כיכר צינה דיזנגוף
 | |
| מבט על כיכר דיזנגוף 2018 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | צינה דיזנגוף, אשתו של מאיר דיזנגוף |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | ?–1938 |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| עיר |
 תל אביב-יפו |
| רחובות מסתעפים | רחוב דיזנגוף, רחוב פינסקר, רחוב ריינס, רחוב זמנהוף |
| קואורדינטות | 32°04′41″N 34°46′27″E / 32.07805556°N 34.77416667°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   כיכר צינה דיזנגוף   | |
  | |
כיכר צינה דיזנגוף (מוכרת בשם כיכר דיזנגוף), נמצאת בתל אביב ברחוב דיזנגוף במפגשו עם הרחובות ריינס, פינסקר, בן עמי וזמנהוף. הכיכר קרויה על שם צינה דיזנגוף, רעייתו של ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף. הכיכר נמצאת בעיר הלבנה של תל אביב שהיא אתר מורשת עולמית ונחשבת כאחד מסמליה של העיר תל אביב.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיכר הייתה חלק מתוכנית גדס, תוכנית מתאר מקומית לעיר תל אביב שהכין פטריק גדס, מתכנן ערים סקוטי. עיצוב הכיכר נעשה על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שזכתה בתחרות העיצוב של הכיכר בשנת 1934. התכנון היה על פי קריטריונים של הסגנון הבינלאומי, שהיה הסגנון האדריכלי המרכזי בתל אביב בתקופה זו. עקרונות התכנון כללו: בתים דומים בחזותם, בעלי מרפסות מתעגלות, כמו משלימות בתמונת ראי את הכיכר עצמה, למרפסות מעקות וסינרים עליונים (פתרון לאוורור וליציאת האוויר החם הלכוד ברום המרפסת).
כל בניין בכיכר נבנה על-פי הסכמה התכנונית של ג'ניה אוורבוך, אך בידי אדריכלים שונים:
- בית פלדמן, בתכנון האדריכל אריה לילנפלד ב-1935.
- בית כהן-עמיחי, בתכנון האדריכל ברוך יוכנין ב-1935.
- בית יוכנין, בתכנון האדריכל ברוך יוכנין ב-1935.
- בית גרינמן, בתכנון האדריכל פנחס ביז'ונסקי ב-1936.
- בית מירנברג, בתכנון האדריכלית ג'ניה אוורבוך ב-1936.
- בית מסרי, בתכנון האדריכלית ג'ניה אוורבוך ב-1936.
- בית מהלא, בתכנון האדריכל רפאל מגידוביץ' ב-1937.
- בניין קולנוע אסתר (כיום מלון סינמה), בתכנון האדריכל יהודה מגידוביץ' ב-1939.
- מלון גזית (כיום מלון סנטר), בתכנון האדריכל חיים משולם ב-1948.
- קולנוע חן (כיום רב חן דיזנגוף), היה בין האחרונים שנבנו, בתכנון האדריכל אריה שרון ב-1957.
- בניין המשביר לצרכן, בתכנון האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון ב-1957.
בתוכנית המקורית תוכנן כי הכיכר תוגבה לכמטר מעל סביבתה, ושמתחתיה יוקמו תחנת מוניות ומגרש חניה, אך בשל העלות הגבוהה ומיעוט כלי הרכב הוחלט לדחות תוכנית זאת לביצוע בעתיד.
הכיכר נחנכה ב-26 בינואר 1938[1]. מעגל התנועה היה בקוטר של כ-66 מטרים, ובמרכזו נבנתה בריכת נוי ומזרקה, וסביבה רצועות היקפיות של דשא, שבילים, ערוגות פרחים ועצים. הכיכר הפכה מיד לאחר חנוכתה למוקד עירוני מרכזי, וכן נערכו בה אירועים רבים, בהם חגיגות יום העצמאות, ואירועי שבוע הספר. במוצאי שבתות הוארה הכיכר בתאורה ייחודית וצבעונית. סביב הכיכר נבנו בתי קולנוע, פנסיונים, חנויות ובתי קפה.
במרץ 1959 נפתחה בכיכר חנות כל-בו של המשביר לצרכן[2].
הפתיח לסדרת הטלוויזיה "Here we are" צולם בכיכר, ושיר הפתיחה היה אמור להיפתח במילים "Here we are at Dizengoff Circle", אולם המילים שונו על מנת שילדים מכל רחבי הארץ יוכלו להזדהות עימן[3].
