כיכר צינה דיזנגוף
תבנית:רחוב כיכר צינה דיזנגוף (מוכרת בשם כיכר דיזנגוף), נמצאת בתל אביב ברחוב דיזנגוף במפגשו עם הרחובות ריינס, פינסקר, בן עמי וזמנהוף. הכיכר קרויה על שם צינה דיזנגוף, רעייתו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף. הכיכר נחשבת כאחד מסמליה של העיר תל אביב.
היסטוריה
הכיכר הייתה חלק מתוכנית גדס, תוכנית מתאר לעיר תל אביב שהכין פטריק גדס, מתכנן ערים סקוטי. עיצוב הכיכר נעשה על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שזכתה בתחרות העיצוב של הכיכר בשנת 1934. התכנון היה על פי קריטריונים של הסגנון הבינלאומי, שהיה הסגנון האדריכלי המרכזי בתל אביב בתקופה זו. עקרונות התכנון כללו: בתים דומים בחזותם, בעלי מרפסות מתעגלות, כמו משלימות בתמונת ראי את הכיכר עצמה, למרפסות מעקות וסינרים עליונים (פתרון לאוורור וליציאת האוויר החם הלכוד ברום המרפסת).
כל בניין בכיכר נבנה על-פי הסכמה התכנונית של ג'ניה אוורבוך, אך בידי אדריכלים שונים:
- בניין קולנוע אסתר (כיום מלון סינמה), בתכנון האדריכל יהודה מגידוביץ' ב-1939.
- קולנוע חן (כיום רב חן דיזנגוף), היה בין האחרונים שנבנו, בתכנון האדריכל אריה שרון ב-1957.
- מלון גזית (כיום מלון סנטר), בתכנון האדריכל חיים משולם ב-1948.
- בית גרינמן, בתכנון האדריכל פנחס ביז'ונסקי ב-1936.
- בית פלדמן, בתכנון האדריכל אריה לילנפלד ב-1935.
- בניין המשביר לצרכן, בתכנון האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון ב-1957.
- בית מירנברג, בתכנון האדריכלית ג'ניה אוורבוך ב-1936.
- בית מסרי, בתכנון האדריכלית ג'ניה אוורבוך ב-1936.
- בית מהלא, בתכנון האדריכל רפאל מגידוביץ' ב-1937.
- בית כהן-עמיחי, בתכנון האדריכל ברוך יוכנין ב-1935.
- בית יוכנין, בתכנון האדריכל ברוך יוכנין ב-1935.
בתוכנית המקורית תוכנן כי הכיכר תוגבה לכמטר מעל סביבתה, ושמתחתיה יוקמו תחנת מוניות ומגרש חניה, אך בשל העלות הגבוהה ומיעוט כלי הרכב הוחלט לדחות תוכנית זאת לביצוע בעתיד.
הכיכר נחנכה ב-26 בינואר 1938[1]. מעגל התנועה היה בקוטר של כ-66 מטרים, ובמרכזו נבנתה בריכת נוי ומזרקה, וסביבה רצועות היקפיות של דשא, שבילים, ערוגות פרחים ועצים. הכיכר הפכה מיד לאחר חנוכתה למוקד עירוני מרכזי, וכן נערכו בה אירועים רבים, בהם חגיגות יום העצמאות, ואירועי שבוע הספר. במוצאי שבתות הוארה הכיכר בתאורה ייחודית וצבעונית. סביב הכיכר נבנו בתי קולנוע, פנסיונים, חנויות ובתי קפה.
במרץ 1959 נפתחה בכיכר חנות כל-בו של המשביר לצרכן[2].
הפתיח לסדרת הטלוויזיה Here we are צולם בכיכר, ושיר הפתיחה היה אמור להיפתח במילים "Here we are at Dizengoff Circle". ואולם המילים שונו על מנת שילדים מכל רחבי הארץ יוכלו להזדהות עימן[3].
הגבהת הכיכר
בשנות השישים והשבעים החלה הכיכר להתיישן, רמת תחזוקתה הידרדרה, ובמקביל החריפו בעיות התנועה באזור הכיכר. ראש העירייה שלמה להט וסגנו דוד שיפמן החליטו לפעול למציאת פתרון הולם, בראייה רחבה של כל מרחב הכיכר כמוקד עירוני חשוב.
בתכנון החדש הוגבהה הכיכר ונבנתה מחדש מעל רחוב דיזנגוף, שעובר ללא פיתולים מתחתיה, ונוצר בה רצף תנועה להולכי רגל ללא חציית כבישים. תכנון פרויקט הכיכר החדשה הופקד בידי אדריכל צבי לישר. העבודות להגבהת הכיכר החלו ביולי 1976[4] והיא נחנכה ב-25 ביולי 1978.
במרכז הבריכה, שנבנתה בממדי הבריכה המקורית, הוצב פסל של האמן אלן דוד. הפסל כלל שלוש קשתות זכוכית המשולבות זו בזו כאשר במרכזן מזרקה.
ב-יולי 1986 הוחלף הפסל ב"מים ואש" - פסל קינטי שיצר יעקב אגם. בשני צדי הקטע המוגבה נבנו רחבות במפלס הקרקע. הכיכר המוגבהת כמעט הכפילה את השטח שעומד לרשות הציבור, אך שטחי הגינון והנוי שבה קטנו.
הגבהת הכיכר לוותה בביקורת רבה. יש הטוענים כי היא תרמה לירידת קרנו של רחוב דיזנגוף, אך מנגד יש הטוענים כי ירידה זו נגרמה בשל פתיחת קניון דיזנגוף סנטר בקרבת הכיכר. גורמים שונים חזרו והעלו תוכניות לביטול ההגבהה ולהחזרת הכיכר למתכונתה המקורית. עד שנת 2013 סבלה כיכר דיזנגוף מהזנחה אך עיריית ת"א שיפצה את פסלו של יעקב אגם (בהוראת ביהמ"ש בת"א) וטיפלה בכיכר מבחינה אסתטית.
