 בחוק שיווי זכויות האישה.

כחברת כנסת הגישה הצעת חוק שנועדה לבטל סעיף בחוק העונשין שקובע שפעילות להעברת שטחים למדינה אחרת הינה בגידה. הצעה זו לא עברה‏‏[1].

בבחירות לקביעת יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, תמכה תמיר בח"כ עמיר פרץ. עם בחירתו של פרץ ליו"ר העבודה ולאחר פרישת דליה איציק, הפכה תמיר לאישה הבכירה במפלגת העבודה. במערכת הבחירות לכנסת ה-17 הייתה יו"ר מטה ההסברה של מפלגת העבודה, אחראית על מצע המפלגה בנושאי חינוך ומועמדת המפלגה לתפקיד שרת החינוך. מסר מרכזי של המפלגה בבחירות אלה היה פגיעתה של מדיניותו של שר האוצר בנימין נתניהו במערכות שונות במדינה[2].

שרת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 במאי 2006 הושבעה לתפקיד שרת החינוך, התרבות והספורט בממשלת אולמרט, אך בהתאם להסכם הקואליציוני הועברו סמכויות התרבות והספורט למשרד המדע, ותמיר כיהנה כשרת החינוך בלבד. ב-5 בנובמבר 2006 מונתה לממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט במקומו של אופיר פינס-פז שפרש מן הממשלה בעקבות כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה, והחזיקה בתפקיד עד למינויו של ראלב מג'אדלה לתפקיד שר. בתקופת כהונתה עלה תקציב החינוך בלמעלה מחמישה מיליארד שקל (בשל גידול תקציב החינוך היסודי עקב תוכניות רב שנתיות כמו אופק חדש, פיצול כיתות א-ב, תקציבי בינוי ומיחשוב בתי הספר)[דרוש מקור].

בתחילת כהונתה הנהיגה רפורמה בגני הילדים, בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים בשם "אופק חדש", הרפורמה הרחבה ביותר שיושמה במערכת החינוך הישראלית זה עשרות שנים[3]. במרץ 2008 נחתם הסכם בין הסתדרות המורים והממשלה על התחלת התוכנית. תמיר לא השיגה הסכמה בעניין זה עם ארגון המורים. חרף ההסכמה עם הסתדרות המורים, גם מבין חבריה היו מורים שהתנגדו לתוכנית בטענה שהיא פוגעת בתנאי עבודתם.[4]. דו"ח של משרד החינוך קבע, לימים, כי המורים אינם מרוצים מהרפורמה כפי שיושמה וכי רק תלמידי המגזר היהודי מרגישים תוצאות חיוביות שלה‏[5]. דו"ח נוסף משנת 2011 של רמא"ה, קובע כי 88% מהמורם היו רוצים בהמשך הרפורמה, בעיקר בשל השעות הפרטניות שהיא כוללת, המאפשרות מגע אישי בין המורה לתלמיד. עם זאת, התברר כי תחושת העומס של המורים המשתתפים בתוכנית גדלה והישגי התלמידים ברוב המקצועות לא השתנו‏[6]. בעקבות העלייה בשכר המורים חלה עלייה בביקוש למקצוע ההוראה.

תמיר פעלה לחיזוק מערכת החינוך הממלכתית והעדפתה על פני החינוך הפרטי[7]. היא הנהיגה יום לימודים ארוך רק בבתי ספר רשמיים ומשרד החינוך בראשותה העניק במקרים רבים רישיונות לבתי ספר פרטיים חדשים רק בלחץ מערכת המשפט. תמיר התנגדה לבתי ספר פרטיים חרדיים וערבים וגם לבתי ספר ייחודיים של המגזר החילוני‏‏[8]‏‏[9] תמיר התנגדה ללימודי ליבה במגזר החרדי בכפייה. בעקבות פנייה לבג"ץ בניסיון לאלץ את בתי הספר החרדים ללמד מקצועות אלה עבר בכנסת חוק נהרי הפוטר מכך ישיבות בגיל על יסודי.‏‏[10]. (אסכמתה)

בתחילת כהונתה כשרת החינוך הופסקה חלוקת פנקס זכויות התלמיד. תמיר טענה כי החומר מצוי באינטרנט וחולקת פינקסים היא ביטוי לתהליך למידה ישן.[11]. ההחלטה נתמכה על ידי הסתדרות המורים, שהתנגדה למה שהוגדר על ידה כמסמך חד-צדדי הפוגע במעמדם של מורים אל מול התלמידים.

