זמני היום בהלכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סוף זמן קריאת שמע)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זמני היום בהלכה הוא כינוי לזמנים שונים במהלך היממה, הנוגעים לקיום מצוות או איסורים שונים התלויים בזמן מסוים. קיימות מחלוקות הלכתיות רבות בנוגע לזמני היום, הן במישור המעשי למשל מתי הנץ החמה, והן במישור ההלכתי למשל ממתי מודדים את שעות היום, מעלות השחר או מהנץ החמה.

כאשר מדובר בזמנים שתלויים בשעות כגון זמן תפילה 'עד שלוש שעות' הכוונה היא לשעות זמניות (ראו להלן), ולא לשעות של ימינו (של 60 דקות).

מצוות בזמן הזה הקשורות לזמני היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממצות התורה יש לקיימם רק ביום, לעומת מצוות אחרות שיש לקיימם רק בלילה, מעט מהמצוות יש לקיימם פעם אחת ביום ופעם נוספת בלילה, וחלק נוסף מהמצוות אין הגבלה לזמן קיומם, כך שאפשר לקיימם הן ביום ובן בלילה:

לדוגמה, מהתורה מצווים לקרוא קריאת שמע וכן להזכיר את יציאת מצרים פעם אחת ביום ופעם נוספת בלילה[1], מצוות ציצית היא רק ביום[2], נטילת לולב ותקיעת שופר הן ביום ומצוות אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים בליל פסח הן בלילה. מצוות תפילין נחלקו בגמרא האם מצוותה מהתורה גם בלילה או רק ביום, אך למעשה מדרבנן אין להניחם אלא ביום. קריאת הלל (לחלק מהשיטות היא מהתורה) מצוותה רק ביום.

מצוות דרבנן: תפילה[3], קריאת מגילה (ושאר מצוות יום פורים) והדלקת נרות חנוכה.

מלבד זאת, נוגעים זמני היום, לשבת, ימים טובים וצומות שדיניהם מתחילים בתחילת הלילה (או היום בצומות הקלים), ומסתיימים בלילה.

בזמן בית המקדש, היו עוד מצוות הקשורות לזמני היום, כגון הקורבנות, ענייני טהרה ודיני נפשות.

תחילת וסוף היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא החשוב ביותר בזמני היום הוא זמן תחילת היום וסופו. זמנים אלו נוגעים למצוות שזמנן רק ביום או בלילה.

היום מתחיל מעיקר הדין בעלות השחר[4]. המקור בפסוקים לכך הוא: לשיטת רבא מהפסוק:"ויקרא אלוהים לאור יום", ומפרש רבא שאור הוא במשמעות פעולה, כלומר מהזמן שמתחיל להאיר. לשיטת רבי זירא:"ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים לנו הלילה משמר והיום מלאכה". הגמרא דוחה את מקורו של רבא, כיוון שאי אפשר לפרש את המשך הפסוק כדבריו, "ולחושך קרא לילה" לזמן שמתחיל להחשיך, שהרי הלילה הוא רק כשיש חושך מוחלט, בצאת הכוכבים. הגמרא[5] מבארת את הפסוק ויקרא ל"אור" לזמן האור ממש.

עם זאת, המשנה[6] כותבת לא לקיים את מצוות היום רק מהנץ החמה. רש"י מבאר שזה משום גזירה, כיוון שלא כל האנשים בקיאים מתי עלות השחר, וברא"ש[7] מבאר שזו גזירה מפני שעד הנץ החמה נראה כלילה.

היום מסתיים בצאת הכוכבים והמקור בפסוקים הוא כפי דרשת רבי זירא מהפסוק בנחמיה. הכוכבים שיש לראותם כדי שיחשב ללילה הם כוכבים בינוניים, ולא גדולים שנראים ביום ולא קטנים שלא נראים עד מאוחר[8].

