הפסק טהרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"עד בדיקה", בד המשמש לבדיקה פנים נרתיקית.

הפסק טהרה הוא מושג הלכתי בתחום טהרת המשפחה, שפירושו בדיקה לווידוא שנפסק הדימום הרחמי. בדיקה זו הכרחית על מנת שתוכל האישה להתחיל לספור שבעה נקיים על מנת להיטהר מטומאת נידה או זבה.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הדין לבדיקת הפסק טהרה הוא במשנה, במסכת נידה פרק י' משנה ב'. שם נפסק להלכה שנידה חייבת לבדוק את עצמה כדי לוודא שהדימום הווסתי הסתיים לגמרי בטרם תוכל להיטהר על ידי טבילה.

ישנה מחלוקת בשאלה האם מקור דין זה הוא מהתורה או מתקנת חכמים.

זמן הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן המשנה, אישה שראתה דם ב'ימי נידה' הייתה צריכה להמתין שבעה ימים מרגע הופעת הדם, שבסופם (סמוך ל"בין השמשות" של היום השביעי) הייתה מבצעת הפסק טהרה על מנת לוודא שפסק דמה מלזוב, ואם רואה שפסק הדם - טובלת בליל היום השמיני[1]. במקרה שביצעה את הבדיקה לפני בין השמשות של היום השביעי ומצאה שפסק הדם, נחלקו תנאים האם הבדיקה מועילה - לדעת רבי יהודה, כל בדיקה שאיננה בבין השמשות של היום השביעי איננה תקפה. לדעת תנא קמא, אפילו אם בדקה בבוקר של היום השביעי, הבדיקה מועילה ויכולה לטבול לטהרתה[2]. לדעת חכמים, אם בדקה מהיום השני ואילך הבדיקה עולה לה[3], ולדעת רבי יהודה הנשיא אפילו בדקה ביום הראשון, (כלומר, ביום שהתחילה לראות בו את הדם) - עולה לה בדיקה[4]. במקרה שהפסיקה האישה בטהרה באותו יום בו התחיל הדם לזוב, כתבו הפוסקים שעל מנת שתחשב לה הבדיקה היא צריכה ש"יהיו ידיה בין עיניה כל בין השמשות", כלומר, לבצע בדיקת מוך דחוק בין השמשות[5].

במקרה של אישה שהייתה רואה דם ב'ימי זיבה' במשך יום אחד או שניים ("זבה קטנה"), והייתה נטמאת ליום אחד בלבד, ("שומרת יום כנגד יום"), היה עליה לבצע את בדיקת הפסק הטהרה באותו יום בו נטמאה. אם הייתה האישה רואה דם זיבה במשך שלושה ימים או יותר ("זבה גדולה"), היה עליה לעשות את הפסק הטהרה עם סיום שתיתת הדם, לפני תחילת מניין שבעת הימים הנקיים[6]. בניגוד לנידה, זבה לא הייתה מחויבת לבצע את הפסק הטהרה דווקא בין השמשות של היום השביעי לזיבת הדם מכיוון שדם זיבה הוא תוצאה של מחלה ממנה עשויה האישה להחלים בכל שעה, ואין לה "חזקת טומאה" שעליה להמתין עד שתסתיים[7].

בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימינו, בעקבות חומרא דרבי זירא, כל אישה הרואה דם נחשבת כ"ספק זבה" ועל כן דינה כדין זבה גדולה, ועליה לבצע את ההפסק לפני שמתחילה לספור את שבעת הימים הנקיים. עם זאת, כתבו הרא"ש וראשונים נוספים[8], שאם האישה שימשה בימים שלפני הגעת וסתה, ניתן להתחיל לספור את שבעת הימים הנקיים -וממילא לקיים את בדיקת הפסק הטהרה- רק לאחר שהיא טהורה מטומאת פליטת שכבת זרע[9].

