ריצ'רד ראסל הבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריצ'רד ראסל הבן
.Richard Russell Jr
ריצ'רד ראסל הבן, 1952.
ריצ'רד ראסל הבן, 1952.
לידה 2 בנובמבר 1897
ויינדר, ג'ורג'יה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בינואר 1971 (בגיל 73)
וושינגטון הבירה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ריצ'רד ברוורד ראסל הבן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה אחוזת הקבר המשפחתית, ויינדר, ג'ורג'יה, ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית
3 בינואר 1969 – 21 בינואר 1971
(שנתיים)
→ קארל היידן
אלן ג'. אלנדר ←
יושב ראש ועדת ההקצבות של הסנאט של ארצות הברית
3 בינואר 1969 – 21 בינואר 1971
(שנתיים)
→ קארל היידן
אלן ג'. אלנדר ←
יושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט של ארצות הברית
3 בינואר 1955 – 3 בינואר 1969
(14 שנים)
ג'ון ק. סטניס ←
3 בינואר 1951 – 3 בינואר 1953
(שנתיים)
→ מילארד טיידינגס
סנאטור מטעם ג'ורג'יה
12 בינואר 1933 – 21 בינואר 1971
(38 שנים)
מושל ג'ורג'יה ה־66
27 ביוני 1931 – 10 בינואר 1933
(שנה ו־28 שבועות)
חבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה
1921–1931
(כ־10 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריצ'רד ברוורד ראסל הבן (באנגלית: .Richard Brevard Russell Jr;‏ 2 בנובמבר 1897 – 21 בינואר 1971) היה פוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-66 בשנים 1931–1933, ולאחר מכן ועד מותו 38 שנה לאחר מכן, כסנאטור מטעמה. ראסל היה מייסד ומנהיג הקואליציה השמרנית (Conservative coalition) ששלטה בקונגרס בשנים 1937–1963, ובמותו הוא היה ותיק חברי הסנאט. במשך עשורים הוא היה מנהיג ההתנגדות של מדינות הדרום לתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח.

ראסל נולד בעיר ויינדר שבג'ורג'יה, ולאחר סיום לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'יה, פתח בעיר משרד עורכי דין. בשנים 1921–1931 הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה, לפני שנבחר כמושל. ראסל ניצח בבחירות מיוחדות כדי לאייש את מושבו בסנאט של ארצות הברית של ויליאם ג'. האריס שנפטר, וכיהן בו החל מ-1933. הוא תמך בניו דיל, אך סייע בהקמת הקואליציה השמרנית של הדמוקרטים הדרומיים. הוא היה המקדם הראשי של חוק ארוחות הצהריים בבתי הספר, שדאג לאספקת ארוחות בעלות נמוכה לתלמידים מעוטי יכולת.

במהלך תקופת כהונתו הממושכת בסנאט, כיהן ראסל כיושב הראש של כמה ועדות, והיה יושב ראש ועדת הכוחות המזוינים במשך רוב התקופה בשנים 1951–1969. בוועידות הארציות של המפלגה הדמוקרטית בשנים 1948 ו-1952 הוא היה מועמד לנשיאות ארצות הברית. הוא גם היה חבר בוועדת וורן לחקירת רצח קנדי.

ראסל תמך בהפרדה גזעית והיה שותף לכתיבת "המניפסט הדרומי" (Southern Manifesto) יחד עם סטרום ת'ורמונד. ראסל ו-17 עמיתיו מבין הסנאטורים הדמוקרטים, יחד עם סנאטור רפובליקני אחד, בלמו את העברת חקיקת זכויות האזרח באמצעות פיליבסטר. לאחר שבן חסותו של ראסל, הנשיא לינדון ג'ונסון חתם על חוק זכויות האזרח של 1964, הוביל ראסל חרם דרומי על הוועידה הארצית של הדמוקרטים ב-1964. ראסל כיהן בסנאט עד מותו מנפחת ב-1971.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד ראסל הבן נולד בעיר ויינדר שבג'ורג'יה כבנם הבכור של נשיא בית המשפט העליון של ג'ורג'יה, ריצ'רד ראסל האב, ושל אינה דילארד ראסל. היו לו 12 אחים ואחיות שהגיעו לבגרות, בנוסף לשניים שנפטרו בילדותם.