עם זאת, מחמירים לקיים את מצוות היום עד שקיעת החמה[9], כיוון שכבר משקיעת החמה אפשר לראות כוכבים, ולחכמים היה ספק האם אלו נחשבים לכוכבים בינוניים[10][11]. הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים נקרא בין השמשות. עם זאת לשיטת רבינו תם, יש שתי שקיעות, והשקיעה הנהוגה כיום היא השקיעה הראשונה שאחריה עדיין יום, ובין השמשות מתחיל מהשקיעה השנייה, שזמנה 58.5 דקות אחרי השקיעה הראשונה.

חלוקת שעות היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשיטת הרמב"ם וכן פסקו רוב הפוסקים, שעות היום הן שעות זמניות, כלומר מחלקים את זמן היום ל-12 חלקים, וכל חלק הוא שעה. שיטת התרומת הדשן[12] היא ששעות היום הן תמיד שוות, בנות 60 דקות[13].

בין זמני היום, מחושבים גם שעות באמצע היום, כמו שלוש שעות- הזמן הסופי לקריאת שמע, ארבע שעות- הזמן הסופי לתפילת שחרית ואכילת חמץ בערב פסח, פלג המנחה שהוא שעה ורבע לפני סוף היום- לפי שיטת רבי יהודה מתחיל זמן תפילת ערבית.

מדידת השעות נתונה במחלוקת גדולה, האם שעות היום מחולקות לפי עלות השחר וצאת הכוכבים או מהנץ החמה ושקיעת החמה. על אף שלהלכה פוסקים שעיקר היום הוא מעלות השחר, ומצוות הנוהגות ביום בדיעבד אפשר לקיימן מעלות השחר (כמו תפילין וארבעה מינים), בכל אופן בנוגע להלכות תפילה וקריאת שמע, נחלקו השיטות.

זמני היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלות השחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עלות השחר

עלות השחר הוא הזמן בו מתחיל היום. מעיקר הדין כל המצוות התלויות ביום, ניתן לקיימם מזמן זה, אמנם לכתחילה יש להמתין עד זמן הנץ החמה.

לפי מנהג הספרדים (ולדעת כמעט כל הפוסקים, וכנהוג ברוב הקהילות בחו"ל), זמן עלות השחר מוקדם להנץ החמה ב-72 דקות (4 מיל * 18 דקות). לפי מנהג רוב הנוהגים בשיטה זו, מחשבים 72 דקות מהנץ החמה אחורה, וזהו זמן עלות השחר בין בקיץ ובין בחורף. יש הנוהגים לחשב על פי מעלות ולפי זה משתנה הפער בין עלות השחר להנץ החמה לפי עונות השנה (בקיץ הפער גדול יותר).

לפי מנהג האשכנזים בירושלים (וכך כתב בלוח ארץ ישראל לרב יחיאל מיכל טוקצינסקי) זמן עלות השחר הוא 90 דקות (4 מיל * 22.5 דקות) לפני הנץ החמה.

משיכיר את חברו בריחוק ארבע אמות/משיכיר בין תכלת ללבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן משיכיר את חבירו הוא כ-50 דקות קודם הנץ. זהו הזמן היחיד שבגמרא לא מפורש לו שום שיעור.

זמן זה משמש כתחילת הזמן בו ניתן לברך על הציצית - משעה שיוכל להבחין בין תכלת ללבן[14]. לדעת הרמ"א ניתן לברך עליה כבר מעלות השחר[15]. אמנם אחרונים רבים הסתייגו מדבריו[16].

משיכיר בין תכלת לכרתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנץ החמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הנץ החמה

זמן הנץ החמה הוא הרגע בו נראית הנקודה הראשונה מגוף השמש

חצות היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חצות היום

הממוצע בין הנץ לשקיעה. זו תמיד אותה השעה שבה חל באותה היממה חצות הלילה.

זמן חצות היום משמש בהלכה בכמה מקומות:

מנחה גדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מנחה גדולה

זמן מנחה גדולה הוא שש שעות ומחצה מתחילת היום (חצי שעה אחרי חצות היום). בפוסקים נחלקו האיך נמדדים השעות לעניין זה. לדעת החפץ חיים[17] שעות אלו הם שעות זמניות, אך יש שכתבו שהכוונה לשעות הרגילות (לפי השעון הרגיל - של 60 דקות).

