רות רזניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רות רזניק
רות רזניק, יולי 2014
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 31 באוקטובר 1932 (בת 84)
מקום לידה ירושלים
מקום מגורים הרצליה
ידועה בשל פעילות פמיניסטית
מקצוע מתרגמת,סופרת, מנהלת מעונות לנשים מוכות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רות חדווה רזניק (נולדה ב-31 באוקטובר 1932) היא פעילת שמאל פמיניסטית ישראלית, סופרת, מתרגמת וכלת פרס ישראל על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת הייתה בין מקימות עמותת ל.א (שנת 1977) שעיקר עיסוקה הוא ניהול מקלטים לנשים מוכות, ושימשה מנכ"לית בשכר וחברת ועד העמותה עד הגיעה לגבורות בשנת 2011[1], והמשיכה עבודתה כיו"ר ללא שכר לאחר מכן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעורים ותחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בירושלים ב-1932, בת לישראל מאיר לסק ולובה לבית פבזנר. היא גדלה לסירוגין בירושלים ובתל אביב. למדה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד ותיכון עירוני למסחר. בגיל 14 הצטרפה לאצ"ל והשתתפה באימונים, אך לא בלחימה[2] בגיל 15.5 סיימה את שירותה עקב פירוק האצ"ל. בגיל 16 עזבה את הלימודים והצטרפה לגרעין בקיבוץ רוחמה. לאחר שירותה הצבאי בחיל האוויר, עבדה בשגרירות ישראל בלונדון. רזניק חזרה לישראל בשנת 1956 בעקבות מות אחיה, הנווט אמיתי לסק. בצעירותה עבדה בתפקידי ניהול במפעלים שונים[דרושה הבהרה], והקימה עם בעלה עסק עצמאי לשירותי משרד ולפרסום בו עבדה עד 1978[3].

פעילות פמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 נמנתה עם מייסדות התנועה הפמיניסטית הישראלית בתל אביב, ועמדה בראש התנועה באזור השרון.[4] השתתפה בהפגנות של התנועה, ואף הואשמה בהשתתפות בהפגנה לא חוקית ובתקיפת שוטר[5]. בשנת 1977 ייסדה יחד עם קבוצה של 19 נשים נוספות[3] את עמותת "לא לחימה באלימות נגד נשים" (אז אגודה עות'מאנית[6]) שמטרותיה הן[7] "איסוף והפצת מידע על ממדי ותופעות אלימות נגד נשים. והקמת בתי מקלט לנשים מוכות ולילדיהן". הייתה מקבלת השכר הגבוה בעמותה עד 2011, שנה שבה פרשה והמשיכה לעמוד בראש העמותה בהתנדבות.

ב-1978 הקימה העמותה את המקלט השני בארץ[8] לנשים מוכות. בשנת 1993 הקימה העמותה מקלט לנשים מוכות בחדרה, ובשנת 1996 הקימה העמותה מקלט לנשים בראשון-לציון. בשנת 2011 לא עמדו שניים מהמקלטים של העמותה בקריטריוני הסף של מכרז משרד הרווחה למימון מקלטים לנשים מוכות. צעד שעורר תרעומת מצד ארגוני הנשים.[9] כיום העמותה מפעילה שלושה מתוך 14 מעונות לנשים מוכות בארץ[10].[3] . על פי דברי השופטים במתן פרס ישראל, העמותה הביאה לשינוי במודעות החברה הישראלית לתופעת האלימות בבית.[דרושה הבהרה]

בשנת 1986 הקימה העמותה קו-חירום עירוני לנשים במצוקה בעיר הרצליה ורזניק הדריכה את מתנדבות הקו[דרוש מקור]. העמותה גם הקימה קווי חירום לנשים בשלוש שפות, קו חירום לילדים, יחידה משפטית (מרכז עדנה[דרושה הבהרה]) הנותנת מענה טלפוני, ייעוץ וסעד משפטי לנשים שהן קרבנות לאלימות, ומארגנת[דרוש מקור] סדנאות וימי עיון בנושא אלימות במשפחה[דרושה הבהרה]

