משתמש:Emgaz/הבשורות הסינופטיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
השקטת הסערה מופיעה בכל אחת משלוש הבשורות הסינופטיות, אך לא בבשורת יוחנן .

הבשורות של מתי, מרקוס ולוקס מכונות "הבשורות הסינופטיות" מכיוון שהן כוללות הרבה מאותם סיפורים, לרוב ברצף דומה ובניסוחים דומים ולעתים אף זהים. הן עומדות בניגוד לבשורת יוחנן, שתוכנה ברובה שונה באופן מובהק.

המונח סינופטי מגיע דרך הלטינית מיוונית (בלטינית synopticus; ביוונית συνοπτικός) [ראו הערות *], כלומר "נקודת מבט משותפת"; במילים אחרות, ייחודן של שלוש הבשורות הללו הוא ב"תיאור האירועים מנקודת מבט משותפת אחת".

המקבילות החזקה הזו שבין שלוש הבשורות הללו, בתוכן, עריכה וסגנון השפה, מיוחסת לתלות ספרותית הדדית[1]. שאלת האופי המדויק של מערכת יחסי הגומלין הספרותית שלהם זו "הבעיה הסינופטית", הייתה נושא לחילוקי דעות ודיונים מלאי חיוניות במשך מאות בשנים ואף הוגדרה כ"החידה הספרותית המרתקת ביותר בכל הזמנים"[2]. השקפת הרוב מעדיפה בדרך כלל את העדפת מרקאן - ההשערה הקובעת שבשורת מרקוס נכתבה ראשונה ושימשה כמקור שעל בסיסה נכתבו בשורות מתי ולוקס. יתר על כן נטען כי מתי ולוקס שאבו גם ממסמך היפותטי נוסף, המכונה מסמך Q (קיו)[2].

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר משלושה רבעים מתוכנה של בשורת מרקוס נמצאים גם בבשורת מתי וגם בבשורת לוקס, וכמעט כל בשורת מרקוס מצויה לפחות באחת משתי הבשורות הסינופטיות האחרות. בנוסף, בבשורת מתי ולוקס מצוי חומר משותף שלא מצוי בבשורת מרקוס.

תכונות משותפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, הבשורות הסינופטיות דומות לבשורת יוחנן, כולן נכתבו ביוונית עתיקה, הן בעלות אורך דומה והושלמו במהלך המאה הראשונה לאחר מותו של ישו. הן נבדלות גם ממקורות לא-קאנוניים, כמו בשורת תומס, בכך שהן שייכות לסוגה של הביוגרפיות העתיקות[3] [4], המאגדות לא רק את תורתו של ישו, אלא גם מספרות בצורה מסודרת על השושלת שלו, השליחות שלו הנסים שעשה, סבלו, מותו ותחייתו מהמתים.

עם זאת, בתכנים ובניסוחים, הבשורות הסינופטיות נבדלות מאוד מבשורת יוחנן, אך יש ביניהן הרבה מן המשותף. אף על פי שבכל בשורה נכלל חומר ייחודי כלשהו, רובה של בשורת מרקוס ובערך מחציתן של בשורות מתי ולוקס חופפות בינן לבין עצמן. הן כתובות פחות או יותר באותו רצף סיפורי, לעתים קרובות זהות כמעט באופן מילולי. חומר משותף זה מכונה "המסורת המשולשת".

המסורת המשולשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת המשולשת, אותו חומר הכלול בשלושת הבשורות הסינופטיות, כולל סיפורים רבים והלימוד של ישו:

הקטעים של המסורת המשולשת נוטים להיות מסודרים באותו סדר כרונולוגי כמעט בכל שלושת הבשורות. זאת בניגוד לחומר שנמצא רק בשתיים מן הבשורות, השונה יותר בסדר הדברים[5] [6].

