לדלג לתוכן

הרמן טאלמדג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרמן טאלמדג'
Herman Talmadge
הרמן טאלמדג'
הרמן טאלמדג'
לידה 9 באוגוסט 1913
מקריי, ג'ורג'יה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במרץ 2002 (בגיל 88)
האמפטון, ג'ורג'יה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא הרמן יוג'ין טאלמדג'
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות של משפחת טאלמדג', מחוז קלייטון, ג'ורג'יה, ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג בטי טאמלדג' עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש ועדת החקלאות של הסנאט
21 בינואר 19713 בינואר 1981
(10 שנים)
→ אלן אלנדר
סנאטור מטעם ג'ורג'יה
3 בינואר 19573 בינואר 1981
(24 שנים)
מושל ג'ורג'יה ה־71
17 בנובמבר 194811 בינואר 1955
(6 שנים)
סגן מושל ג'ורג'יה מרווין גריפין
15 בינואר 194718 במרץ 1947
(63 ימים)
סגן מושל ג'ורג'יה מלווין תומפסון
אליס ארנול
(נבחר יוג'ין טאלמדג' אך נפטר טרם השבעתו)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרמן יוג'ין טאלמדג'אנגלית: Herman Eugene Talmadge;‏ 9 באוגוסט 191321 במרץ 2002) היה פוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-71 במשך חודשיים בשנת 1947, ובשנים 19481955, וכסנאטור מטעמה בשנים 19571981. טאלמדג' כיהן בתפקידיו בתקופה של שינויים בפוליטיקה, הן בג'ורג'יה והן בכל ארצות הברית. הוא החל את הקריירה שלו כתומך אדוק בהפרדה הגזעית ונודע בהתנגדותו לזכויות האזרח, כאשר הורה לבתי הספר לסגור את שעריהם ולא ליישם את ביטול ההפרדה הגזעית בהם. אך בשלבים המאוחרים של הקריירה שלו, בעקבות קבלת חוק זכות ההצבעה של 1965, שיצק תוכן לתיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית שהתקבל כמעט מאה שנה קודם לכן, טאלמדג', כמו רבים מהפוליטיקאים במדינות הדרום באותה תקופה, שינה את עמדותיו. בסופו של דבר, חייו הקיפו את המעבר של מדינת מולדתו ג'ורג'יה ממדינה שהעליונות הלבנה הייתה מושרשת בה, למדינה ששינתה את התרבות הפוליטית שלה ובה מצביעים לבנים בחרו באופן תדיר בחברי קונגרס שחורים.

לאחר שאביו, יוג'ין טאלמדג', ניצח בבחירות למשרת מושל ג'ורג'יה ב-1946, אך נפטר לפני שהושבע לתפקידו, טען הרמן טאלמדג' לזכותו להיות המושל ה-70 של המדינה, במה שנודע כמחלוקת שלושת המושלים. טאלמדג' אייש את לשכת המושל מינואר ועד מרץ 1947, לפני שוויתר על התפקיד על פי פסיקת בית המשפט העליון של ג'ורג'יה לטובתו של מלווין תומפסון, סגן המושל הנבחר. ב-1948, בבחירות מיוחדות שהתקיימו כדי לקבוע מי יכהן בשארית תקופת כהונתו של אביו המנוח, ניצח טאלמדג' את תומפסון בהפרש קולות של יותר מ-6 אחוזים. ב-1950, בבחירות שנערכו לתקופת כהונה מלאה, הוא ניצח שוב את תומפסון בהפרש קל. לאחר מכן כיהן טאלמדג' כמושל עד לתום כהונתו ב-1955.

טאלמדג', שהיה למושל כפוליטיקאי מתחיל בגיל 33, תמך בהעברת הנהגתו של מס המכירות המדינתי, ובבניית בתי ספר חדשים. הוא גם תמך בשיפורים בתשתיות ובהגדלת משכורות המורים. בעוד שהוא היה דמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה של ג'ורג'יה, במיוחד בשל התנגדותו לזכויות האזרח, חלק מתושבי ג'ורג'יה שיבחו את תרומתו לתשתיות במדינה שהתאפשרו הודות להנהגת מס המכירות.