בלוח ארץ ישראל שחיבר הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי כתב לחשב בימות החורף זמן מנחה גדולה כ-30 דקות לאחר חצות היום[18].

זמן מנחה גדולה משמש לכמה דברים:

  • זמן תפילת מנחה: לדעת השולחן ערוך, אף שלכתחילה זמן תפילת מנחה הוא מזמן מנחה קטנה, מכל מקום אם התפלל ממנחה גדולה יצא ידי חובה.
  • איסור אכילה קודם מנחה: לדעת השולחן ערוך[19] אסור לאכול סמוך למנחה גדולה אפילו סעודה קטנה, אך לדעת הרמ"א להתיר לאכול סעודה קטנה לפני מנחה גדולה, והמחמיר תבא עליו ברכה.

מנחה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מנחה קטנה

זמן מנחה קטנה הוא הוא מתשע שעות זמניות ומחצה מתחילת היום מזמן זה ניתן להתפלל לכתחילה את תפילת המנחה.

תפילת המנחה נתקנה כנגד הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים, ומאחר וזמן הקרבתו היה כל יום בתשע שעות וחצי, לכך לדעת הרבה ראשונים זמן תפילת מנחה לכתחילה הוא מזמן זה.

פלג המנחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פלג המנחה

פלג המנחה הוא נקודת האמצע שבין מנחה קטנה לסוף היום. שעת פלג המנחה מוגדרת על פי שעות זמניות, מהשעה העשירית ועוד שלושת רבעי השעה, או שעה ורבע לפני הלילה.

ישנם מספר דינים התלויים בזמן זה:

  • ערבית - לדעת חלק מהפוסקים ניתן להתפלל ערבית משעת פלג המנחה (ויש המוסיפים תנאי שאותו אדם לא התפלל מעולם מנחה לאחר פלג המנחה.)
  • נרות חנוכה - הבית יוסף פוסק שבשעת הדחק מותר להדליק נר חנוכה כבר משעת פלג המנחה[20].
  • קבלת שבת - השולחן ערוך פוסק[21] שאין לקבל את השבת ולהדליק נרות שבת לפני פלג המנחה. זאת, כיוון שאין לקבל את השבת "בעוד היום גדול", כלומר כשנותר עוד זמן רב עד הלילה.

שקיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שקיעה

נחלקו הפוסקים האם מתייחסים לגובהו של האדם – האם הוא במישור או על הר (כשהאדם גבוה יותר הוא רואה את השקיעה מאוחר יותר), והאם מתייחסים לגובהו של האופק (כשהאופק גבוה יותר רואים את השקיעה מוקדם יותר). מחלוקת נוספת היא לגבי זמן השקיעה והיא בין הגאונים לבין רבינו תם.

בין השמשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בין השמשות (יהדות)

צאת הכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צאת הכוכבים

ישנם שלושה מנהגים נפוצים בעניין זמן צאת הכוכבים:

  • המנהג הנפוץ ביותר הוא 18 דקות לאחר השקיעה. (זהו מנהג ירושלים, אשר יוסד לפי שיטת הגר"א על פי מנהג הגאונים. וריאציות שונות למנהג הזה נעות בין 13.5 ל-24 דקות).
  • 72 דקות לאחר השקיעה. מנהג זה הוא על פי שיטת רבנו תם, ויש הנוהגים כך להחמיר בלבד, וכן נוהגים בעיקר בחוץ לארץ וכן חסידים רבים בישראל ובפרט חסידי סאטמר וקלויזנבורג. יש המחמירים לשיטת רבינו תם לחכות 90 או אפילו 120 דקות (לפי המחלוקת על שיעור מיל).
  • 40 דקות לאחר השקיעה. זהו מנהג בני ברק על פי החזון איש, המיוסד על זמן ראיית הכוכבים בפועל שהוא 30–40 דקות לאחר השקיעה.