סיווג הטקסט כשייך למסורת המשולשת (או לצורך העניין, המסורת הכפולה) אינו מוחלט תמיד, תלוי במידת הדמיון הנדרש. בשורות מתי ומרקוס מדווחים על הקללה על עץ התאנה [מתי כא: 18–22 ומרקוס יא: 24-12], כמקרה מבודד, על אף מספר הבדלים מהותיים בניסוח ובתוכן. בבשורת לוקס, המשל היחיד של עץ התאנה ללא פרי [לוקס יג: 6–9], ממוקם במקום אחר בסיפור. יש שיאמרו שלוקס אימץ מרכיב במסורת המשולשת בהרחבה, ואילו אחרים רואים בו קטע ייחודי, העומד בני עצמה.

דוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישו מטהר מצורע מאת ז'אן-מארי מלכיור דוז, 1864.

דוגמה להמחשה לשלושת הטקסטים במקביל היא ריפוי המצורע [7], יותר ממחצית הניסוח בקטע זה זהה. כל בשורה כוללת מילים הנעדרות בשתיים האחרות ומשמיטה משהו הנאמר על ידי שתיים האחרות:

מתי ח: 3-2 מרקוס א: 42-40 לוקס ה: 13-12
וְהִנֵּה אִישׁ מְצֹרָע בָּא וַיָּבוֹא אֵלָיו אִישׁ מְצֹרָע וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ בְּאַחַת הֶעָרִים וְהִנֵּה־אִישׁ כֻּלּוֹ צָרוּעַ
וַיִּשְׁתַּחוּ־לוֹ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיַּרְא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו
וַיֹּאמַר אֲדֹנִי אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃ וַיּאֹמֶר לוֹ אִם־תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃ וַיְרַחֵם עָלָיו יֵשׁוּעַ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר אֲדֹנִי אִם־תַּחְפֹּץ תּוּכַל לְטַהֲרֵנִי׃
וַיִּשְׁלַח יֵשׁוּעַ אֶת־יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמֶר חָפֵץ אָנֹכִי טְהָר

וּבְרֶגַע נִרְפְּאָה צָרַעְתּוֹ׃

וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמַר רֹצֶה אָנֹכִי טְהָר׃

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהַצָּרַעַת סָרָה מִמֶּנּוּ וַיִּטְהָר׃

וַיִּשְׁלַח אֶת־יָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ וַיֹּאמֶר חָפֵץ אָנֹכִי טְהָר

וּפִתְאֹם סָרָה מִמֶּנּוּ הַצָּרָעַת׃

היחס לבשורת מרקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת המשולשת עצמה מהווה בשורה שלמה בפני עצמה שדומה למדי לבשורה הקצרה ביותר; בשורת מרקוס[5].

בשורת מרקוס, שלא כמו בשורות מתי ולוקס, מוסיפה מעט למסורת המשולשת. קטעים ייחודיים לבשורת מרקוס הם נדירים, מדובר בעיקר שני נסי ריפוי הכרוכים ברוק, בשורת מרקוס [מרקוס ז: 36-32, ח: 26-22] ומנוסת העירום [מרקוס יד: 52-51] התוספות שבבשורת מרקוס בתוך המסורת המשולשת נוטות להרחיב בהסבר (למשל, "וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן, כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃" [ בשורת מרקוס טז: 4] או הארמית שבפי ישו (למשל, "טַלְיְתָא קוּמִי! " [מרקוס ה: 41] ).

הקטעים שמרקוס חולק עם לוקס בלבד, גם הם מועטים למדי: גירוש השדים בכפר נחום [ מרקוס א: 38-35, לוקס ד: 37-33 ] והיציאה מכפר נחום [מרקוס א: 38-35, לוקס ד: 42-32], מגרש השדים שאינו מתלמידי ישו [למרקוס ט: 41-38 , לוקס ט: 50-49 ] ואת נדבת שת הפרוטות של האלמנה [ מרקוס יב: 41–44, לוקס כא: 1–4 ].