כסנאטור, בלט טאלמדג' כחבר בועדת החקלאות של הסנאט, ומאוחר יותר כחבר בוועדה המיוחדת לפעילויות מסע הבחירות לנשיאות, שנודעה יותר כוועדת הסנאט לפרשת ווטרגייט. כיושב ראש ועדת החקלאות, הוא פיקח על העברת כמה צעדי חקיקה מרכזיים, כולל הרחבת חוק תזונת הילדים והחוק המאוחד לפיתוח הכפר של 1972, שהיה החקיקה המרכזית הראשונה שעסקה בפיתוח הכפר מאז חוק החשמול הכפרי של 1936. בהמשך גינה הסנאט את טאלמדג' על אי-הסדרים הכספיים שנחשפו במהלך הגירושים שלו מאשתו השנייה. פרשה זו, לצד השינויים בדמוגרפיה של ג'ורג'יה, הובילו לתבוסתו לרפובליקני מק מטינגלי בבחירות של 1980.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן טאלמדג' נולד בחווה ליד העיירה הקטנה מקרי שבמחוז טלפייר בדרום-מזרח ג'ורג'יה. הוא היה בנם היחיד של יוג'ין טאלמדג' ושל רעייתו, מאטי (לבית ת'ורמונד), ודרך משפחת אימו הוא היה דודן מדרגה שנייה של הסנאטור מקרוליינה הדרומית והמועמד מטעם הדמוקרטים של מדינות הדרום בבחירות לנשיאות של 1948, סטרום ת'ורמונד.[1][2] טאלמדג' התחנך בבתי ספר ציבוריים במחוז טלפייר עד לשנתו האחרונה בבית הספר התיכון, אז הוא עבר עם משפחתו לאטלנטה ולמד בבית הספר התיכון דרואיד הילס שאותו הוא סיים ב-1931.[3] בסתיו אותה שנה הוא החל את לימודיו באוניברסיטת ג'ורג'יה. לאחר השלמת חובותיו לתואר בוגר אוניברסיטה, הוא החל ללמוד בבית הספר למשפטים של האוניברסיטה. ב-1936 הוא קיבל תואר במשפטים והצטרף למשרד עורכי הדין של אביו.[4]

ב-1937 נשא טאלמדג' לאישה את קתרין ויליאמסון. נישואים אלו הסתיימו בגירושים לאחר שלוש שנים. ב-1941 הוא נישא בשנית לבטי שינגלר, ולשניים נולדו שני בנים, הרמן יוג'ין טאלמדג' הבן ורוברט שינגלר טאלמדג'.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התנדב טאלמדג' לשירות בצי ארצות הברית. הוא שירת כסגן משנה (ensign) במחוז הצי השישי בצ'ארלסטון ובמחוז הצי השלישי בניו יורק לאחר שסיים את הכשרתו בבית הספר לפרחי קצונה באוניברסיטת נורת'ווסטרן. ב-1942 השתתף טאלמדג' בקרב גוודלקנל על סיפון הספינה לפינוי פצועים "טיירון" (USS Tryon). הוא שירת כעוזר למפקד כוחות הצי בניו זילנד מיוני 1943 ועד אפריל 1944 ולאחר מכן כקצין על סיפון ספינות תעבורת הכוחות "דאופין" (USS Dauphin). טאלמדג' השתתף בקרב אוקינאווה ונכח במפרץ טוקיו בעת טקס הכניעה של יפן. הוא התקדם עד לדרגת לוטננט קומנדר, ובנובמבר 1945 שוחרר מן השירות.