הגבהת הכיכר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות השישים והשבעים החלה הכיכר להתיישן, רמת תחזוקתה הידרדרה, ובמקביל החריפו בעיות התנועה באזור הכיכר. ראש העירייה שלמה להט וסגנו דוד שיפמן החליטו לפעול למציאת פתרון הולם, בראייה רחבה של כל מרחב הכיכר כמוקד עירוני חשוב.
בתכנון החדש הוגבהה הכיכר ונבנתה מחדש מעל רחוב דיזנגוף, שעובר ללא פיתולים מתחתיה, ונוצר בה רצף תנועה להולכי רגל ללא חציית כבישים. תכנון פרויקט הכיכר החדשה הופקד בידי אדריכל צבי לישר. העבודות להגבהת הכיכר החלו ביולי 1976[4] והיא נחנכה ב-25 ביולי 1978.
במרכז הבריכה, שנבנתה בממדי הבריכה המקורית, הוצב פסל של האמן אלן דוד. הפסל כלל שלוש קשתות זכוכית המשולבות זו בזו כאשר במרכזן מזרקה.
ביולי 1986 הוחלף הפסל ב"אש ומים" - פסל קינטי שיצר יעקב אגם. בשני צדי הקטע המוגבה נבנו רחבות במפלס הקרקע. הכיכר המוגבהת כמעט הכפילה את השטח שעומד לרשות הציבור, אך שטחי הגינון והנוי שבה קטנו.
הגבהת הכיכר לוותה בביקורת רבה. יש הטוענים כי היא תרמה לירידת קרנו של רחוב דיזנגוף, אך מנגד יש הטוענים כי ירידה זו נגרמה בשל פתיחת קניון דיזנגוף סנטר בקרבת הכיכר. גורמים שונים חזרו והעלו תוכניות לביטול ההגבהה ולהחזרת הכיכר למתכונתה המקורית. עד שנת 2013 סבלה כיכר דיזנגוף מהזנחה אך עיריית ת"א שיפצה את פסלו של יעקב אגם (בהוראת ביהמ"ש בת"א) וטיפלה בכיכר מבחינה אסתטית.
התוכנית להנמכת הכיכר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך חודש אוגוסט 2007 אישרה מועצת העיר תל אביב תקציב לצורך בדיקת היתכנות להחזרת הכיכר לגובה פני הקרקע, ולשינוי הסדרי התנועה באזור[5].
כחלק מחגיגות ה-100 לעיר תל אביב בשנת 2009, חזרו ראש העיר רון חולדאי וגורמים נוספים בעירייה על הודעה כי תיבחן האפשרות לשנות את פני הכיכר. אחת האפשרויות שבחנו היא הריסת הכיכר המוגבהת ושחזור הכיכר המקורית בגובה פני הקרקע, למרות שמשמעותה הייתה הקטנת שטח הכיכר והייתה עלולה להשיב את עומסי התנועה. בהצעה המקורית, תוכנית זו כללה את הוצאת מזרקת אגם מהכיכר לאזור אחר בעיר. תוכנית אחרת שהוצעה היא שדרוג הכיכר המוגבהת.
ב-1 בפברואר 2016 קיבלה עיריית תל אביב החלטה להחזיר את כיכר דיזנגוף לתצורתה המקורית, והריסת הכיכר התבצעה בינואר 2017. בספטמבר 2018 נפתחו כל הכבישים הסובבים את הכיכר, והוכשרו לתנועה שבילי האופניים בכיכר וכן הוצבו משטחי דשא סביב הכיכר המחודשת.
בנובמבר 2018 הסתיימו העבודות בכיכר באופן רשמי, כאשר הושלמה החזרת הפסל "אש ומים" של יעקב אגם, לאחר הנמכת הכיכר והפעלת המזרקה[6].
