קרב איליפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת המלחמה הפונית השנייה

קרב איליפה היה קרב שהתרחש בשנת 206 לפנה"ס במהלך המלחמה הפונית השנייה, בין צבא קרתגי בפיקוד עזרובעל גיסקו ומאגו ברקה, לבין צבא רומי בפיקוד פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס. הקרב התרחש ליד העיר ליד איליפה, כ-14 ק"מ צפונית למסֶוויליה שבדרום היספניה (ספרד), והסתיים בניצחון רומי מבריק ששבר סופית את אחיזתה של קרתגו בחצי האי האיברי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הפונית השנייה פרצה בשנת 218 לפנה"ס בספרד, כאשר חניבעל ברקה, המפקד הראשי של צבא קרתגו, תקף את העיר סגונטו, שהייתה בעלת בריתה של רומא. חניבעל תיכנן להעביר את המלחמה לאיטליה, ולכן יצא במסע נועז דרך גאליה והרי האלפים, בעודו מפקיד ביד אחיו עזרובעל את הפיקוד על הצבא הקרתגי בחצי האי האיברי. בסתיו 217 לפנה"ס, לאחר שהובס בידי חניבעל בקרבות טיקינוס וטרביה, יצא הקונסול פובליוס קורנליוס סקיפיו וחבר אל כוחותיו של אחיו גנאיוס קורנליוס סקיפיו קאלבוס בצפון ספרד. השניים פלשו דרומה והגיעו עד סגונטו.

שנתיים לאחר מכן, בשנת 215 לפנה"ס, הביסו השניים את עזרובעל בקרב דרטוסה. קרתגו שלחה לספרד צבא נוסף תחת פיקודו של מאגו, אחיו הצעיר של חניבעל. בשנת 214 לפנה"ס נקרא עזרובעל לאפריקה לדיכוי מרד נומידי, והאחים הרומים ניצלו זאת והרחיבו את התפשטותם דרומה. עזרובעל שב לספרד כשלצידו צבא קרתגי שלישי בפיקודו של עזרובעל גיסקו, וכוח פרשים נומידי בהנהגת הנסיך מסיניסה.

בשנת 211 לפנה"ס הצליחו הצבאות הקרתגיים המאוחדים להביס את הצבא הרומי שפוצל בין פובליוס סקיפיו ואחיו גנאיוס. השניים נהרגו, ושרידי צבאם נסוגו מצפון לאברו. בשנת 210 לפנה"ס קיבל פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס, בנו של פובליוס סקיפיו, את הפיקוד הרומי על הכוחות הרומים שנותרו בספרד. בסוף אותה שנה נחת סקיפיו הבן באמפוריום, מדרום להרי הפירנאים, ונערך לחידוש המערכה על חצי האי האיברי. באביב שנת 209 לפנה"ס חצה סקיפיו את האברו, ולאחר מסע מזורז לעומק חצי האי הפתיע את הקרתגים בכיבושה המהיר של קרתגו החדשה, ששימשה אחד מהבסיסים החשובים של קרתגו בספרד.

באביב שנת 208 לפנה"ס יצא סקיפיו לעבר עזרובעל ברקה. האחרון נסוג מכוחו העדיף וניסה לחבור לצבא קרתגי נוסף, אך סקיפיו תקף את כוחותיו והביסם. עזרובעל הצליח להציל את רוב צבאו, ויצא לעבר איטליה בכדי לתגבר את אחיו. עזרובעל חצה את האלפים ופלש לאיטליה, אך הובס ונהרג בקרב מטאורוס מול כוחותיהם המאוחדים של הקונסולים גאיוס קלאודיוס נרו ומרקוס ליוויוס סלינטור, בטרם הצליח לחבור לחניבעל.

ב-206 לפנה"ס נערך סקיפיו לקרב מכריע נגד הכוחות המשולבים של מאגו ועזרובעל גיסקו על יד איליפה, כ-14 ק"מ צפונית למסֶוויליה.

היערכות הצבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היערכות הצבאות בימים שקדמו לקרב

ע"פ ההיסטוריון היווני פוליביוס, מנה הצבא הקרתגי המאוחד 70 אלף רגלים, 4000 פרשים ו-32 פילים. כנגדו כלל צבאו של סקיפיו 45 אלף רגלים ו-3000 פרשים. לעומתו, ליוויוס מייחס לקרתגים קטן יותר, כוח של 50 אלף רגלים ו-4500 פרשים[1].

עם הגעתו של הצבא הרומי לאיליפה יצאו לקראתו מאגו והנסיך הנומידי מסיניסה במתקפת פרשים, במטרה להפתיע את הרומאים בעודם בונים את מחנם, אולם סקיפיו צפה זאת ותקף אותם מן המארב, והפרשים הקרתגים נהדפו[2].

המחנות שכנו זה מול זה, משני עבריו של עמק בין שני רכסים. במשך מספר ימים שקדמו לקרב הגדול הוציאו המצביאים את כוחותיהם ונערכו לקרב, כשהקרתגים תמיד ראשונים להיערך ואחר כך הרומאים, אולם אף צד לא פתח בקרב אלא חיכה ליריבו. הקרתגים הציבו את כוחותיהם הכבדים מלוב במרכז, ומולם ערך סקיפיו את הלגיונות הרומים. בשני הצבאות הוצבו בעלי הברית האיברים באגפי מערך הרגלים, כשהפרשים ניצבים באגפי הצבא. את הפילים חילקו הקרתגים בין האגפים. נוהג זה נמשך מספר ימים עד שהורגלו בשני המחנות שזהו סדר הכוחות לקרב.