תמיר החליטה על ציון הקו הירוק במפות ישראל הנלמדות בבתי הספר, על צמצום ניכר של תקני בנות שירות לאומי בחינוך הממלכתי והחלפתן במורים מוסמכים.

בספטמבר 2007 הקימה תמיר ועדה ציבורית לבחינת מדיניות הטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר[12]. הוועדה הוקמה, בין היתר, משום שתמיר סברה כי אין זה הוגן לאפשר רק לילדים נכים שהוריהם יכולים לממן סיוע פרטי להשתלב במערכת החינוך הרגילה בעוד שילדים נכים אחרים ללא אמצעים אינם יכולים לעשות זאת, ולכן החליטה למנוע שילוב של תלמידים נכים במימון פרטי של הוריהם במסגרות החינוך הרגילות ולאלץ תלמידים אלה לפנות אל החינוך המיוחד. בתקופת תמיר קוצץ מערך הסייעות לתלמידים נכים ששולבו בחינוך הרגיל, ותלמידים שהייתה להם קודם סייעת אישית, החלו לחלוק סייעת משותפת, בטעון שיש לעודד חוסר תלות בסייעת [13]. בעקבות מהלך זה ניהלו מאות הורים מאבק משפטי נגד משרד החינוך‏[14].

בתקופת כהונת קודמתה בתפקיד, לימור לבנת, פסק בג"ץ כי משרד החינוך מפלה את המגזר הערבי בהקצאת משאבים וכי עליו לתקן את ההקצבה למגזר זה. שלוש שנים לאחר שנכנסה תמיר לתפקידה, פסק בג"ץ כי תמיר ולבנת לא עשו די כדי לקיים את פסיקתו הקודמת בנושא וכי הן ביזו את בית המשפט והמשיכו לקפח את המגזר הערבי[15].

תמיר קידמה את תוכנית ה-"אופק הפדגוגי", שעיקרו מעבר משינון לחשיבה. במסגרת זו פותחה מערכת למידה ששמה דגש על הבנה ויצירתיות במטרה להכין תלמידים להתמודד עם הצורך לרכוש ידע בכוחות עצמם ולהתאימו לשינויים המהירים הנובעים מצמיחה מהירה של עולמות ידע. את ה"אופק הפדגוגי" הטמיעה תמיר גם בבחינות הבגרות שיכללו פחות שאלות שינון, ויותר שאלות חשיבה. באוגוסט 2008 החליטה תמיר על יישום תעודת בגרות חברתית על עשייה למען קהילה, בנוסף לתעודת הבגרות המקובלת ולהפוך את התעודה לתנאי ללימודים אקדמיים, זאת במטרה לעודד פעילות חברתית-ערכית בבתי-הספר מעבר לתוכנית "מחויבות אישית" ‏‏[16].

בתקופת כהונתה הוכפלו לימודי האזרחות, מיחידת לימוד אחת לשתיים, ויחידת לימוד מעשית-התנדבותית וזאת בנוסף להקמת אתר האינטרנט, במטרה להתקרב על הדור הטכנולוגי ולהילחם בציונים הנמוכים בבחינות הבגרות בתחום לימוד זה ‏‏[17].

בתקופת תמיר הוכרזה תוכנית לאומית לבניית 8,000 (חלקן הגדול במגזר הערבי) כיתות לימוד בגנים ובבתי ספר ומחשוב מערכת החינוך. יצאה לדרך בניית 1,000 כיתות חכמות, בעיקר באזורי הפריפריה והושקה תוכנית "מחשב לכל מורה" יחד עם "קרן אתנה" ו"הסתדרות המורים"[דרוש מקור].