במשך כל תקופת ילדותו של ראסל, עשה אביו ניסיונות רבים להיבחר למשרות פוליטיות בכירות. אף על פי שהוא היה נציג אהוד מטעם מחוז קלארק בבית הנבחרים של ג'ורג'יה ופרקליט ראשי בשבעה מחוזות שיפוטיים, לא עלה בידו להיבחר כחבר הסנאט של ארצות הברית וכמושל ג'ורג'יה. בשל כישלונותיו הפוליטיים של האב, חיה המשפחה באותה תקופה כשהכנסותיה נמוכות מהוצאותיה.

כבר מגיל צעיר, אימן ראסל האב את בנו לרשת את מורשתו במדינה. בשל העובדה שהמשפחה איבדה את אחוזת אבותיה ואת טחנת הקמח שלה במהלך הצעדה אל הים, בילה ראסל זמן רב בלימוד ההיסטוריה של מלחמת האזרחים.

ב-1915 החל ראסל את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'יה, וב-1918 סיים לימודי תואר במשפטים.

כשהיא בשליטת השמרנים הלבנים, נשלטו ממשלת ג'ורג'יה ומשלחתה לקונגרס על ידי הדמוקרטים. המפלגה הרפובליקנית לא הייתה יריבה של ממש, והודרה מהנוף הפוליטי במדינה בעקבות שלילת זכות ההצבעה של רוב האפרו-אמריקאים במסגרת אישור תיקון לחוקת ג'ורג'יה ב-1908, שדרש הוכחת ידיעת קרוא וכתוב, אך הגדיר יוצאים מן הכלל ל"סעיף הסבא" עבור הלבנים, לצורך הרשמה להצבעה בבחירות.[1]

מחוקק בג'ורג'יה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום לימודיו, עבד ראסל לזמן קצר במשרד עורכי הדין של אביו לפני שהתמודד ב-1921 בהצלחה בבחירות לבית הנבחרים של ג'ורג'יה בהזדמנות האפשרית הראשונה. שש שנים לאחר מכן, בגיל 29, הוא נבחר כיושב ראש הבית. הפופולריות שלו בקרב עמיתיו המחוקקים נבעה מקבלתו כאדם בעל יושרה ומוכנותו ליצור בריתות.

מושל ג'ורג'יה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל בתקופת כהונתו כמושל.

בשנים 1931–1933 כיהן ראסל כמושל ג'ורג'יה ה-66. כמושל, הוא פעל לארגון מחדש של הבירוקרטיה הממשלתית, קידם את הפיתוח הכלכלי בעיצומו של השפל הגדול, ואיזן את תקציב המדינה.[2]

במהלך תקופת כהונתו של ראסל כמושל, פרסם וטרן מלחמת העולם הראשונה רוברט אליוט ברנס (אנ') את האוטוביוגרפיה שלו, "אני נמלט מכבלי המאסר בג'ורג'יה!" (I Am a Fugitive from a Georgia Chain Gang!), שהיה קודם לכן סדרת מאמרים במגזין "הבלש האמיתי" (True Detective), ובנובמבר 1932 יצא לאקרנים סרטו של פול מוני באותו שם. בספר פורטו תקופות המאסר הרבות שריצה ברנס במערכת הכליאה של ג'ורג'יה וניסיונותיו להימלט.

