לדלג לתוכן

יצחק גולדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף י. גאלדמאן)
יצחק גולדמן
Izaak (Icchak) Goldman
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 במאי 1813
י"ד באייר תקע"ג
יאשינובקה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בינואר 1888 (בגיל 74)
כ"ט בטבת תרמ"ח
ורשה, פולין הקונגרסאית, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין הקונגרסאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בוורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק גולדמןכתיב היידי, שנהג בזמנו: גאָלדמאן, גם גאָלדמאנן; ברוסית: Гольдман; בפולנית: Izaak (Icchak) Goldman; י"ד באייר תקע"ג,[1] מאי 1813, יאשינובקהכ"ט בטבת תרמ"ח, 13 בינואר 1888, ורשה) היה מחנך, מתרגם, מדפיס, מו"ל וצנזור עברי, מאנשי תנועת ההשכלה היהודית בוורשה. פעל לקירוב לבבות בין יהודים ופולנים.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצבת קברו של יצחק גולדמן בבית הקברות היהודי בוורשהכיתוב: "מורה בבית ספר הרבנים בווארשא / מדפיס ומו"ל ספרים הרבה / בן שבעים וחמש שנה היה במותו")

יצחק בן יעקב גולדמן נולד בשנת 1813 בעיירה היהודית יאשינובקה שליד ביאליסטוק, בצפון-מערב האימפריה הרוסית. בבגרותו נסע לעיר ורשה שבפולין הקונגרסאית, והיה למורה לתלמוד, עברית וארמית בבית המדרש לרבנים (מוסד חינוכי יהודי רפורמטורי, שבו נלמדו לימודי חול בפולנית לצד לימודי קודש בעברית).

בשנת תרכ"ב ייסד בית דפוס עברי. בתחילת ראשית שנות ה-60 של המאה ה-19 עמד בראש מפעל מחתרתי להפצת כרוזי תעמולה מהפכניים (כנגד שלטונות האימפריה הרוסית) בפולנית, יידיש ועברית. כרוזים אלה בניסוחו של גולדמן, שהופצו ברחבי פולין, קראו להשתתפות במחאה הפולנית ולהקרבה למען המטרה הלאומית הפולנית, המשותפת ליהודים ופולנים.[2]

בפרוץ מרד ינואר 1863 נעצרו בניו יֶז'י (Jerzy;‏ 1833/34–1904) וברנהרד (1841/42–1901) והוגלו לסיביר. לאחר ששוחרר ברנהרד השתקע בלבוב שבגליציה (בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית), ושם היה חבר מועצת הקהילה היהודית ונציג לבוב בפרלמנט של גליציה. הוא היה ממנהיגי המתבוללים, וכאביו, פעל אף הוא לקרב את היהודים בגליציה לפולנים. הוכתר כחבר מסדר פרנץ יוזף.
ליז'י הותר לשוב לוורשה, אך נאסר עליו לצמיתות לעבוד כרופא, על אף שסיים הכשרתו במקצוע.[3] בוורשה עבד בעיתון הכלכלי Gazeta Handlowa.[4]