זמן צאת הכוכבים משמש בהלכה בכמה מקומות :

חצות הלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חצות הלילה (הלכה)

חצות הלילה הוא הממוצע בין השקיעה להנץ החמה.

זמן 'חצות הלילה' משמש בכמה הלכות:

מצוות ודינים התלויים בזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילה ב'כותל המערבי'

ותיקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפילת ותיקין

תחילת זמנה של תפילת שחרית הוא מהנץ החמה (זמן התפילה נקבע לפי זמן אמירת תפילת שמונה עשרה). זמן הזריחה נחשב לזמן הטוב ביותר להתפלל תפילת שחרית, על פי הפסוק "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ..." (ספר תהילים, פרק ע"ב, פסוק ה'). תפילת ותיקין הוא כינוי לתפילה שבה קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה, ומיד לאחריה מתפללים את תפילת שחרית.

תחילת זמן קריאת שמע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הזמן היא "משיכיר את חברו הרגיל עמו קצת", ובדיעבד אם קרא מעלות השחר יצא. סוף זמנה הוא בסוף שלוש שעות זמניות. ראה להלן מחלוקת האחרונים מאימתי מודדים שלוש שעות אלו.

מי שלא קרא קריאת שמע עד שעה זו שוב אינו יכול לקיים מצווה זו, אך מכל מקום יכול לקוראה עם ברכותיה עד סוף השעה הזמנית הרביעית, ויש הסוברים שיכול לקוראה עד חצות בברכותיה. לאחר מכן יקראנה בלא ברכותיה ויקבל על כך שכר כלימוד תורה.

סוף זמן קריאת שמע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שלוש שעות זמניות מתחילת היום.

בפוסקים ישנם שתי שיטות עיקריות מאמיתי מתחילים לחשב שעות אלו:

  • דעת המגן אברהם פוסק[22] שאפילו לשיטת שלעניין פלג המנחה מודדים משקיעת החמה, לעניין קריאת שמע ותפילה מודדים מעלות השחר. את דבריו הוא מוכיח מתוספות.
  • דעת הגר"א[23] והבעל התניא לעומת זאת פוסקים שמחלוקת הראשונים לגבי פלג המנחה, תקפה גם לעניין זמן קריאת שמע ותפילה, ופסק ההלכה הוא כשיטות שהיום נמדד לפי הנץ והשקיעה.

סוף זמן תפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי סוף זמן תפילת שחרית נחלקו תנאים במשנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה א':

להלכה נפסק כדעת רבי יהודה שסוף זמן התפילה הוא עד ארבע שעות, אך בדיעבד ניתן להתפלל שחרית עד חצות[25].

שעות אלו אינן כל פי השעות הרגילות, אלא שעות זמניות, כאמור לעיל ישנה מחלוקת בפוסקים האיך לחשב שעות זמניות אלו בין המגן אברהם והגר"א.

זמני שבת וימים טובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פמוטות שבת עשויים אבן, יצירת האמן אסף קדרון

זמן הדלקת נרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדלקת נרות שבת

בזמני הדלקת הנרות ישנם מנהגים שונים, לדוגמה בירושלים המנהג להדליק 40 דקות קודם השקיעה, בתל אביב 21 דקות קודם השקיעה, ובחיפה 30 דקות קודם השקיעה. אם זאת עיקר החיוב הוא להדליק קודם כניסת השבת. ביום טוב ניתן להדליק אף לאחר כניסת החג (על ידי הדלקת הנר מאש דולקת).

כניסת שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כניסת שבת

זמן כניסת שבת הוא מעיקר הדין בזמן שקיעת החמה. זמנה המדיוק של שקיעת החמה בחישוב זמנה המדויק ישנן שיטות ודעות שונות, והדבר אף משתנה ממקום למקום, כיום מצויים לוחות שנה שבהם מצוין הזמן ממנו יש להחמיר שלא לעשות מלאכות האסורות בשבת.

