ישעיהו ברקת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שייקה ברקת)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישעיהו ברקת
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1935 (בן 82 בערך)
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה תת אלוף (אוויר) תת אלוף
תפקידים צבאיים
מפקד טייסת 107
ראש ענף מודיעין אוויר
מפקד בסיס חצרים
נספח חיל האוויר בארצות הברית
מלחמות וקרבות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

ישעיהו (שייקה) בָּרֶקֶת (נולד ב-1935) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד מחלקת המודיעין בחיל האוויר במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה ועוזר הנספח הצבאי בוושינגטון במלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקת נולד בפולין כישעיהו ברודר, כתינוק עלה עם משפחתו לארץ ישראל. גדל בירושלים ובשכונת פלורנטין שבתל אביב. כנער שימש מקשר בין ארגון "ההגנה" בו שירת אביו לבין ארגון הלח"י בו שירת גיסו (אליהו אלוני) וזכה לכינוי המחתרתי "פגניני". למד מכונאות מטוסים בבית הספר מכס פיין ובגיל 16 קיבל רישיון טיס אזרחי אחרי הכשרה בקלוב התעופה לישראל. התגייס לצה"ל וסיים כחניך מצטיין במגמת קרב את קורס טיס מס' 8,[1] בהמשך יצא לקורס מדריכי טיסה. במלחמת סיני שימש קצין המבצעים של בסיס חצור ולחם כטייס אוראגן במסגרת טייסת 113 בפיקודו של מוטי הוד. במהלך שירותו פיקד על טייסת 107, הטיס מטוסי ספיטפייר, מטאור, אוראגן, מיסטר והרווארד והשתתף בניסיונות היירוט של מטוסי הריגול האמריקאים מדגם לוקהיד U-2.[2]

לאחר לימודי תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מונה ב-1965 לראש ענף 4 מודיעין במטה חיל האוויר. הוא היה ממתכנני מבצע יהלום במסגרתו ערק טייס חיל האוויר העיראקי, מוניר רדפא עם מטוס מיג 21 לישראל. ברקת קיבל לידיו מכתב שהעביר רדפא ל"מוסד" וקבע שיש מקום לשתף פעולה עמו. עוד בטרם העריקה, הוברח רדפא לביקור בישראל וברקת ערך לו סיור על מנת שיכיר את נתיבי התעופה ונקבעו דרכי התקשרות.[3][4] בתקופת כהונתו של ברקת בראש הענף הורחבה מאוד פעילותו והוכנה התשתית המודיעינית למבצע מוקד בו חוסלה היכולת המבצעית של חילות האוויר הערבים במלחמת ששת הימים. טרם המלחמה נפגש, בעודו במדים, עם משה דיין ועם מנחם בגין, ועדכן אותם בהתפתחויות. זאת עוד בטרם הצטרפו לממשלת אחדות לאומית, שהוקמה ימים אחדים לפני המלחמה.[5] לאחר המלחמה קודם ברקת לדרגת אלוף משנה והמשיך לכהן במחלקת המודיעין של החיל במלחמת ההתשה בה רוכזו מאמצים רבים להספקת מטרות איכות ומיפוי מערכי טילי קרקע-אוויר במצרים. כמו כן זוהתה יחידת המכ"ם המתקדם P-12, שהובאה לישראל במבצע תרנגול 53. ביולי 1970 הוחלף על ידי שמואל שפר, והוא מונה למפקד בסיס חצרים. בתקופתו הוקמה בבסיס טייסת 107 כטייסת מטוסי F-4 פנטום בפיקודו של יפתח ספקטור.[6]

לאחר רציחתו של ג'ו אלון מונה ברקת למחליפו כנספח אווירי בארצות הברית בדרגת תת-אלוף. הוא כיהן בתפקיד בתקופת מלחמת יום הכיפורים. לאחר תקרית שפגעה ביחסים בין הנספח הצבאי מוטה גור למחלקת ההגנה של ארצות הברית, ניהל ברקת את התקשורת מול שר ההגנה ג'יימס ר' שלזינגר ולאחר מכן הצטרף לשגריר שמחה דיניץ לפגישה בבית הלבן עם נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון במטרה לשכנעו להוציא לפועל רכבת אווירית של סיוע אמריקאי לישראל, שזכתה לכינוי מבצע ניקל גראס.[7][8] לאחר המלחמה שימש כממלא מקום הנספח הצבאי בוושינגטון עד למינויו של אברהם אדן.

לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף למפלגת "שלומציון" בראשותו של אריאל שרון.

במשך שנים רבות שימש נציג המספנה הגרמנית המייצרת את הצוללות מסדרת דולפין והצוללות מסדרת דולפין AIP מול מערכת הביטחון. ב-2009 החליף אותו מיקי גנור.[9]

ברקת נשוי למרים ששירתה ביחידת הבקרה של חיל האוויר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני שלום, כרעם ביום בהיר: מבצע מוקד - כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, פרסומי תעופה, 2002, עמ' 70–71

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליאת בלומברגר וטלי בן–יוסף, ‏2 טייסות, 50 שנה, באתר חיל האוויר הישראלי, 28 בדצמבר 2005
  2. ^ טל מיכאל, ‏לא תתפוס אותי, באתר חיל האוויר הישראלי
  3. ^ היהלום שבכתר, ‏1478-23715, באתר חיל האוויר הישראלי
  4. ^ ‫שרה ליבוביץ-דר, כנפיים שבורות, באתר nrg‏, 2 ביוני 2007‬
  5. ^ דברים שנשא בכנס ביד טבנקין, 5 בינואר 2017
  6. ^ יפתח ספקטור, רם וברור, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 206
  7. ^ שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, ספריית מעריב, 2008, עמ' 413–414
  8. ^ ראיון עם ברקת על המפגש עם נשיא ארצות הברית, באתר איפא"ק
  9. ^ דרוקר חושף: עדותו של "מלך הצוללות", ואיך הודח לטובת מיקי גנור, באתר TheMarker‏, 24 בנובמבר 2016
    רונן ברגמן, "איימו על הגרמנים: בלי מיקי גנור לא נקנה מכם צוללות", באתר ynet, 25 בנובמבר 2016