עבור תנועות הנוער, תקופת כהונה של תמיר התאפיינה בצמיחה משמעותית במספר החניכים ובתקציבי הפעילויות [18], כאשר שיא הפעילות בשנתית מתרכז ב"שבוע תנועות הנוער", אשר בו כל בתי הספר בארץ נקראים לארח את תנועות הנוער ולאפשר להם חשיפה בפני התלמידים. בשונה מקודמיה תמיר הכירה בארגון נוער גאה כתנועת נוער ותקצבה אותו בהתאם. [19] [20]

שביתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2007 התמודדה תמיר עם שביתת סטודנטים ארוכה בעקבות ועדת שוחט. לסטודנטים ששבתו במשך ארבעים ימים הוצע הסכם לפיו העלאת שכר הלימוד לא תחול על סטודנטים שכבר התחילו את לימודיהם. התאחדות הסטודנטים הארצית דחתה את ההצעה בטענה שהמאבק נוגע לעתידה האקדמי של המדינה ולא רק לכיסם הפרטי.

בעקבות התנגדות ארגון המורים לרפורמת "אופק חדש" שנחתמה עם "הסתדרות המורים" תשס"ח, התקיימה שביתה של ארגון המורים שנמשכה יותר מחודשיים. סיום השביתה התאפשר בעקבות החלטה לצמצום מספר התלמידים בכיתות מ-40 תלמידים ל-32 תלמידים.

שנת הלימודים תשס"ח לא נפתחה באופן סדיר באוניברסיטאות. שביתת הסגל האקדמי הבכיר נערכה במחאה על השחיקה בשכר. לאחר יותר מחמישים ימי שביתה הכריז ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה עד 13 בינואר 2008 יבוטל הסמסטר, אך לא עמד בדיבורו. בסופו של דבר הסתיימה שביתת המרצים ב-18 בינואר 2008, בעקבות פשרה של יו"ר ההסתדרות עופר עיני. משכן הרב של שביתות המורים והמרצים, שהיו בין הארוכות ביותר שהתקיימו, הביא לכך שכ-40 חברי כנסת, בהם אף חברי קואליציה חתמו על עצומה שקוראת לפטר את תמיר, אך לא הייתה לכך השפעה על המשך תפקידה ומנגד דווקא זכתה לגיבוי מצד ראש הממשלה אהוד אולמרט.

בכנסת ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום התשיעי ברשימת העבודה לכנסת. נמנתה עם המתנגדים להצעתו של יושב-ראש המפלגה, אהוד ברק, להצטרפות לממשלתו של בנימין נתניהו, יחד עם עמיר פרץ, אופיר פינס ואיתן כבל. בכנסת זו שימשה סגנית יושב ראש הכנסת ופעלה כחברת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת המדע והטכנולוגיה לאחר פרישתו של פינס מן הכנסת הודיעה תמיר כי אינה מתכוונת שוב להתמודד לכנסת במסגרת מפלגת העבודה.

בפברואר 2010 הודיע "שנקר - בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב" שתמיר נבחרה לכהן כנשיאה הבאה של המכללה במקומו של פרופ' אמוץ וינברג. בעקבות הבחירה התפטרה תמיר מן מהכנסת ב-11 באפריל[21].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיר היא אם לשתיים. הייתה נשואה בעבר ליובל נריה ואחריו ללוני רפאלי (שהיה סגן מפקד סיירת מטכ"ל אהוד ברק). בן זוגה בשנים האחרונות היה עו"ד רוני פיינשטיין שנפטר בשנת 2012‏[22].

היא מתגוררת בשכונת נווה אביבים שבתל אביב[23]. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובצה במקום ה-30 הלא ריאלי ברשימתו של רון חולדאי "תל אביב 1" למועצת העירייה.

בשנת 2009 התגלתה בגופה מחלת סרטן השד‏‏[24].

מפרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yael Tamir, Liberal Nationalism, Princeton University Press, 1995
  • Stephen Macedo and Yael Tamir (editors), Moral and Political Education NOMOS XLIII, NYU Press 2001

