מצודת קרן נפתלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצודת קרן נפתלי
מצודת קרן נפתלי - קיר בפינה בצפון מזרחית.jpg
קיר המגדל הצפון מזרחי
היסטוריה
תקופות התקופה ההלניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
נבנה המאה ה־3 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 33°05′27″N 35°33′44″E / 33.09088889°N 35.56216667°E / 33.09088889; 35.56216667
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תוכנית המצודה
מערכת המצור
המקווה, ולצידו מימין חדר מדרגות או מסדרון
מדרגות המקווה

מצודת קרן נפתלי היא מצודה שהוקמה בתקופה ההלניסטית, בשלהי המאה ה-3 לפנה"ס. המצודה ממוקמת בפסגת קרן נפתלי אשר בגליל המזרחי, דרומית מזרחית למושב רמות נפתלי, בין בקעת קדש מצפון לבקעת יחמור מדרום.

שמו הערבי של המקום הוא "חרבת אלהרוואי", על שמו של עולה רגל מוסלמי מימי הביניים.[1]

טופוגרפיה וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה נבנתה על פסגה תלולה בגובה של כ-300 מטר מעל עמק החולה וכ-80 מטר מעל המישור שלמרגלותיה ממערב. 510 מטר מעל פני הים. קרן נפתלי נמצאת בדרום רכס רמים הנמשך עד הר צפייה בצפון. רכס זה הוא המשכו של ציר הקמר הראשי, השבור, של הגליל הנמשך בקו הר תרען, הר כמון, הר מירון ומשגב עם.[2] בראש קרן נפתלי נקודת טריאנגולציה (510, 12.5). מרום הפסגה מראה של החרמון בצפון, רמת הגולן במזרח ועמק החולה למרגלותיו. כ-300 מטר מדרום למצודת ישע, מובילה דרך עפר למדרון המזרחי של ההר, אל מצפור קרן נפתלי. המצודה נמצאת על הפסגה מדרום למצפור, על שביל ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום הייתה התיישבות מצומצמת בתקופת המקרא, בימי הבית הראשון, כנראה במאות ה 9-10 לפנה"ס. עדות לכך ניתן לראות בחרסים שנמצאו בשטח. הממצאים העיקריים שייכים למצודה גדולה מהתקופה ההלניסטית, חשמונאית ורומית קדומה, המאות השלישית עד הראשונה לפנה"ס. המצודה הוקמה בתקופה ההלניסטית כחלק ממערך ההגנה על העיר קדש, אשר הייתה מרכז מנהלי חשוב של עיר הנמל צור. שלטה על הדרך הראשית העוברת לאורכו של עמק החולה, וכן על חלק מדרך זו שעלתה מעמק החולה דרך קדש לתבנין ולצור בלבנון. תל קדש וקרן נפתלי נמצאים משני צדי בקעת קדש, וביניהם קו ראייה נוח מאד. המצודה שלטה על מעיין עינן, שהוא אחד המעיינות הגדולים באזור. המעיין נובע למרגלותיה.

היא נכבשה על ידי מלכי בית חשמונאי בעת כיבושם את הגליל העליון, בסביבות 110 לפנה"ס. יוסף בן מתיתיהו מתאר בספרו (קדמוניות היהודים יג, 158-162) את הקרב בין יונתן החשמונאי לשליט הסלווקי דמטריוס השני: " ויונתן עלה מן הגליל, מן המים הקרויים מי גניסר...והתקדם למישור הקרוי חצור, ולא ידע שהאויב שם. אך משנודע לאנשי דמטריוס יום אחד לפני כן שיונתן עתיד לעלות עליהם, שמו לו מארב....כשראו חיילי יונתן שנסו, כי האויבים בורחים, חזרו והתלכדו ממנוסתם ומיהרו לרדוף אחריהם, וכך עשו עד קדש, ששם היה מחנה האויב."

עדות להתיישבות יהודית ניתן למצוא במקווה הטהרה ובמטבעות מהתקופה החשמונאית. המקווה דומה בצורתו למקווה החשמונאי שנמצא בגמלא ולאחד המקוואות החשמונאיים שנמצאו ביריחו. בשלב מאוחר יותר, לאחר שנכבש המקום על ידי הרומאים, הפך המקווה להיות בור שפכים. נמצאו בו אפר, עצמות בעלי חיים (פרות, כבשים, חזירים, צבאים, יחמורים), וכן חרסים מהמאה הראשונה לפנה"ס. מילוי המקווה מעיד על כך שהמקום נכבש על ידי נוכרים. בנוסף ניתן למצוא עדות נכרית בנרות השמן עליהם היו מצוירים דמויות (בתקופה זו היה בתוקף איסור עבודה זרה על ידי היהודים).