תוספת שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוספת שבת

מלבד האמור לעיל, ישנו חיוב שלא לעשות מלאכה זמן מה קודם השבת, זמן זה מכונה בפוסקים 'תוספת שבת'. בפוסקים נחלקו האם חיוב זה הוא מדרבנו או מדאורייתא, כמו כן נחלקו מהו השיעור הזמן הנצרך להוסיף. אף שמעיקר הדין בדיעבד די ב2 דקות, המנהג כיום ברוב המקומות כפי המלצת המשנה ברורה[26] להקדים כ 20 דקות קודם השקיעה משעת הדלקת נרות.

מוצאי שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוצאי שבת

מוצאי שבת הוא הזמן שבו עבר זמן השבת והחילו ימי החול ומותר לעשות מלאכות האסורות בשבת. זמן זה הוא בשקיעה. שאז על פי ההלכה עוברים מהיום ללילה ומתחיל היום הבא, (יום ראשון).

אך מחמת דין תוספת שבת, כתבו חלק מהפוסקים שלא לעשות מלאכה עד שייראו שלושה כוכבים קטנים וסמוכים. לכן נוהגים במוצאי שבת לחכות כ-40 דקות אחרי השקיעה (תלוי במקום). הנוהגים כחזון איש מחכים 45 דקות, והנוהגים כרבנו תם ורבי יוסף קארו (חלק מהחסידים ועדות המזרח וחוג בריסק) נוהגים לחכות 72 דקות או יותר לאחר השקיעה.

זמנים נוספים במעגל השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביעור חמץ בערב פסח, בחוצות בני ברק

סוף זמן אכילת חמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוף זמן אכילת חמץ הוא משעה חמישית לפי שעות זמניות, ביום י"ד בניסן - ערב פסח.

במשנה נחלקו התנאים בזמן המדיוק שבו יש להימנע מאכילת חמץ מהתורה. אם זאת בכדי להימנע מטעויות חז"ל הקדימו את סוף זמן אכילת החמץ.

להלכה פסק בשולחן ערוך שהחל מתחילת השעה החמישית, (בשעות זמניות) אסור לאכול חמץ מדרבנן, אך מותר ליהנות מהחמץ, מתחילת שעה שישית החמץ אף נאסר בהנאה.

סוף זמן ביעור חמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביעור חמץ

בערב פסח (י"ד בניסן) משעה שישית לפי שעות זמניותשעון קיץ, זמן זה הוא 11:00 בבוקר לערך), החמץ נאסר בהנאה, לכך יש לשרוף את כל החמץ שנשאר קודם לזמן זה.

סוף זמן אכילת אפיקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סוף זמן אכילת אפיקומן

סוף זמן אכילת חמץ הוא חצות הלילה. עד זמן זה יש לסיים את אכילת האפיקומן בליל הסדר. אם זאת ישנם שיטות אחרות מקילות יותר.

עד שתכלה רגל מהשוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

להלכה זמן הדלקת נרות חנוכה לכתחילה הוא עד הזמן שתכלה רגל מהשוק, זמן זה הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים.

שעה זמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שעה זמנית

השעות המדוברות בזמני היום בהלכה אינן השעות הרגילות, אלא שעות זמניות, והכוונה היא שמחלקים את אורך היום ל12 חלקים וכל חלק נקרא שעה לעניין זה, וכן שעות הלילה. בפוסקים נחלקו מה נחשב יום לעניין זה ומה נחשב לילה:

  • לדעת המגן אברהם מונים את הזמן שמעלות השחר עד צאת הכוכבים ומחלקים אותו ל-12 חלקים, כשכל חלק הוא שעה. כך הוא גם מנהג יוצאי תימן ויוצאי עדות המזרח כולם. (שיטה זו היא גם דעת הבן איש חי ושאר המקובלים מבית אל הדוגלים בתפילת ותיקין ככל המקובלים)
  • השיטה השנייה היא שמונים את הזמן שמהנץ החמה עד שקיעתה. שיטה זו מובאת לראשונה ברמב"ם, ואחרי כן בכתבי הגר"א, שעל שמו היא קרויה שיטת הגר"א. וכן הוא מנהג הרבה מיוצאי אשכנז. ואולם למרות זאת, רבים מיוצאי אשכנז מקדימים להתפלל כשיטת המגן אברהם משום שחוששים שמא שיטת הגר"א מאחרת את התפילה יותר מדי.