ממאמריה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הצעת חוק: העברת שטחים לא תיחשב בגידה, מעריב, 3/12/2003‏
  2. ^ יולי תמיר: האכזריות בתוכנית הכלכלית של נתניהו חודרת למערכת החינוך, מבזק נענע 10, 2005
  3. ^ פרופ' מרים בן-פרץ שירת התקווה של "אופק חדש"
  4. ^ אתר התעוררות של מורים מההסתדרות
  5. ^ אפרת זמר, אופק חדש: הציבור מרוצה – המורים פחות, באתר nrg מעריב, 17 במרץ 2010
  6. ^ 18 במרץ 2012, שלוש שנים לרפורמת אופק חדש: 88% מהמורים מרוצים מהרפורמה למרות העומס, באתר הארץ
  7. ^ יולי חרומצ'נקו, שרת החינוך פרופסור יולי תמיר : אנסה למנוע פתיחת עוד בתי ספר פרטיים, הארץ 28 ביוני 2006
    תמר טרבלסי חדד , תמיר מתכוונת לקדם חוק שימנע פתיחת בתי ספר פרטיים חדשים, ידיעות אחרונות: 28.באוגוסט 2006
  8. ^ ‏אור קשתי, יולי תמיר: ביהמ"ש העליון עלול לגרום לפירוק מערכת החינוך, באתר הארץ, 17 בפברואר 2009‏
  9. ^ ‏יולי חרומצ'נקו, החרדים מאיימים במשבר קואליציוני עקב אי הכללת גנים חרדיים ביום לימודים ארוך, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2006‏
  10. ^ אריק בנדר, ‏ישיבות יזכו לפטור מלימוד תוכנית הליבה, מעריב‏
  11. ^ אור קשתי, שבוע לפני יום זכויות הילד הבינ"ל מהפצת "פנקס זכויות התלמיד" בוטלה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2006
  12. ^ מורן זליקוביץ', השופטת דורנר: שנים חטאנו לילדי החינוך המיוחד, באתר ynet‏, 24 בספטמבר 2007
  13. ^ מורן זליקוביץ', בלי סייעת אישית למוגבלים: "דקל בסכנת חיים" 2008
    נתיב נחמני וספי קרופסקי, הסייעת בוטלה, הילד בבית - וההורים נתבעים, וואלה! חדשות, יום חמישי, 6 במרץ 2008
  14. ^ מורן זליקוביץ', פשרה: הילדים הנכים יזכו לסייעת באישור ועדה, באתר ynet‏, 2 בספטמבר 2008
  15. ^ בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל ואחרים נגד ראש ממשלת ישראל, ניתן ב-23.11.2008
  16. ^ ‏יהלי מורן זליקוביץ', תעודת בגרות על מעורבות חברתית, ynet
  17. ^ ‏אור קשתי, אזרחות טובה: עכשיו גם באתר האינטרנט , הארץ
  18. ^ מיכל חביב משרד החינוך: תקציב תנועות הנוער ב-2009 - הגבוה מאז הקמתן 14 בספטמבר 2008
  19. ^ גיל חורב נקודת פריצה?19 בדצמבר 2006
  20. ^ ארגון הנוער הגאה" בדרך להיות תנועת נוער
  21. ^ אטילה שומפלביסוף המרד בעבודה: תמיר עוברת סופית ל"שנקר", באתר ynet‏, 4 בפברואר 2010
  22. ^ גיא לשם, התשובה של יולי תמיר למשבר בהשכלה הגבוהה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2007
  23. ^ נורית לויליכט-לחיאני, כאן גרים בכיף: ביקור בית אצל עשרה חברי כנסת, באתר nrg מעריב, 14 באפריל 2009
  24. ^ אמירה לם, לא נכנעת, "ידיעות אחרונות", 14.9.2009‏


שרי החינוך בממשלות ישראל

זלמן שזר | דוד רמז | דוד בן-גוריון | בן-ציון דינור | זלמן ארן | אבא אבן | זלמן ארן | יגאל אלון | אהרן ידלין | זבולון המר | יצחק נבון | יצחק שמיר | זבולון המר | שולמית אלוני | יצחק רבין | אמנון רובינשטיין | זבולון המר | יצחק לוי | יוסי שריד | אהוד ברק | לימור לבנת | מאיר שטרית | יולי תמיר | גדעון סער | שי פירון

שרים לקליטת העלייה בממשלות ישראל

חיים משה שפירא - יגאל אלון - שמעון פרס - נתן פלד - שלמה רוזן - דוד לוי - אהרן אבוחצירא - אהרן אוזן - יעקב צור - יצחק חיים פרץ - יאיר צבן - יולי אדלשטיין - יולי תמיר - אריאל שרון - ציפי לבני - זאב בוים - יעקב אדרי - אלי אפללו - סופה לנדבר