בעקבות פרסום הספר ויציאת הסרט לאקרנים, ניסה ראסל לבקש את הסגרתו של ברנס מניו ג'רזי כדי שזה ימשיך לרצות את עונשו בג'ורג'יה. ראסל גינה את תיאוריו של ברנס את עבודות הפרך המחרידות במדינה, והגדיר את סירובו של מושל ניו ג'רזי ארתור הארי מור להסגיר את ברנס כ"פגיעה במדינת ג'ורג'יה ובמוסדותיה".[3]

סנאטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן חריג, נערכו בג'ורג'יה ב-8 בנובמבר 1932 בחירות לשני מושבי המדינה בסנאט של ארצות הברית. הייתה זו הפעם השנייה לבחירות כפולות כאלו לאחר הפעם הראשונה ב-1914. על המושב הראשון מבין8 השניים התקיימו בחירות בין הסנאטור המכהן, הדמוקרט וולטר פ. ג'ורג' לבין המועמד הרפובליקני, ג'יימס ו. ארנולד, בהן זכה ג'ורג' ב-92 אחוזים של הקולות. חודשים ספורים לפני הבחירות, ב-18 באפריל, נפטר בעת כהונתו הסנאטור המכהן השני מטעם ג'ורג'יה, ויליאם ג'. האריס. ראסל, מתוקף סמכותו כמושל, מינה שבוע לאחר מכן כמחליפו של האריס את חבר מפלגתו, ג'ון ס. כהן, אך כהן לא היה מועמד בבחירות. בבחירות המקדימות של הדמוקרטים שנערכו בספטמבר התמודד ראסל עצמו מול צ'ארלס ר. קריספ, ונבחר ברוב של כ-58 אחוזים מהקולות. לאחר מכן, בבחירות הכלליות המיוחדות שהתקיימו כאמור בנובמבר התמודד ראסל ללא יריבים ונבחר כסנאטור להשלמת יתרת תקופת כהונתו של האריס המנוח.

תמיכתו בניו דיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל תמך במדיניות הניו דיל של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט במהלך השפל הגדול.[4][5] ב-1936, בבחירות הרגילות הראשונות בהן התמודד על תקופת כהונה מלאה על מושבו בסנאט, הוא הביס את המושל לשעבר יוג'ין טאלמדג' בהגינו על מדיניות הניו דיל בטענה שהיא הייתה טובה עבור ג'ורג'יה. ראסל נבחר על בסיס מצע שמרני מתון, ותמך בתוכניות חילוץ וסיוע עבור הממשלות המקומיות. משעה שהחל את כהונתו בסנאט, הוא היה לתומך נלהב של ממשל רוזוולט ושל תוכניותיו, והביע את תמיכתו ב"צעד המלא ביותר לתמיכה ששילב משאבים שמדינה זו תוכל להרשות לעצמה". ראסל תמך כמעט בכל אחד מצעדי החקיקה של הניו דיל במהלך מאה הימים הראשון לנשיאותו של רוזוולט. לאחר שב-1935 התחולל קרע בשורות המפלגה הדמוקרטית, שכתוצאה ממנו התקיימו פיליבסטרים ומצבים של מבוי סתום, המשיך ראסל לתמוך ברוזוולט ובניו דיל. האוורד נ. מיד טוען שגם "כאשר פוליטיקאים דרומיים רבים אחרים החלו להביע את אי-שביעות רצונם מהממשל ומהצעותיו, נותר ראסל איתן בתמיכתו". כאשר התמודד במערכת הבחירות השנייה שלו לסנאט מול טאלמדג' השמרני, הביע ראסל את תמיכתו העזה במס ההכנסה ובתוכניות הרווחה החברתיות, ובהתמדה שיבחר את הניו דיל בנאומיו, ותקף את טאלמדג' על שמרנותו.[6]

חוק ארוחות הצהריים בבתי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל המשיך להיות תומך בולט בכלכלה הפרוגרסיבית גם לאחר מלחמת העולם השנייה, והיה המוביל הראשי בקידום חוק ארוחות הצהריים בבתי הספר (National School Lunch Act) שנקרא על שמו. הוא הרחיב והוביל מיזמים לחלוקת עודפי מזון למשפחות העניות בג'ורג'יה באמצעות תלושי מזון ותוכניות לארוחת צהריים בבתי הספר, וביקש לחסל את העוני במגזר הכפרי. לאחר מיסודה של תוכנית ארוחות הצהריים בבתי הספר, דחף ראסל בהתמדה למימון התוכנית במהלך שנות ה-50 וה-60, שאף לשילובם של סוגי מזונות מתוצרת ג'ורג'יה, כמו בוטנים, וראה בכך כצעד לקידום האינטרסים של החוואים מג'ורג'יה.[7]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה נודע ראסל בשל עמדתו הבלתי מתפשרת כלפי יפן וכלפי קורבנותיה האזרחיים. בחודשי המלחמה האחרונים הוא טען שארצות הברית לא צריכה להתייחס כלפי יפן ביד רכה יותר מאשר כלפי גרמניה הנאצית, ושארצות הברית לא צריכה לעודד את יפן להתחנן לשלום.