לדעת ה"שולחן ערוך", משך הזמן בו חוששים שמא תפלוט האישה שכבת זרע ותיטמא הוא כ"שש עונות"[10], כך שלמעשה עליה לבצע את בדיקת הפסק הטהרה לאחר שלושה ימים מרגע ששימשה, ולמחרת אותו היום להתחיל לספור שבעה ימים נקיים[11][12]. עם זאת, במידה והאישה מנקה היטב את הנרתיק ורוחצת במים חמים, לדעת השולחן ערוך אין חוששים לפליטת שכבת זרע, האישה אינה צריכה להמתין את ארבעת הימים, ובדיקת ההפסק תתבצע מיד עם סיום שתיתת דם הוסת[13].

הרמ"א, לעומת זאת, חשש שמא האישה תשמש סמוך לבין השמשות ותטעה בחישוב ארבעת הימים, ולכן כתב שעליה להמתין יום נוסף לפני שתוכל להתחיל בתהליך הטהרה. חומרא נוספת שהביא הרמ"א, היא שיש להמתין את חמשת הימים בכל פעם שהאישה מעוניינת לבצע הפסק טהרה ולספור שבעה נקיים, אפילו אם לא קיימה יחסי אישות עם בעלה בימים שלפני וסתה, כדי ליצור ספירה אחידה ולמנוע טעויות[14].

למעשה, בנות ספרד נוהגות להמתין ארבעה ימים כדעת השולחן ערוך, ורק בשעת הדחק מסתמכות על היתר השולחן ערוך לרחוץ את הנרתיק[15], ובנות אשכנז נוהגות כרמ"א להמתין חמישה ימים בין אם שימשו ובין אם לא. בפועל, בדרך כלל שתיתת דם הווסת פוסקת בין שלושה לחמישה ימים מרגע שהחלה, וממילא לרוב ההשלכה של חומרות אלה איננה משמעותית עד כדי לא קיימת, פרט למקרים נדירים של עקרות הלכתית.

זמן הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההלכה, את הבדיקה יש לבצע לכתחילה קרוב ככל האפשר לשקיעת החמה[16], אולם אין לבצעה לאחר השקיעה. בדיקה שתתבצע לאחר השקיעה, אינה מועילה, כיוון שלא ניתן למנות את היום הראשון של שבעת הימים הנקיים (המתחיל מהלילה) כנקי אם הוא איננו כזה כבר מרגע כניסתו. עם זאת, יש סוברים שאם הבדיקה התבצעה בזמן בין השמשות (כשלוש עשרה דקות לאחר השקיעה) היא מועילה בדיעבד, מכיוון שבין השמשות נחשב לזמן של ספק יום ספק לילה, ולשיטתם (או לשיטה עליה הם סומכים) חיוב הפסק טהרה הוא רק מדברי חכמים, וממילא ניתן להקל בו במקום ספק. בדיקה לאחר זמן זה תשתייך ליום הבא והמשך תהליך הטהרה - שבעת הימים הנקיים - יוכל להתחיל רק ביום שלאחר מכן[17].

מכיוון שמומלץ לרחוץ את אזור הבדיקה היטב, ולעיתים יש לבצע כמה בדיקות, יש מי שכתב להקדים את הבדיקה לפרק זמן מסוים לפני השקיעה, בדרך כלל פרק זמן של כחצי שעה[18]. לדעת הרמ"א, אישה שבדקה עצמה בכל שעה משעות היום עלתה לה בדיקה, על אף שאת הימים הנקיים האשה מתחילה בכל מקרה לספור רק לאחר השקיעה, וכן פסקו אחרונים[19]. לדעת קצת מהפוסקים, במקום צורך ניתן לבצע את הבדיקה זמן ארוך לפני השקיעה אף לכתחילה[20].

