משה טל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה טל
משה טל.jpg
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
משה טל
תאריך לידה 27 בינואר 1947
מקום לידה פרנוולד, גרמניה
עלה לישראל 1949
נהרג 9 ביוני 1967 (בגיל 20)
כינוי מושיקו, בלומי
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה סגן  סגן
תפקידים צבאיים
מפקד מחלקה בחטיבת הצנחנים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
עיטורים
עיטור הגבורה  עיטור הגבורה

משה טל (בלומנטל) (27 בינואר 1947 - 9 ביוני 1967) היה לוחם בחטיבת הצנחנים שנהרג במלחמת ששת הימים. על לחימתו בקרב ברצועת עזה במלחמה זו קיבל את עיטור הגבורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל נולד במחנה עקורים בפורנוולד בגרמניה לנטי ופינחס בלומנטל. בשנת 1949 עלה לישראל עם משפחתו, שהתיישבה בחיפה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הגפן, המשיך לתיכון "חוגים" והשתייך לתנועת הצופים. בשנת 1962 הצטרף לפנימייה הצבאית לפיקוד, במסגרתה למד בבית הספר הריאלי בעיר עד שסיים את לימודיו בשנת 1965.

טל גויס לצה"ל באוגוסט 1965, התנדב לחטיבת הצנחנים וסיים קורס קצינים ונתמנה למפקד מחלקה בדרגת סגן משנה בגדוד 202. במהלך שירותו הסדיר השתתף בפעולת סמוע ונשלח לקורס מרגמות, וחתם שנתיים שירות קבע.

במלחמת ששת הימים פיקד על מחלקה שפרצה את הדרך מחאן-יונס לפאתי עזה[1]. בקרב נפלו מפקד הפלוגה וסגנו, וטל קיבל על עצמו את הפיקוד. הוא נפגע במהלך הקרב ארגן חילוץ פצועים תחת אש ועודד את החיילים ללחימה. לאחר הקרב הועבר לבית החולים תל השומר שם נפטר מפצעיו כעבור חמישה ימים.

בתיאור המעשה נכתב:

ביום ה-5 ביוני 1967, על יד עזה, נותר סגן משה טל ז"ל לפקד על כוח של זחל"מים, לאחר שה-מ"מ וה-סמ"פ נהרגו. ה-זחל"מים נפגעו באש טנקים מטווח קצר. הוא המשיך לעמוד זקוף בסערת הקרב וארגן חילוץ פצועים והגנה במחסה. הוא עודד את האנשים באמרו, שהנה הוא עומד זקוף. הוא נפגע קשה וביקש שיפנו אחרים תחתיו, והורה לחיילים להמשיך להילחם בנאמנות. סגן משה טל ז"ל הועבר לטיפול במחסה ושם מת מפצעיו.

אתר בעוז רוחם

על פעולותיו בקרב עוטר טל לאחר מותו בעיטור הגבורה על ידי שר הביטחון משה דיין, על התנהגותו בשעת הקרב, אומץ לבו ומנהיגותו.

טל נקבר תחילה בבית הקברות הצבאי בקריית שאול, ולאחר זמן מה הועבר לבית הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן בהתאם לתפקיד שמילא בשדה הקרב.

לאחר פטירתו נפתח לזכרו חדר תרבות מיוחד בבית ההבראה לילדים בנוה שאנן. חבריו וידידיו הוציאו את סיפורו "רסיסי טל" על פרשת חייו הצעירים. סיפורו ושמו מוזכרים בספרים "מלחמות הצנחנים" ו"המסתערים ראשונה" של אורי מילשטיין. ב"ספר הגבורה" שהוציאו אגודת העיתונאים בתל אביב וניצולי ברגן-בלזן, הוקדש עמוד לתיאור פעולת גבורתו האחרונה.

שמו מוזכר גם בספרים:"ההיסטוריה של מלחמת ששת הימים" של אריה חשביה, "עשרים שנות גבורה בישראל" של יהודה הראל, "השבח להם" של מרדכי נאור וחלק מעזבונו מופיע ב"גווילי אש" כרך ד' המנציח את חללי מערכות ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]