לאחר תום שירותו בצי, שב טאלמדג' לביתו בלאבג'וי שבג'ורג'יה. בעוד שהמשיך לעסוק בעריכת דין ובחקלאות, הוא קיבל על עצמו את עריכת העיתון השבועי שהיה בבעלות אביו, The Statesman, ופתח עסק לעישון בשר חזיר.[4]

מושל ג'ורג'יה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טאמלדג' כמושל

לאחר שובו מהמלחמה החל טאלמדג' להיות גם פעיל בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית. הוא ניהל את מסע הבחירות המוצלח של אביו למשרת מושל ג'ורג'יה ב-1946. יוג'ין טאלמדג' היה חולה, ותומכיו חששו לשלומו ותהו אם ישרוד עד להשבעה שנועדה לינואר 1947. הם בדקו את חוקת ג'ורג'יה ומצאו שעל פיה, אם המושל הנבחר נפטר לפי השבעתו, האספה הכללית של ג'ורג'יה אמורה לבחור בין המסיימים במקומות השני והשלישי בבחירות. טאלמדג' האב התמודד ללא שניצבו מולו מתחרים רשמיים בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, כך שבכירי המפלגה דאגו ליתר ביטחון שיהיו הצבעות בכתב יד (write-in votes) עבור הרמן טאלמדג'.

ב-21 בדצמבר 1946 נפטר יוג'ין טאלמדג' לפני שהושבע כמושל. סגן המושל הנבחר, מלווין תומפסון; אליס ארנול, המושל היוצא; והרמן טאלמדג' טענו שלושתם להיותם המושל, ובו-זמנית ניסו לנה במקביל את ענייני המדינה מהקפיטול המדינתי. ארנול ויתר לטובת תומפסון, ובסופו של דבר פסק בית המשפט העליון של ג'ורג'יה לטובתו של תומפסון.

לאחר מכן נקבעו בחירות מיוחדות שהתקיימו ב-2 בנובמבר 1948, ובהן ניצח טאלמדג' את תומפסון וכיהן עד תום תקופת כהונתו המתוכננת של אביו המנוח. ב-1950 הוא נבחר שוב לתקופת כהונה מלאה. במהלך תקופת כהונתו כמושל, דאג טאלמדג' למשוך תעשיות חדשות לג'ורג'יה. באותה תקופה הונהגה לראשונה בג'ורג'יה גביית מס המכירות, שכספיו סייעו לממן שיפורים במערכת החינוך הציבורי במדינה. פותחה גם תעשיית העץ.

טאלמדג' נותר תומך אדוק של ההפרדה הגזעית אף על פי שהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח צברה אז תנופה. בתקופת ממשלו בוצע מעשה הלינץ' ברוברט מולארד (אנ') בעיר ליונס. טאלמדג' לא הורה על עריכת חקירה על ידי לשכת החקירות של ג'ורג'יה, וניסה להסתיר את מעשה הלינץ' מידיעת הציבור. ב-1954 ניתן פסק דין בראון נגד מועצת החינוך על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית. טאלמדג' היה אחד ממושלי מדינות הדרום שהתנגדו ליישום פסק הדין.

בבחירות של 1954 היה טאלמדג' מנוע מלהיבחר לתקופת כהונה נוספת עקב הגבלת כהונה שנקבעה בחוקת ג'ורג'יה.

ב-1956 נבחר טאלמדג' לסנאט של ארצות הברית. כחלק ממסע הבחירות שלו לסנאט, הוא פרסם קונטרס ידוע לשמצה בשם "אתה וההפרדה הגזעית" (You and Segregation),[5] בו נטען שביטול ההפרדה הגזעית הייתה מזימה קומוניסטית, שהשימוש בסמכות הממשל הפדרלי באיסור ההפרדה הגזעית נגד את החוקה, ושארצות הברית הייתה "רפובליקה לא דמוקרטית" מאחר שהדמוקרטיה הייתה קומוניסטית.