אשה שראתה דם באופן חד פעמי (למשל אם ראתה כתם המטמא אותה) וחוששת שתשכח לבדוק בסוף המתנת ימי פולטת שכבת זרע, יש שכתב שיכולה לעשות את הבדיקה בכל זמן אחר ראיית הדם, ואם תזכור תעשה אותה שוב לפני תחילת שבעת הימים הנקיים[21].

הפסק טהרה בזמנים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את בדיקת הפסק הטהרה ניתן לבצע בכל הימים בשנה, גם בשבת, בחג, ביום כיפור או בתשעה באב.

ערב שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אשה רוצה להפסיק בטהרה בערב שבת, לכתחילה עליה לעשות זאת לפני הדלקת נרות, שכן לדעת חלק מן הפוסקים בהדלקה זו היא מקבלת עליה שבת וממילא מחשיבה את הזמן שמרגע ההדלקה ואילך כלילה. בדיעבד, ניתן להפסיק בטהרה אחר הדלקת נרות, ובלבד שתבצע את הבדיקה לפני השקיעה, אפילו אם הציבור כבר התפלל ערבית וקיבל על עצמו שבת[22].

שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר היא רוצה להפסיק בשבת עצמה, עליה לוודא לפני השבת שיש לה עד מוכן כדי שלא תצטרך לחתוך בד בשבת, ואת ניקוי הנרתיק לפני הבדיקה תבצע באמצעות מים שהוחמו לפני שבת או במים קרים. במידה ולא חתכה בד לפני השבת, כתב הרב מרדכי אליהו שיכולה לחתוך צמר גפן בשינוי, או להשתמש בחלק מבגד גדול. כמו כן לדעתו מרגע שהניחה האשה את העד מידה אסור לה לטלטלו אלא אם צריכה את מקומו או אם לוקחת אותו לצורך שאלת חכם. במידה והאשה נמצאת במקום בו אין עירוב, לדעת הרב מרדכי אליהו מותר לאשה לצאת כשהמוך הדחוק עדיין בתוך גופה[23]

כאשר אשה רוצה להפסיק בטהרה בשבוע של תשעה באב, כתבו הפוסקים שלמרות המנהג שלא לרחוץ, היא רשאית לרחוץ את הנרתיק כדרכה מאחר שמדובר בצורך מצווה[24].

בתשעה באב עצמו, בזמן שבעת ימי אבילות, וביום הכיפורים, על אף שנפסק להלכה שמותר לבצע בדיקת הפסק, על האשה לנקות את הנרתיק בצורה מינימלית, מאחר שבימים אלה ישנו איסור רחיצה[25].

שלבי הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחיצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הבדיקה מומלץ ביותר לרחוץ את הנרתיק היטב על מנת לנקות אותו משאריות של דם הנמצאות שם ועלולות להטעות את תוצאות הבדיקה. עם זאת, לדעת רבים מגדולי הפוסקים אין לבדוק מיד אחר הרחיצה, אלא יש להמתין מספר דקות (הרב פיינשטיין, למשל, הצריך להמתין רבע שעה[26]) ורק לאחר מכן לבדוק.

הכנסת העד לנרתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לבדוק את בדיקת הפסק טהרה על האישה לקחת בד לבן, רך ונקי (יש לוודא כי הוא נקי מכתמים העלולים להטעות את תוצאות הבדיקה). בד זה מכונה "עד בדיקה".

בחנויות רבות נמכרים כיום בדי בדיקה מוכנים של חברות שונות (ובהשגחה של גופי כשרות שונים). הבד המוכן מגיע לאחר בדיקה שהוא נקי מכתמים ובשקית אטומה למניעת כתמים. לבד מצורף שובל קטן המסייע בשליפת הבד מהנרתיק לאחר הבדיקה (במיוחד בבדיקת "מוך דחוק"). אולם, אין כל חובה להשתמש דווקא בבד קנוי, כל בד (אך לא נייר) לבן, יבש ונקי יהיה כשר לבדיקה (ישנם המצריכים שהוא יהיה מכובס על מנת שלא יפצע את פנים הנרתיק).