ראשית יחסיו עם ג'ונסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל בפגישה עם הנשיא לינדון ג'ונסון, 17 בדצמבר 1963.

תמיכתו של ראסל בבחירתו לתקופת כהונה ראשונה בסנאט ב-1950 של לינדון ג'ונסון סללה את הדרך עבור ג'ונסון להיבחר כמנהיג הרוב בסנאט. במהלך שנותיהם המשותפות בסנאט סעדו השניים לעיתים קרובות בביתו של ג'ונסון, אך ידידותם תמה במהלך תקופת נשיאותו של ג'ונסון על רקע הוויכוח ב-1968 על מועמדותו של אייב פורטאס, ידידו של ג'ונסון, למשרת נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית.[8]

בראשית 1956, שימשה לשכתו של ראסל ללא הרף כמקום מפגש לעמיתיו הסנאטורים הדרומיים סטרום ת'ורמונד, ג'יימס איסטלנד, אלן אלנדר וג'ון סטניס. לארבעה הייתה דאגה משותפת בנוגע לפסק דין בראון נגד מועצת החינוך, שבו פסק ב-1954 בית המשפט העליון של ארצות הברית שהפרדה גזעית בבתי הספר הציבוריים נוגדת את חוקת ארצות הברית.[9]

יושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1961 ביקש הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי מראסל להניח את הזר הנשיאותי על קבר החייל האלמוני בטקס יום הזיכרון בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.[10]

ב-31 באוגוסט 1961 כינס ראסל ישיבה בדלתיים סגורות של ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט על פי בקשתו של הסנאטור סטרום ת'ורמונד שהוועדה תצביע על פתיחה בחקירה על "קשר להשתקת מניעים אנטי-קומוניסטים".[11]

בסוף פברואר 1963 תודרכה ועדת הכוחות המזוינים על ידי מזכיר ההגנה רוברט מקנמארה על המדיניות בקריביים. ראסל אמר לאחר מכן שהוא האמין שאנשי חיל האוויר של ארצות הברית צריכים להפיל מטוסי סילון זרים בתחומי מים בינלאומיים, ורק לאחר מכן לחקור את מטרות טיסותיהם של המטוסים.[12]

ראסל היה תומך נלהב בביטחון הלאומי. הוא עשה שימוש בכוחו כיושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט בשנים 1951–1969, ולאחר מכן כוועדת ההקצבות של הסנאט כאמצעי ממסדי ליצירת מתקני הגנה ומשרות עבור ג'ורג'יה. הוא פקפק בנוגע למלחמת וייטנאם, ובשיחות בארבע עיניים הזהיר את הנשיא ג'ונסון נגד מעורבות רחבה יותר במלחמה.[13]

זכויות האזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב מ-11 באפריל 1964, בו כתב ראסל: "היה סמוך ובטוח שאלחם בחוק זכויות האזרח המרושע עד הסוף המר".

