קרי גרנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קרי גראנט)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרי גרנט
Cary Grant
קרי גרנט ב-1941
קרי גרנט ב-1941
לידה 18 בינואר 1904
אנגליה
פטירה 29 בנובמבר 1986 (בגיל 82)
דבנפורט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ארצ'יבאלד אלכסנדר ליץ'
מדינה ארצות הברית, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן קולנוע, סופר, אוטוביוגרף, שחקן תיאטרון, מפיק קולנוע, איש עסקים, קומיקאי, אמן קרקס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Bishop Road Primary School, Fairfield Grammar School עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג וירג'יניה צ'ריל, ברברה האטון, בטסי דרייק, דיאן קנון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'ניפר גרנט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קרי גרנט בסרט "מזימות בינלאומיות"

קרי גרנט (אנגלית: Cary Grant‏; 18 בינואר 1904 - 29 בנובמבר 1986) היה שחקן קולנוע יליד בריטניה ממוצא יהודי. דורג על ידי מכון הסרטים האמריקאי במקום השני ברשימת "הכוכבים הגברים הגדולים של כל הזמנים". בין סרטיו המפורסמים ביותר: "סיפור פילדלפיה", מזימות בינלאומיות", "לתפוס גנב", "נודעת" ו"צער גידול חיות".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרי גרנט נולד ב-1904 בשם ארצ'יבאלד אלכסנדר ליץ' (Archibald Alexander Leach) בשכונת העוני הורפילד, שבבריסטול, דרום-מערב אנגליה להורים ממוצא יהודי. אביו, אליאס ג'יימס ליץ', עבד כמגהץ חליפות גברים בבית חרושת.[1] לליץ', שהיה בן יחיד, הייתה ילדות מבולבלת ולא שמחה: אמו, אלסי, אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי כשהיה בן תשע. אביו אמר לו כי אמו "הלכה לחופשה ארוכה". ליץ' נותר כתוצאה מכך חסר ביטחון ביחסיו העתידיים עם נשים וחשאי לגבי חייו הפנימיים. חוסר הביטחון הזה גרם לו לרצות להשתנות והוא מצא את מבוקשו בעולם המשחק, שם יכול היה להשתנות כל הזמן.

בגיל 14 הורחק מבית הספר בו למד בבריסטול וב-1918 הצטרף ללהקת התיאטרון של בוב פנדר ויצא איתה למסע הופעות בן שנתיים בארצות הברית (1920). כשהלהקה שבה לבריטניה, גרנט החליט להישאר בארצות הברית ולנסות לפתח קריירה עצמאית כשחקן. הוא הופיע, עדיין בשם ארצ'י ליץ', בתיאטרון גדול בסנט לואיס, מיזורי והשתתף בשלל הצגות, כמו "שלושת המוסקטרים" ואחרים.

כוכב הוליוודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק ב-1931, לאחר שהופיע בקומדיות קלילות בברודוויי, הגיע להוליווד והוחתם על חוזה של אולפני פרמאונט ואימץ לעצמו את השם 'קרי גרנט', שראשי התיבות שלו - CG, היו כמו אלו של שני שחקנים מצליחים - קלארק גייבל וגרי קופר.

גרנט הפך לכוכב בעקבות השתתפותו בסרטיה של מיי וסט "היא עשתה לו עוול" ו-"I'm No Angel" (שניהם מ-1933). "היא עשתה לו עוול" אף היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, דבר אשר הציל את אולפני פרמאונט מפשיטת רגל. עם זאת, עוד לפני כן השתתף בתפקיד הגברי הראשי בסרט "בלונד ונוס" יחד עם מרלנה דיטריך. אחרי הצלחה זו, שיחק בסדרה של סרטים לא חשובים עד שחתם עם סרטי קולומביה ב-1936 ושיחק בקומדיה "טופר" של האל רוץ'.

הופעותיו הראשונות בהוליווד היו בכמה קומדיות קלאסיות, וביניהן "האמת האיומה" של לאו מקארי, שהיה הסרט שביסס את אישיותו הקולנועית הייחודית של גרנט, "צער גידול חיות", בו כיכב לראשונה לצד קתרין הפבורן, העתידה להופיע לצידו עוד כמה וכמה פעמים, ב"לגדל את בייבי", "נערתו ששת", "רעל ותחרה" של פרנק קפרה. ב"סיפור פילדלפיה", עם ג'יימס סטיוארט וקתרין הפבורן, הציג גרנט את תפקידו הקולנועי הידוע ביותר: הבחור המקסים, אם כי לעיתים לא אמין, הנשוי לא מעט זמן לאישה אינטליגנטית ובעלת כוח רצון, שקודם מתגרשת ממנו, ורק אחר כך מבינה שלמרות פגמיו הרבים - אי אפשר לעמוד בפניו.

