יזהר ערמוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יזהר ערמוני
Yizhar Armony.jpg
תאריך לידה 3 באוגוסט 1929
תאריך לידה עברי כ"ו בתמוז תרפ"ט
מקום לידה ירושלים
נהרג 20 באפריל 1948 (בגיל 18)
תאריך פטירה עברי י"א בניסן תש"ח
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח
תקופת שירות 1944 - 1948
דרגה טוראי
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
עיטורים
אות גיבור ישראל אות גיבור ישראל

יזהר ערמוני (כ"ו בתמוז תרפ"ט, 3 באוגוסט 1929 - י"א בניסן תש"ח, 20 באפריל 1948) הוא חלל צה"ל שקיבל את עיטור הגבורה על לחימתו בהתקפה על משטרת נבי יושע במלחמת העצמאות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזהר ערמוני נולד בירושלים ליהודית וגדליה, חלוצים מהעיר קובל שבפולין, ולמד במגמה ריאלית בגימנסיה רחביה. בצעירותו, כתב שירים והלחין אותם ובחגיגות בר המצווה חיבר מנגינה להפטרה. בנוסף היה פעיל ומדריך בתנועת הצופים בשבט "מצדה" ועסק בעבודות יד לבניית דגמי מטוסים והרכבת מכשור, דוגמת טלסקופ וטורבינת קיטור. באחד מחיבוריו לבית הספר כתב: "לא תהיה לנו מדינה אם העם לא יידע להקריב את מבחר בניו".

בגיל 15 הצטרף ערמוני לארגון ההגנה, ובסיום לימודיו יצא להכשרה בקיבוץ דפנה מטעם הפלמ"ח ועבד בבריכות הדגים ובסלילת הכביש ללהבות הבשן. עם פרוץ מלחמת העצמאות, יצא לחופשה לבית הוריו, אך הדרך לירושלים נחסמה והוא חזר לצפון ישראל והצטרף ללוחמי חטיבת יפתח כמפעיל מרגמה. ב-20 באפריל 1948 השתתף בהתקפה השנייה על נבי יושע ולאחר שספגו הלוחמים אבדות גדולות והחלו בנסיגה, המשיך לעמוד על המשמר ולחפות על יציאתם ועל איסוף הנפגעים. בשלב זה נפצע ונהרג.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודש לאחר מותו הובא לקבורה בקבר אחים בנבי יושע וביום העצמאות הראשון למדינה העניקו לו ראשי המדינה את אות גיבור ישראל, בו נכתב:

ביום ה-20 באפריל 1948, בנבי יושע, כאשר משלושת המקלענים אשר הופקדו לחפות על התקפות היחידה נפלו שנים, נשאר טור' יזהר ערמוני יחידי. באומץ לב ובלי הפוגות הוסיף לחפות על חבריו. ע"י כך עלה בידי היחידה לאסוף משדה הקרב את מרבית פצועיה. גם לאחר זאת לא נסוג, אלא הוסיף להגן בנשקו על שארית הפצועים, במנעו את האויב מהתקרב אליהם, עד אשר נפגע ונפל חלל בשדה הקרב.

עיטור הגבורה ליזהר ערמוני

סמוך לבית הוריו בירושלים, בשכונת נחלת צדוק, נקרא על שמו רחוב, מבוא יזהר. בשנת 1955 הדליקה אמו יהודית את משואת הזיכרון בהר ציון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]