יזהר ערמוני
| לידה |
3 באוגוסט 1929 כ"ו בתמוז תרפ"ט ירושלים |
|---|---|
| נהרג |
20 באפריל 1948 (בגיל 18) י"א בניסן תש"ח |
| תקופת פעילות |
1944–1948 (כ־4 שנים) |
| פרסים והוקרה |
עיטור הגבורה |
| שירות צבאי | |
| השתייכות |
|
| דרגה | טוראי |
|
1944–1948 (כ־4 שנים) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
| |
| עיטורים | |
|
| |
יזהר ערמוני (כ"ו בתמוז ה'תרפ"ט, 3 באוגוסט 1929 – י"א בניסן ה'תש"ח, 20 באפריל 1948) היה לוחם בפלמ"ח שקיבל את עיטור הגבורה על לחימתו בהתקפה על משטרת נבי יושע במלחמת העצמאות, במהלכה נהרג.

ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יזהר ערמוני נולד בירושלים ליהודית ולגדליה, חלוצים מהעיר קובל שבפולין. בן דודו הוא אבינעם ערמוני. למד במגמה הריאלית בגימנסיה רחביה. בצעירותו, כתב שירים והלחין אותם, ובחגיגות בר המצווה חיבר מנגינה להפטרה. בנוסף היה פעיל ומדריך בתנועת הצופים בשבט "מצדה", וכן עסק בעבודות יד - בניית דגמי מטוסים והרכבת מיכשור, דוגמת טלסקופ וטורבינת קיטור. באחד מחיבוריו לבית הספר כתב: "לא תהיה לנו מדינה אם העם לא יידע להקריב את מבחר בניו".
בגיל 15 הצטרף ערמוני לארגון ההגנה, ובסיום לימודיו יצא להכשרת הפלמ"ח בקיבוץ דפנה, ועבד בבריכות הדגים ובסלילת הכביש ללהבות הבשן. עם פרוץ מלחמת העצמאות יצא לחופשה לבית הוריו אך הדרך לירושלים נחסמה והוא חזר לצפון והצטרף ללוחמי חטיבת יפתח כמפעיל מרגמה. ב-20 באפריל 1948 השתתף בהתקפה השנייה על נבי יושע, ולאחר שספגו הלוחמים אבדות גדולות והחלו בנסיגה, המשיך לעמוד על המשמר ולחפות על יציאתם ועל איסוף הנפגעים. בשלב זה נפצע ונהרג.
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חודש לאחר מותו הובא לקבורה בקבר אחים בנבי יושע, וביום העצמאות הראשון למדינה העניקו לו ראשי המדינה את אות גיבור ישראל, בו נכתב:
ביום ה-20 באפריל 1948, בנבי יושע, כאשר משלושת המקלענים אשר הופקדו לחפות על התקפות היחידה נפלו שנים, נשאר טור' יזהר ערמוני יחידי. באומץ לב ובלי הפוגות הוסיף לחפות על חבריו. ע"י כך עלה בידי היחידה לאסוף משדה הקרב את מרבית פצועיה. גם לאחר זאת לא נסוג, אלא הוסיף להגן בנשקו על שארית הפצועים, במנעו את האויב מהתקרב אליהם, עד אשר נפגע ונפל חלל בשדה הקרב.
סמוך לבית הוריו בירושלים, בשכונת נחלת צדוק, נקרא על שמו רחוב, מבוא יזהר. בשנת 1955 הדליקה אימו יהודית את משואת הזיכרון בהר ציון. ביום העצמאות ה-25 למדינת ישראל, בשנת 1973, הודלקו 12 משואות על ידי נושאי אות גיבורי ישראל או בני משפחותיהם, ביניהם אביו של ערמוני, גדליה.
בשנת 2014 עלה ליוטיוב סרט קצר בבימויו של מיקי יוסף בשם "רעות תחת אש". הסרט מתחיל בסיקור פועלו של יהודה דקל, ומשם ממשיך לשחזור ההכנות לקרב השני על המצודה ומהלך הקרב עצמו. בסרט בולטות דמויותיהם של ערמוני, פילון פרידמן, ודוד "דודו" צ'רקסקי[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עיטור הגבורה שהוענק ליזהר ערמוני, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- קורות החיים של יזהר ערמוני, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- יזהר ערמוני, באתר הפלמ"ח
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ רעות תחת אש, באתר יוטיוב
| מעוטרי עיטור הגבורה | ||
|---|---|---|
| מלחמת העצמאות (אות גיבור ישראל) |
אביגדורוב • בן-נון • בריג • גנה • הורביץ • זיבל • ליטנר • לנדאו • עצמוני • ערמוני • פלר • רחלי | |
| פעולות התגמול | מזרחי • נוי • עופר | |
| מלחמת סיני | בר-צור • זיו • ניצני • קן-דרור | |
| מלחמת ששת הימים | גולן • דרימר • ורדון • וייסלר • ורדי • טל • לפר • נאוה • ענבר • פרידמן • רפן • שירזי | |
| מלחמת ההתשה | אילון | |
| מלחמת יום הכיפורים | אמיר • גלעדי • גרינגולד • לוי • נריה • ערמן • קדמוני • קהלני | |