בינואר 1964 נשא הנשיא ג'ונסון את נאום מצב האומה, בו הוא קרא לקונגרס "להסיר באמצעות חקיקה את המחסומים לאפליה נגד אלו שמבקשים להיכנס לתוך ארצנו, בעיקר אלו שהם בעלי מיומנויות נדרשות במיוחד ואלו שמבקשים להתאחד עם בני משפחותיהם".[14] לאחר הנאום פרסם ראסל הצהרה בה הוא ציין את המחויבות של הסנאטורים ממדינות הדרום להתנגד לצעד שכזה, שאותו הוא הגדיר "קצר רואי והרה אסון", אך בה בעת הודה בהתכנות הגבוהה של העברת החוק. הוא הוסיף שחוק זכויות האזרח כוון למעשה ליצירת ערבוב גזעים, לחסל את זכויות המדינות, ולבטל את מערכת האיזונים והבלמים.[15]

אף על פי שראסל שימש כיועצו הנאמן של ג'ונסון, השניים היו חלוקים בדעותיהם בנוגע לזכויות האזרח. ג'ונסון תמך בסוגיה כנשיא, ואילו ראסל, כתומך ההפרדה הגזעית, בלם וסיכל ללא הרף צעדי חקיקה פדרליים בנושא זכויות האזרח באמצעות שימוש בפיליבסטרים.[16]

שלא כמו תאודור בילבו, אד סמית' וג'יימס איסטלנד, שזכו למוניטין כיריבים קשוחים ואכזריים, ראסל מעולם לא הצדיק שנאה או מעשי אלימות כדי להגן על ההפרדה הגזעית. אך הוא הגן בתקיפות על העליונות הלבנה ונראה שהוא לא פקפק בה או התנצל אי פעם על השקפותיו בנוגע להפרדה הגזעית ובנוגע להצבעותיו ונאומיו. ראסל היה במשך עשורים איש המפתח בחסימת צעדי חקיקה משמעותיים בנוגע לזכויות האזרח שמטרתם הייתה להגן על האפרו-אמריקאים מפני מעשי לינץ', שלילת זכות ההצבעה, וקבלת שירות נפרד על פי החוק. לאחר שג'ונסון חתם על חוק זכויות האזרח של 1964, החרים ראסל, יחד עם כתריסר סנאטורים דרומיים, כולל הרמן טאלמדג' וראסל לונג, את הוועידה הארצית של הדמוקרטים שהתקיימה באותה שנה באטלנטיק סיטי.[17]

אף על פי כן, נחשב ראסל למתון בתמיכתו בהפרדה הגזעית. ב-1936 הוא תקף לעיתים קרובות את יריבו יוג'ין טאלמדג' על טענותיו שצעדי החקיקה של הניו דיל יועילו בעיקר לאפרו-אמריקאים. ההיסטוריון ו.ג'. קאש החשיב את ראסל בתור "הטיפוס הדרומי הטוב ביותר", שכן הוא היה מוכן לקרוא ליריביו "נבלים שפונים לשנאה גזעית".[18] ג'יימס תומאס גיי טען שראסל "איחל לשחורים שום דבר רע". בשנות ה-50 התכתב ראסל עם מצביע שחור מדבלין, ג'ורג'יה בשם הרקולס מור, שהעלה חששות בנוגע לכך שילדי האפרו-אמריקאים טופלו באופן בלתי הוגן במסגרת תוכנית ארוחות הצהריים בבתי הספר. ראסל התייחס לעניין ברצינות ו"מאוחר יותר נתן למור הוכחה משביעת רצון שהתוכנית נוהלה באופן יעיל לטובת הילדים משני הגזעים".[19]

ראסל גינה בתוקף את עמדתו של הנשיא הארי טרומן בעד ההפרדה הגזעית וכתב שהוא הרגיש לא טוב בנוגע לכך, אך שלא כמו רוב הדמוקרטים הדרומיים כמו סטרום ת'ורמונד, הוא לא פרש בשל כך מהוועידה. ראסל היה אחד המתנגדים התקיפים ביותר בנוגע לכל צעד שהיה קשור להפרדה הגזעית ושנדון בסנאט, אך הוא נותר נאמן למפלגתו. אף על פי שהוא כינה את מצע המפלגה של 1960, "כניעה מחולטת ל-NAACP ולרדיקליים קיצוניים אחרים בלוס אנג'לס", הוא תמך בקמפיין של קנדי וג'ונסון בבחירות לנשיאות של 1960.[20]