מספר קטעים גדול יותר, אך עדיין לא רב, משותף רק לבשורת מתי, ראוי לציון מיוחד מה שמכונה "ההשמטה הגדולה" [8] של הקטע מבשורת מרקוס ו:46 - ח:26 בבשורת לוקס (הקטעים הדנים ב: ההליכה על פני המים, ריפוי חולים בגינוסר, מסורת הזקנים, אמונתה של האישה הכנענית, ריפוי החרש אילם, ישו מאכיל ארבעת אלפים איש, הפרושים מבקשים אות, ריפוי העיוור בבית צידה).

מרבית המלומדים רואים בתצפיות אלה רמז חזק למערכת היחסים הספרותית השוררת בין הבשורות סינופטיות ולמיקום המיוחד של מרקוס במערכת היחסים הזאת[9]. ההשערה המועדפת על ידי מרבית המלומדים היא העדפת מרקאן, לפיה בשורת מרקוס חוברה קודם ובשורות מתי ולוקס השתמשו כל אחד בדרכה בבשורת מרקוס, תוך שילוב חלק גדול ממנה, תוך עיבוד והתאמה לבשורות שלהם. השערה אלטרנטיבית מובילה היא השניות של מרקן, כאשר בשורת מרקוס נוצרה בעיקר על ידי חיבור תקציר משותף לבשורות מתי ולוקס[12].

המסורת הכפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסטים היווניים של דבריו של יוחנן המטביל בבשורות מתי (בצד שמאל) ולוקס (בצד ימין), עם הבדלים שסומנו בשחור. שני הטקסטים כאן מסכימים ביניהם מילולית, למעט יוצא מן הכלל בודד אחד, בטווח של למעלה משישים מילים. בבשורת מרקוס לא קיים כל טקסט מקביל.

מערכת חומרים נרחבת - כמאתיים פסוקים, או כמחצית אורכה של המסורת המשולשת - הם הקטעים המשותפים שבין בשורת מתי לבשורת לוקס, אך נעדרים מבשורת מרקוס. דבר זה מכונה המסורת הכפולה[14]. משלים ואמרות אחרות שולטות במסורת הכפולה, אך נכללים בהם גם יסודות עלילתיים[15]:

שלא כמו החומר מהמסורת משולשת, החומר מהמסורת הכפולה מובנה בצורה שונה בשתי הבשורות. הדרשה על ההר המובאת בצורתה הארוכה בבשורת מתי, למשל, מקבילה לדרשה הקצרה של בבשורת לוקס הדרשה על המישור, כאשר יתרת תוכנה פזורה על פני בשורת לוקס. הדבר עולה בקנה אחד עם התבנית הכללית בבשורת מתי אשר בה נאמרות אמרותיו של ישו באריכות רבה יותר, בעוד שבבשורת לוקס נעשה ההפך והדברים מעורים במסגרת סיפורית [16].

מלבד המסורת הכפולה, בשורות מתי ולוקס מסכימות ביניהן לעתים קרובות כנגד בשורת מרקוס בתוך המסורת המשולשת בקטעים שונים, תוך הכלת פסוקים נוספים, שלעתים נבדלים זה מזה במילה אחת. אלה נקראים ההסכמות עיקריות ומינוריות (ההבחנה אינה מדויקת [10][11] ). דוגמה אחת לכך היא בסיפור עינויו של ישו שבה נאמר בבשורת מרקוס בפשטות "הִנָּבֵא!" [בשורת מרקוס י"ד 65] ואילו בשורות מתי ולוקס, שתיהן מוסיפות, "מִי הוּא הַמַּכֶּה אוֹתָךְ?"[מתי כ"ו 68; לוקס כ"ב 64].

מקור המסורת הכפולה, על הסכמותיה העיקריות והמינוריות, מהווה נדבך מרכזי בבעיה הסינופטית. ההשערה הפשוטה ביותר היא שבשורת לוקס מסתמכת על יצירתו של מתי או להפך. אך מומחים רבים, בנימוקים שונים, גורסים כי לא מתי ולא לוקס השתמשו זה בעבודתו של האחר. לטענתם אם זה המקרה, הם בוודאי שאבו ממקור משותף כלשהו, הנבדל מבשורת מרקוס, שסיפק את החומר למסורת הכפולה ושחפף עם תוכנה של בשורת מרקוס במקומות בהן קיימת הסכמה עיקרית. מסמך היפותטי זה נקרא Q, בהתייחס למונח הגרמני Quelle, שתרגומו לעברית "מקור"[20].