על רזניק נאמר: "במסגרת עבודתה החברתית, תמכה באלפי נשים וילדים הפונים למקלטים, הכירה אותם אישית, סעדה ועודדה נשים שהיו קרבנות לאלימות מבית: נשים יהודיות מכל עדות ישראל, נשים ערביות ודרוזיות, עולות חדשות מברית המועצות ומאתיופיה ואף עובדות זרות."[דרוש מקור]. רזניק פתחה את מקלטיה לראשונה[דרוש מקור] לקליטת נשים קרבנות סחר. עשרות רבות של נשים שנמכרו לזנות, התגוררו במקלטי העמותה בצורה אנונימית[דרוש מקור]. היא יצרה קשר עם שגרירויות רוסיה ואוקראינה[דרושה הבהרה], עזרה לנשים להחזיר את צלם האמונה בעצמן, הביאה חברות כנסת להכיר את התופעה, וכך הוקמה בעזרתה[דרושה הבהרה] ובעזרת זהבה גלאון ועדת המשנה למניעת סחר בנשים ובבני אדם בכנסת, בה הוצגו דבריהן של הנשים הקרבנות. עד לאותה עת לא ניתן היה להעמיד סרסורים לדין. בשנים האחרונות משרד הרווחה פתח הוסטל מיוחד לקרבנות אלו[דרושה הבהרה].

בנובמבר 1999 הייתה רזניק ממקימות "פרלמנט נשים"[דרוש מקור], שכיום היא חברה בוועדה המייעצת שלו.[11]

הופעות והרצאות[דרושה הבהרה][עריכת קוד מקור | עריכה]

רזניק הרצתה בישראל ובחו"ל והשתתפה בכנסים בינלאומיים בניירובי, בבייג'ינג, באוסלו ובמונטריאול כמומחית בתחום אלימות נגד נשים. במסגרת MEDURBS ‏(Mediterranean Urban Securities)[דרושה הבהרה] של האיחוד האירופי, משתתפת רזניק כנציגת ישראל משנות ה-90 ביוון, באנגליה, בתוניס, במרוקו, בלוקסמבורג, באיטליה, בקפריסין ובהולנד כמומחית בתחום אלימות נגד נשים וילדים.[דרושה הבהרה]

רזניק פעלה לשינוי עמדות המשטרה בתחום האלימות במשפחה, מרצה ומדריכה שוטרים וקצינים בתחום זה.[דרוש מקור]

 היא גם מרבה להרצות[דרוש מקור] בפני עובדים סוציאלים, עובדי רפואה, ארגוני נשים, חיילות וחיילים, תלמידי בתי-ספר, ארגוני מתנדבים, קבוצות רופאים ואנשי סיעוד מחו"ל ועוד.

רזניק מופיעה, החל משנת 1979, בפני ועדות הכנסת העוסקות בנושא אלימות נגד נשים בישראל: ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובעיקר בפני הוועדה לקידום מעמד האישה. רזניק הביאה את נושא האלימות נגד נשים לידיעת שר הבריאות אפרים סנה וראשי משרד הבריאות. פגישה זו הביאה לשינוי מוחלט בתפישת משרד הבריאות בתחום[דרוש מקור], הקמת יחידה להכשרת אחיות ורופאים, להכשרתן של אחיות בחדרי מיון ועובדות סוציאליות בבתי חולים ובעיקר לשינוי בתפישה[דרושה הבהרה] של אחיות טיפת חלב בחשיבות תפקידן באיתור קרבנות אלימות מבית.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במישור הארצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1973 מילאה תפקיד בהקמת רצ - התנועה לזכויות האזרח זו.[12][1]. בשנת 1977 הייתה בין פעילות מפלגת הנשים[13].
  • בשנת 1976 הייתה בין מייסדי הארגון "גשר נשים לשלום" בראשותה של רות ליס, אשר מטרתו הייתה יצירת דיאלוג ודו-קיום בין נשים יהודיות לבין נשים ערביות בישראל.[דרוש מקור]
  • בשנת 1986 הייתה ממייסדות שדולת הנשים בישראל והייתה חברת הנהלתה[דרושה הבהרה].
  • בין השנים 1979–1986 שימשה רזניק כחברת הנהלת הקרן החדשה לישראל. היא הגתה את הרעיון של שתי"ל, שרותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי.[4]
  • באותה שנה ייסדה את עמותת ה"ן ("הרצליה נשים"), עמותה[דרושה הבהרה] ששמה לעצמה למטרה לקדם נשים לעמדות מפתח מוניציפליות
  • בשנת 1977 נמנתה עם מייסדות מפלגת הנשים, הייתה לרכזת התנועה ומוקמה במקום השני ברשימת המפלגה.[14] בסופו של דבר, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
  • שימשה בין השנים 19811996 כנציגת סיעת רצ[דרוש מקור] ומרצ בנעמת.[15]
  • בפריימריז שנערכו[דרושה הבהרה] לקראת בחירות 1992, לא הסתפקה רזניק במקום בו שובצה ברשימת המועמדים של המפלגה, לפיכך פרשה והקימה מפלגת נשים[דרושה הבהרה] עם אסתר הרצוג[16] היא עמדה בראש מפלגת הנשים לכנסת, ולא עברה את אחוז החסימה.
  • משנת 1987 [דרושה הבהרה]פעילה בנל"ד[דרושה הבהרה], "נשים לדו-קיום", קבוצת נשים יהודיות וערביות המבקשות דרך לדו-קיום בין העמים.
  • ב-2008 מונתה על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט כחברה בוועדה המייעצת ליד ראש הרשות למעמד האשה[דרוש מקור].

