עדי גילת

עדי גילת
	עדי גילת
לידה	5 בספטמבר 1978 (בת 46); גבעתיים, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1996
עיסוק	שחקנית, במאית, מנחה
מקום לימודים	בית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים, תלמה ילין (בית ספר)
בן או בת זוג	יהלי סובול
	פרופיל ב-IMDb

עדי גילת (נולדה ב-5 בספטמבר 1978) היא שחקנית תיאטרון קולנוע וטלוויזיה ובמאית ישראלית.

ביוגרפיה

נולדה, גדלה והתחנכה בגבעתיים. למדה בבית הספר התיכון לאמנויות תלמה ילין. עם סיום לימודי התיכון השתתפה בסדרת הטלוויזיה "קפה פריז" לצד שמיל בן ארי ומרים גבריאלי^[1]. בצה"ל שירתה כמ"כית בנות. לאחר סיום השירות הצבאי התקבלה ללימודי משחק בבית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים שם גם השלימה לאחר מכן לימודי תואר ראשון בבימוי וחינוך.

במהלך לימודיה זכתה במלגות הצטיינות שונות, בין היתר: מלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל ועוד. כשהצטרפה לתיאטרון הקאמרי זכתה בפרס השחקנית המבטיחה על שם עדנה פלידל^[2].

קריירה

בטרם סיימה את לימודי המשחק בסמינר הקיבוצים השתלבה גילת בתיאטרון הקאמרי בהצגה "עד ראייה" כפרנקה. לאחר סיום לימודיה המשיכה לשחק בתיאטרון הקאמרי בתפקידים שונים, ובנוסף שיחקה גם בתיאטראות בית ליסין ותיאטרון חיפה. את קריירת המשחק בטלוויזיה החלה בסדרה הבורר שם שיחקה את ענבל אסולין^[3]. בשנת 2022 ביימה לראשונה הפקה תיאטרלית ייחודית: צירים^[4], בהשתתפות יעל שרוני ועינת הולנד.

משחק בתיאטרון


שנה	הצגה	תיאטרון	כתיבה	בימוי	הערות
2004	עד ראייה	תיאטרון הקאמרי	יהושע סובול	פאולוס מנקר	בתפקיד פרנקה
2004	הצמה של אבא		אמנון לוי ורמי דנון	רמי דנון	בתפקיד רוויטל
2006	באדנהיים		אהרון אפלפלד	מיכה לבינסון וועמרי ניצן	הפקה מוזיקלית בשיתוף תיאטרון קליפה
2007	שמנה		ניל לאביוט	משה נאור	בתפקיד ג'ני
2007	המלך ליר		ויליאם שייקספיר	רוברט סטרואה	קורדליה
2009	אלמה		יהושע סובול	פאולוס מנקר	בתפקיד אלמה מאהלר, בשיתוף תיאטרון אוסטרי ושחקנים זרים^[5]
2010	מחיר הכבוד	תיאטרון חיפה	יעקב גורדין	רוני פינקוביץ	בתפקיד צילה
2010	פים פם פה	מילשטיין הפקות	מיכל חזון	ישראל גוריון
2016	הביצית הטובה שלי	פסטיבל תיאטרון קצר	לימור גינזבורג	מאיה ניצן ואלה ניקולאיבסקי	תפקיד ראשי
2017	להוציא את הילדה	במסגרת פסטיבל תיאטרונטו ולאחר מכן בתיאטרון הקאמרי	ניר שטראוס	שרה פון שוורצה	הצגת יחיד שיצרה בשיתוף עם הבמאית ועם ניר שטראוס^[6]
	הליוגבלוס	תיאטרון תמונע	אנטונן ארטו	אריאל וולף	עיבוד בימתי לספר "הליוגבלוס או האנרכיסט המוכתר"^[7]
	לצאת מהארון	תיאטרון בית ליסין	פרנסיס ובר	אלון אופיר	בתפקיד ורוניק^[8]
	שעה של שקט		פלוריאן זלר	משה נאור	בשיתוף תיאטרון חיפה, בפקיד אלזה^[9]
2018	אוסלו		ג'יי טי רוג'רס	אילן רונן	בתפקיד מריאנה הייברג
2018	השקר		פלוריאן זלר	ליאור אשכנזי	בתפקיד לורנס^[10]
2019	משפחה חמה		ענת גוב	רוני פינקוביץ	בתפקיד מירי
2019	טרור	תיאטרון הקאמרי	פרדיננד פון שיראך	שרה פון שוורצה	בתפקיד התובעת נלסון
2022	ארבע אמהות	תיאטרון בית ליסין	דניאל לפין	אילן רונן	קומדיה שמתרחשת בירושלים ועוסקת במערכות יחסים^[11]

משחק בטלוויזיה


שנה	תוכנית	ערוץ	תפקיד	הערות
1997	קפה פריז
2004	מעורב ירושלמי	ערוץ 10	בתפקיד נטע
2013-2007	הבורר (כל 4 העונות)	HOT	בתפקיד ענבל אסולין
2010	15 דקות	yes	בתפקיד צהלה	דרמה יומית
2018	שכונה (עונה 3)	הוט ניקולודאון		את הסדרה יצרו גיורא חמיצר ונועה פניני
2019	מונא	כאן 11	בתפקיד גל חרמוני
2019	נחמה	HOT	בתפקיד נטע	בבימויה של עידית שרצקי
2022	בת השוטר	yes	בתפקיד גלי	בבימוי רועי פלורנטין תסריט דנה שץ, בערוץ teeNick
2022	מלאך משחית	כאן 11	בתפקיד טוייבלה