את הבד האישה מחדירה באמצעות אצבעה לתוך הנרתיק, מסובבת היטב ומוציאה.

את הבדיקה ניתן לבצע כמה פעמים שרוצים (תוך התחשבות במצב הגופני שמא תפצע את עצמה בגלל התעסקות יתר במקום הרגיש). אם בדיקה אחת לא יצאה נקייה מספיק, ניתן לשטוף ולבדוק שוב באמצעות בד חדש. אם בוצעו מספר בדיקות, הבדיקה האחרונה היא הקובעת, ובלבד שנעשתה לפני שקיעת החמה.

בדיקת "מוך דחוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשב"א[27], ובעקבותיו השולחן ערוך ורוב האחרונים כתבו כי לכתחילה, חובה על האישה לבצע בדיקת מוך דחוק ביום בו היא עושה את בדיקת הפסק הטהרה. בדיקה זו מתבצעת על ידי החדרת בד בדיקה נקי לתוך הנרתיק והשארתו שם למשך כל זמן בין השמשות. כלומר, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים. לאחר מכן, יש לבדוק את הבד ולוודא כי הוא נקי מכתמים. את המוך הדחוק יש לשמור עד ליום המחרת ולבודקו באור היום. מטרת בדיקה זו היא לוודא באופן מוחלט שאכן הדימום נפסק כליל.

בדיקה זו אינה חובה גמורה, אלא חומרא. ואם יש קושי לבצעה (גופני, נפשי או טכני) האישה יכולה להמשיך את תהליך הטהרה גם ללא בדיקה זו, אך רק לאחר פסיקת חכם בנושא. אם האישה מבצעת את בדיקת הפסק הטהרה ביום הראשון לתחילת הדימום (דבר נדיר ביותר במציאות ימינו), היא חייבת לבצע גם בדיקת "מוך דחוק" כדי שתוכל להמשיך בתהליך הטהרה. (ישנם פוסקים הסוברים כי אם בדקה סמוך ממש לשקיעת החמה תוכל להמשיך בתהליך בדיעבד).

בחינת העד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבדיקה, יש לבדוק את הבד ואת המוך הדחוק. בדיקה זו צריכה לכתחילה להתבצע באור יום (אך לא מול שמש ישירה) או באור הדומה בצבעו לאור יום, אם כי גם בדיקה באור נר או חשמל מועילה בדיעבד[28]. ישנם צבעים רבים ושונים שיכולים להופיע על בד הבדיקה, חלקם טהורים וחלקם טמאים. אם הכתם שנמצא על הבד שחור או אדום במובהק- על האשה לבצע בדיקה חוזרת, ואם לא נותר זמן לכך עליה להמתין ליום המחרת כדי לבצע בדיקה זו. אם אין על הבד שום מראה אדמומיות- האשה יכולה להתחיל ולספור את שבעת הימים הנקיים. אם בני הזוג מסופקים האם יש במראה גוון אדום, נהוג לשאול חכם בעל ניסיון בראיית כתמים.

לגבי אשה הסובלת מקשיים שונים שאינם מאפשרים לה לבצע את הבדיקה בצורה זו, כתבו הפוסקים כי באפשרותה ללכת לגינקולוג או לבודקת טהרה (אחות מוסמכת שעברה הסמכה לבדיקת טהרה הלכתית של נשים), שיבדקו האם הדימום מן הרחם פסק לחלוטין. דרך זו נחשבת גם היא כהפסק טהרה.

לבישת בגדים לבנים ונקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב ר' אליעזר מגרמייזא בעל ספר "הרוקח", שלאחר הפסק הטהרה על האשה ללבוש בגדים לבנים ולפרוש על מיטתה סדין לבן, וכך נפסק בשולחן ערוך[29] וברמ"א. בימינו, כתבו אחרונים כי די לה ללבוש תחתונים לבנים[30], אם כי יש שהצריכו להחליף לכתחילה את הסדין לסדין לבן גם בימינו[31]. מטרת החלפת הסדינים ולבישת הלבנים היא לוודא שאכן הדימום פסק, שהרי אם הוא לא פסק יהיה אפשר להבחין בכך בנקל על התחתונים הלבנים. יש לוודא שהתחתונים נקיים לפני הלבישה.