ייחודיות בשורת מתי וייחודיות בשורת לוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשורות מתי ולוקס מכילות כמות גדולה של חומר אשר לא נמצא בכל בשורה אחרת. חומרים אלה נקראים לעתים ייחודיות בשורת מתי וייחודיות בשורת לוקס (או: "ייחודיות M וייחודיות L").

גם ייחודיות בשורת מתי וייחודיות בשורת לוקס כוללים סיפורי פתיח שונים מלידת ישו וסיפורי הסיום שלאחר תחייתו מהמתים (כאשר בשורת לוקס ממשיכה את הסיפור בספרו השני של לוקס "מעשי השליחים"). בין לבין בשורת מתי הייחודית כוללת בעיקר משלים, ואילו בשורת לוקס הייחודית כוללת גם משלים וגם נסי ריפוי.

בשורת לוקס הייחודית בולטת בהכילה ריכוז גדול יותר של מבנה לשוני ותחבירי המושפע מן השפות השמיות (קרוב לוודאי מקור עברי ו/או ארמי) מכל חומר בשורה אחר[12].

לוקס המבשר נותן רמז מסויים לכיצד חיבר את הבשורה בפתיח שלו[13] [14].

1 אַחֲרֵי אֲשֶׁר רַבִּים הוֹאִילוּ לְחַבֵּר סִפּוּר הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נֶאֶמְנוּ בִשְׁלֵמוּת בְּתוֹכֵנוּ׃ 2 כַּאֲשֶׁר מְסָרוּם לָנוּ הָרֹאִים אֹתָם בְּעֵינֵיהֶם מִתְּחִלָּה וַאֲשֶׁר הָיוּ מְשָׁרֲתֵי הַדָּבָר׃ 3 חָשַׁבְתִּי לְטוֹב גַּם־אֲנִי הַחֹקֵר אַחַר כָּל־הַדְּבָרִים הֵיטֵב מֵרֵאשִׁיתָם לְכָתְבָם כְּסִדְרָם אֵלֶיךָ הָאַדִּיר תְּאוֹפִילוֹס׃ 4 לְמַעַן תֵּדַע אֱמֶת הָאֲמָרִים אֲשֶׁר לֻמָּדְתָּ׃

— הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 1–4, בתרגום דליטש

הבעיה הסינופטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הבעיה הסינופטית" היא שאלת הקשר הספרותי הספציפי בין שלוש הבשורות הסינופטיות - כלומר השאלה לגבי המקור או המקורות עליהם הסתמכה כל אחת מן הבשורות הסינופטיות בעת כתיבתן.

המחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה הסינופטית תלויה בכמה נקודות מחלוקת הקשורות זו בזו:

  • עדיפות: איזו בשורה נכתבה תחילה? (כאשר טקסט אחד שואב מהאחר, כנראה שהמקור נכתב קודם).
  • תלות רצופה: האם כל אחת מהבשורות הסינופטיות שאבה מכל אחת מקודמותיה? (אם לא, אזי ההסכמה התכופה בין שתי הבשורות הבלתי תלויות כנגד השלישית חייבת לנבוע ממקור אחר. )
  • מקורות כתובים שאבדו: האם אחת מהבשורות שאבה מתוך מסמך קדום אחר שלא נשמר (למשל ה " Q " ההיפותטי, או מהדורה קודמת של בשורה אחרת)?
  • מקורות בעל פה: באיזו מידה שאב כל אחד מהמבשרים כותבי הבשורות מתוך ידע אישי, סיפורי עדי ראייה, ליטורגיה או מסורות בעל-פה אחרות כדי לייצר עדות כתובה מקורית?
  • תרגום: ישו ואחרים המצוטטים בבשורות דיברו בעיקר עברית לעתים תוך שימוש בביטויים ארמיים, אך הבשורות עצמן בצורתם העתיקה ביותר המצויה בידנו נכתבו כל אחת ביוונית עתיקה. מי ביצע את התרגומים ובאיזה שלב?
  • צמצום: כיצד ומדוע הרחיבו אלה, שכינסו את הבשורות למתכונתם הסופית, שיחקו, שינו או סידרו מחדש את מקורותיהם ?

