ראובן רוזנבלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראובן רוזנבלט
ראובן רוזנבלט
ראובן רוזנבלט
לידה 7 בנובמבר 1935 (בן 84)
לודז' שבפולין
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה חקלאות
עיסוק חקלאי
ראש מועצה אזורית של המועצה האזורית חוף עזה
מאי 1979[1]1988
(כ־8 שנים)
→ ראשון בתפקידו
סגן ראש מועצה אזורית שדות נגב
1965
(כ־55 שנים)
מנהל בחברות ציבוריות מגוונות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראובן רוזנבלט (נולד ב-7 בנובמבר 1935 בלודז' שבפולין) הוא איש ציבור ישראלי, ראש המועצה הראשון של המועצה האזורית חוף עזה, ומי שהוביל את הקמת מרבית היישובים היהודיים ברצועה.[2] בתקופתו התפתח גוש קטיף מגוש בן שני יישובים לגוש בן ארבעה עשר יישובים מבוססים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנבלט נולד בעיר לודז' שבפולין. בהיותו בן שלוש וחצי פרצה מלחמת העולם השנייה. בעת המלחמה נשלח רוזנבלט עם אמו למחנה הריכוז ראוונסבריק – מחנה הריכוז לנשים הגדול ביותר שהיה בגרמניה. לאחר מכן הם נשלחו למחנה ברגן בלזן, שם שהה עד לתום המלחמה, עת שוחרר על ידי חיילי הצבא הבריטי.

משפחת רוזנבלט שרדה את המלחמה, ולאחר שהות בת כארבע שנים בשוודיה, עלתה המשפחה לישראל והשתכנה בתל אביב. בישראל התחנך בבית הספר היסודי ביל"ו ובתיכון צייטלין. כבר בגיל צעיר התחיל רוזנבלט בפעילות התנדבותית למען הכלל, ומיוזמה שבה החל בתקופת לימודיו בבית הספר היסודי, התפתח ארגון "נוער לנוער". בבית הספר צייטלין התגבשה אמונתו הדתית של רוזנבלט, והוא הפך שומר תורה ומצוות.

בשנת 1956 התגייס רוזנבלט לצה"ל. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל, וביחד עם בני הגרעין שאליו השתייך (גרעין "החלוץ" של הצופים הדתיים) הקים את היאחזות כרם אבשלום, לימים קיבוץ כרם שלום. עם הזמן תוגברה ההיאחזות בשני גרעינים נוספים, אשר לאחר מלחמת סיני הקימו את היאחזות רפיח,[3] שבה שימש רוזנבלט כמרכז המשק.

באותה עת הכיר רוזנבלט את אורה לבית שוקר, צעירה מעולי תימן שהגיעה ארצה בשנת 1946 והייתה גם היא חברת הגרעין, ולאחר השחרור מצה"ל הצטרפו שניהם לגרעין שהקים את מושב כפר מימון, ונישאו. שנה לאחר הקמת היישוב החל רוזנבלט לשמש כמזכיר-גזבר של כפר מימון, תפקיד בו החזיק במשך ארבע שנים. בתוקף תפקידו זה היה רוזנבלט חבר מליאת המועצה האזורית שדות נגב, שהייתה ידועה בשמה הקודם "מועצה אזורית עזתה".

סגן יו"ר מועצה אזורית עזתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ארבע שנים שבהן שימש מזכיר המושב, התמנה רוזנבלט בשנת 1965 לתפקיד סגן יו"ר המועצה האזורית, שבה שימש יו"ר אברהם רוזמן חבר קיבוץ סעד. המועצה מאגדת בתוכה שני קיבוצים של תנועת הקיבוץ הדתי, ועוד אחד עשר מושבים השייכים לאיגוד מושבי הפועל המזרחי. בתפקידו זה ניצח רוזנבלט, על תנופת פיתוח אזורית בתחומי החברה, ענייני הציבור, החקלאות, וכן בניית מוסדות ציבור.

באותה תקופה היו באזור רק בתי ספר יסודיים, ומי מילדי המקום שרצה להמשיך בלימודים תיכוניים נאלץ לפנות לבתי ספר מחוץ לאזור. הדבר הִקשה מאוד על התושבים הן בצורך לממן לילדיהם פנימיות, והן בכך שהילדים נאלצו לעבור בחינות קבלה שלא תמיד עמדו בהן. רוזנבלט בעידודו ובשיתוף הפעולה של יו"ר המועצה יזם את הקמת קריית החינוך עזתה, אשר בהמשך לא רק שימשה מקום לימודים לבני האזור, אלא אף לילדים מחוץ לאזור. רוזנבלט ורוזמן הקימו את הקריה מן המסד ועד הטפחות, כולל בניית מבני הקריה, יצירת הקשרים הנחוצים עם משרד החינוך מציאת אנשי הצוות המתאימים והעסקתם.

