צבי בן ארי (מפקד)

צבי בן ארי
	צבי בן ארי 1946
לידה	15 ביולי 1923; רובנו, אוקראינה
פטירה	7 בינואר 2020 (בגיל 96); י' בטבת תש"פ
תאריך עלייה	1925
מדינה	ישראל
השתייכות	ההגנה ; צה"ל
תקופת הפעילות	1938–1969 (כ־31 שנים)
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
	מפקד גוש הנגב של משטרת היישובים העבריים; מפקד בהגנה; מפקד גדוד בחטיבה 4; סגן מפקד חטיבת גבעתי; מפקד הגדנ"ע; נספח צה"ל לדרום מזרח אסיה;
פעולות ומבצעים
	מבצע בן עמי, מבצע ברוש, מבצע חירם; מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים
תפקידים אזרחיים
	1971 – מרץ 1988; (כ־17 שנים)
	1971 – מרץ 1988; (כ־17 שנים)

צבי בן ארי (15 ביולי 1923 – 7 בינואר 2020) היה מפקד בהגנה, אלוף-משנה בצה"ל, מפקד הגדנ"ע, נספח צה"ל לדרום מזרח אסיה, מנכ"ל חברת תרכובות ברום וחברת ברום ים-המלח ומנכ"ל המכון למחקרי נפט וגאופיזיקה.

ביוגרפיה

משפחתו וילדותו

שני הוריו נולדו באוקראינה. משפחת אביו, משפחת ווטשינה ומשפחת אימו, משפחת רוזנפלד. צבי בן ארי (במקור ווטשינה) נולד ב-1923 בעיר רובנו שבמחוז ווהלין באוקראינה. בן זקונים לאב ישעיהו אריה ולאם הניה דבורה. ב־1925 בהיותו בן שנתיים עלה ארצה עם הוריו והתגורר בשכונת המעיין בחיפה. בגיל 14 עבר לבית אחותו הבכורה ציפורה חייט בכפר הס. נישא לעדינה לבית ריימן (נפטרה ב-2022) ואב לרותי ויעל.

ב"הגנה"

מנעוריו פעל ב"הגנה" בה עסק רבות בהדרכת גדודי נוער. ב-1941 בהיותו כמעט בן 18 התגייס לנוטרות ושירת במשמר הנע של משטרת היישובים העבריים באזור תל-מונד.^[1] לאחר שסיים ב-1944 קורס מפקדים של ההגנה בג'וערה^[1], שימש כמפקד המשמר הנע בכפר יונה ובמקביל פיקד על פלוגות גדנ"ע בנתניה. בקיץ 1945 היה מפקד המשמר הנע באזור ניר עם שבנגב ומדריך גושי של ההגנה.^[1] כעבור שנה נתמנה למפקד גוש הנגב ונטל חלק בעליית 11 היישובים. באותה שנה אף השתתף בהברחת 243 מעפילים מהאונייה "שבתאי לוז'ינסקי" ופיזורם בקיבוצים ניר-עם, דורות ורוחמה. בשלהי 1947 שירת כמדריך נפתי של נפת זבולון בגליל המערבי ונתמנה לסגן מפקד גדוד חי"ש^[1].

בצה"ל

מאז אביב 1948 היה סמג"ד גדוד 21 בחטיבת כרמלי^[1], סגנו של בן-עמי פרוכטר שנפל בשיירת יחיעם. השתתף בשורה של קרבות בצפון הארץ (קרב רמת יוחנן^[2], מבצע בן עמי, הסרת המצור מיחיעם וכיבוש הכפרים כברי וא-נהר). לאחר מכן התמנה לסגן מפקד גדוד 23^[3] ואחר כך למפקד גדוד 24^[4]^[5] (חטיבת כרמלי). צבי השתתף במבצע חירם בו נכבשו 23 כפרים מצפון וממערב למנרה עד לנהר הליטני. באותה חטיבה נטל חלק במבצעים נגד הצבא הסורי עד סוף מלחמת השחרור. אחרי המלחמה שירת כמפקד גדוד 92 של חטיבה 9 תחת המח"ט יצחק פונדק וב-1950 הועלה לדרגת סגן אלוף ושירת כמג"ד בחטיבה 4. ב-1952 הדריך קורס מפקדי גדודים^[1] ובשנים 1955-1956 שימש סמח"ט גבעתי^[1] כסגנו של חיים בר-לב. ב-1956 סיים את בית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל. במערכת סיני סופח כקצין מטה לכוח הצנחנים בפיקודו של אריאל שרון^[1]. בשנים 1960-1962 למד בטכניון בחיפה וסיים קורס דו שנתי בהנדסת תעשייה וניהול. בקיץ 1962 הועבר לתפקיד בכיר במטה הכללי ובפברואר 1963 הועלה לדרגת אלוף-משנה ונתמנה למפקד פיקוד הגדנ"ע^[1]. תפקיד זה כלל פיקוד על אימונים וקורסים שהפעילו 170,000 בני נוער. סייע אף בהקמת גדודי נוער במדינות אפריקאיות (מלאווי, אוגנדה, וטנגניקה). בשנים 1965-1969 שירת כנספח צה"ל ונציג משרד הביטחון לדרום מזרח אסיה (תאילנד, פיליפינים, יפן ודרום קוריאה)^[6]. פעולותיו של בן ארי והקשרים אותם התווה במהלך שירותו כנספח צבאי סייעו רבות לחיזוק ביטחונה של מדינת ישראל.

קריירה אזרחית

בהשתחררו מצבא קבע נשלח לאוקינאווה כמנכ"ל חברת METIMEX לרכישת עודפי ציוד צבאי ממלחמת וייטנאם. כשחזר ארצה שימש כמנכ"ל חברת תרכובות ברום וחברת "ברום ים-המלח" ואחר כך – במשך 17 שנה – כמנכ"ל המכון למחקרי נפט וגאופיזיקה^[7].