במישור העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן דודה הוא המתמטיקאי מיכאל משלר. נישאה לדניאל, איש מח"ל, ולזוג נולדו שלושה ילדים. בפברואר 2014 התאלמנה.

פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ותרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים:

  • ספרה המקלט שהיה לבית, שיצא לאור בהוצאת עם עובד, נועד לילדים, ומספר את סיפורו של ילד בן תשע המגיע עם אמו ואחיו הקטנים למקלט לנשים מוכות.
  • בשנת 2016 פרסמה שני ספרים בהוצאת סער: ספר אוטוביוגרפי אשר שמו רחוב ללא שם, בית ללא מספר מתכתב עם ספרו של יעקב טימרמן וספר שירה נושא השם "להיות אישה"[2]

תרגומים לאנגלית[דרוש מקור]:

תרגומים לעברית:

  • המבצר, מאת מאיר לוין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רשם העמותות, דו"ח מקבלי שכר עמותת ל.א. שנת 2011, גיידסטאר
  2. ^ רות רזניק, מכתב-מטרוריסטית-בדימוס-להנהגת-המדינה, עמותת ל.א.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ינאי, אורי‬, מקלטי נשים בישראל : מחדשנות וולונטרית לאימוץ ממלכתי. ‬, ‫ ביטחון סוציאלי 70 (תשסו) עמ' 77-109 ‬
  4. ^ 4.0 4.1 רות רזניק - קורות חיים, באתר פרס ישראל
  5. ^ 4 פמיניסטיות כופרות באשמה: השתתות בהפגנה לא חוקית
  6. ^ משרד המשפטים, תעודה על המרת ל.א. מאגודה עותומנית לעמותה, ‏21 באוקטובר 1982
  7. ^ פרטי עמותה 580022200, גיידסטאר
  8. ^ אורלי אלמגור לוטן, מקלטים לנשים מוכות בישראל, מרכז המחקר של הכנסת, ‏28 ביוני 2011
  9. ^ ‫דנה ויילר-פולק, ארגוני הנשים לא זכו במכרז, ושבעה מקלטים לנשים מוכות עומדים להיסגר, באתר הארץ, 23 ביוני 2011‬
  10. ^ "המקלט לנשים מוכות הוא רק תחילת הדרך". המקום הכי חם בגיהנום (בעברית). בדיקה אחרונה ב-7 במאי 2017. 
  11. ^ פרלמנט נשים - הוועדה המייעצת, www.womenparlament.com
  12. ^ מרים גורן, שובי שובי - השולמית, דבר, 21 בינואר 1974
  13. ^ ^ החצ י ע ןן נ י ‭f my? *‬
  14. ^ מרתה מייזלס, הגנת הצרכן במצעי המפלגות, דבר, 11 במאי 1977
  15. ^ "לוחמת למען נשים ולמען החברה כולה / שיחה עם רות רזניק מהרצליה, חברת מועצת עיריית הרצליה". מרצ (בעברית). 23 בדצמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2017. 
  16. ^ "תשדירי בחירות 1992 נכ - מפלגת נשים - וואלה! בחירות 2015". וואלה! בחירות 2015 (בעברית). בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2017. 
  17. ^ "פרס יו"ר הכנסת - שושנה גולדפינגר בשם מקבלי הפרס | מרכז מידע לבריאות האשה". מרכז מידע לבריאות האשה (בעברית). 25 באפריל 2009. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2017. 
  18. ^ Dr. Mordechay Mishor and Dena Ordan, Eliezer Ben-Yehuda (1858–1922) Reviver of Spoken Hebrew, http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/1CDC7927-DF43-44D7-9A96-74B8064FC137/104364/EliezerBenYeuda.pdf, ‏Jerusalem, 2007 page 14
  19. ^ The Gideonites: The Story of the "Nili" Spies in the Middle East, באתר אמאזון