לכתחילה, הצריכו הפוסקים כי כתמים אותם תראה האשה על התחתונים הלבנים יוכלו לאסרה על בעלה מבחינה הלכתית, ועל כן עליהם להיות לבנים לגמרי ועשויים מחומר שאינו מקבל טומאה. עם זאת, במקרה של אשה שרואה כתמים מרובים, יש פוסקים המתירים ללבוש בגד צבעוני[32].

גם אם האשה עדיין אינה בטוחה שהבדיקות יצאו נקיות והיא מחכה להזדמנות לברר זאת, היא יכולה להתחיל את שבעת הימים הנקיים ולהחליף את התחתונים.

בכל מקרה, ייחשב היום שלאחר בדיקת הפסק הטהרה (כלומר מאחר צאת הכוכבים ואילך) ליום הראשון של שבעת הימים הנקיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נידה סז ב; טור יורה דעה קפג
  2. ^ לדעת הרב שלמה לוי ("שערי אורה" עמ' 200) הסברא של רבי יהודה ותנא קמא היא שכיוון שהתורה קבעה שטומאת הנידה אורכת שבעה ימים, חזקה על הדם שהוא עלול להופיע במשך שבעה ימים, ועל כן עליה לבדוק בסופם דווקא, מחשש שמא תבדוק קודם לכן ותמצא טהורה, ולאחר מכן ישוב הדם לזוב.
  3. ^ משנה נידה י ב
  4. ^ נידה סח ב
  5. ^ בית יוסף יורה דעה קצו; שו"ע יורה דעה קצו ב
  6. ^ טור יורה דעה קפג
  7. ^ הרב שלמה לוי, שערי אורה, ירושלים: קורן, תשע"ד, עמ' 201; עם זאת, בשולחן ערוך יורה דעה קצו א כתב שזבה צריכה לבדוק בין השמשות, והציעו אחרונים להסביר את דעתו בכמה אופנים- 1. השולחן ערוך התכוון לנידה בימינו שלמעשה היא ספק נידה ספק זבה, וחשש לכתחילה לדעת רבי יהודה לפיה נידה צריכה לבדוק בין השמשות (ביאור הגר"א קצו ד) 2. מכיוון שאם עושה את בדיקת הפסק הטהרה ביום הראשון לראיית הדם היא מחויבת לעשות את הבדיקה בין השמשות, החמיר השולחן ערוך לבצע את הבדיקה בין השמשות תמיד, כדי שנשים לא יטעו. (שערי אורה, עמ' 204) 3. השולחן ערוך חשש לדעת תוספות (סח ב ד"ה אמרו ליה) לפיה כל יום שהאישה רואה בו דם נחשב ליום הראשון וחייבת לבדוק בו בין השמשות (שערי אורה, עמ' 204)
  8. ^ על פי הבבלי נדה לג ב
  9. ^ רא"ש נדה ד א
  10. ^ על פי דעת חכמים בבבלי שבת פו ב ופסיקת הרא"ש נדה ד א. הסיבה בגללה לאחר שש עונות אם פלטה אינה נטמאת היא שאז שכבת הזרע איננה יכולה להיקלט ברחם ולהוליד ופוסקת טומאתה.
  11. ^ לדוגמה, אם שימשה האשה במוצאי שבת, אנו חוששים שתפלוט שכבת זרע ותיטמא עד יום שלישי בלילה, וממילא גם ביום רביעי לא יכולה להתחיל לספור את שבעת הימים הנקיים (שהרי אם פלטה בליל היום השלישי שעל פי התורה הוא תחילת היום הרביעי, הרי שלא היה היום הראשון של הספירה נקי מטומאת פליטת שכבת זרע), ולכן פוסקת בטהרה בבין השמשות של יום רביעי ומתחילה לספור מיום חמישי.
  12. ^ שו"ע יורה דעה קצו יא