תיאוריות אחדות מנסות להסביר את היחס של הבשורות הסינופטיות לבשורת יוחנן ; לבשורות לא-קנוניות כמו הבשורה על פי תומא, בשורת פטרוס ובשורת אגרטון ; לדידכה ; ולמסמכים אבודים כגון כתבי הלוגיה העברית (כתבים עבריים המושפעים מהתגלות אלוהית) שהוזכרו על ידי פפיאס, הבשורות היהודיות-נוצריות (השערה על מקורות עבריים קדומים שהיו לבשורות שצוטטו על ידי אבות כנסייה קדומים כמו יוזביוס, אוריגן, אפיפניוס, ודידומוס) ובשורת מרציון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף בסינופסיס Synopsis Evangeliorum, של גריסבך, המציג את טקסטים של הבשורות הסינופטיות כשהן מסודרות בטורים.

מקורות עתיקים מייחסים כמעט פה אחד את הבשורות הסינופטיות למתי השליח, לפרשן של שמעון כיפא (פטרוס) מרקוס, וללוקס בן לוויתו של שאול השליח (פולוס) - לוקס. מכאן נובעים שמות הבשורות[15] . הערה אחת של אוגוסטינוס בראשית המאה החמישית מציגה את הבשורות כפי שנערכו על פי הסדר הקנוני שלהם (מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן), כאשר כל מבשר בונה בשום שכל את בשורתו על יצירותיהם של קודמיו ומוסיף לה. השערה זו מכונה ההשערה האוגוסטיניאנית ( מתי – מרקוס)[16].

השקפה זו (כאשר בכלל נלקח בחשבון דגם של תלות הדדית בין הבשורות) נדונה לעתים רחוקות עד סוף המאה השמונה עשרה, אז פרסם יוהאן יעקב גריסבך בשנת 1776 תקציר (סינופסיס) של הבשורות הסינופטיות[17]. במקום להתאים ביניהן, הוא הציג את הטקסטים שלהם זה לצד זה, תוך הצגת גם קווי הדמיון וגם השונות. גריסבאך הבחין במקומה המיוחד של בשורת מרקוס בתקציר, והעלה את השערת העדיפות של מרקאן וקידם (כפי שהיה הנרי אוון כמה שנים קודם לכן [18] ) את השערת שתי הבשורות (מתי-לוקס).

במאה התשע עשרה, יישמו החוקרים את כלי הביקורת הספרותית על הבעיה הסינופטית באופן רציני, במיוחד על ידי מלומדים חוקרים גרמניים. עבודה מוקדמת נסבה סביב בשורה קדומה היפותטית (קדם-הבשורה), אולי בארמית, העומדת בבסיס הבשורות הסינופטיות. אולם מתוך קו מחקר זה קידם הסכמה כי בשורת מרקוס עצמה שימשה כמקור העיקרי לשתי הבשורות האחרות - מה שכונה "עדיפות מרקן".