בעת בחירתו של טאלמדג' לסנאט, עדיין נשללה מרוב תושבי ג'ורג'יה האפרו-אמריקאים זכות הבחירה על פי חוקי המדינה שהועברו על ידי הדמוקרטים הלבנים ובשל נוהגים מפלים שיושמו מאז תחילת המאה ה-20. כסנאטור, המשיך טאלמדג' להתנגד לחקיקת זכויות האזרח, גם כאשר התנועה לזכויות האזרח צברה חשיפה בתקשורת ותמיכה שהלכה וגברה. לאחר שהנשיא לינדון ג'ונסון חתם על חוק זכויות האזרח של 1964, החרים טאלמדג', יחד עם יותר מתריסר סנאטורים דרומיים את הוועידה הארצית של הדמוקרטים שהתקיימה באותה שנה.[6]

בסיועו של הסנאטור והמושל לשעבר ריצ'רד ראסל הבן, מונה טאלמדג' כחבר בועדת החקלאות של הסנאט במהלך שנתו הראשונה בוושינגטון, וזמן קצר לאחר מכן כחבר בוועדת הכספים. כחבר זוטר בוועדת החקלאות, הוא פעל למען הצרכים המשתנים של חוואי האומה בכלכלה עולמית מתפתחת. טאלמדג' גם פעל להרחבת התמיכה הן בחוואים והן בילדים ובמשפחות שחוו חרפת רעב באמצעות פעילותו לקידום חוק תזונת הילדים (Child Nutrition Act), אך באופן משמעותי ביותר ב-1969 וב-1970 כחלק מהאישור מחדש והרחבת חוק ארוחות בתי הספר (National School Lunch Act) שנוסח ב-1946 על ידי ראסל ושנחשב להישג החקיקתי הגדול ביותר שלו.

טאלמדג' היה מעריץ גדול של פועלו של ראסל בנוגע לחוק של 1946, אך הכיר בכך שעדיין נדרשו שיפורים משמעותיים בו. לאחר שהבין שרק שליש מהילדים האמריקאים שחיו במשפחות שהכנסתם הייתה נמוכה מ-2,000 דולר בשנה יכלו להשתתף בתוכנית, אמר טאלמדג': "אנחנו חייבים לעשות שימוש במזון עבור החינוך. ילד לא יכול ללמוד אם הוא רעב. ניסיונם של מנהלי בתי הספר באזורים שהיו מקופחים כלכלית היה שחל שיפור ניכר בנוכחות בלימודים כאשר הילדים יכלו לצפות לארוחה טובה בבית הספר". המטרות המרכזיות של הצעתו החדשה של טאלמדג' היו לספק מימון עבור ציוד, להגדיל את רמת התמיכה הנדרשת מהמדינות, לאפשר את "ארוחת הצהריים כדי לעקוב אחרי הילד", לאפשר לתלמידים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה שחיו באזורים בעלי הכנסה גבוהה להמשיך ולהנות מהתוכנית, להקים מועצה מייעצת לאומית לתזונת הילד, ולתת סיוע מיוחד לילדים נזקקים. הצעת החוק שכללה את התיקונים הללו התקבלה כחוק ב-14 במאי 1970.[7]

בינואר 1971, לאחר שאלן אלנדר נבחר כיושב ראש ועדת ההקצבות של הסנאט בעקבות מותו של ראסל, נבחר טאלמדג' כיושב ראש ועדת החקלאות, תפקיד בו הוא שימש עד לתום כהונתו בסנאט ב-1981. מינויו לתפקיד זה הגיע בזמן בו חזו אנליסטים רבים שהצורך של העולם במזון יעלה על יכולת הייצור שלו. בהנהגתו של טאלמדג', התמודדה ועדת החקלאות עם בעיות אלו במהלך שנות ה-70. טאלמדג' פיקח על העברת כמה חוקים שהכפילו ואף יותר את ההוצאה על תוכניות חקלאיות עד לסוף העשור. תחת מנהיגותו של טאלמדג' כיושב ראש הוועדה עברו חוק הפיתוח הכפרי של 1972, חוק ההגנה על החקלאות והצרכן של 1973, שסיפק הגנה על מחירי המוצרים, שימור קרקעות והרחבת תלושי המזון לארבע שנים. התקופה של ארבע השנים יצרה מחזור שהבטיח שחוקי החקלאות בשלוש השנים הבאות יופיע בסדר היום של הקונגרס לאחר הבחירות לנשיאות, ובכך יימנע מהם מלהפוך לצעדים פוליטיים סבוכים של שנת בחירות. חוק המזון והחקלאות של 1977 המשיך את ההלוואות מוכוונות השוק ואת מדיניות מחירי המטרה של קודמו. סעיף 14 של החוק אישר את התפקיד ההיסטורי של מחלקת החקלאות של ארצות הברית במחקר החקלאי תחת חוק למחקר, ההרחבה וההוראה החקלאית הלאומיים. חוק זה גם יצר שינויים מרכזיים בתלושי המזון וגיבש את התוכנית כחלק מחוק החוות.

