מחאת האפודים הצהובים
 | |||
| המחאה בווסול, מזרח צרפת | |||
| תאריכי המאבק |
17 בנובמבר 2018 - 14 במרץ 2020 - הפאזה הראשונה 12 בספטמבר 2020 - הפאזה השנייה – הווה | ||
|---|---|---|---|
| מקום |
 בלגיה  הולנד[1] גרמניה[2] בולגריה[3] עיראק[4]  ישראל[5] | ||
| מטרה |
| ||
| שיטת המאבק | מחאה, הצבת בריקדות, מרי אזרחי, חסימת כבישים, השבתת מכמונות מהירות, מהומות, ונדליזם, הצתות | ||
| תוצאה | ביטול מס הגז ודחייה של שישה חודשים בעליית המס על דיזל ודלק | ||
| הצדדים במאבק | |||
| |||
| נפגעים | |||
| |||
תנועת האפודים הצהובים (בצרפתית: Mouvement des gilets jaunes) או מחאת האפודים הזוהרים, היא תנועת מחאה שהחלה ברשת האינטרנט במאי 2018, והובילה להפגנות שהחלו בצרפת ב-17 בנובמבר 2018, והתפשטו במהירות לוולוניה, האזור המתועש לשעבר בדרום בלגיה. האפודים הצהובים נבחרו כסמל בשל החוק המחייב נהגים לשאת אותם בזמן הנסיעה, ולכן מדובר במוצר זול, זמין, ומושך תשומת לב. המחאות החלו בשל עלייה במחירי הדלק וביוקר המחיה, ובשל הטענה שנטל המס נופל באופן לא פרופורציונלי על מעמד הביניים, תושבי הפריפריה, ועל מעמד הפועלים. המוחים דורשים הפחתה במס על הדלק, העלאת שכר המינימום, ופיטורי נשיא צרפת עמנואל מקרון. המחאה הסתיימה ב-14 במרץ 2020 כתוצאה ממגפת הקורונה והסגר הלאומי שהוצא לפועל בצרפת.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד מפרשני האירועים, הגאוגרף כריסטוף גילווי (Christophe Guilluy) חיבר בשנת 2014 את הספר La France périphérique. בספר זה הצביע גילווי על הפער החמור בין "שתי צרפת", מחד - צרפת המטרופוליטנית, כלומר זו של הערים הגדולות וסביבתן המטרופולינית, פריז, ליון, מרסיי וטולוז, בהן מתגוררת קצת פחות ממחצית האוכולסיה ומנגד - צרפת הפריפריאלית, כלומר עיירות קטנות וערים קטנות ובינוניות בהן מתגוררת מעט יותר מן המחצית השנייה של האוכלוסייה. בעוד החיים בערים הגדולות מאופיינים בנגישות גבוהה לשירותי חינוך, בריאות ורווחה, מן הטובים בעולם, ברמה גבוהה יחסית של תעסוקה (אחוז אבטלה נמוך יחסית) ובתחבורה ציבורית מעולה; הרי שמחוצה להן מתקיימת מציאות שונה לחלוטין בה אחוז האבטלה גבוה ביותר (עד כדי 40%), מתקיימת הגירה שלילית לכיוון המטרופוליטנים המרוקנת את הערים והעיירות (חלקן עתיקות ביותר) מתושביהן בעלי היכולת, הנגישות לשירותי בריאות, חינוך ורווחה נמוכה ורמתם ירודה ומעל הכל - אין שירותי תחבורה ציבורית יעילים. עובדה אחרונה זו מחייבת משק בית בפריפריה להחזיק רכב פרטי אחד לפחות כצורך חיוני (בשל האבטלה, רבים נוסעים שעה ויותר מביתם על מנת לעבוד בעיר אחרת), זאת בעוד שבערים הגדולות אין צורך ברכב פרטי וגם אם כן הרי שלרוב מדובר ברכב חשמלי עירוני קטן[7][8][9].