בתיאוריה שהציע לראשונה כריסטיאן הרמן וייס בשנת 1838, הוסברה המסורת הכפולה על ידי מתי ולוקס באופן בלתי תלויי, תוך שימוש בשני מקורות - לכן, תאוריית שני המקורות (Mark-Q) - שהוסיפה לבשורת מרקוס מקור היפותטי נוסף המורכב ברובו מאמרות. מקור נוסף זה נראה לראשונה בתור לוגיה (האמרות) המדוברות של ידי פפיאס וכונו "Λ", אך מאוחר יותר נודע באופן כללי יותר בכינוי "Q", מהמילה הגרמנית "Quelle", שפירושה מקור. [19] תיאורית שני המקורות זו זכתה בסופו של דבר להתקבל באופן נרחב ורק לעתים נדירות הוטל בה ספק עד סוף המאה העשרים; רוב המלומדים פשוט קיבלו את תפיסה החדשה הזו כמובנת מאליה וכיוונו את מרב מאמציהם כלפי Q עצמו, וזה במידה רבה המקרה גם היום.

התאוריה ידועה היטב גם בצורתה המורחבת יותר כפי שנקבעה על ידי ברנט הילמן סטריטר בשנת 1924, אשר העלה השערה נוספת על מקורות כתובים "M" ו- "L" (עבור "ייחודיות מתי" ו"ייחודיות לוקס בהתאמה) - ומכאן "השערת ארבעת המקורות". הדבר ממחיש את ההשערה הרווחת של התקופה, שראתה בבשורות הקנוניות תוצרים מאוחרים, המתוארכים למאה השנייה, שחוברו על ידי עורכים בלתי מתוחכמים של "גזור והדבק" תוך התבססות על מקורות כתובים, שבתורם נגזרו ממסורות שבעל-פה. ומפולקלור שהתפתח בקהילות שונות[20]. עם זאת, לאחרונה, כשם שתפיסה זו נפלה בהדרגה בעדיפותה, כך גם ירדה מרכזיותן של ההשערות של תלות תיעודית הדדית וקיומם של מקורות תיעודיים משוערים כהסבר לכל ההיבטים של הבעיה הסינופטית.

בעשורים האחרונים, חולשות של תאוריית שני המקורות, זכתה להכרה רחבה יותר, והמחלוקת התעוררה מחדש. רבים טענו באופן בלתי תלוי שלוקס עשה שימוש כלשהו במתי ככלות הכל - "מקור האמירות הנפוצות". חוקרים מלומדים בריטים הרחיקו לכת יותר ובטלו את השערת Q לחלוטין, כשהם מייחסים את המסורת הכפולה לשימושה הישיר של בשורת לוקס בבשורת מתי מה שמכונה השערת פארר משנת 1955 [21]. תשומת לב מחודשת ניתנת גם  להשערה של וילק משנת 1838, שכמו פארר מבטלת את Q אך מייחסת את המסורת הכפולה לשימושה הישיר של בשורת מתי בבשורת לוקס. בינתיים, זכתה גם ההשערה האוגוסטיניסטית להכרה מחודשת, במיוחד בקרב האסכולה האמריקאית. גם השערת האסכולה הירושלמית (השערה הקובעת שבשורות לוקס ומתי התבססו שתיהן על טקסטים מוקדמים שאבדו) זכתה לתומכים טריים, כמו גם השערת אי התלות השוללת מכל וכל קשרים בין שלושת הבשורות הסינופטיות , ושהן חוברו כל אחת באופן עצמאי, בלתי תלוי האחת עם השתיים האחרות.

על קריסת הקונצנזוס הזה, העיר וונהאם: "מצאתי את עצמי בסמינר של החברה ללימודי הברית החדשה על הבעיה הסינופטית, שחבריה לא הצליחו להסכים על היבט כלשהו בנושא. כשקבוצה בינלאומית זו התפרקה בשנת 1982 הם נאלצו להתוודות בעצב שלאחר שתים-עשרה שנות עבודה הם לא הגיעו אפילו להסכמה משותפת אפילו בנושא אחד" [22].

תיאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט כל תיאוריה שאפשר להעלות על הדעת קודמה כפתרון לבעיה הסינופטית[23]. התיאוריות הבולטות כוללות:

תיאוריות סינופטיות בולטות
עדיפות תיאוריה [24] תרשים הערות
עדיפות מרקן שני מקורות
(מרקוס-Q) 		התיאוריה המקובלת ביותר. מתי ולוקס השתמשו באופן עצמאי ב- Q, שנחשב למסמך יווני עם אמרות וסיפור.
פארר

(מרקוס-מתי)

מסורת כפולה מוסברת לחלוטין על ידי השימוש של לוקס במתי
שלושה מקורות

(מרקוס-Q/מתי)

הכלאה של שני מקורות ופרר. Q יכול להיות מוגבל לאמרות, יכול להיות בארמית ויכול להיות מקור גם למרקוס.
Q+פפיאס

(מרקוס-Q/מתי)

כל מסמך שאב מכל אחד מקודמיו, כולל לוגואי (Q+) והשערת פפיאס.
וילק

(מרקוס-לוקס)

מסורת כפולה מוסברת לחלוטין על ידי השימוש של מתי בלוקס.
ארבעה-מקורות

מרקוס-Q/מתי/לוקס

מתי ולוקס השתמשו ב Q רק מתי השתמש ב- M ורק לוקס השתמש ב- L.
עדיפות של מתי שתי בשורות

(גריסבך)

\(מתי-לוקס)

מרקוס אסף בראשונה את המשותף ממתי ולוקס (השערה משנית של מרקן).
אוגוסטיניאנית

(מתי-מרקוס)

הנוף העתיק ביותר הידוע, שעדיין תומך על ידי כמה. מקומו המיוחד של מארק אינו בראש סדר העדיפויות ולא אחריו, אלא כמתווך בין שני הבשורות הסינופטיות האחרות. הסדר הקנוני מבוסס על ההנחה שתפיסה זו (בתקופה בה הושלם קאנון הברית החדשה).
עדיפות של לוקס אסכולת ירושלים

(לוקס-Q)

כל בשורה השתמשה באנתולוגיה יוונית (A) שתורגמה מילולית ממקור עברי קדום. לוקס גם שאב מבשורה קדומה אבודה, שחזור (R) לחייו של ישוע המיישב את האנתולוגיה עם יצירה עלילתית נוספת. מתי לא השתמש ישירות בלוקס.
ללא עדיפות רב-מקורות כל בשורה שאבה משילוב אחר של מסמכים היפותטיים

קודמים.

בשורה קדומה הבשורות נובעות כל אחת באופן עצמאי מבשורה קדומה משותפת (קדם -בשורה), כנראה בעברית או בארמית .
עצמאי כל בשורה היא חיבור עצמאי ומקורי המבוסס על מקורות בעל פה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