-
הכיכר יום לפני ההריסה -
הכיכר לאחר ההריסה -
הכביש בלי הכיכר (במהלך ההנמכה, 2017)
בצל מלחמת חרבות ברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההסברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל
בצל מלחמת חרבות ברזל הוצבו סביב כיכר דיזנגוף, ובסמוך לפסל "אש ומים", מיצבים ומיצגים אמנותיים לאות הזדהות עם מאבק בני משפחות החטופים והנעדרים וכביטוי לתמיכה והזדהות עם משפחות הנופלים וחללי צה"ל. בין המיצבים הבולטים, מיצב בובות דובי פרווה, שהיה אחד מהמיצבים הראשונים שנועדו להעלאת המודעות לנושא הילדים שנחטפו ונמצאים בידי חמאס ברצועת עזה.[7]
-
הצבת בובות דובי פרווה מכוסי עיניים ומוכתמים בכתמי צבע אדום-דם, המייצגים את 30 הילדים שנחטפו על ידי מחבלי חמאס לעזה -
ביטויי תמיכה והזדהות, כולל הצבת נרות זיכרון, בסמוך למזרקת אש ומים
פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שירות סיורים אדריכליים בכיכר באמצעות מדריך קולי מוצע על ידי מרכז באוהאוס הסמוך לכיכר. בנוסף, פעמיים בשבוע התקיים שוק עתיקות ויד שנייה בשתי הרחבות שבמפלס הקרקע. עקב תוכניות להנמכת הכיכר, עבר השוק בנובמבר 2016 לכיכר גבעון בתל אביב (סמוך לסינמטק).
גלריית תמונות מהכיכר וסביבתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הכיכר בשנת 2011 -
בית קולנוע רב חן בתכנון האדריכל אריה שרון -
מלון סנטר (במקור מלון גזית) בתכנון האדריכל חיים משולם -
-
מזרקת "אש ומים" בכיכר דיזנגוף, דצמבר 2014 -
כיכר דיזנגוף החדשה לאחר ההנמכה, נובמבר 2018
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם:
|
- הצעות לטיולים של העבר וההווה של כיכר דיזנגוף וסביבותיה באתר ynet
- כיכר דיזנגוף, באתר עיריית תל אביב - הארכיון העירוני
- להוריד את הכיכר אל העם מאת: יוסי מטלון
- מיכאל יעקובסון, כיכר דיזנגוף חוזרת לאופנה, באתר Xnet, 26 במאי 2011
- עינת טורס, ת"א: תולדות הפארסה העירונית ושמה כיכר דיזנגוף, באתר nrg, 18 ביולי 2011
- מיכאל יעקובסון, הציבור החליט: כיכר דיזנגוף תונמך, באתר Xnet, 12 בדצמבר 2011
- אלון בן נון, אל תתנו לנוסטלגיה לתעתע: כיכר דיזנגוף חייבת להישאר מוגבהת, באתר Xnet, 3 ביולי 2016
נעמה ריבה, עלייתה, נפילתה והורדתה של כיכר דיזנגוף, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2016- אחרי 38 שנים: פרידה מכיכר דיזנגוף בתמונות, באתר ynet, 8 בינואר 2017
- חגי עמית, הנוסטלגיה חוזרת: כיכר דיזנגוף חולמת על שנות ה-70, באתר TheMarker, 12 בינואר 2017
נתן אקסלרוד, חנוכת כיכר צינה דיזנגוף, ינואר 1938, אוסף יומני כרמל באתר YouTube - תמונת מצב מהרחפן: כיכר דיזנגוף השטוחה, באתר ynet, 15 בינואר 2017
יובל מלחי, פרק 213: סיור ברחובות תל אביב – חלק 1\2, באתר "קטעים בהיסטוריה", 28 באוגוסט 2017- מנור בראון, כיכר דיזנגוף החדשה מצטלמת יפה, אך האם הציבור ייהנה יותר מפעם?, באתר Xnet, 19 בספטמבר 2018
- נעמה ריבה, כיכר דיזנגוף המחודשת מסתמנת כהצלחה, אך לא כולם מרוצים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתן אקסלרוד, חנוכת כיכר צינה דיזנגוף בת"א, 1938, אוסף יומני כרמל באתר YouTube
- ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1959
- ^ מתוך ריאיון עם המפיקה אסתל פרידמן
- ^ תכנון חדש לככר דיזנגוף, דבר, 7 ביוני 1976
- ^ יגאל חי, עתיד כיכר דיזנגוף: רגליים על הקרקע, בלי אגם, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2007
- ^ איתי בלומנטל, בגובה הכביש: צפו במהפך של כיכר דיזנגוף, באתר ynet, 11 בספטמבר 2018
- ^ רעות ברנע, תל אביב התמלאה במיצבי אמנות כואבים ומצמררים. המדריך המלא, באתר "Time Out ישראל", 5 בנובמבר 2023
(1) קולנוע אסתר (מלון סינמה).
(2) קולנוע חן.
(3) מרכז קופת חולים. |
