ציפורו
 | |
| מוצא |
יוון  |
|---|---|
  | |
ציפורו (ביוונית: τσίπουρο) הוא ברנדי לא מיושן מיוון ובפרט מתסליה, אפירוס, מקדוניה היוונית והאי כרתים (שם מכנים אותו אנשי כרתים בשם ציקודיה). ציפורו הוא אלכוהול מזוקק חזק המכיל 45-40% אלכוהול בנפח, והוא מופק מפומאס (שאריות מוצקות של ענבים מהגת, או זיתים או פרי אחר לאחר כבישה למיץ או לשמן) או מהיין לאחר הפרדת קליפות הענבים והגרעינים מהמיץ. הוא מגיע בשני סוגים, בטעם טהור ובטעם אניס, ובדרך כלל אינו מיושן בחביות, אם כי קיימות גם גרסאות מיושנות בחבית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת, הייצור הראשון של ציפורו היה פרי עבודתם של נזירים יוונים אורתודוקסים במאה ה-14 על הר אתוס במקדוניה, יוון.[1]
שיטת ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ענבים כהים בשלים מועברים דרך מגרסה/כתישה. המסה נשארת להתייצב כמה ימים, מספיק כדי להתחיל את התסיסה. בעבר, היין נאסף ורק השאריות המוצקות שימשו לציפורו בניסיון להפיק את המירב מהפרי. כיום יש יצרנים שמשתמשים בכל העיסה, מבלי להוציא את התירוש לייצור יין. כתוצאה מכך נוצר מוצר מעולה, הנקרא "אפוסטגמה" (apostagma), הנמכר בערך פי שניים ממחירו של ציפורו.
בשלב הבא, המסה מוזנת ליחידות זיקוק, כאשר הטמפרטורה והלחץ מנוטרים מקרוב. הקבוצות המזוקקות הנפרדות הראשונות והאחרונות (ה"ראש" וה"זנב") נזרקות. רק אצוות הביניים (המכונה "הלב") נשמרת להכנת ציפורו. תהליך זה חוזר על עצמו כדי להשיג ציפורו מזוקק כפול, שעשוי להיות איכותי יותר.
לבסוף, התזקיק נשאר לשקוע ולהתיישן במיכלי נירוסטה. ניתן ליישן אותו גם בחביות עץ כדי לתת לו כינוי "ציפורו מיושן", משקה חדש יחסית שניתן להשוות לוויסקי.
הגשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהתאם לתקופת השנה, ציפורו משמש ככיבוד או כמשקה חם, ובהתאם לשעה ביום, הוא מחליף את שתיית הקפה או היין. ציפורו וציקודיה, כמו כל המשקאות האלכוהוליים ביוון, נצרכים בדרך כלל במפגשים חברתיים. לדברי היצרנים היוונים, הדרך הטובה ביותר ליהנות מציפורו היא ישר מהמקרר. יש אנשים שמעדיפים לדלל במים או להוסיף קרח. ציפורו מוגש בדרך כלל בכוסות שוט עם מזה כגון אגוזים, פירות יבשים, צימוקים, גבינה, זיתים, פירות ים, בשר, חלווה או פקיסמתיה.
ב-2006 הגישה יוון בקשה להכרה בציפורו כמוצר עם הסמכת PDO (כינוי מקור מוגן),[2] שניתן מאוחר יותר באותה שנה.[3]
הקשר לאוזו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להשיג גם ציפורו בטעם אניס, המיוצר במיוחד במקדוניה ובתסליה. לציפורו כזה ולאוזו בטעם אניס יש טעם כמעט זהה, אך הם שונים מאוד בשיטת הייצור שלהם. האלכוהול המשמש לייצור אוזו הוא 96% אלכוהול ABV (אלכוהול אתילי ממקור חקלאי) ולכן אינו שומר על הטעמים של המוצרים המזוקקים העיקריים, בעוד שדרגת הזיקוק הנמוכה יותר של ציפורו מאפשרת לו לשמור על הארומה של הפומאס.[4] [5] [6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ציקודיה (כרתים)
- קומוביצה (מקדוניה הצפונית/סרביה)
- ראקיה (בולגריה)
- ראקי (טורקיה)
- ערק (לבנון)
- גראפה (איטליה)
- אורוחו (ספרד)
- זיוניה (קפריסין)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מזקקת CHRIS Est. 1895 עם ייצור של Tsipouro יווני מסורתי כמו Tsipouro the Simple ו- Stathopoulos Tsipouro
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Greek tsipouro". drinktsipouro.gr. אורכב מ-המקור ב-2013-08-06. נבדק ב-2016-03-16.
- ^ "Greece is claiming tsipouro". Kathimerini. Athens, Greece. 21 באפריל 2006. אורכב מ-המקור ב-5 בינואר 2008. נבדק ב-24 בדצמבר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Greeks toast EU's ruling on ouzo - Breaking News - World - Breaking News". www.theage.com.au. 25 באוקטובר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tsipouro: Greek traditional distillation from grapes". www.tsipouro.gr. Winery of Tirvanos. אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2014. נבדק ב-24 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Idoniko Tsipouro Anise". Nestor Imports. נבדק ב-24 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Traditional Greek Spirits". Vergina Imports. אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2007. נבדק ב-24 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה)
