בן ציון ליטנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן ציון לייטנר
BEN ZION LEITNER.jpeg
בן ציון לייטנר בן 22, 1949
תאריך לידה 1927
מקום לידה אודסה שבברית המועצות
עלה לישראל 1946
תאריך פטירה 25 במרץ 2012 (בגיל 85 בערך)
השתייכות הצבא האדום
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1948 (צה"ל)
דרגה טוראי ראשון (צה"ל)
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות
עיטורים
אות גיבור ישראל אות גיבור ישראל

בן ציון לייטנר (192725 במרץ 2012) היה חייל צה"ל שזכה לאות גיבור ישראל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ציון לייטנר נולד ב-1927, בן למלכה וחיים, באודסה שבברית המועצות. בתקופת מלחמת העולם השנייה, הצטרף אל פלוגת פרטיזנים ועמה השתתף בפעולות התקפה והגנה והשתתף במתקפה על מחנה ריכוז.[1]

לייטנר עלה לארץ ישראל ב-1946 והתיישב באשדות יעקב, התגייס לחי"ש עמק הירדן ואחר כך לחטיבת גבעתי. בקרב על משטרת עיראק סווידאן במלחמת העצמאות השתתף כמפקד חוליה ובעוד החיילים נלחמו להכניע בונקר שמנע מהם להתקרב לבניין המשטרה, לייטנר הסתער קדימה והשליך מספר רימוני יד שחיבר יחד לבונקר.[2] בטרם נהרגו יושביו הותקף בסכינים ונפצע אנושות מדקירות בגופו, עיניו נפגעו והוא שותק בחצי פנים.[3] על מעשה זה הוענק ללייטנר ביום העצמאות הראשון למדינה אות גיבור ישראל ובו נכתב:

ביום ה-19 באוקטובר 1948, בהתקפה על משטרת עיראק-אל-סואידן, עלה בידי חוליות הפורצים והחבלנים שלנו להתקרב עד למרחק של 50 מטר, דרומית מבנין המשטרה. על אף האש הקטלנית של האויב הצליחו חבלנינו להבקיע שתים מחמש הגדרות שהקיפו את הבניין. כל התקדמות נוספת הייתה לאל, בגלל האש החזקה, שהאויב המטיר מבונקר. מפקד המחלקה הפורצת הטיל על חוליה בפיקודו של טר"ש בן-ציון ליטנר לחסל את הבונקר ברימונים, אך החוליה נשארה מרותקת לקרקע בגלל האש הבלתי פוסקת מהבונקר. בלי פקודה לכך הסתער טר"ש בן-ציון ליטנר בקריאות עידוד על הבונקר וברימונו שיתק אותו לגמרי. בהסתערות זו נפצע קשה.

פציעתו מנעה ממנו להתמיד בעבודה והוא אושפז לסירוגין, תקופות קצרות עבד במגדניה וכנהג.[3] בשנת 1961 הקים חברה לייבוא מכונות לממכר בקבוקי שתייה, אך לא עמד בתחרות מול חברה מסחרית ודרש הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת העדפה של חברה זרה על פני סיוע לנכה צה"ל.[4] באותה שנה השתתף בהקמת עסק עצמאי להשכרת מכוניות.[2] גם עסק זה לווה בקשיי פרנסה, אך למרות כל אלה סירב לייטנר לקבל שילומים בהיותו ניצול השואה. ב-1968 קיבל זיכיון להקים מפעל להפקת נחושת בעזה משלל מלחמת ששת הימים.[5]

מספר שנים עבד כסדרן בהיכל התרבות והתפרסם כאשר הפריע בצעקות ומנע מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית לנגן קטע של ריכרד וגנר.

לייטנר היה אב לשלוש בנות. הוא נפטר ב-25 במרץ 2012 בגיל 85, ונטמן בחלקה הצבאית של בית הקברות הישן בהרצליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בן ציון ליטנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]