כיבוש המצודה בידי הרומאים נעשה כנראה בימיו של הורדוס, אשר יצא למסע מלחמה כנגד הגליליים בשנת 38 לפנה"ס. יוסף בן מתיתיהו מתאר את המהומות שהיו בגליל (מלחמת היהודים א טז, ה), "יציאתו סילקה כל מעצור ממעוררי המהומות בגליל, הם הרגו את מפקדו פתולמאיס בהתקפת פתע והשמו את המדינה. וקבעו מאורותיהם בביצות...כשהודיעו להורדוס על ההתקוממות חש מיד לעזרה....סילק במצור את כל מעוזיהם." הביצות עליהן כותב יוסף בן מתיתיהו הן, כפי הנראה, ביצות עמק החולה. מתיאור זה ותיאורים נוספים ניתן להסיק שהיו חילות חשמונאיים במצודות בגליל.[3]

סביב המצודה נבנתה מערכת מצור, ולאחר כיבושה, ישב במקום חיל מצב של חיילי הורדוס, והם אלו, כפי הנראה שהפכו את המקווה לבור שפכים. המצודה ניטשה לאחר מכן עוד בימיו של הורדוס. בזמן המרד הגדול כנגד הרומאים (66-70 לספירה), לא הייתה קרן נפתלי בידי היהודים, ועל כן גם לא הייתה חלק ממערך הביצורים של יוסף בן מתיתיהו בגליל.

במאות השנייה והשלישית לספירה, היה במקום יישוב נכרי קטן של עובדי אלילים. שברי הפריטים האדריכליים שנמצאו ושתי ההקדשות לאלים היווניים מעידים על הימצאותו של מקדש פגאני במקום. מספר מבנים שנבנו על ידי תושבים ערביים, בתחילת המאה ה-20 בטרסה המזרחית ובקצה הגבעה, גרמו להרס רוב הפריטים.