בנוסף לפערים אלה, הגורמים לכך שהמחייה בפריפריה יקרה יותר ובטוחה פחות מהמצב בערים הגדולות, הרי שגם סדר היום האזרחי שונה, ובפרט בעידן מקרון. לדברי גילווי, בעוד שב"צרפת המטרופוליטנית" מתהדרים באידאולוגיה פרוגרסיבית "שבעה" (המופנה לאלה שביטחונם הכלכלי מובטח) של הכרה במיעוטים ופליטים, זכויות להט"ב וסביבתנות, קשיי המחייה בפריפריה אינם מאפשרים התחברות לערכים אלה. לפי ניתוח תוצאות הבחירות לנשיאות צרפת 2017 מקרון עצמו זכה ברוב מוחץ ב"צרפת המטרופוליטנית" ולתמיכה נמוכה מאוד בצרפת הפריפריאלית (שבאה לידי ביטוי בהצבעה ב"פתק לבן" באחוזים גבוהים מאוד יחסית בסיבוב השני, בשל הרתיעה ממרין לה פן)[10].
מחיר הבנזין (SP95-E10) ירד במהלך 2018 מ-1.4682€ לליטר בינואר, ל-1.4305€ לליטר בנובמבר. מחירי הבנזין והסולר לליטר עלו ב-15% ו23% בין אוקטובר 2017 ואוקטובר 2018. מחיר השוק העולמי לדלק עלה ב-28% בשנה שעברה, והדיזל ב-35%. יחד עם המע"מ, מיסי הסולר הוגדלו ב-14% בשנה אחת ומיסי הבנזין ב-7.5%. המיסים על הדלק הם מע"מ צרפתי סטנדרטי - 20% משנת 2014, ומס מקומי על צריכת מוצרי אנרגיה (TICPE), שאינו מבוסס על מחירי הבנזין אלא מחושב לפי נפח. המס מכוון להפחית פליטת פחמן ולהפחית צריכת דלק מאובנים. המחאה מכוונת נגד מחירי הדלק לאזרח הפרטי, בשל כך שישנם מקצועות וענפים שמקבלים פטור מסוים מה-TICPE, כך שיוצא שמי שצריך לשלם על המדיניות הירוקה של הממשלה הם האזרחים עצמם, כאשר העלאת מס נוספת צפויה בשנת 2019. הפגיעה היא קריטית במיוחד לגבי האוכלוסיות המסתמכות על רכבן הפרטי ונוסעות עמו באופן אינטנסיבי - קרי, אוכלוסיית צרפת הפריפריאלית (העלאת המס לא השתקפה במערכת התחבורה הציבורית בערים הגדולות). העובדה שהדבר נעשה בשם אידאולוגיה סביבתנית מרוחקת מעולם הערכים של "צרפת הפריפריאלית", היא לדעת גילווי, רק שמן על המדורה.
התארגנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2018 נפוצה עצומה באתר change.org שהשיגה 300,000 חתימות, וכוונה לעצור את עליית מחירי הדלק. במקביל, נפתח אירוע ברשת פייסבוק שקורא לחסום את כל הדרכים ב-18 בנובמבר מאותה סיבה, כשאחד הסרטונים שהועלו לאירוע זה החל את רעיון האפודים הצהובים. בדומה למחאות עממיות רבות מאז 2011, שהתארגנו באמצעות המדיה החברתית, למחאה לא היה מנהיג ברור והיא לא הייתה קשורה לתנועה פוליטית. עקב זאת, גורמים שלטוניים לא יכלו לשאת ולתת עם כל נציגות מוסמכת של המוחים.
משטרת צרפת ושירותי המודיעין טענו שבידיהן עדויות שונות - ביניהן הפצת פייק ניוז, שקראו לעידוד המחאה, על ידי כלי תקשורת רוסיים - להתערבותה של ממשלת רוסיה בליבוי המחאה. טענות אלו הוכחשו על ידי ממשלת רוסיה, אך חוזקו על ידי גורמים אחרים כמו קרן מרשל, המנטרת פעילות פרו־רוסית באינטרנט[11][12].
המחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ב-17 בנובמבר 2018 התקיימה המחאה הראשונה, והוציאה לרחובות כ-300,000 אנשים מרחבי צרפת שחסמו כבישים וכניסות לתחנות דלק. המחאות התאפיינו לרוב בסדר וברוח טובה (כגון פיקניקים המוניים ודוכני עזרה הדדית), מדיניות שזכתה לשם "bon enfant" ("ילד טוב"). נהגים שנפגעו מחסימות הכבישים נטו בדרך כלל שלא לגנות את המוחים[13][14]. עם זאת, במהלך היום הראשון של ההפגנות נפצעה אישה בת 63 מפגיעת אופנוע בזמן שהפגינה, ואופנוען נהרג לאחר שנפגע מרכב שניסה לעקוף את המחסום. מחאות התרחשו במקביל גם במחוזות הצרפתיים שמעבר לים, ושם התרחשו אירועי ביזה והתפרעויות. הנשיא מקרון הורה לשלוח כוחות למחוזות אלו על מנת להרגיע את האלימות.
ב-24 בנובמבר מספר המוחים עמד על 106,000. בשעה שרוב המוחים בפריפריה המשיכו במדיניות "bon enfant" פנו כ-8,000 המוחים בפריז לאלימות קשה. אלו הבעירו צמיגים, תלשו שלטי רחוב, בנו מתרסים (בריקדות) ועוד[15]. המשטרה השתמשה בגז מדמיע ותותחי מים כדי לפזר את ההפגנות, כשההערכות הן שהנזק שהמוחים גרמו לו מוערך בכ-1.5 מיליון אירו. אחת המפגינות אף נדרסה למוות בתאונת דרכים בדרום צרפת, שאירעה בצל ההפגנות[16].
ב-1 בדצמבר חסמו המוחים את הכביש בין מרסיי לפריז. בת 80 נהרגה כתוצאה מהגז המדמיע של המשטרה[17]. נהג נוסף נהרג לאחר שנסע לתוך מחסום. מעל 100 כלי רכב נשרפו.
ב-22 בדצמבר נערכה מחאת אפודים צהובים בתל אביב, על רקע גל ההתייקרויות במשק הישראלי[18].
תגובות למחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתגובה למחאה יזם מקרון "דיון לאומי" בו הוזמנו האזרחים למלא כעין "מסמכי קובלנה" – Cahiers de doléances (פרקטיקה שראשיתה נעוצה במהפכה הצרפתית) ובהם להביע את רצונותיהם וקובלנותיהם כלפי הממשל הצרפתי[19].
סקר שנערך בסוף נובמבר הראה שיש תמיכה רחבה באפודים הצהובים. שר הפנים, כריסטוף קסטנר, האשים את מרין לה פן, יריבתו של מקרון בבחירות 2017, וטען שהמפלגה שלה הציתה את האלימות ודחקה באנשים ללכת למחות בשאנז אליזה. לה פן בתגובה האשימה את הממשלה בכך שהביאה את האנשים למצב הזה.
למרות התעקשותו של מקרון לדבוק בהעלאת המס, ב-4 בדצמבר הממשלה הודיעה שתשהה את ההעלאה לעת עתה כאשר ראש הממשלה אדואר פיליפ אמר ש"אף מס לא מצדיק את סיכוי האחדות הלאומית".
לקראת יום השנה לאביב הערבי, הגבילה מצרים מכירת אפודים צהובים[20].
תקריות אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר מראשיתן נלווה למחאות גוון אנטישמי. מקרון, שעבד בעברו בבנק רוטשילד, כונה "מקרון רוטשילד" וכן עושה דברם של "היהודים העשירים"[21]. במהלך חג החנוכה פרסם הקומיקאי האנטישמי דיידונה סרטון ביוטיוב בו טוען שהיהודים חוגגים כאשר תושבי צרפת סובלים, זאת על רקע הדלקת נרות חנוכה ברחבה שלפני מגדל אייפל. על גשר בכביש A6, המחבר בין פריז למרסיי, נתלתה כתובת ענק: "מקרון – זונה של היהודים". בשבת 8 בדצמבר הודיע בית חב"ד בשאנז אליזה שלראשונה מזה עשרות שנים לא ייפתח בית הכנסת המרכזי בשדרה, עקב חשש ביטחוני וחוסר שליטה של הרשויות. המוזיקאי הצרפתי סטפן בלט, ששהה באיסטנבול, פרסם סרטון יוטיוב אנטישמי בו האשים את היהודים בכל תחלואי צרפת וכינה את העם היהודי "האויב האמיתי"[22].