ב-1952, היה ראסל מועמד הדמוקרטים לנשיאות. בעוד שבעת מסע הבחירות הוא לא דן בנושא זכויות האזרח, נקרא המצע שלו "ממשל עצמי מקומי", שהיה אחד העקרונות המרכזיים של הדמוקרטים הג'פרסוניים. ראסל טען שמטרת מועמדותו הייתה להיות חלון ראווה לעקרונות של הדמוקרטיה הדרומית ולאפשר לדמוקרטים הדרומיים ליצור חזית מעוחדת נגד הדרום. בעוד שהוא הביס באופן החלטי את אסטיס קיפאובר בבחירות המקדימות בפלורידה, התנגדו לו כמעט כל הדמוקרטים, שכן הוא סירב לתמוך בסעיף זכויות האזרח של המפלגה.[21]

חבר ועדת וורן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 וב-1964 היה ראסל אחד החברים בוועדת וורן, שעליה הוטל בנובמבר 1963 לחקור את רצח קנדי. במסמכיו האישיים של ראסל ניתן להבין שהוא היה מוטרד מתאוריית הקליע הבודד של הוועדה, מהכשל של ברית המועצות לספק פרטים רחבים יותר בנוגע לתקופת שהותו של לי הארווי אוסוואלד ברוסיה, והחוסר במידע בנוגע לפעילויותיו של אסוואלד בקשר לקובה.[22][23]

הקרע עם ג'ונסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1968 הודיע נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ארל וורן על כוונתו לפרוש מתפקידו. הנשיא ג'ונסון הודיע לאחר מכן על כוונתו למנות לתפקיד את השופט אייב פורטאס. העיתונאי דייוויד גרינברג כתב שכאשר ראסל "החליט בתחילת יולי להתנגד למועמדותו של פורטאס, הוא גייס לשם כך את רוב עמיתיו הדמוקרטים מהדרום.[24]

מותו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של ראסל מעשה ידיו של פרדריק הארט הניצב ברוטונדה של בניין המשרדים של הסנאט ראסל.

ריצ'רד ראסל הבן נפטר בוושינגטון הבירה ב-21 בינואר 1971, בגיל 73, בעת כהונתו כסנאטור. הוא נטמן באחוזת הקבר המשפחתית בוויינדר.

על שמו קרויים המקומות והמוסדות הבאים:

  • בניין המשרדים של הסנאט ראסל, הישן ביותר מבין שלושת בנייני המשרדים של הסנאט. ב-2018 קרא מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, צ'אק שומר, לקרוא לבניין על שמו של הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין שנפטר אז.[25]
  • הבניין לאוספים מיוחדים על שם ריצ'רד ב. ראסל באוניברסיטת ג'ורג'יה באת'נס.[26]
  • מעונות הסטודנטים על שם ראסל לתלמידי השנה הראשונה באוניברסיטת ג'ורג'יה.[27]
  • אולם ראסל בקולג' ואוניברסיטת המדינה של ג'ורג'יה במילדג'וויל.[28]
  • הסכר והאגם על שם ריצ'רד ב. ראסל, חלק מהאזור רב המשאבים על שם ריצ'רד ב. ראסל, השוכנים בחלקו העליון של נהר סוואנה בין אלברטון, ג'ורג'יה לבין קלהון פולס שבקרוליינה הדרומית. פארק מדינתי של ג'ורג'יה על חופיו של אגם זה נושא גם הוא את שמו של ראסל.[29]
  • נמל התעופה ריצ'רד ב. ראסל ברום, ג'ורג'יה, הוא נמל התעופה המשרת את מחוז פלויד.[30]
  • מנת בטטה על שמו של ראסל היא מאכל דרומי מועדף בתקופות החגים.[31]
  • צוללת צי ארצות הברית "ריצ'רד ב. ראסל" (USS Richard B. Russell) היא צוללת תקיפה מסדרת סטרג'ן.
  • הכביש המהיר על שם ריצ'רד ב. ראסל, חלק מהדרך הנופית ראסל-בראסטאון.
  • דרך הפארק על שם ריצ'רד ב. ראסל בפורט ואלי, ג'ורג'יה.
  • חטיבת הביניים על שם ריצ'רד ב. ראסל בוויינדר.