סקרים, חפירות וממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקטור גרן - שנת 1880: חוקר צרפתי, סוקר ארץ ישראל מהמאה ה-19 זיהה את המקום כחצור המקראית. מתאר את ממצאיו מסיורו במקום: "ההר מסתיים בבמה מוארכת בשם תל אלהראווי – ככר שצורתה לא משוכללת, אורכה מאה ושנים עשר צעד מצפון לדרום, ורוחבה עשרים וחמשה צעד בחלקה הצפוני. חמישים באמצע וארבעים בחלקה הדרומי. התל הזה מוקף חומה איתנה, הרוסה לשלושה רבעים. היא הייתה מחוזקת בכמה מגדלים רבועים שנבנו כמוה עצמה מאבנים גדולות".[4] בין ממצאיו: אבנים גדולות אשר הונחו זו על זו ללא חומר מלכד. במתחם, בעיקר כלפי דרום מזרח, נראים קווי קירות של כמה בנינים גדולים שנבנו מאבנים רב צלעיות. בורות מים חצובים בסלע, בעיקר תחת המגדלים. העיר השתרעה כלפי מטה, מזרחה, על פני כמה מדרגות אולם היא נחרבה כליל. ניכר כי הבנייה היא קדומה ביותר. חורבת אחד המבנים, נראית בעל אופי דתי. היו בה מספר אבני גזית, מהוקצעות היטב. מזוזות (דפנות פתחים) ומשקוף של שער גדול. עיטור פשוט אך מעוצב יפה. גרן מדגיש כי העיר חרבה בימי קדם ואין בנמצא עדות לכך שהוא שוקמה. חלק ניכר במאמרו הוא מקדיש לאימות התל עם חצור המקראית, בירת יבין הראשון.
  • קלוד קונדר והוריישו קיצ'נר - שנת 1881: בספר The servey of Western Palestine SWP: Conder and Kitchner. בנוסף על ממצאיו של ויקטור גרן, הם מציינים את הימצאותם של מספר קברים חצובים באבן עם תאים לשמירת מזכרות של המנוח.[5]
  • ארנסט מסטרמן (Ernest Masterman) - שנת 1908:[6] בין ממצאיו, שתי כתובות ביוונית מגולפות באבן, האחת הוקדשה לאלה אתנה והשנייה לזאוס. כפי הנראה היו הן חלק ממקדש שנבנה במדרון המזרחי. למבנה זה התייחס גם החוקר ויקטור גרן.[5]
  • חפירת הצלה מטעם רשות העתיקות - שנת 1981 : החפירה נעשתה בקצה הדרומי של הכפר. נתגלה קטע חומה מהתקופה הרומאית.
  • דר' מרדכי אביעם - שנת 1995: סקר מטעם רשות העתיקות.[5] המצודה נבנתה בהתאם למבנה הטופוגרפי של הפסגה. גודלה כ 110X40 מ', מוקפת חומה כפולה ובה שמונה מגדלים, לא כולם אותרו. בסקר נתגלו שני מגדלים פינתיים בצד הצפוני של החומה, שלושה מגדלים מלבניים חיצוניים לאורך הקיר המערבי, מגדל תואם אחד נתגלה לאורך הקיר המזרחי. הקיר הדרומי והמערבי נשתמרו עד לגובה של שני מטר. החומה עובתה בקיר נוסף והחלל בין שני הקירות מולא באבנים. בתוך המצודה נבנה קיר שחצה אותה ממערב למזרח, וכן נמצאו בתוכה שני בורות מים ושלושה מחוצה לה בצדה הצפוני. במדרון הדרומי והמזרחי נמצאו שרידים למערכת מצור. קירות כפולים וביניהם אבנים. עדות נוספת למצור שנערך מסביבה, ניתן לראות באבני הדרדור שנמצאו, משקלן כ 100-150 ק"ג כל אחת. כלי החרס שייכים לתקופות שונות. רוב החרסים הם מהתקופה ההלניסטית, כמו כן נמצאו חרסים של קרמיקה גלילית גסה (GCW), וחרסים של טרה סיגלטה מזרחית. שאר החרסים הם מאמצע התקופה הרומית וכן מהתקופה העות'מאנית. כלי בישול, קנקנים, קערות ונרות שמן.
  • דר' מרדכי אביעם - שנת 2000:[5] החפירות בקיץ 2000 מטעם רשות העתיקות, נועדו לתארך את המצודה ולוודא את שלבי התקופות. נחפרו חמש משבצות בתוך המצודה. משבצות A,B בצפון, D,F במערב, C במזרח, וכן משבצת G בטרסה המזרחית. במשבצת D, הצמודה לחומה המערבית, ליד אחד המגדלים, באחד מחדריה, נמצא בור מטוייח ובו מדרגות, בדגם של מדרגה צרה, רחבה, צרה וכן הלאה. השערת החוקר היא שהמקום שימש כמקווה בתקופה בה ישבו החשמונאים במצודה. מקבץ כלי החרס שנמצאו בתוך בור המקווה מתוארך בחלקו למאה השנייה לפנה"ס, כגון GCW ונרות שמן, ובחלקו לתקופה ממחצית המאה הראשונה לפנה"ס ועד אמצע המאה הראשונה לספירה. כמחצית מהכלים שנמצאו הם סירי בישול. על פי הסטרטיגרפיה של משבצות A,C המצודה הוקמה בתקופה ההלניסטית. מטבעות שזוהו בשטח המצודה: מטבע סלווקית מלפני הכיבוש החשמונאי, חמש מטבעות חשמונאיות של אלכסנדר ינאי, מטבע של העיר צידון מהמאה הראשונה לפנה"ס, שתי מטבעות של העיר צור, גם הן מהמאה הראשונה לפנה"ס, ומטבע של הורדוס פיליפוס מהעיר בניאס.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי אביעם, מצודת קרן נפתלי,מראי מקום-לטייל עם המקורות, (עורכים:חנה ודוד עמית), יד יצחק בן צבי, עמ' 174–181

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצודת קרן נפתלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב סהר, יגיל הנקין, שביל ישראל מדרום לצפון, אשכול, 2009, עמ' 151
  2. ^ ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש אנציקלופדיה מסלולי טיול, הוצאת משרד הביטחון וכתר, 2001, כרך 3, עמ' 13
  3. ^ יוסף בן מתיתיהו, מלחמת היהודים א טז, א
  4. ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של א"י, כרך שביעי: הגליל (ב), הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 202-204
  5. ^ 1 2 3 4 Mordechai Aviam,Jews, pagans and Christians in the Galilee, land of Galilee 1 ,Rochester, NY : University of Rochester Press ,2004, p 59-88
  6. ^ Ernest William Guerney Masterman