התוכנית להנמכת הכיכר
במהלך חודש אוגוסט 2007 אישרה מועצת העיר תל אביב תקציב לצורך בדיקת היתכנות להחזרת הכיכר לגובה פני הקרקע, ולשינוי הסדרי התנועה באזור[5].
כחלק מחגיגות ה-100 לעיר תל אביב בשנת 2009, חזרו ראש העיר רון חולדאי וגורמים נוספים בעירייה על הודעה כי תיבחן האפשרות לשנות את פני הכיכר. אחת האפשרויות שנבחנו היא הריסת הכיכר המוגבהת ושחזור הכיכר המקורית בגובה פני הקרקע, אם כי תוכנית זו תקטין באופן משמעותי את שטח הכיכר ועלולה להשיב את עומסי התנועה. בהצעה המקורית, תוכנית זו כללה את הוצאת מזרקת אגם מהכיכר לאזור אחר בעיר. תוכנית אחרת שהוצעה היא שדרוג הכיכר המוגבהת.
ב-1 בפברואר 2016 קיבלה עיריית תל אביב החלטה להחזיר את כיכר דיזנגוף לתצורתה המקורית. הריסת הכיכר התבצעה בינואר 2017.
בספטמבר 2018, נפתחו כל הכבישים הסובבים את הכיכר, הוכשרו לתנועה שבילי האופניים בכיכר וכן הוצבו משטחי דשא סביב הכיכר המחודשת.
בנובמבר 2018 הסתיימו העבודות בכיכר באופן רשמי, כאשר הושלמה החזרת הפסל "מים ואש" של יעקב אגם, לאחר הנמכת הכיכר והפעלת המזרקה[6].
-
הכיכר יום לפני ההריסה -
הכיכר לאחר ההריסה -
הכביש בלי הכיכר (במהלך ההנמכה, 2017)
פעילות
שירות סיורים אדריכליים בכיכר באמצעות מדריך קולי מוצע על ידי מרכז באוהאוס הסמוך לכיכר. בנוסף, פעמיים בשבוע התקיים שוק עתיקות ויד שנייה בשתי הרחבות שבמפלס הקרקע. עקב תוכניות להנמכת הכיכר, עבר השוק בנובמבר 2016 לכיכר גבעון בתל אביב (סמוך לסינמטק).
אוסף תמונות מהכיכר וסביבתה
-
הכיכר בשנת 2011 -
בית קולנוע רב חן בתכנון האדריכל אריה שרון -
מלון סנטר (במקור מלון גזית) בתכנון האדריכל חיים משולם -
-
מזרקת ״מים ואש״ בכיכר דיזנגוף, דצמבר 2014
קישורים חיצוניים
עיינו גם:
|
- הצעות לטיולים של העבר וההווה של כיכר דיזנגוף וסביבותיה באתר ynet
- כיכר דיזנגוף, באתר עיריית תל אביב - הארכיון העירוני
- להוריד את הכיכר אל העם מאת: יוסי מטלון
- מיכאל יעקובסון, כיכר דיזנגוף חוזרת לאופנה, באתר Xnet, 26 במאי 2011
- עינת טורס, ת"א: תולדות הפארסה העירונית ושמה כיכר דיזנגוף, באתר nrg, 18 ביולי 2011
- מיכאל יעקובסון, הציבור החליט: כיכר דיזנגוף תונמך, באתר Xnet, 12 בדצמבר 2011
- אלון בן נון, אל תתנו לנוסטלגיה לתעתע: כיכר דיזנגוף חייבת להישאר מוגבהת, באתר Xnet, 3 ביולי 2016
נעמה ריבה, עלייתה, נפילתה והורדתה של כיכר דיזנגוף, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2016- אחרי 38 שנים: פרידה מכיכר דיזנגוף בתמונות, באתר ynet, 8 בינואר 2017
- חגי עמית, הנוסטלגיה חוזרת: כיכר דיזנגוף חולמת על שנות ה-70, באתר TheMarker, 12 בינואר 2017
נתן אקסלרוד, חנוכת כיכר צינה דיזנגוף, ינואר 1938, אוסף יומני כרמל באתר YouTube - תמונת מצב מהרחפן: כיכר דיזנגוף השטוחה, באתר ynet, 15 בינואר 2017
יובל מלחי, פרק 213: סיור ברחובות תל אביב – חלק 1\2, באתר "קטעים בהיסטוריה", 28 באוגוסט 2017- מנור בראון, כיכר דיזנגוף החדשה מצטלמת יפה, אך האם הציבור ייהנה יותר מפעם?, באתר Xnet, 19 בספטמבר 2018
- נעמה ריבה, כיכר דיזנגוף המחודשת מסתמנת כהצלחה, אך לא כולם מרוצים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2018
הערות שוליים
- ^ נתן אקסלרוד, חנוכת כיכר צינה דיזנגוף בת"א, 1938, אוסף יומני כרמל באתר YouTube
- ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1959
- ^ מתוך ריאיון עם המפיקה אסתל פרידמן
- ^ תכנון חדש לככר דיזנגוף, דבר, 7 ביוני 1976
- ^ יגאל חי, עתיד כיכר דיזנגוף: רגליים על הקרקע, בלי אגם, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2007
- ^ "בגובה הכביש: צפו במהפך של כיכר דיזנגוף". ynet. נבדק ב-2018-09-15.
(1) קולנוע אסתר (מלון סינמה).
(2) קולנוע חן.
(3) מרכז קופת חולים. |