לדוגמה, ביום שבו הזריחה ב-4:45 והשקיעה ב-18:45, לדעת הגר"א נחשב את ההפרש ביניהן (18:45-4:45 = 14 שעות, שהן 840 דקות), ואת ההפרש נחלק ל-12 (840/12 = 70). לכן, ביום זה אורכה של שעה זמנית הוא 70 דקות. כמו כן כדי למצוא את אורכה של דקה זמנית נחלק שעה זמנית ל-60.

זמן סובייקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה מיוחדת שמקורה בשיטת תרומת הדשן והמרדכי קובעת שאדם או ציבור שהתפללו ערבית או קבלו עליהם שבת לפני שקיעת החמה, לגביהם נחשב כאילו כבר שקעה החמה[27]. שיטה זו שנויה במחלוקת הפוסקים.

קביעת היום בהלכה בעידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קביעת היום בהלכה

התייחסות ההלכה לבעיות חדשות שלא הוגדרו בתלמוד ולא היו מעשיות בעבר, נדרשת כיום עם התפתחות התקשורת ומהירות המעבר של בני אדם ממקום למקום בעלי זמן שונה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מחלוקת תנאים וכך נפסק להלכה.
  2. ^ אם כי יש מחלוקת ראשונים שלא הוכרעה להלכה האם בגד שנלבש באופן קבוע ביום, מחויב בלילה.
  3. ^ כך לרוב הראשונים, לא כשיטת הרמב"ם, אם כי אף לשיטתו זמן התפילה הוא רק מדברי חכמים.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ', עמוד א' וברש"י שם.
  5. ^ מסכת פסחים ב' עמוד א'
  6. ^ מגילה שם
  7. ^ מסכת ברכות, פרק א' הלכה ט'
  8. ^ שבת ל"ה עמוד ב'
  9. ^ שבת ל"ד עמוד ב'
  10. ^ תוספות מסכת שבת ל"ה עמוד א'
  11. ^ שיטה מחודשת יש לרבי אברהם מן ההר (מגילה כ' ע"א), שמעיקר הדין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים הוא ספק יום, ולא רק חשש.
  12. ^ סימן קכ"א, רמ"א או"ח תמ"ג א'.
  13. ^ שולחן הטהור סימן נ"ח.
  14. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ציצית, פרק ג', הלכה ח', שולחן ערוך, אורח חיים, סימן י"ח, סעיף ג'.
  15. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן י"ח, סעיף ג'.
  16. ^ ראו משנה ברורה סימן יח סעיף קטן י.
  17. ^ שער הציון סימן רלג אות ח.
  18. ^ ראו לוח ארץ ישראל במנחה של ראש השנה, על אף שדעתו שם שהעיקר לחשב על פי שעות זמניות.
  19. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רל"ב, סעיפים ב'-ג'.
  20. ^ אורח חיים, תרעב א. ראו גם בית יוסף שם בסעיף ב וערוך השולחן בסעיף ה.
  21. ^ אורח חיים, רסג, ד
  22. ^ סימן נ"ח ס"ק א'
  23. ^ ביאור הגר"א סימן נ"ח
  24. ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה א'
  25. ^ שו"ע או"ח פט א
  26. ^ משנה ברורה סימן רסא: "ומי שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או עכ"פ שליש שעה קודם שקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה ידי שיטת כל הראשונים".
  27. ^ לגבי הפסק טהרה, לגבי הלכות אבלות רמ"א יו"ד סימן וש"ך שם ס"ק ו
  28. ^ אתר ההוצאה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.