ב-2020 הטילו יושב ראש מועצת הנגידים, סייצ'ין שיילנדרה והנגיד סטיב ויילי של מערכת האוניברסיטאות של ג'ורג'יה משימה על צוות ייעוץ לבחינת השמות של בניינים וקולג'ים ברחבי הקמפוסים של המערכת.[32] על אף המלצות הצוות לשינוי שמות של בניינים הקרויים על שמו של ראסל, הן לא אומצו על ידי מועצת הנגידים של ג'ורג'יה.[33]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Logue, Calvin McLeod and Freshley, Dwight L., eds. (1997). Voice of Georgia: Speeches of Richard B. Russell, 1928–1969.
  • Campbell, Charles E. (2013). Senator Richard B. Russell and my Career as a Trial Lawyer. Macon, GA: Mercer University Press
  • Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 316

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד ראסל הבן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "August 21: Georgia's Literacy Test". Today in Georgia History. Georgia Historical Society & Georgia Public Broadcasting. 2011–2013.
  2. ^ "Richard B. Russell Jr. Collection, Subgroup A: Georgia Legislative/Speaker of the House Papers". Archived from the original on June 11, 2010.
  3. ^ Caro, Robert (2002). Master of the Senate: The Years of Lyndon Johnson. New York: Alfred A. Knopf. pp. 188–189.
  4. ^ Dedication and Unveiling of the Statue of Richard Brevard Russell, Jr., P.31
  5. ^ Richard B. Russell, Jr., Senator from Georgia By Gilbert C. Fite, 1991, P.134
  6. ^ Mead, Howard N. “Russell vs. Talmadge: Southern Politics and the New Deal.” The Georgia Historical Quarterly 65, no. 1 (1981): 28–45.
  7. ^ Gay, James Thomas (1996). "Richard B. Russell and the National School Lunch Program". The Georgia Historical Quarterly. Georgia Historical Society. 80 (4): 869.
  8. ^ Laura Kalman (1990). Abe Fortas. Yale University Press, pp. 325-332.
  9. ^ Woods, Randall (2006). LBJ: Architect of American Ambition. Free Press. p. 303.
  10. ^ "Russell to Honor Dead; Georgia Senator to Put Wreath at Tomb of Unknowns". The New York Times. May 24, 1961
  11. ^ "Military Gag Probe Asked". Daily Herald. August 31, 1961.
  12. ^ "U.S. Maps Tougher Policy In Caribbean". Sarasota Herald Tribune.
  13. ^ "LBJ AND RICHARD RUSSELL ON VIETNAM". UVA Miller Center. May 27, 1964.
  14. ^ Johnson, Lyndon B. (January 8, 1964). "91 – Annual Message to the Congress on the State of the Union". American Presidency Project.
  15. ^ "South's Senators To Fight 'Rights'". Sarasota Herald-Tribune. January 9, 1964, p. 3.
  16. ^ David Hoppe, The Filibuster Made the Civil Rights Act Possible, The Wall Street Journal, April 11, 2021.
  17. ^ Kornacki, Steve (2011-02-03) The "Southern Strategy," fulfilled, Salon.com
  18. ^ Mead, Howard N. (1981). "Russell vs. Talmadge: Southern Politics and the New Deal". The Georgia Historical Quarterly. Georgia Historical Society. 65 (1): 38-39.
  19. ^ Gay, James Thomas (1996). "Richard B. Russell and the National School Lunch Program". The Georgia Historical Quarterly. Georgia Historical Society. 80 (4): 870.
  20. ^ Stern, Mark (1991). "Lyndon Johnson and Richard Russell: Institutions, Ambitions and Civil Rights". Presidential Studies Quarterly. Wiley on behalf of the Center for the Study of the Presidency and Congress. 21 (4): 687–704.
  21. ^ Stern, Mark (1991). "Lyndon Johnson and Richard Russell: Institutions, Ambitions and Civil Rights". Presidential Studies Quarterly. Wiley on behalf of the Center for the Study of the Presidency and Congress. 21 (4): 690.
  22. ^ "Senator Russell's papers show he disagreed with Warren report". Rome News-Tribune. Vol. 150, no. 246. Rome, Georgia. AP. October 17, 1993. p. 6–A.
  23. ^ "HSCA Report, Vol. 11". p. 14.
  24. ^ "The Republicans' Filibuster Lie". Los Angeles Times. May 3, 2005.
  25. ^ Rubin, Jennifer (August 29, 2018). "Republicans can't even agree to take a segregationist's name off a building". Washington Post.
  26. ^ "Richard B. Russell Building, Special Collections Libraries - UGA Libraries". www.libs.uga.edu.
  27. ^ "Russell Hall – University Housing".
  28. ^ "Facilities". September 10, 2015. Archived from the original on September 6, 2016.
  29. ^ "Georgia State Parks – Richard B. Russell State Park". gastateparks.org. Archived from the original on 30 June 2017.
  30. ^ "Richard B Russell Airport". Archived from the original on May 4, 2009.
  31. ^ "Senator Russell's Sweet Potato Casserole – Lost Recipes Found". lostrecipesfound.com.
  32. ^ "Advisory Group To Review Names Used On University System of Georgia Campuses - Communications - University System of Georgia". www.usg.edu.
  33. ^ "Naming Advisory Group - University System of Georgia". www.usg.edu.