  13. ^ שו"ע יורה דעה קצו יג על פי רא"ש נדה ד א
  14. ^ שו"ע יורה דעה קצו יא, מקור החומרות שמביא הרמ"א בשו"ת תרומת הדשן סימן רמה
  15. ^ הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, ירושלים: סוכת דוד, תשמ"ו, עמ' קכח
  16. ^ שו"ע יורה דעה קצו א.
  17. ^ [1] מכון התורה והארץ
  18. ^ כך למשל, הרב מרדכי אליהו ("דרכי טהרה" עמ' קלא) כתב שעדיף לבדוק כעשר דקות לפני השקיעה, ניתן לכתחילה לבדוק עד חצי שעה לפניה ובדיעבד אישה שבדקה כשעתיים לפני השקיעה נחשבת בדיקתה כסמוכה לבין השמשות, והרב שלמה לוי ("שערי אורה" עמ' 205) כתב שיש להשתדל שהבדיקה תיעשה חצי שעה לפני השקיעה.
  19. ^ הרב אלישיב קנוהל, איש ואישה- פרקי הדרכה לחתן וכלה, ירושלים: לשון למודים בע"מ, רביעית, תשע"ח, עמ' 98; הרב שלמה לוי, שערי אורה, ירושלים: קורן, תשע"ד, עמ' 205. הרב מרדכי אליהו ב"דרכי טהרה" לא התייחס באופן ישיר לאפשרות של בדיקה שאיננה לפני השקיעה, ורק כתב שבדיקה החל משעתיים לפני השקיעה והלאה נחשבת סמוכה לשקיעה. (עמ' קלא)
  20. ^ הפסק טהרה באתר פניני הלכה
  21. ^ הרב אלישיב קנוהל, איש ואישה- פרקי הדרכה לחתן וכלה, ירושלים: לשון למודים בע"מ, רביעית, תשע"ח, עמ' 99
  22. ^ הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, ירושלים: סוכת דוד, תשמ"ו, עמ' קלא
  23. ^ הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, ירושלים: סוכת דוד, תשמ"ו, עמ' קלב
  24. ^ שו"ע אורח חיים תקנא טז; הרב שלמה לוי, שערי אורה, ירושלים: קורן, תשע"ד, עמ' 205
  25. ^ הרב שלמה לוי, שערי אורה, ירושלים: קורן, תשע"ד, עמ' 205; הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, ירושלים: סוכת דוד, עמ' קלג
  26. ^ שו"ת אגרות משה יורה דעה ב עא
  27. ^ תורת הבית הקצר, בית ז, שער ה, כד.
  28. ^ ערוך השולחן יורה דעה קצו כד
  29. ^ שולחן ערוך יורה דעה קצו ג. אמנם, השולחן ערוך לא כתב במפורש כי על האשה ללבוש לבנים, אלא רק שתלבש חלוק הבדוק לה שאין בו כתם. עם זאת, רוב הפוסקים הבינו כי גם לדעתו יש צורך בלבישת לבנים, מאחר שבבית יוסף (יורה דעה קצו) הוא מביא את דברי הרוקח, וכן כי קשה למצוא טעם הלכתי אחר ללבישת חלוק בדוק אם הוא בצבע אחר, מאחר שכתמים על בגד צבעוני אינם אוסרים את האשה.
  30. ^ הרב שלמה לוי, שערי אורה, ירושלים: קורן, תשע"ד, עמ' 219
  31. ^ הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, ירושלים: סוכת דוד, תשמ"ו, פרק יג, עמ' 134
  32. ^ טהרת הבית יג ד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.