גלוסטר מטאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלוסטר מטאור
Meteor IAF 1954.jpg

מטאור של חיל האוויר הישראלי, 1954
מאפיינים כלליים
ארץ ייצור Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה
יצרן גלוסטר כלי טיס
טיסת בכורה 3 במרץ 1943
תקופת שירות 27 ביולי 1944
צוות טיס יחיד או טייס ונווט
יחידות שיוצרו 3,947
משתמש ראשי חיל האוויר הבריטי
ממדים
אורך 12.5 מטרים
גובה 3.96 מטרים
מוטת כנפיים 13.1 מטרים
משקל ריק 3,690 ק"ג
משקל טעון 6,260 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 670 קמ"ש בגובה 3000 מטרים
קצב נסיקה 35.6 מטר בשנייה
טווח טיסה מרבי 1,610 קילומטר
דחף 7.56 קילו ניוטון
תרשים
Meteor F-4.svg
מטאור במוזיאון חיל האוויר הישראלי
גלוסטר מטאור

המטאור (אנגלית: Gloster Meteor) הוא מטוס הקרב הסילוני הראשון בשירות חיל האוויר המלכותי הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. נכנס לשירות ב-12 ביולי 1944 ופעילותו המבצעית הראשונה התקיימה ב-27 ביולי 1944.

המטוס תוכנן על ידי ג'ורג' קרטר מחברת המטוסים גלוסטר כלי טיס (Gloster Aircraft Company) וטס לראשונה ב-1943. המטאור לא היה מטוס מתקדם מבחינה אווירודינמית, ואף לא המטוס המהיר בעולם בזמנו, אך הוא היה יעיל ושימש במשך שנים רבות, עד לשנות ה-70, חיילות אוויר רבים ברחבי העולם, בהם חיל האוויר הישראלי, חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (בתקופת מלחמת קוריאה), חיל האוויר המצרי וחיל האוויר הסורי.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבטיפוס של המטוס מונע הסילון הבריטי הראשון - Gloster E. 28/39, טס בפעם הראשונה ב-15 במאי 1941. בעקבות זאת, משרד התעופה הבריטי הוציא חוזה לפיתוח מטוס קרב סילוני דו מנועי.

תוכנן מטוס הבנוי מתכת עם כן נסע תלת-גלגלי, כנפיים ישרות ונמוכות, מנוע סילון באמצע כל כנף וזנב מוגבה על מנת שלא ייפגע מגזי הפליטה של המנוע. נבנו שמונה אבות-טיפוס. בעקבות קשיים בהשגת אישור דגם למנועים, טיסתו הראשונה התקיימה רק בשנה העוקבת, למרות שמבחני הסעה נערכו בסמוך לבנייה. נבחר אב הטיפוס החמישי שהמריא לראשונה ב-5 במרץ 1943.

במקור, שמו של מטוס הקרב היה תנדרבולט, אך על מנת למנוע בלבול עם המטוס P-47 תנדרבולט שונה שמו ל"מטאור".

ב-12 בינואר 1944 המריא מטוס המטאור F-1 הראשון. דגם ראשון זה סבל מבעיות אופייניות למטוסי הסילון הראשונים: בעיות יציבות וקושי בהפעלת מערכת בקרת טיסה במהירויות עבר-קוליות. המטאור היה מטוס הקרב הסילוני הראשון בשרות חיל האוויר הישראלי.

בשרות חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 נחתמת עסקה עם חברת "גלוסטר" הבריטית לקניית 11 מטוסי מטאור עבור חיל האוויר בשווי 2,200,000 דולר. לקניה זו קדמו התלבטויות רבות במערכת הביטחון, אך החשש כי בריטניה תמכור את המטוסים הללו בסופו של דבר למדינות ערב, וישראל תתקשה לעמוד ביחסי הכוחות החדשים שיווצרו, הכריעה בעד ביצוע העסקה.‏[1] ראשוני המטוסים הוטסו ארצה על ידי טייסי חיל האוויר המלכותי, נחתו תחילה בקפריסין (שהייתה עדיין מושבה בריטית) ונמסרו לצה"ל בשנת 1953. שני המטוסים הראשונים, מדגם האימון, זכו לשמות: "סופה" ו"סער" על ידי דוד בן-גוריון. בהמשך נרכשו מטאורים נוספים, בנוסף למטוסי הקרב, גם מדגמי קרב-צילום, קרב-לילה ואימון.

ב-1 בספטמבר 1955 נזקפה לזכות חיל האוויר הישראלי ההפלה הסילונית הראשונה במזרח התיכון, בה הפיל מטוס מטאור שני מטוסי ומפייר מצריים שחדרו לשטח ישראל. באותו בוקר התקבלה התרעה מיחידת הבקרה המרכזית ברמלה על חדירת ארבעה מטוסי ומפייר מצריים בגובה נמוך, מצפון לרצועת עזה. בשעה 6:52 הוזנק לעברם מטוס מטאור שהוטס על ידי סרן אהרן יואלי וסרן יואש ("צ'אטו") צידון, שהיו בכוננות בחצור. יואלי, אז סרן בן 26, תקף את שני המטוסים, הפילם, וזכה בשל כך בעיטור העוז.‏[2] הפלה זו היוותה שלב נוסף במתיחות ההולכת וגוברת בין ישראל ומצרים באותה תקופה.

ב 28 באוקטובר 1956, בלילה שלפני תחילת מבצע "קדש", הפיל מטוס מטאור לילי שהוטס על ידי הטייס יואש צידון (צ'אטו) והנווט אלישיב ברוש מטייסת 119 מטוס מטען ונוסעים מסוג איליושין Il-14 שהטיס את חברי המטכ"ל המצרי מסוריה למצרים, (מבצע תרנגול). הייתה זו ההפלה האחרונה של מטוס המטאור.

ב- 8 בפברואר 1957 התרסק בים התיכון, בין טירת הכרמל לחיפה, מטוס מטאור מטייסת הסילון הראשונה שהיה בגיחת אימון. הטייס, סג"מ אביהו מושקוביץ, הוכרז כחלל שלא נודע מקום קבורתו[3].

המטאורים שרתו בטייסת 117, טייסת 119 (כמטוסי קרב לילה), טייסת 115 (מטאורים מסוג T.MK.7) ואחר כך בטייסות 107 ו-110, שם שרתו כמטוסי אימון והסבה לטיסה בצוותים.

מטוסי המטאור יצאו משירות בחיל האוויר בשנת 1964.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי עדות דן טולקובסקי (מפקד חיל האוויר הישראלי באותה עת) בריטניה מכרה מטאורים לרוב מדינות ערב שהיו בעימות עם ישראל ולשם האיזון, מכרה גם לישראל. ראיון בתוכנית הרדיו "על אזרחי", גלי צה"ל, 11 באוגוסט 2012.
  2. ^ את עדותו של יואלי על הקרב ניתן למצוא בספר חליפת לחץ, מאת מירב הלפרין ואהרון לפידות, הוצאת משרד הביטחון, ישראל תשמ"ז, עמ' 17-15.
  3. ^ אביהו מושקוביץ באתר יחידת אית"ן.