מושלי ג'ורג'יה ג'ורג'יהג'ורג'יה
ארצ'יבלד בולוק • באטן גווינט • ג'ון טראוטלן • ג'ון הוסטון • ג'ון וריט • ג'ורג' וולטון • ריצ'רד האולי • ג'ורג' ולס • סטיבן הרד • נייתן בראונסון • ג'ון מרטין • ליימן הול • ג'ון הוסטון • סמואל אלברט • אדוארד טלפייר • ג'ורג' מתיוס • ג'ורג' הנדלי • ג'ורג' וולטון • אדוארד טלפייר • ג'ורג' מתיוס • ג'ארד אירווין • ג'יימס ג'קסון • דייוויד עמנואל • ג'וזאיה טאטנאל • ג'ון מילדג' • ג'ארד אירווין • דייוויד בירדי מיטשל • פיטר ארלי • דייוויד בירדי מיטשל • ויליאם רייבן • מתיו טלבוט • ג'ון קלארק • ג'ורג' טרופ • ג'ון פורסיית' • ג'ורג' רוקינגהאם גילמר • וילסון למפקין • ויליאם סליי • ג'ורג' רוקינגהאם גילמר • צ'ארלס ג'יימס מקדונלד • ג'ורג' קרופורד • ג'ורג' טאונס • האוול קוב • הרשל וספסיאן ג'ונסון • ג'וזף א. בראון • ג'יימס ג'ונסון • צ'ארלס ג'נקינס • תומאס רוגר • רופוס בולוק • בנג'מין קונלי • ג'יימס מילטון סמית' • אלפרד קולקוויט • אלכסנדר סטיבנס • ג'יימס בוינטון • הנרי דיקרסון מקדניאל • ג'ון בראון גורדון • ויליאם נורת'ן • ויליאם ייטס אטקינסון • אלן קנדלר • ג'וזף טרל • מ. הוק סמית' • ג'וזף מקי בראון • מ. הוק סמית' • ג'ון סלייטון • ג'וזף מקי בראון • ג'ון סלייטון • נתניאל אדווין האריס • יו דורסי • תומאס הארדוויק • קליפורד ווקר • למרטין גריפין הארדמן • ריצ'רד ראסל הבן • יוג'ין טאלמדג' • יורית' ריברס • יוג'ין טאלמדג' • אליס ארנול • הרמן טאלמדג' • מלווין תומפסון • הרמן טאלמדג' • מרווין גריפין • ארנסט ונדייבר • קארל סנדרס • לסטר מדוקס • ג'ימי קרטר • ג'ורג' באסבי • ג'ו פרנק האריס • זל מילר • רוי בארנס • סאני פרדו • נייתן דיל • בריאן קמפ
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ריצ%27רד_ראסל_הבן&oldid=37978127"