מועצה אזורית בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות השלושים והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר (כ-52,800 תושבים).
מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר (63 יישובים).
מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר (כארבעה מיליון דונם).

מועצות אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה מעודכנת לשנת 2012 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

מספר מועצה אזורית מחוז מספר יישובים מספר תושבים מאוכלס על ידי שטח תחום השיפוט (בקמ"ר)
1 מטה בנימין יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 34 52,800 יישובים יהודים 1,000
2 מטה יהודה ירושלים 57 47,700 יישובים יהודים וערבים 520
3 עמק חפר מרכז (השרון) 43 39,500 יישובים יהודים 130
4 נווה מדבר דרום 4 35,000 יישובים בדואים 1000
5 עמק יזרעאל צפון 39 34,100 יישובים יהודים וערבים 350
6 שומרון יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 26 29,400 יישובים יהודים 2800
7 דרום השרון מרכז (השרון) 31 28,000 יישובים יהודים 95
8 הגלבוע צפון 33 27,400 יישובים יהודים וערבים 250
9 חוף הכרמל חיפה 23 27,000 יישובים יהודים ויישוב ערבי 190
10 משגב צפון 35 24,500 יישובים יהודים ובדואים 180
11 מטה אשר צפון 32 24,500 יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי 220
12 גזר מרכז (השפלה) 25 23,200 יישובים יהודים 130
13 לב השרון מרכז (השרון) 18 22,400 יישובים יהודים 57
14 חבל מודיעין מרכז (השפלה) 24 21,800 יישובים יהודים 106
15 באר טוביה דרום 23 21,000 יישובים יהודים 140
16 אל קסום דרום 7 20,000 יישובים בדואים 600
17 גוש עציון יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 18 18,800  יישובים יהודים 69
18 מנשה חיפה 20 17,300 יישובים יהודים וערבים 160
19 הגליל העליון צפון 29 16,400 יישובים יהודים (קיבוצים) 300
20 חוף אשקלון דרום 19 14,700 יישובים יהודים 168
21 מרום הגליל צפון 23 13,800 יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי 200
22 עמק לוד מרכז (השפלה) 9 13,800 יישובים יהודים 15
23 גולן צפון 31 13,500 יישובים יהודים 1100
24 חוף השרון מרכז (השרון) 13 13,000 יישובים יהודים 50
25 זבולון חיפה 13 12,600 יישובים יהודים ובדואים 60
26 עמק הירדן צפון 21 11,800 יישובים יהודים 200
27 עמק בית שאן צפון 23 11,600 יישובים יהודי 250
28 אשכול דרום 28 11,700 יישובים יהודים 1000
29 מרחבים דרום 16 11,600 יישובים יהודים 580
30 הגליל התחתון צפון 18 10,500 יישובים יהודים 300
31 שפיר דרום 14 10,200 יישובים יהודים 160
32 מגידו צפון 13 10,800 יישובים יהודים 170
33 מעלה יוסף צפון 22 9,400 יישובים יהודים 240
34 לכיש דרום 15 9,200 יישובים יהודים 500
35 שדות נגב דרום 16 8,700 יישובים יהודים 200
36 בני שמעון דרום 13 7,900 יישובים יהודים ויישובים בדואים לא מוכרים. 440
37 יואב דרום 14 7,400 יישובים יהודים ויישוב בדואי 200
38 ברנר מרכז (השפלה) 7 7,300 יישובים יהודים 36
39 בוסתן אל מרג' צפון 4 7,200 כפרים ערבים 9
40 נחל שורק מרכז (השפלה) 5 7,200 יישובים יהודים 28
41 אל-בטוף צפון 4 7,000 כפרים ערבים ובדואים 7
42 שער הנגב דרום 11 6,900 יישובים יהודים 180
43 מבואות החרמון צפון 13 6,600 יישובים יהודים 128
44 הר חברון יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 13 6,400 יישובים יהודים 1000
45 חבל יבנה מרכז (השפלה) 7 6,200 יישובים יהודים 32
46 רמת נגב דרום 11 5,600 יישובים יהודים 4300
47 גן רווה מרכז (השפלה) 8 5,300 יישובים יהודים 40
48 גדרות מרכז (השפלה) 7 4,900 יישובים יהודים 13
49 ערבות הירדן יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 18 3,800 יישובים יהודים 860
50 חבל אילות דרום 11 3,500 יישובים יהודים 2200
51 הערבה התיכונה דרום 6 2,900 יישובים יהודים 1500
52 אלונה חיפה 3 2,100 יישובים יהודים (מושבים) 27
53 תמר דרום 5 1,300 יישובים יהודים 1650
54 מגילות יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 6 1,100 יישובים יהודים 750

בחירות במועצות אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג)‏‏ פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]