* שתי המילים היווניות, synoptikos ו- synopsis, נובעות מ- σύν syn (מילולית), שמשמעותן "יחד, עם", ומילים הקשורות באטימולוגיה הנוגעות לראייה, חזון, מראה, כלומר ὀπτικός optikos כמו אופטיקה בעברית), במשמעות "של ראייה", ו- ὄψις opsis, שמשמעותם "מראה, ראייה, חזון, מבט".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ Goodacre, Mark (2001). The Synoptic Problem: A Way Through the Maze. p. 16. ISBN 0567080560. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  2. ^ 1 2 Goodacre (2001), p. 32
  3. ^ Bauckham, Richard (2006). Jesus and the Eyewitnesses: The Gospels as Eyewitness Testimony. p. 220. ISBN 0802831621. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  4. ^ Perkins, Pheme (2009). Introduction to the Synoptic Gospels. pp. 2–11. ISBN 0802865534. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  5. ^ 1 2 Goodacre (2001), p. 38.
  6. ^ Neville, David (2002). Mark's Gospel – Prior Or Posterior?: A Reappraisal of the Phenomenon of Order. ISBN 1841272655. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  7. ^ Smith, Ben C. (2009). "The healing of a leper". TextExcavation. נבדק ב-2013-11-24. {{cite web}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  8. ^ Stein, Robert H. (1992). Luke: An Exegetical and Theological Exposition of Holy Scripture. pp. 29–30. ISBN 0805401245. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  9. ^ Kloppenborg, John S. (2000). Excavating Q: The History and Setting of the Sayings Gospel. pp. 20–28. ISBN 1451411553. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  10. ^ Goodacre (2001), pp. 124–26.
  11. ^ Goodacre, Mark (2007-11-14). "Mark-Q Overlaps IV: Back to the Continuum". NT Blog. נבדק ב-2013-11-24. {{cite web}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  12. ^ Edwards, James R. (2009). The Hebrew Gospel and the Development of the Synoptic Tradition. pp. 141–48. ISBN 0802862349. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  13. ^ Bauckham (2006), pp. 65–66. Bauckham, Richard
  14. ^ Alexander, Loveday (2005). The Preface to Luke's Gospel. ISBN 0521018811. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  15. ^ Hengel, Martin (2000). The four Gospels and the one Gospel of Jesus Christ: an investigation of the collection and origin of the Canonical Gospels. pp. 34–115. ISBN 1563383004. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  16. ^ Dungan, David L. (1999). A history of the synoptic problem: the canon, the text, the composition and the interpretation of the Gospels. pp. 112–44. ISBN 0385471920. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  17. ^ בשנת 1776 פרסם גריסבך את תקציר (סינופסיס) הבשורה היוונית של מתי, מרקוס ולוקס ככרך נפרד מהמהדורה הביקורתית שלו של הברית החדשה, שהייתה בעבר חלק ממנו, ובכך הקים את כלי הסינופסיס ככלי עזר מחקרי חיוני במחקרי הברית החדשה.
  18. ^ Owen, Henry (1764). Observations on the Four Gospels, tending chiefly to ascertain the time of their Publication, and to illustrate the form and manner of their Composition. London: T. Payne. נבדק ב-2018-10-13.
  19. ^ Lührmann, Dieter (1995). "Q: Sayings of Jesus or Logia?". In Piper, Ronald Allen (ed.). The Gospel Behind the Gospels: Current Studies on Q. pp. 97–102. ISBN 9004097376. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  20. ^ Goodacre (2001), pp. 160–61.
  21. ^ On Dispensing With Q

    A. M. Farrer

    This article originally appeared in D. E. Nineham (ed.), Studies in the Gospels: Essays in Memory of R. H. Lightfoot (Oxford: Blackwell, 1955), pp. 55-88, © 1955 Basil Blackwell, reproduced here with permission.

    Web version by Mark Goodacre. The numbers in bold refer to the original page numbers.


    "ההיסטוריה הספרותית של הבשורות תתגלה כעניין פשוט מכפי ששערנו. נראה כי בשורת מתי היא גרסת הגברה לבשורת מרקוס, המבוססת על עשורים של הטפות מתוך הרגל, ומשלבת חומר בעל פה, אך אינה מניחה שום מקור ספרותי אחר לצד בשורת מרקוס עצמו. בשורת לוקס, בתורה תתגלה כי היא מניחה מראש את קיומן של בשורות מתי ומרקוס, ובשורת יוחנן מניחה קיומן מראש של שלושת האחרות. כל ההיסטוריה הספרותית של מסורת הבשורה הקנונית תמצא כלולה בקנון המרובע עצמו, למעט ככל שהיא מצויה בתנ"ך, בספרים החיצוניים ובכתבים האחרים של הברית החדשה. [...] ברגע שנפטר מהיפוטזת - Q, אנו נפטרים יער השערות שלמות חסרו שם, ונהיה חופשיים ונאפשר למתי לכתוב ככלן שהוא מובל לכך".

  22. ^ Wenham, John (1992). Redating Matthew, Mark, & Luke. p. xxi. ISBN 0830817603. {{cite book}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  23. ^ Carlson (בספטמבר 2004). "Synoptic Problem". Hypotyposeis.org. {{cite web}}: (עזרה) Carlson lists over twenty of the major ones, with citations of the literature.
  24. ^ Though eponymous and some haphazard structural names are prevalent in the literature, a systematic structural nomenclature is advocated by Carlson and Smith, and these names are also provided.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Emgaz/הבשורות_הסינופטיות&oldid=28393214"