גרנט היה לשחקן של שוברי קופות במשך שלושה עשורים, ולאחד השחקנים המצליחים ביותר בהוליווד. הוא היה שחקן מגוון שדרש קומדיות פיזיות, כמו ב"גונגה דין" על פי שירתו של רודיארד קיפלינג, על פי הכישורים שפיתח על הבמה. גרנט היה שחקן מועדף על אלפרד היצ'קוק, הידוע לשמצה כבמאי שמתעב שחקנים, כשאמר על גרנט שהוא "השחקן היחיד שאהבתי בכל חיי". גרנט הופיע בארבע קלאסיקות מתח של היצ'קוק: "נודעת", "חשד", "לתפוס גנב" ו"מזימות בינלאומיות".

באמצע שנות החמישים ייסד חברת סרטים משלו, "Grantley Productions", והפיק כמה סרטים שנתמכו על ידי אולפני "יוניברסל", ובהם "מגע של מינק" שביים דלברט מאן, "חופשה בלונדון" ו"אבא אווז". בזמן שגרנט קיבל שתי מועמדויות לפרס אוסקר בשנות ה-40, הוא התכחש לפרס. הוא היה לשחקן הראשון שפנה לדרך עצמאית, וקרא תיגר על האולפנים הגדולים, ששלטו ביד רמה על השחקנים שלהם. בדרכו העצמאית יכול גרנט לשלוט בכל ההיבטים בקריירה שלו, כשהמחיר לכך היה שלא זכה בפרס אוסקר. את הפסלון המוזהב אחז רק ב-1970, כשקיבל פרס על מפעל חיים.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנט שמר על חשאיות ומיעט מאוד לספק מידע על חייו הפרטיים. הוא היה נשוי חמש פעמים. אשתו הראשונה הייתה השחקנית וירג'יניה צ'יילד, הדוכסית מג'רסי. אשתו השנייה, לה נישא לאחר שעבר לארצות הברית (לכאורה, על מנת לחמוק מגיוס לצבא הבריטי) הייתה היורשת העשירה ואשת החברה האמריקאית, ברברה האטון (אנ'). בביוגרפיה של קרי גרנט, שנכתבה על ידי מארק אליוט, סופר אמריקאי שהתמחה, בין היתר, בכתיבת ביוגרפיות של כוכבי קולנוע ומוזיקה[2] נאמר כי ראש ה-FBI ג'ון אדגר הובר גייס את קרי גרנט בעת מלחמת העולם השנייה לרגל אחר ברברה האטון, כדי לחקור אם היא מעבירה חלק מהונה העצום לרשות הנאצים. גרנט לקח על עצמו את המשימה ברצינות והסכים לצורך החקירה להתחתן עם ברברה האטון. בשנים האחרונות נתפרסם כי השחקן הבריטי נואל קווארד גויס לשרות החשאי הבריטי בימי המלחמה ופעל אף בארצות הברית, טרם הצטרפותה למלחמה, כדי להתחקות על היחס למלחמתה של בריטניה מצד חוגי הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני בארצות הברית, ולשם כך פעל ביחד עם קארי גרנט.

סמוך לאחר הקמתה של מדינת ישראל הפך גרנט לאחד הפעילים הנחושים ביותר של המגבית היהודית בגיוס כספים למען מדינת ישראל. היו שייחסו זאת למוצאו היהודי.[1]

אשתו השלישית הייתה שחקנית בשם בטסי דרייק ואשתו הרביעית (ואם בתו הביולוגית היחידה, ג'ניפר גרנט) הייתה השחקנית דיאן קנון. אשתו החמישית - שנשארה לצידו עד מותו - הייתה מלונאית בשם ברברה האריס, שהייתה צעירה ממנו ב-47 שנים. לפי רבים ממקורביו, כולל שתי נשותיו הראשונות, גרנט היה הומוסקסואל פעיל, שקיים מערכות יחסים עם נשים אך בעיקר עם גברים.[3] אחת הטענות בנוגע לגרנט היא שהשחקן רנדולף סקוט היה המאהב של גרנט. במהלך חייו, הכחיש גרנט כי הוא הומוסקסואל והגיש תביעת דיבה נגד הקומיקאי צ'בי צ'ייס שהתבדח על הנושא בראיון. צ'ייס אמר בתגובה שיצעיד אל בית המשפט את כל עשרות מאהביו של גרנט והתביעה הסתיימה בפשרה מחוץ לדלתות בית המשפט. בראיון בשנת 2004 אמרה אשתו השלישית כי מעולם לא חשבה לבדוק את נכונות השמועות (על היותו הומוסקסואל) כי היו עסוקים מדי בקיום יחסי מין... ("I don't know, we were always too busy fucking, for me to ask").[4] גם בתם של השניים שללה בספרה "חומר טוב" (Good Stuff)את הטענה שאביה היה הומוסקסואל.

מסרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]