ב-1977, כתוצאה מהארגון מחדש של ועדות הסנאט וכהכרה בתפקיד שהלך והתרחב של ועדת החקלאות בטיפול ברעב ובתזונה, בהוצאה שהלכה וגדלה לתזונת הילדים בתמיכה פדרלית (שעלתה מ-2.4 מיליארד דולר ליותר מ-8 מיליארד דולר במהלך העשור), ובגידול בהיקף סגל הוועדה (שעלה מ-7 אנשים ב-1971 ל-32 ב-1980), שונה שמה של הוועדה לוועדת החקלאות, התזונה והיערנות. היה זה השינוי הראשון בשם הוועדה מאז הוספת ה"יערנות" ב-1884.[8]

ב-1968 התמודד טאלמדג' במערכת הבחירות הראשונה מבין שלוש שבהן ניצבו מולו יריבים רפובליקנים. א. ארל פטון, שבהמשך כיהן כחבר הסנאט של ג'ורג'יה, קיבל בבחירות 256,796 קולות (22.5 אחוזים) מול 885,103 הקולות (77.3 אחוזים) שקיבל טאלמדג'. כיזם מקרקעין, היה פטון הרפובליקני הראשון מג'ורג'יה שהתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית מאז תקופת השיקום, כאשר רוב הרפובליקנים במדינה היו עבדים משוחררים. התמודדותו בבחירות הייתה סימן לשינוי בדפוסי ההצבעה של הלבנים בדרום, כאשר תושבים לבנים בפרברי הערים עברו להצביע לרפובליקנים.

טאלמדג' ניהל את לשכתו תחת משמעת, ודרש מצוותו להשיב לכל מכתב שנשלח מציבור הבוחרים תוך 24 שעות מקבלתו. ב-1969 הוא שכר את קרטיס לי אטקינסון כעוזר מנהלי, וכך הפך את אטקינסטון לאפרו-אמריקאי הראשון שנשכר לעבודה בסגל לשכתו של סנאטור דרומי מאז תקופת השיקום.[9]

ב-1973 מונה טאלמדג' לוועדה המיוחדת לפעילויות מסע הבחירות לנשיאות, שנודעה יותר כוועדת הסנאט לפרשת ווטרגייט, ושחקרה אישים בממשל הנשיא ניקסון. הוא שימש כחבר בוועדה עד להגשת הדוח הסופי שלה ביוני 1974.[10]

בערוב תקופת כהונתו בסנאט, הסתבך טאלמדג' בשערורייה פיננסית. לאחר חקירה מעמיקה, הצביע הסנאט ב-11 באוקטובר 1979 ברוב של 81 תומכים מול 15 מתנגדים על גינויו של טאלמדג' בשל "התנהלות פיננסית בלתי ראויה" בשנים 19731978. נמצא שהוא קיבל החזרי הוצאות בסכום של 43,435.83 דולר שלא הגיעו לו, ושהוא דיווח באופן בלתי ראוי על הוצאות מסעות הבחירות.[11][12][13]

לאחר הפרשה, התמודד טאלמדג' מול התנגדות משמעותית בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בג'ורג'יה בפעם הראשונה ב-24 שנים. סגן המושל זל מילר התמודד מולו בבחירות המקדימות בתמיכת הליברלים שהיו מאוכזבים מהשמרנות של טאלמדג'. אף על פי שטאלמדג' ניצח בסופו של דבר את מילר בסיבוב השני של הבחירות המקדימות, התנהלותו האתית הייתה סוגיה משמעותית והוא הובס על ידי מועמד הרפובליקנים, לשעבר יושב ראש הרפובליקנים בג'ורג'יה, מק מטינגלי. הועלתה סברה שהמאבק הקשה בבחירות המקדימות מול מילר הותירה את טאלמדג' מוחלש בבחירות הכלליות.[14]

