משה לוי (חייל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה לוי
Moshe Levi (soldier).jpg
לידה 1946 (בן 73 בערך)
תוניסיה
תאריך עלייה 1948
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף[1]
תפקידים בשירות
מפקד זחל"מ בחיל השריון
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור הגבורה  עיטור הגבורה


משה לוי (נולד בשנת 1946) היה מפקד זחל"מ בחיל השריון. על לחימתו בסיני במלחמת יום הכיפורים קיבל את עיטור הגבורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה לוי נולד בתוניסיה.[2] אחיו ואחותו נהרגו במלחמת העולם השנייה בהפצצה גרמנית ובשנת 1948 עלה עם הוריו לישראל. תחילה גדל במחנה קליטה ולאחר מכן במגדיאל, שם מת אביו ולוי נותר, בגיל 8, בן יחיד לאמו, שעברה להתגורר ביבנה. בהמשך, התחנך בישיבה התיכונית "נווה עמיאל" בשדה יעקב ובחוות "השומר" באילניה של עליית הנוער, ולאחר מכן עבר מיבנה לאשדוד.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שפרצה מלחמת יום הכיפורים היה לוי בן 28, נשוי ואב לבן ובת. כחודשיים לפני המלחמה נפגע בתאונת דרכים ושבר את פיקת הברך. חודש לפני המלחמה נקראה יחידתו למילואים, אך הוא היה עדיין מגובס ולא גויס; רק שבועיים לפני פרוץ המלחמה הסירו הרופאים את החבישה. למרות השיפור במצבו לא גויס לוי, ולכן החליט על דעת עצמו לנסוע ולהצטרף לגדוד. זאב ליטמן, מג"ד בחטיבה 11 (חטיבת יפתח) מינה אותו לפקד על זחל"ם, ובאותו ערב הצטרף לנסיעה לחזית בסיני.

ב-8 באוקטובר התפרסה החטיבה באזור קנטרה ופלוגה ל', אליה השתייך לוי, ביצעה מרדפים אחרי אנשי קומנדו מצרים. ב-15 באוקטובר, בעת שיחידתו ישבה בבלוזה, התקבלה קריאה לחילוץ כוח צה"ל שנקלע למארב מצרי על "ציר הפלסטיק" בדרכו אל מעוז בודפשט. לוחמי הקומנדו המצרי חיכו עד שהזחל"מים של כוח החילוץ נכנסו אל מול הגזרה בה התחפרו ואז תקפו בטילי סאגר וברקטות שהשביתו את מרבית הכלים. הזחל"מ של לוי ספג פגיעת טיל בזחל. בניסיון להוציא את היד ולהשיב אש נקטעה ידו הימנית מתחת לכתף על ידי כנף הטיל שחלף מעליו. עם זרוע מדממת פקד על החיילים לקפוץ אחריו אל מחוץ לזחל"מ, ומי שלא הספיק נפגע מטיל.

לוי היה בטוח כי לא יינצל ולכן החליט לתקוף את עמדת המארב המצרי. לאחר שלא הצליח לירות מתת מקלע עוזי שהיה ברשותו החליט לנוע רגלית אל העמדה ולהשליך לתוכה רימון יד. החיילים המצריים שהבחינו בידו המדממת לא ראו את ידו השמאלית עם הרימון ולא ירו בו, ייתכן וחשבו שבכוונתו להיכנע. ממרחק של כעשרה מטרים לוי זרק את הרימון וניטרל את העמדה, אולם רסיסים ממנו פגעו בפניו ובחזהו. כשהתרומם ספג ירייה בגבו, שהקליע ממנה נותר בגופו גם לאחר השיקום מהפציעה.

בתיאור המעשה נכתב:

ביום 15 באוקטובר 1973, השתתף רב"ט משה לוי, סמל-מחלקה, בקרב שניהלה פלוגתו עם מארב מצרי על ציר הים למוצב הצפוני, בגזרת "פורט-פואד - בודפשט". בעת הקרב נפגע ה-זחל"ם שפיקד עליו, ופצצת נ"ט נוספת שנורתה פגעה בידו הימנית וקטעה אותה באזור המרפק. רב"ט משה לוי הבין את חומרת-המצב ופקד על אנשי-צוותו לרדת מה-זחל"ם. תוך כדי ירידה מה-זחל"ם נפגעו רוב החיילים. רב"ט משה לוי קטוע יד ימין וזב דם ירד בעצמו מה-זחל"ם ונע לעבר עמדת האויב הסמוכה, בידו השמאלית החזיק רימון, ובשיניו שלף את הנצרה ממנו. הוא הטיל את הרמון וכוח האויב בעמדה חוסל. אולם, מאחר שהיה קרוב מאד לעמדת האויב, נפצע מרסיסי הרמון שהטיל הוא עצמו. אף על פי כן, סירב לקבל עזרה וכיוון את צוות הפינוי אל נפגעי ה-זחל"ם שלו. תוך כדי-כך- נפגע ה-זחל"ם פגיעה ישירה, עלה באש והתפוצץ.

על פעולותיו בקרב עוטר לוי בעיטור הגבורה על ידי שר הביטחון שמעון פרס, על "אומץ-לב עילאי, חירוף נפש, קור-רוח ודבקות במשימה".

קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שירות החובה, התגייס למשטרה ועבד במחלקה לתפקידים מיוחדים במחוז תל אביב, ובתכנון באלת"א. לאחר שנרפא מפציעותיו נסע ללימודים בארצות הברית. שם סיים תואר ראשון ושני במינהל עסקים.

בשנת 1982, שב לארץ להצטרף למבצע של"ג. הוא לא השתתף בלחימה אך הצטרף לחבריו באגם קרעון בלבנון. בשנת 1983, עם סיום התואר השני, שב לישראל ושימש מנכ"ל "מגל מערכות בטחון" במשך 5 שנים שלאחריהן חזר לארצות הברית והיה למנכ"ל חברת "Safeguards Technology", ולאחר מכן רכש אותה. לוי מחזיק בעסקי ביטחון, כשבין היתר הוא אחראי לאבטחת כורים גרעיניים ובסיסים צבאיים של צי ארצות הברית וחיל האוויר של ארצות הברית. כמו כן היה אחראי לאבטחת קמפ דייוויד, כורים גרעיניים בקנדה וכן נמל התעופה שיקגו או'הייר. ב-2016 רכש יחד עם צביקה גרינגולד והיזם ישראל לנג את יקב ססלוב, ומינה את בתו, סיגל לוי, למנכ"לית היקב.[3]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 הופק סרט דוקומנטרי לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים ובו הוא מתראיין ומספר על חייו לפני המלחמה, בזמנה, וכיום. באותה שנה נרשם לוי כתושב חוזר והצטרף לאשתו, בנו, ביתו ושתי נכדותיו המתגוררים בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]