לדברי הסופר וההיסטוריון שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר), שעבד במחיצתו, גולדמן הקדיש את הוצאת הספרים שלו ל"הדפסת ספרים יקרים בהגהה מדויקת ומדוקדקת".[5] בהוצאה ראו אור בעיקר ספרי יהדות, בהם התנ"ך, המדרש ופירושים, ילקוט שמעוני, "תורת חובת הלבבות" לרבנו בחיי אבן פקודה, "מורה נבוכים" וספר המצוות לרמב"ם, "הכוזרי" לריה"ל, "שער הגמול" לרמב"ן, "ספר הכריתות" לר' שמשון בן יצחק מקינון, "ספר העיקרים" לרבי יוסף אלבו, "עין יעקב לר' יעקב בן חביב, "ראשית חכמה" לרבי אליהו די וידאש, "מדרש שמואל" לר' שמואל אוזידה, "שיעור קומה" לרבי משה קורדובירו, שו"ת הרמ"א, "בינה לעיתים" לרבי עזריה פיגו, "גבורת אנשים" לרבי שבתי כהן, ספרי הלכה ומנהגים, "אדיר במרום" ו"קנאת ה' צבאות" לרמח"ל, מאמרי גדולי הדור, "דורש לציון" ו"אהבת ציון" לרבי יחזקאל לנדא, "באורי אגדות" להגר"א וליקוטי הגר"א, "קדושת לוי" לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, "ספר המדות" לרבי יצחק סטנוב, "אהל יעקב" לר' יעקב קרנץ, "אבן ישראל" לרבי ישראל ליפקין מסלנט, "בית הלוי" לרבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, "ברית יצחק" לרבי יצחק אייזיק חבר),
לצדם הופיעו ספרי לימוד ומדע פופולרי (ספרי לימוד עברית מאת נפתלי משכיל לאיתן, אברהם מאפו ואליעזר יצחק שפירא, ספר לימוד דקדוק רוסי ביידיש, ספר לימוד חשבון; "מאמר מקדמי ארץ" ו"סיפורי הטבע" לנחמיה דוב הופמן, ספר יסוד בגאוגרפיה שתרגם ועיבד נחום סוקולוב מכתבי מת'יו פונטיין מורי, "תולדות ההמצאות החדשות" מאת משה יעקב לוין, ספר בנושא בריאות הציבור), ספרות יפה בתרגום לעברית (משלי קרילוב, המחזה "היהודים" לגוטהולד אפרים לסינג, שירו של היינריך היינה "יהודה הלוי") ואף ספרות יפה עברית ("שירי תפארת" לנפתלי הרץ וייזל, המחזה "מלוכת שאול" ליוסף האפרתי מטרופלוביץ, המחזה "אהבת כלולות" לדוד רוזנבנד, "שירי נער" לעזרא גולדין, שירים מאת משה ליב חאשקס ושירים מאת נפתלי זאב טור).

בשנים תר"ל עד תרל"ו (1875) הוציא לאור לוח שנה עברי. במשך כמה שנים הדפיס את היומון העברי "הצפירה". תקופה מסוימת שימש כצנזור עברי.

לזכותו של גולדמן נזקף אחד הניסיונות הראשונים להוציא אנציקלופדיה כללית בעברית בנוסח אנציקלופדיית ברוקהאוס הגרמנית: "הַאֶשכּוֹל: אללגעמיינע ענציקלאפעדיע" (=אנציקלופדיה כללית). עורך האנציקלופדיה היה אברהם שלום פרידברג. גולדמן לא זכה לראות בצאת האנציקלופדיה, שכן הכרך הראשון שלה הופיע רק כחודש וחצי לאחר פטירתו, על ידי בניו, שהמשיכו במשימה. הכוונה הייתה לפרסם חוברת מדי שבועיים ולשלוח אותה למנויים, אך בסופו של דבר יצאו לאור שש חוברות בלבד.

יצחק גולדמן נפטר בינואר 1888 (על פי הלוח הגריגוריאני),[6] בשנה ה-75 לחייו. קהל גדול ליווה אותו לקבורתו בבית הקברות היהודי בוורשה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ קברו של יצחק גולדמן במאגר המידע של בתי הקברות היהודיים בפולין. חיים קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק: תולדות חייו ופעליו של ... רבי יוסף דובר הלוי סולובייצ'יק, ירושלים: מכון ירושלים, תשמ"ד, עמ' 36. כתב בטעות: תקע"ב.
  2. ^ Marian Kałuski, W podzięce i ku pamięci Jankielom. Mały leksykon Żydów-patriotów polskich, Warszawa: von borowiecky, 2001, p. 55; ישראל ברטל, מ’אומה’ ל’לאום’: יהודי מזרח-אירופה 1772–1881, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור (ספריית אוניברסיטה משודרת), תשס"ב, 2002, עמ' 109.
  3. ^ רשימות ביבליוגרפיות: עתיקות היהודית, רבעון של החברה היהודית להיסטוריה ואטנוגרפיה, שנה ה', חוברת ד' (אוקטובר–דצמבר 1913), הצפירה, 23 בינואר 1914 (ביקורת; עמוד אחרון).
  4. ^ יעקב שאצקי, יִידישע בילדונגס-פּאָליטיק אין פוילן: פֿון 1806 ביז 1866, ניו יורק: יִידישער וויסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט - היסטאָרישע סעקציע ('ביבליאָטעק פֿון יִיוואָ'), 1943, עמ' 255; קברו של יז'י גולדמן במאגר המידע של בתי הקברות היהודיים בפולין.
  5. ^ שפ"ר, אלון בכות: ווארשא, ב' שבט, המליץ, 19 בינואר 1888.
  6. ^ אלון בכות: טלגרמות ל"המליץ", המליץ, 15 בינואר 1888.