בפברואר 2019, במהלך הפגנה שהתקיימה במרכז פריז, הפילוסוף היהודי-צרפתי אלן פינקלקראוט שנקלע להפגנה, הותקף בקריאות אנטישמיות חמורות מצד עשרות מפגינים, אירוע שספג גינוי חריף מצד נשיא צרפת עמנואל מקרון וחברי פרלמנט ואישים נוספים בצרפת[23].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Şafak, Yeni. "'Yellow vest' protests spread to Netherlands". Yeni Şafak. נבדק ב-2 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "L'Allemagne se connecte au phénomène des "gilets jaunes"". Rfi.fr (בצרפתית). 28 בנובמבר 2018. נבדק ב-2 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Gilets jaunes : la Belgique et la Bulgarie ont elles aussi leurs Gilets jaunes". Lci.fr (בצרפתית). נבדק ב-2 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Linda Givetash (5 בדצמבר 2018). "France's 'Yellow Jackets' inspire protesters in Iraq". NBCnews (באנגלית). נבדק ב-5 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ גלעד מורג ומירב קריסטל, מחאת "האפודים הצהובים": מאות הפגינו מול קריית הממשלה, באתר ynet, 19 בדצמבר 2018
- ^
Our Foreign Staff, Driver killed in accident at Yellow Vest roadblock in southern France, The Telegraph, 22 December 2018
- ^ ריאיון עם גילווי מנובמבר 2018
- ^ הפילוסופיה שמאחורי המחאה, 7 בדצמבר 2018
- ^ C. Guilluy : « Les “gilets jaunes” attestent la révolte de la France périphérique »
- ^ Gilets jaunes : « Le peuple n'a ni raison ni tort, il décide », לה פיגארו, 23 בנובמבר 2018
- ^ פזית רבינא, נשק חברתי: האם הקרמלין מנסה להבעיר את צרפת?, בעיתון מקור ראשון, 16 בדצמבר 2018
- ^ המהומות בצרפת: הקשר הרוסי, באתר ישראל היום, 17 בדצמבר 2018
- ^ Gilets jaunes. Au rond-point de Bretteville, ambiance bon enfant
- ^ דיון במונח
- ^ אלעד שמחיוף, מחאת האפודים הצהובים בפריז, באתר מאקו, 24 בנובמבר 2018
- ^ אי-פי, מחאת האפודים הזוהרים: אלפים מפגינים בפריז נגד עליית מחירי הדלק, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2018
- ^ היום שהיה עם גיא זהר, המחאה האלימה בצרפת: גם התיכוניסטים ונהגי האמבולנס הצטרפו, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 4 בדצמבר 2018
- ^ תמי ריקליס ויונית נעמן, לא נולדתי להיות שקוף: ריאיון עם דוד מזרחי, באתר "העוקץ", 27 בדצמבר 2018
- ^ דוד וינברג, "האפודים הצהובים ישנו את צרפת; אבל איך", השילוח, 13, פברואר 2019
- ^ "לקראת יום השנה לאביב הערבי: מצרים מגבילה מכירת אפודים צהובים", אתר ערוץ 10
- ^ האם הכינוי "הנשיא רוטשילד" אנטישמי?, ערוץ 7, 3 בספטמבר 2018
- ^ איתמר אייכנר, האפודים האנטישמים: "העם היהודי חוגג ולצרפתים אין מה לאכול", באתר ynet, 12 בדצמבר 2018
- ^ רחל קדרס, "האפודים הצהובים" נגד איש הרוח: "יהודי מסריח, עוף מפה", באתר ynet, 17 בפברואר 2019
