לידיה פינקוס-גני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לידיה פינקוס-גני

לידיה פינקוס-גני (Lydia Pincus-Gany;‏ 19297 באוגוסט[1] 1998) הייתה מעצבת תפאורה ותלבושות ישראלית ופרופסורית חברה לעיצוב במה. עבדה עם מרבית התיאטראות ולהקות המחול בישראל ופעלה והצליחה גם מחוצה לה. הייתה ממייסדי המגמה לעיצוב במה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ובמשך שנים רבות כיהנה כראש המגמה לעיצוב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מקצועה של גברת ווארן" מאת:ג'ורג' ברנרד שו בימוי: יוסף כריסטוף, הבימה 1961
"הפשפש" מאת: מרקובסקי. רומניה
"תעלולי סקפן", מאת:מולייר, בימוי:עדנה שביט תיאטרון לילדים ונוער
"הטווס", ברקמת נוצות הטווס. תיאטרון לילדים ונוער, 1976

לידיה פינקוס נולדה בשנת 1929 בבוקרשט בירת רומניה, שם סיימה את לימודיה התיכוניים ואת האקדמיה לאמנויות יפות במגמת סצנוגרפיה. עם סיום לימודיה החלה לעבוד בתיאטרון בבוקרשט ובערים נוספות. עיצבה ברומניה תפאורות לכ-15 הצגות. ב-1960 עלתה לישראל.

לידיה נשאה לפסח (Pascu) שכטר (1920–1992),[2] ממנהיגי תנועת בית"ר ברומניה ואסיר ציון. עם עלייתם לארץ עברת הזוג את שם משפחתם לגני.

מיד עם עלייתה ארצה החלה לעבוד בתיאטרון הישראלי ועיצבה תפאורות ותלבושות כמעט בכל הבמות בארץ בתחום התיאטרון והמחול. עבדה גם בתיאטראות בארצות הברית, צרפת והולנד. במשך שנות פעילותה עיצבה תפאורות ותלבושות לכ-200 הצגות.

ב-1972 הוזמנה להצטרף לסגל הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב, שם כיהנה כמרצה בכירה וכראש המגמה לעיצוב במה.[3]

פינקוס-גני הייתה פעילה במספר תחומים באמנויות הבמה: בתחום התיאטרון עיצבה תפאורות ותלבושות להצגות רבות ברוב התיאטרונים בישראל ועבדה עם במאים כגון: אורנה פורת, חנן שניר, אילן רונן, ציפי פינס, תיאודור תומא, הלן קאוט-האוסון, עדנה שביט, תום לוי, דן רונן ועוד. כן תרמה להקמתו של תיאטרון באר שבע יחד עם עדה בן נחום, תום לוי, בן-ציון מוניץ וגרי בילו - עמו קיימה קשר רב שנים והמשיכה לעבוד לצידו בבית הספר למשחק בית צבי.

כמו כן, הייתה פעילה בתחום המחול, ועיצבה תפאורות ותלבושות להפקות כמו סינדרלה, היפהפייה הנרדמת ורומיאו ויוליה בבלט הישראלי, ולהפקות מחול מודרני עבור להקת בת שבע ולהקת ענבל.

פינקוס-גני עיצבה תפאורה ותלבושות גם למופעי בידור ופולקלור המבוססים על שפת התיאטרון, בהם עיצובים ללהקת כרמון למופעיה ברחבי העולם שזכו לשבחים בעיתונות, וללהקות צבאיות ברחבי הארץ.

פינקוס-גני הייתה אחת התפאורניות הישראליות הבודדות שהצליחו גם מחוץ לישראל, בתקופה שבה ייבאו תפאורנים מרחבי העולם אל ישראל. בין השאר נכתבו שבחים על עבודתה בהולנד, "שיר האופניים", בבימוי תיאודור תומא. נכתב עליה שהיא "פותחת שביל ליצוא ישראלי מסוג חדש: ציור תפאורות ותלבושות לתיאטרונים בחו"ל".[4] כמו כן הצליחה בפריז עם "השלג בעת הקיץ" ועם מחזות זמר בבימוי יונתן כרמון בפריז ובברודוויי.[5]

בתחום ההוראה, שימשה פינקוס-גני כמרצה בכירה וכראש המגמה לעיצוב במה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב ולימדה את בכירי התפאורנים בישראל, בהם משה שטרנפלד, מרים גורצקי, רוני תורן, בוקי שיף, טל יצחקי, יוסי בן ארי, פרידה שהם, דנה צרפתי, אבי וורצל, כנרת קיש ואחרים.