ראש מועצה אזורית חוף עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה להקים התנחלויות ברצועת עזה התקבלה לאחר שבהזדמנויות שונות, החל משנת 1968, אישים כמו שר העבודה יגאל אלון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים שלמה גזית, שר החקלאות חיים גבתי, אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון, מנהל החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית יעקב אייגס, ראש הוועדה הבין-מוסדית להתיישבות השר ישראל גלילי, ראש אגף הנוער והנח"ל משה נצר, ואחרים, הביעו את דעתם, בצורה זו או אחרת, כי יש להקים נקודות התיישבות ברצועה. ב-11 באוקטובר 1970 עלתה לקרקע ההיאחזות בכפר דרום. ב-29 בפברואר 1972, עלו לקרקע שני גרעיני נח"ל של תנועת חירות, שקיבלו את השם נח"ל נצרים. זמן קצר לאחר מכן, בחודש ספטמבר, עלתה לקרקע היאחזות מורג. עד שנת 1979 הוקמו גם נצר חזני וקטיף.

בשנת 1979, על פי צו של מפקד אזור חבל עזה בצה"ל, הוחלט להקים את המועצה האזורית חוף עזה.[4] באותם ימים כבר פרש רוזנבלט מעבודתו הציבורית, והשקיע את כוחותיו בפיתוח המשק המשפחתי במושב כפר מימון. לאחר שנתבקש לעמוד בראש המועצה החדשה, הסכים לתקופה מוגבלת. הוא נשאר בתפקיד ראש המועצה 10 שנים.

פיתוח גוש קטיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנבלט, שהמשיך להתגורר בכפר מימון, דרש כי לצדו יעמוד אדם מתושבי הגוש, ומי שנבחר לשמש כמזכיר-גזבר היה צבי הנדל. ביחד החלו השניים לתכנן את תקציב המועצה, שעד הקמתה, קיבלו יישוביה את השירותים המוניציפליים ממועצה אזורית עזתה. התקציב לקח בחשבון לא רק את צורכיהם המוניציפליים של היישובים, אלא גם שם דגש על פיתוח האזור והקמת יישובים חדשים. בעזרת פקידים בממשל הצבאי מיפו רוזנבלט והנדל את כל אדמות המדינה ברצועה. בספרו פרקי חיים מספר רוזנבלט: "התפיסה שלנו הייתה להימנע מגירוש ערבים מאדמתם לצורך הקמת היישובים, ולעומת זאת לנצל עשרות אלפי דונמים של דיונות חול פנויות ברצועת עזה, המוגדרות אדמות מדינה". כך הוקמו 16 התנחלויות. בגוש קטיף גודלו 10% מהייצור החקלאי במדינת ישראל[דרוש מקור], 65% מייצוא ירקות החממה האורגניים[דרוש מקור] ו-90% מייצור עלים ללא חרקים[דרוש מקור]. גם הפיתוח התיירותי קיבל משמעות בימי רוזנבלט כראש מועצה והוקמו חופי רחצה: חוף התמרים, חוף דקלים, חוף נצרים וחוף אשלים. כן הוקם בסמוך ליישוב נווה דקלים בית מלון, ששכן בסמוך לחוף הים.

ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שראש הממשלה אריאל שרון קיבל את ההחלטה על ההתנתקות, כבר לא שימש רוזנבלט בתפקיד כלשהו בגוש קטיף. אך הרצון העז לסכל את התוכנית וכן תחושת הנבגדות על ידי מי שנחשב על ידי מתיישבי הגוש לאבי ההתיישבות בחבל עזה, גרמו לו לשבת ולכתוב מכתב למי שהיה ידידו. שרון לא השיב למכתב וסירב להיפגש עם רוזנבלט. רוזנבלט השתתף במרבית ההפגנות כנגד ההתנתקות, והיה מראשי המתכנסים בכפר מימון. כניצול השואה הביע רוזנבלט את דעתו החד-משמעית כי אין למנוע ממי שרוצה בכך לענוד טלאי צהוב, כמחאה נגד ההתנתקות.

תפקידים ציבוריים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאיש ציבור מילא רוזנבלט תפקידים נוספים. בין השנים 19881994 כיהן כמשנה למזכ"ל איגוד מושבי הפועל המזרחי; בין השנים 19951996 שימש מנהל בית העדות בניר גלים; בין השנים 19992000 היה יו"ר מועצת הירקות; כן כיהן כיו"ר המרכז למורשת יהודי עזה, ויו"ר העמותה למען הזקן בעזתה.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פרש לגמלאות הוא מפעיל ביחד עם אשתו אורה מסעדה תימנית בביתו שבכפר מימון. בחצר נטע רוזנבלט בוסתן ובו כ-80 מיני עצים, חלקם אקזוטיים ובהם "עץ השוקולד", עץ שעועית גלידה ומינים אחדים של פטל ופיטנגו.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן רוזנבלט, פרקי חיים - מפולין ומתימן, קווים הוצאה לאור, תל אביב, 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עזרא ינוב, הוקמה המועצה אזורית קטיף בחבל עזה, מעריב, 10 במאי 1979
  2. ^ ניר חסוןאני הייתי מסרב לפקודת הפינוי, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2004; ניתן לקרוא את הכתבה בקישור הזה
  3. ^ ההיאחזות הוקמה במחנה של כוח האו"ם בשם 'קנדה' בפאתי רפיח, ביוזמת הרמטכ"ל משה דיין, לפי החלטה של דוד בן-גוריון, אך פונתה כעבור שבועות ספורים עם השלמת הנסיגה מרצועת עזה ב-9 במרץ 1957.
  4. ^ מבקר המדינהמועצה אזורית חוף עזה - פירוק המועצה, מבקר המדינה דוח שנתי 58א לשנת 2007, עמ' 383.