יו דורסי
 | |||||
| יו דורסי | |||||
| לידה |
10 ביולי 1871 פאייטוויל, ג'ורג'יה, ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 1948 (בגיל 76) אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | יו מנסון דורסי | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות וסטוויו, אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת ג'ורג'יה | ||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
  | |||||
יו מנסון דורסי (באנגלית: Hugh Manson Dorsey; 10 ביולי 1871 – 11 ביוני 1948) היה עורך דין, משפטן ופוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-62 בשנים 1917–1921. דורסי ידוע בשל היותו התובע במשפטו של ליאו פרנק ב-1913, שנרצח במסגרת מעשה לינץ' בעקבות המתקת עונש המוות שנגזר עליו למאסר עולם. בשנים 1935–1948 כיהן דורסי כשופט בבית המשפט הגבוה באטלנטה.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יו דורסי נולד בפאייטוויל שבג'ורג'יה כבנם של שרה מטילדה (לבית בנט) ורופוס ט' דורסי. ב-1879, בגיל שמונה, הוא עבר עם משפחתו לאטלנטה. אביו היה שופט, ולאחר המעבר לאטלנטה הקים את משרד עורכי הדין "רייט ודורסי" בשותפות עם השופט ויליאם רייט. דורסי התחנך בבתי ספר מקומיים באטלנטה. הוא למד גם במשך שנה בבית ספר בהארטוול, ג'ורג'יה, לפני ששב לאטלנטה.
ב-1893 סיים דורסי לימודי תואר בוגר אוניברסיטה באוניברסיטת ג'ורג'יה. לאחר שלמד משפטים באוניברסיטת וירג'יניה, התקבל ללשכת עורכי הדין בפאייטוויל.
קריירה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1895 הצטרף דורסי למשרד עורכי הדין של אביו באטלנטה. יחד עם ארתור היימן היה לשותף במשרד, ששמו שונה ל"דורסי, ברוסטר, האוול והיימן". לאחר מות אביו ב-1909, היה דורסי לראש המשרד, תפקיד אותו הוא אייש עד לפרישתו מהמשרד באוגוסט 1916.
ב-1910 מונה דורסי על ידי מושל ג'ורג'יה ג'וזף מקי בראון כתובע הכללי של המחוז השיפוטי של אטלנטה, לאחר מותו של צ'ארלס ד' היל. ב-1913 היה דורסי התובע במשפטו של ליאו פרנק, שהואשם ברצח פועלת ייצור צעירה בשם מרי פייגן. לאחר שהשיג הרשעה על רקע סיקור תקשורתי אינטנסיבי, זכה דורסי לפרסום. פרנק, שהיה יהודי-אמריקאי מברוקלין, נרצח בסופו של דבר במעשה לינץ' חודשיים לאחר שהמושל ג'ון סלייטון המתיק את עונש המוות שנגזר עליו למאסר עולם.
מושל ג'ורג'יה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניצחונו של דורסי במשפט פרנק תרם לפופולריות הפוליטיות שלו. ב-1 באוגוסט 1916 הוא התפטר מתפקידו כתובע ונבחר כמושל ג'ורג'יה, תפקיד בו הוא כיהן שתי תקופות כהונה רצופות בשנים 1917–1921.
הרגע שככל הנראה היה הראוי ביותר לציון בתקופת כהונתו של דורסי כמושל היה ב-22 באפריל 1921, כאשר הוא נשא נאום שכותרתו "הצהרה מהמושל יו מ' דורסי בנוגע לכושים בג'ורג'יה".[1] הנאום נישא לקראת תום כהונתו כמושל, וזמן קצר קודם לכן הוא נוצח במרוץ הבחירות למושב בסנאט של ארצות הברית על ידי בעל בריתו לשעבר תומאס א' ווטסון, שבאותו זמן כבר היה תומך של העליונות הלבנה. בנאומו הזכיר דורסי שורה של מעשי התעללות של לבנים נגד אפרו-אמריקאים בג'ורג'יה, כולל מעשי לינץ', גירושים, יחסי עבודה דמויי עבדות, ואכזריות פיזית. "נראה לי שאנו כאנשים ניצבים כנאשמים בפני העולם", הוא אמר. "אם האשמות אלו צריכות להמשיך, הן האל והן האדם יגנו בצדק את ג'ורג'יה באופן חמור יותר מהאופן שהאדם והאל גינו את בלגיה ואת לאופולד על הזוועות בקונגו".[2]
היו אלו הודאות מדהימות מפיו של כל מושל דמוקרטי לבן בדרום של חוקי ג'ים קרואו, לא כל שכן מפיו של מי ששמו עלה לתהילה בעקבות תיק התביעה של ליאו פרנק. יורשו בתפקיד שכבר נבחר, תומאס הארדוויק, כינה את הנאום "השמצה מתועבת כלפי המדינה". היסטוריונים חלוקים בדעותיהם בנוגע למניעיו של דורסי, החל מרצון כנה לרפורמות, דרך האטת השלבים המוקדמים של ההגירה הגדולה, ועד לשיפור תדמיתה של ג'ורג'יה בעיני הקפיטליסטים בצפון.[1]
ב-1926 מונה דורסי כשופט בחטיבה האזרחית באטלנטה. בשנים 1935–1948 הוא כיהן כשופט בבית המשפט הגבוה במחוז השיפוטי של אטלנטה.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1911 נשא דורסי לאישה את אדאיר וילקינסון מולדוסטה. לשניים נולדו שני בנים.
אחותו של דורסי, שרה, נישאה ללותר רוסר הבן, בנו של לותר רוסר שהיה ראש צוות ההגנה במשפטו של ליאו פרנק.
יו דורסי נפטר באטלנטה ב-11 ביוני 1948. הוא נטמן בבית הקברות וסטוויו שבעיר.
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך השנים, הסיפור הדרמטי של משפטו של ליאו פרנק ומעשה הלינץ' שהתרחש בעקבותיו, תואר ביצירות רבות. סדרת הטלוויזיה מ-1964 "דיוקנאות באומץ" (שהתבססה על ספר פרי עטו של ג'ון פיצג'רלד קנדי) הקדישה לו פרק. במיני-סדרה מ-1988 הרצח של מרי פייגן גולמה דמותו של דורסי על ידי ריצ'רד ג'ורדן. במחזמר בברודוויי המצעד, הליהוק המקורי לדמותו של דורסי היה של הרנדון לאקי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 314
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יו דורסי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- יו דורסי באנציקלופדיה החדשה של ג'ורג'יה (באנגלית)
- יו דורסי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- יו דורסי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