ב-1977, לאחר תקופה ארוכה של קשיים אישיים, כולל בעיית אלכוהוליזם שאותה הוא לא הכחיש, ושיצאה מכלל שליטה לאחר טביעת בנו בובי ב-1975, הגיש טאלמדג' בקשה לגירושים מאשתו בטי. ב-1978 הגיעו השניים להסדר גירושים, שעל פיו קיבלה בטי 150,000 דולר במזומן ו-100 אקרים מתוך שטח אחוזת לאבג'וי שבבעלותם. הותר לה גם לעשות שימוש ב-1,200 האקרים הנותרים של האחוזה.[15] ב-1980 העידה בטי נגד טאלמדג' בהלך חקירת העניינים הפיננסיים שלו בסנאט.

שנותיו האחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסלו של טאלמדג' באטלנטה

לאחר תבוסתו בבחירות של 1980, פרש טאלמדג' לביתו. אחוזותו ומעונו היו אז כבר בבעלותה של רעייתו לשעבר בטי. ב-1984 הוא נישא בשלישית ללינדה פירס.

הרמן טאלמדג' נפטר בהאמפטון שבג'ורג'יה ב-21 במרץ 2002 בגיל 88. הוא נטמן בבית הקברות של משפחת טאלמדג' במחוז קלייטון, ג'ורג'יה. טאלמדג' ורעייתו בטי התפייסו בסופו של דבר ונותרו ידידים. בטי טאלמדג' נפטרה ב-2005.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרמן טאלמדג' בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Oral History Interview with Herman Talmadge, July 15 and 24, 1975. Interview A-0331-1. Southern Oral History Program Collection (#4007): Electronic Edition. Senator Herman Talmadge Recalls His Early Involvement in Georgia Politics, His Father's Political Legacy, and His Rise to Prominence".
  2. ^ Browning, Joan C.; Burlage, Dorothy Dawson (March 2002). Deep in Our Hearts: Nine White Women in the Freedom Movement. University of Georgia Press, p. 52.
  3. ^ "Druid Hills Famous Alumni". Archived from the original on August 17, 2007.
  4. ^ 1 2 Hackbart-Dean, Pamela (1993). "Herman E. Talmadge: From Civil Rights to Watergate". The Georgia Historical Quarterly. 77 (1): 146.
  5. ^ Herman Talmadge (1955). You And Segregation By Herman Talmadge.
  6. ^ Kornacki, Steve (2011-02-03) "The 'Southern Strategy', fulfilled" Archived 2011-04-13 at the Wayback Machine, Salon.com
  7. ^ Gay, James Thomas (1996). "Richard B. Russell and the National School Lunch Program". The Georgia Historical Quarterly. 80 (4): 871–872.
  8. ^ "A Brief History of the Senate Committee on Agriculture". United States Capitol Historical Society.
  9. ^ Farlow, Emily. "Curtis Lee Atkinson, 83: Assistant secretary of state for Max Cleland". The Atlanta Journal-Constitution.
  10. ^ Hackbart-Dean, Pamela (Summer 1999). "" 'The Greatest Civics Lesson in Our History': Herman Talmadge and Watergate from a Twenty-five-Year Perspective"". The Georgia Historical Quarterly. 83 (2): 321.
  11. ^ "Trial Of a Lion: Talmadge fights for survival". Time. Vol. 113, no. 20. May 14, 1979.
  12. ^ "U.S. Senate: The Censure Case of Herman e. Talmadge of Georgia (1979)"
  13. ^ B. Drummond Ayres Jr. (October 12, 1979). "SENATE DENOUNCES TALMADGE, 81 TO 15, OVER HIS FINANCES". The New York Times.
  14. ^ Harris, Art (August 23, 1980). "Drawlin' and Brawlin'". The Washington Post.
  15. ^ "Settlement Ends Talmadge Suit At Last Minute". Washington Post. 1978-12-12.