כיוצרת וכמורה, הגדרתה את תפקיד התפאורן כללה יכולת של התפאורן להביע את עצמו בחומרים דרמטיים שונים, לפתח גמישות ושליטה בכל האמצעים הפלסטיים השונים שניתן להשיגם, ולהעז לעזוב פתרונות מסורתיים מוכרים כדי למצוא פתרון חדש לכל בעיה חדשה בהפקה תיאטרלית. לטענתה, המעצב צריך להיות מעורב בתפיסה הקונספטואלית של ההצגה, בתהליך בחירת אמצעי ההבעה (בימוי, מוזיקה, תנועה וכדומה), וכן עליו להיות בדיאלוג שיטתי עם הבמאי כדי להגדיר את התפקיד הספציפי של החלל: מידע, אוירה כללית, בימוי וכדומה.[6]

נפטרה לאחר מחלה ב-1998, בגיל 68. הניחה בת ובן.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונה הייחודי של פינקוס-גני לא היה בהכרח מזוהה עם השפעות ספצפיות, משום שרעיונות עבודתה נבעו תמיד מתוך המחזה הספציפי בו עסקה.[7] אך מובן שהייתה מושפעת מן התקופה, המקום והתרבות בהם פעלה: "שהרי אדם לא גדל לבד, דברים נקלטים, נכנסים פנימה ויוצאים באינטרפרטציה אחרת".[8] בנוסף, הכירה בהשפעתו הרבה עליה של אחד ממוריה ברומניה, הצייר מירצ'ה מרוזין (Mircea Marosin), אף שסגנונה היה שונה משלו. מלבד זאת הושפעה מן האמנים מגריט וסלוודור דאלי וממקורות השראה קולנועיים, במיוחד מהסוריאליזם הצבעוני של פליני ומסגנונו התקופתי של פרנקו זפירלי. לאורך השנים השתמשה גני בתיפאורותיה בסגנונות רבים מתולדות האמנות, אך השימוש שעשתה בהשפעות אלו היה באמן כסגנון, ולא כהשפעה כוללת.[9]

מעבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב תפאורה ותלבושות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"השקרן" מאת: קרלו גולדוני סקיצה לתפאורה של לידיה פינקוס-גני

תערוכות ציורים ורישומים של תפאורות ותלבושות לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית ציוני אמריקה, תל אביב 1961
  • מועדון התיאטרון, תל אביב 1963
  • המוזיאון העירוני, בת ים 1967
  • Webster Gallery, New York, 1968
  • 1980 Stichting Culturee Centrum, Maastricht, Holland
  • בית אריאלה, תל אביב 1980
  • תערוכת א.מ.ב.י., הבימה, תל אביב
  • תערוכת עיצוב במה בישראל, גלריה אוניברסיטאית חיפה
  • תערוכת עיצוב במה, תיאטרון באר שבע 1991
  • עיצוב במה בישראל, פראג, צ'כוסלובקיה 1992[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לידיה פינקוס-גני באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ פסח גני באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ "רישומי תיאטרון", מתוך עיתון "על המשמר" 5 בינואר 1980. הארכיון הישראלי לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, תיק:21.5.1 .
  4. ^ מסעות לידיה פינקוס-גני, עיתון "דבר", 3.5.1979.
  5. ^ אבי וורצל, לידיה פינקוס-גני וגורדון קרייג, עבודה סמינריונית במסגרת לימודי מאסטר בעיצוב בקורס: אדולף אפיה וגורדון קרייג, מוגש לידי: ד"ר אירן קונפינו, אוניברסיטת תל אביב.
  6. ^ Guretzky,Miriam, Lydia Pincus-Gany:Profile of a prominent Israeli set designer, Assaph-Studies in the Theatre No.4:(pp.149-155), Department of Theatre Arts,Tel Aviv University, 1988.
  7. ^ ירון, אליקים, פגישה עם ציירת תיאטרון, "במה" מס' 42, 1965
  8. ^ אבי וורצל, לידיה פינקוס-גני וגורדון קרייג, עבודה סמינריונית במסגרת לימודי מאסטר בעיצוב בקורס: אדולף אפיה וגורדון קרייג, מוגש לידי: ד"ר אירן קונפינו, אוניברסיטת תל אביב.
  9. ^ אבי וורצל, לידיה פינקוס-גני וגורדון קרייג, עבודה סמינריונית במסגרת לימודי מאסטר בעיצוב בקורס: אדולף אפיה וגורדון קרייג, מוגש לידי: ד"ר אירן קונפינו, אוניברסיטת תל אביב.
  10. ^ הארכיון הישראלי לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, תיק: 21.5.1
  11. ^ הארכיון הישראלי לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, תיק: 21.5.1