יצחק זיו-אב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק זיו-אב
אתר זיכרון ליצחק זיו-אב במשמר הירדן

יצחק זיו-אב (ד' בתמוז תרס"ז, 4 ביוני 1907אפריל 2002) היה מראשי הקרן הקימת לישראל, מנכ"ל התאחדות האיכרים, סופר, עורך, עיתונאי ואיש ציבור ישראלי.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה - 1926-1907[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק זיו-אב נולד בסמולנסק שבאימפריה הרוסית להוריו מרים ואברהם. האב היה חרשתן, בעלים של בתי חרושת אחדים לנסירת עצים לתעשיות קתי רובים, ואף הקים מפעל לייצוא עצים מרוסיה לארצות שונות, לרבות ארץ ישראל. זיו-אב זכה בנעוריו לחינוך עברי לאומי. למד וסיים בית הספר תיכון רוסי ואחר כך למד בפקולטה לפדגוגיה של אוניברסיטת סמולנסק. במקביל, נכנס לפעילות ציבורית והיה חבר מערכת העיתון "דרך הפועל", יומון המחוז הסובייטי בברית המועצות.

בארץ ישראל - 1948-1926[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו בן 19, ביוני 1926, עלה לארץ ישראל עם משפחתו: הוריו ושני אחיו נחום ואליעזר. בני המשפחה התיישבו על קרקע שנרכשה במושבה מגדיאל (היום חלק מהעיר הוד השרון), בשנה השנייה להקמתה. אולם כשנה לאחר העלייה ארצה, נפטר האב (בט"ז בשבט תרפ"ז 1927) במהלך עבודתו משבץ לב, וקברו היה הראשון שנכרה בבית הקברות של מגדיאל. זיו-אב עבד בצעירותו בחקלאות במגדיאל. אחר כך, החל לעבוד כמרכז ועד המושבה. בשנים: 1934 – 1935, עבד כעוזר למזכ"ל התאחדות האיכרים.

נשא את דבורה (דורה) לבית קוברינסקי (1913 - 1995), בוגרת גמנסיה הרצליה, ילידת רוסיה ובוגרת "בית הספר הגבוה לכלכלה" בגרנובל, שבצרפת. לימים, יושבת ראש הוועדה לזכויות האשה בוויצו. ילדיהם הם אברהם, איש עסקים וצייר; ואהרון-שמאי (ארי), שופט שלום בתל אביב (נפטר ב-1991).

זיו-אב החל לעבוד כעיתונאי ביומון "הבוקר" של מפלגת "הציונים הכלליים", מאז הקמתו באוקטובר 1935, ושימש בתפקידים אחדים; היה כתב, מזכיר המערכת, ובהמשך משנה-לעורך. באותן שנים החל לכתוב מאמרים ורשימות לעיתונים ולכתבי עת אחדים, ובכך התמיד כל חייו. עמד בקשרים פוריים עם המשורר אורי צבי גרינברג,[1] ועם המשורר חיים גורי.[2]

מאמריו ורשימותיו התפרסמו בעיתונים: "השדה", "בוסתנאי", "הארץ", "דאר היום", "היום", הירחון "בארץ ישראל" ואחרים. שליטתו בשפות אפשרה לו לכתוב גם בעיתונות הלועזית בארץ ובתפוצות הגולה.

הוא נחן בכושר נאום. והופיע, בין השאר, בתחנת השידור המנדטורית "קול ירושלים", בתוכנית "ארץ לא נודעת". במסגרת זו סיפר למאזיניו על תולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

במלחמת העולם השנייה שירת בחטיבה היהודית הלוחמת – החי"ל ("הבריגדה"), נפגש עם הפליטים היהודיים ניצולי השואה, במחנות העקורים שהוקמו בגרמניה לאחר המלחמה ועודד את רוחם.

בשנת 1947, כאשר גבר המתח בין "ההגנה" לבין אצ"ל ולח"י, היה בין משכיני השלום שבין המחנות.[3]

במדינת ישראל - 2002-1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיו-אב היה פעיל במיזמים ציבוריים רבים. הוא היה פעיל מרכזי במפלגתו "הציונים הכלליים",[4] ובהמשך ב"גח"ל" (ראשי תיבות: גוש תנועת החרות – המפלגה הליברלית).

במלחמת העצמאות, הקים לפי בקשת דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, אגף ליחסי ציבור במשרד הביטחון. כן היה בעל טור שבועי ב"קול ישראל".

היה ממייסדי אגודת העיתונאים בתל אביב, חבר המכון למנהל ציבור, חבר הנהלות ציבוריות של "קול ישראל", תיאטרון "הבימה" ו"האופרה הישראלית".

בשנים 1959–1975 היה חבר הנהלת "ארגון החקלאים העולמי" (IFAP). בשנים 1960–1998 – חבר בדירקטוריון קרן קיימת לישראל ויושב ראש ועדת הפיתוח וחבר ועדות החינוך והארגון. בשנת 1962 – היה יושב ראש ועד ציבורי ממלכתי לציון "שנת ראשונים". בשנים 1967–1958 יזם את הקמת לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים והיה יושב ראש ההנהלה שלה. בשנת 1982 התמנה ליושב ראש הוועד הציבורי הממלכתי לציון אירועי "מאה שנות התיישבות"; והופקד על תוכניות לשימור מורשת ההתיישבות כגון "יום התלם הראשון" (1983), "על משמרות" באתר המושבה החרבה משמר הירדן (1984) ו"מסע אל השורשים" (1987) באתר הזיכרון של ראשון לציון. בשנת 1985 היה מיוזמי הקמת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיו-אב זכה לאותות ולעיטורי כבוד רבים, בהם: "יקיר משפחת האדמה", "יקיר מושבות הגליל", אזרח כבוד של כפר תבור, מזכרת בתיה, כרמי יוסף והעיר רמת גן, שבה התגורר בשכונת "שיכון ותיקים" משנת 1952 ועד יום מותו.

זכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו, באפריל 2002, כתב עליו העיתונאי משה בן-שחר, כי היה אחד העיתונאים הנחשבים בארץ ישראל בתקופת המאבק של היישוב העברי נגד שלטונות המנדט, ומאמריו משכו רבים בשל ההתנסחות הבהירה של יעדי היישוב והתנועה הציונית בארץ ישראל. לדבריו, היה נוהג יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, להדריך את אנשיו לקרוא את מאמריו של זיו-אב בעיתון "הבוקר", כחומר למחשבה ולחינוך. "לא רק זאת, מכיוון שזיו-אב נחשב לאיש אמין מאוד, היו באים לביתו ראשי האצ"ל, כשהם מחופשים, במטרה להעשירו בהבנת עמדותיהם הפוליטיות".[5]

במתחם המושבה החרבה משמר הירדן יש אתר לזכרו.

כתביו ופרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיונו של יצחק זיו-אב נמצא בארכיון הציוני בירושלים. רשימת התיקים בארכיון ראתה אור בשנת תשנ"ט 1999 בהוצאת הארכיון הציוני.

ספרים מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרשת שלמה בן-יוסף, תל אביב: דפוס עזריאל, ת"ש 1940
  • ארץ לא נודעת, תל אביב: הוצאת מסדה, תש"ג
  • אומרים ישנה ארץ, תל אביב: הוצאת ספרית מעריב, 1980
  • שלנו עד עולם, תל אביב: הוצאת אמנות וספר, תש"ך
  • אנשי תש"ח, (עורך: שמעון יהב), ירושלים : תנועת המורים למען קרן קיימת לישראל - המחלקה לחינוך, תשמ"ט 1989
  • כל התקוות נולדות מחדש : החיזיון המופלא של ראשונים לקריאה ולעיון למסכת ולמופע ב"יום התלם הראשון" ובאירועי ההתיישבות, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, תשמ"ג 1983
  • יום משפחת האדמה : 60 שנה להתאחדות האכרים : כ"ב באלול תשל"ג, 19 בספטמבר 1973, תל אביב: קרן לסיוע ולהשתלמות של התאחדות האכרים בישראל, תשל"ג 1973
  • מחיר החפש, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, תש"י
  • מגילת שמונים שנה בעשור לישראל, תל אביב: הבקר, תשי"ח 1958
  • אין לי ארץ אחרת, הוצאת מלוא, תשנ"ז 1997
  • יפים הלילות בכנען, תל אביב: הוצאת מעריב, תשמ"ח 1988
  • עולם לחיות בו: מסעות, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ב
  • מגבול לגבול: אנגליה, צרפת, עדן, פרס, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, תשי"ב 1952
  • עולם אחר : יומן דרכים: סינגפור, אוסטרליה, ניו זילנד, פיליפינים, הונקונג, יפן, תאילנד, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ח 1967
  • את אחי אני מבקש, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, תדש"ו - פרקי ריפורטז'ה ממסעו באירופה
  • אגד החיות, (ציירה: איזה), תל אביב : הוצאת מ’ ניומן, תש"ז
  • מבוא: איך בנוי צה"ל, בתוך: עמנואל הרוסי, צבא הגנה לישראל, ירושלים: המכון להשכלה ציונית

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (עם ש' שמואלי), דרכי בנינה, התפתחותה ותוכניות העתיד של רמת גן : דינים וחשבונות, מאמרים וצלומים, סקירות לתקופת 45/1944
  • (עם יעקב חורגין וש' שמואלי, רמת גן, תרפ"ב-תש"ז 1921–1946 : ספר יובל, רמת גן, הוצאת המועצה המקומית רמת גן, 1946

קובץ שנערך מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עם ואדמתו : שיבה לאדמה - סוד תחייתנו, היצמדות לאדמה - ערובה לקיומנו : חומר עזר למורה ולמדריך, ירושלים: הוצאת קק"ל, תשנ"ב

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: ארכיון אורי צבי גרינברג, תת-סדרה 1.1: מכתבים אל אורי צבי גרינברג, הספרייה הלאומית.
  2. ^ ראו: ארכיונו של חיים גורי, הספרייה הלאומית בירושלים.
  3. ^ ראו: יחיאל הלפרן, יצחק זיו-אב, עזריאל קרליבך, רק לא מלחמת אחים!, תל אביב: דפוס עזריאל, תש"ז 1947.
  4. ^ ראו: יצחק זיו-אב, מכתבים, המפלגה הליברלית, תיק ה 3 - 7 / 19, בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
  5. ^ משה בן-שחר, איש אדמה, המקומון רמת-גן גבעתיים, גיליון 442, 25 באפריל 2002.