משחק בקולנוע


שנה	שם הסרט	תפקיד	הערות
2003	חיים זה חיים	דניאלה	בימוי מיכל בת אדם
2007	אסקימוסים בגליל	לימור	בבימוי יונתן פז
2019	נוקאאוט		בבימוי מיקה אור
	אויבת יקרה שלי	תפקיד ראשי	סרטה של ציפי טרופה
	עד שתחזור	בתפקיד אורלי	תסריט ובימוי שרי תורג'מן
2021	כלב	בתפקיד צרויה	תסריט ובימוי יהונתן אופק

כבמאית

בשנת 2022 ביימה גילת הפקה ייחודית של המחזה "צירים". מחזה מתורגם מאת מייק בארטלט שאותו בחרה גילת למקם במשרדי הייטק פעילים, בקומה ה-27. קהל הצופים מגיע למשרדים ולוקח חלק פעיל בהצגה, באינטראקציה עם השחקניות ובין מיקומים שונים ברחבי המשרדים. את המחזה תרגם בן זוגה של עדי, המוזיקאי והסופר יהלי סובול.^[12]. את ההצגה, הבנויה מ־13 סצנות, ומתארת מערכת יחסים בין מנהלת בכירה לעובדת צעירה בחברת הייטק, הפיק תיאטרון גבעתיים בניהולו של השחקן אוהד קנולר^[13].

חיים אישיים

גילת היא בתו של העיתונאי מרדכי גילת. היא נשואה לזמר והמוזיקאי יהלי סובול ולהם בת ובן.

גלריית תמונות

מתוך "להוציא את הילדה"
מתוך "להוציא את הילדה"
מתוך "השקר"
מתוך "ארבע אימהות"
מתוך "משפחה חמה"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עדי גילת בוויקישיתוף

עדי גילת, ברשת החברתית פייסבוק
עדי גילת, ברשת החברתית אינסטגרם
עדי גילת, סרטונים בערוץ היוטיוב
עדי גילת, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
עדי גילת, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
עדי גילת, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
עדי גילת על ענבל אסולין, באתר ynet, 28 בפברואר 2009
ציפי שוחט, עכבר העיר אונליין, עדי גילת: מ"הבורר" ל"אלמה", באתר הארץ, 31 באוקטובר 2009
שאלון עם עדי גילת, באתר "השאלון עם סיני גז", 28 בפברואר 2009
ראיון עם עדי גילת בישראל היום
שי פוגלמן, עדי גילת, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2016
יעל געתון‏, עדי גילת: "זה היה הדבר הכי קרוב לאונס שחוויתי", באתר וואלה, 24 באפריל 2019
ליאור סורוקה, השחקנית עדי גילת: "נחצו פה קווים אדומים. אני לא מרגישה מוגנת", באתר הארץ, 14 בנובמבר 2020
מאיה נחום שחל, פחד ותיעוב באופן ספייס, באתר כלכליסט, 2 בינואר 2022

הערות שוליים

^ קפה פריז, באתר www.ishim.co.il
^ עדי גילת, באתר תיאטרון בית ליסין
^ יעל געתון‏, עדי גילת: "זה היה הדבר הכי קרוב לאונס שחוויתי", באתר וואלה, 24 באפריל 2019
^ צירים | הפקה מקורית של תיאטרון גבעתיים -
^ תיאטרון - אלמה (הקאמרי), באתר www.habama.co.il
^ להוציא את הילדה, באתר תיאטרון אורתו דה, ‏2019-04-08
^ הליוגבלוס, באתר www.tmu-na.org.il
^ לצאת מהארון, באתר תיאטרון בית ליסין
^ שעה של שקט, באתר תיאטרון בית ליסין
^ השקר, באתר תיאטרון בית ליסין
^ ארבע אימהות, באתר תיאטרון בית ליסין
^ צירים | הפקה מקורית של תיאטרון גבעתיים, באתר האינטרנט של תיאטרון גבעתיים
^ מאיה נחום שחל, פחד ותיעוב באופן ספייס, באתר כלכליסט, 2 בינואר 2022

[1] קפה פריז, באתר www.ishim.co.il

[2] עדי גילת, באתר תיאטרון בית ליסין

[3] יעל געתון‏, עדי גילת: "זה היה הדבר הכי קרוב לאונס שחוויתי", באתר וואלה, 24 באפריל 2019

[4] צירים | הפקה מקורית של תיאטרון גבעתיים -

[5] תיאטרון - אלמה (הקאמרי), באתר www.habama.co.il

[6] להוציא את הילדה, באתר תיאטרון אורתו דה, ‏2019-04-08

[7] הליוגבלוס, באתר www.tmu-na.org.il

[8] לצאת מהארון, באתר תיאטרון בית ליסין

[9] שעה של שקט, באתר תיאטרון בית ליסין

[10] השקר, באתר תיאטרון בית ליסין

[11] ארבע אימהות, באתר תיאטרון בית ליסין

[:0-12] צירים | הפקה מקורית של תיאטרון גבעתיים, באתר האינטרנט של תיאטרון גבעתיים

[13] מאיה נחום שחל, פחד ותיעוב באופן ספייס, באתר כלכליסט, 2 בינואר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]