ביום המכריע שלח סקיפיו את פרשיו וחייליו קלי הנשק, הקרויים וליטים, לתקיפה על המחנה הקרתגי בטרם שחר, כשהוא מורה לחייליו לאכול את ארוחת הבוקר שלהם מוקדם. הקרתגים המופתעים שלחו את פרשיהם וחייליהם הקלים להדוף את המתקפה הרומית, והגיחו בחופזה מן המחנה תוך שהם נערכים במבנה הרגיל שלהם. מולם כבר עמד סקיפיו בראש לגיונותיו, ערוך במבנה קרב בעמק, אלא שהפעם ערך את צבאו כשהלגיונות הרומים באגפים והאיברים במרכז. משהבחין הפיקוד הקרתגי בארגונו החדש של הצבא הרומי היה זה מאוחר מדי להערכות מחודשת.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הרומי במערכו החדש תוקף את אגפי הצבא הקרתגי

הכוחות הקלים משני הצדדים נסוגו לבסוף ללא הכרעה, וסקיפיו העמיד את הוליטים באגפים, לפני הפרשים. לקראת הצהרים פקד על צבאו להתקדם אבל על המרכז האיברי פקד לצעוד לאט יותר. הוא בעצמו פיקד על הלגיונות הרומיים באגף ימין, בעוד מרקוס סילאנוס פיקד על אלה שבאגף שמאל. הלגיונרים הרומיים התקדמו במהירות כך שהמרכז האיברי נשאר מעט מאחור. כ-800 מטרים לפני האויב פנה סקיפיו והתקדם באלכסון החוצה, וכך עשה במקביל גם האגף הרומי השני. תוך התקרבות אל שורות האויב פנו הלגיונרים קדימה בזה אחר זה עד שהיו שוב לקו חזיתי. כך עלו הישר על הכוחות האיברים, שאלמלא תמרון זה היו עולים עליהם במספרם. בזמן שהלגיונרים לחצו מלפנים התגברו הפרשים והוליטים את פרשי האויב, ותקפו את האיברים מצדם ומאחור, תוך שחלקם מעסיק את פילי המלחמה.

ההתקפה שהתמקדה על האגפים שיבשה את מערך המגן הקרתגי משום שאילצה אותו לעמוד בפני התקפה משני כיוונים באותה עת. המהלומה הייתה מכרעת עוד יותר משום שהונחתה על האיברים המאומנים פחות על ידי הלגיונרים הרומים, שהיו מנוסים מהם וחמושים בכבדות. בנוסף לכל גרמו התקפותיהם של הפרשים והוליטים באגפים לבריחת הפילים המשתוללים אל עבר המרכז הקרתגי, כך שהתעוררה מהומה גם שם. כל אותו הזמן עמד המרכז של עזרובעל, המורכב מחיילים לובים כבדים ומאומנים היטב, מבלי יכולת לעזור לאגפיו מחשש שהחיילים האיברים של סקיפיו העומדים ממולם יתקפו. תכנון זה של סקיפיו אפשר לו לרתק את הכוח האיכותי של האויב באמצעות כוחותיו הזוטרים, ובה בעת לחסל את אגפי הצבא הקרתגי. משהושמדו לבסוף אגפיו של עזרובעל החל המרכז התשוש והרעב לסגת, בתחילה בצורה מסודרת ואז אט-אט תחת הלחץ נפוצו וברחו לעבר המחנה שלהם.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשם שהחל לרדת גרם לבוץ עמוק שמנע מהרומאים ללכוד את המחנה לאחר הקרב. במהלך הלילה החל עזרובעל בפינוי כוחותיו, אלא שסקיפיו ערך מרדף נמרץ אחרי הקרתגים הנמלטים, והרומאים ערכו בהם טבח, עד שלבסוף צרו על גבעה אליה נמלטה שארית הצבא שנותרה מכותרת ומנותקת, עד שגם אלה נכנעו.

עזרובעל ומאגו הצליחו להימלט מספרד דרך הים. הראשון שב לאפריקה, ואילו השני ניסה לשווא להשתלט מחדש על קרתגו החדשה מן הים, ולאחר כישלונו נחת בצפון איטליה והמשיך את הלחימה ברומא מעמק הפו. למרות מאמציו, גם הוא לא הצליח לחבור אל אחיו חניבעל.

תוך חודשים אחדים לאחר הניצחון באיליפה השלים סקיפיו את כיבושו של חצי האי האיברי וגירש את הקרתגים ממנו. הוא כבש את הערים האיבריות שעוד התנגדו לו ודיכא מרידה של שני מנהיגי חילות עזר בחצי האי האיברי. הוא גם יצר קשרים עם המנהיג הנומידי הגולה מסיניסה, שהיה עתיד לעזור לו בחזית החדשה אותה תיכנן לפתוח באפריקה עצמה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליוויוס, ספר 28, 12.
  2. ^ פוליביוס, ספר 11 פסקה 21