טייסת 113

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טייסת 113
IAF Squadron 113.png
סמל טייסת 113
שם "טייסת הצרעה"
שם בעבר טייסת הצרעה
סוג מטוסי קרב ומסוקי קרב
יעוד קרב
שנת הקמה 1955
בסיס בסיס חצור ובסיסרמון
כלי טיס AH-64D אפאצ'י לונגבו ("שרף")
כלי טיס בעבר AH-64A אפאצ'י "פתן", כפיר C-2‏, נשר, אוראגן
הפלות 61
מסוק "שרף" אפאצ'י לונגבואו של טייסת 113

טייסת 113, המכונה גם "טייסת הצרעה", היא טייסת מסוקי קרב בחיל האוויר הישראלי. בעבר הפעילה הטייסת מטוסי קרב, ואילו כיום היא מפעילה מסוקי קרב מדגם אפאצ'י לונגבו AH-64D מבסיס רמון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייסת 113 הוקמה בשנת 1955 בבסיס חצור, כטייסת הסילון השנייה של חיל האוויר. מפקדה הראשון היה רס"ן בני פלד (לימים מפקד החיל), והמטוסים הראשונים אותם קלטה היו מטוסי האוראגן, שנקלטו כחדשים בחיל האוויר מהיצרן בצרפת.

סמלה, צרעה צהובה על רקע ברק אדום בעיגול שחור, הוא ורסיה על סמלה של טייסת האוראגנים הצרפתית Escadrille SPA 89 Guêpe ב-Escadron de chasse 1/12 Cambrésis [דרוש מקור].

במהלך מבצע קדש פעלה הטייסת בתקיפת מטרות קרקע כמו גם בקרבות אוויר. בין המטרות אותן תקפה הייתה גם המשחתת המצרית איברהים אל אוול, ביחד עם מטוסי קרב נוספים.

במהלך השנים עד מלחמת ששת הימים קלט חיל האוויר מטוסי קרב חדשים יותר, והטייסת התמקדה בתקיפת מטרות קרקע. באמצע שנות ה-60, עם יציאת מטוסי הגלוסטר מטאור משירות חיל האוויר, הפכה הטייסת לטייסת הקא"מ (קורס אימון מתקדם, OTU) של חיל האוויר, וקלטה טייסים צעירים בוגרי קורס הטיס על מנת להכשירם כטייסי קרב.

במלחמת ששת הימים (1967) עסקה הטייסת בתקיפת מטרות קרקעיות בכל החזיתות. ארבעה מלוחמיה נפלו במלחמה, בהם סגן מפקד הטייסת. לאחר המלחמה המשיכה הטייסת לפעול כטייסת מטוסי קו שני וכטייסת קא"מ, עד לשנת 1973. בשנה זו נפרד חיל האוויר ממטוסי האוראגן, והטייסת קלטה מטוסי נשר.

במלחמת יום הכיפורים פעלה הטייסת בעיקר במשימות ירוט. מפקדה במלחמה היה סא"ל יעקב גל. טייסי הטייסת הפילו 56 מטוסי אויב. במלחמת יום כיפור איבדה הטייסת טייס אחד, מנחם קשטן, בקרב מעל החווה הסינית.

בשנת 1976 החלה הטייסת לקלוט מטוסי כפיר C-2, ומטוסי הנשר הועברו לטייסת 253. מטוסי הכפיר פעלו בטייסת עד שנת 1986, עת נסגרה הטייסת בגל הקיצוצים הגדול שעבר על חיל האוויר וצה"ל.

בספטמבר 1990 נפתחה הטייסת בשנית, כטייסת מסוקי קרב מסוג AH-64A אפאצ'י ("פתן"), בבסיס רמון עם הגעתם של שני המסוקים הראשונים לישראל. מפקד הטייסת באותה עת היה סא"ל משה כהן. חודש לאחר מכן כבר השתתפו מסוקי הטייסת בתקיפת יעדי מחבלים בראשידיה שבדרום לבנון. בתחילת דצמבר אותה שנה הגיעו צמד המסוקים השני. בהמשך החודש, איבדה הטייסת ארבעה מאנשי צוות האוויר שלה ואת קצינת המבצעים, בתאונה בה התרסק מטוס הססנה של בסיס רמון ליד הבסיס לאחר המראה במזג אוויר קשה. עד סוף השנה קלטה הטייסת עוד שישה מסוקים.

בפברואר 1992 ביצעו מסוקי הטייסת את מבצע חיסולו של עבאס מוסאווי, מנהיג חזבאללה.

בשנת 2005 קלטה הטייסת מסוקים משופרים מדגם AH-64D אפאצ'י לונגבו ("שרף"), והעבירה את מסוקיה לטייסת 190 באותו הבסיס. עם מסוקים אלו השתתפה הטייסת במלחמת לבנון השנייה. אחד ממסוקיה אבד במלחמה כתוצאה מתקלה טכנית אשר גרמה לניתוק הרוטור, וטייסיו אל"ם צבי לופט וסרן תם פרקש נהרגו.

בבוקר הקרבות של 10 בפברואר 2018 יירט מסוק "שרף" AH-64D אפאצ'י לונגבו[1] מל"ט איראני שחדר לישראל.[2][3]

דגל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטייסת קיים, כמו בשאר טייסות החיל דגל ייצוגי המבוסס על דגלה הרשמי של זרוע האוויר-כאשר באמצעו מותקן סמל הטייסת-כתחליף לסמל החיל. הדגל מוצג במספר מועדים: במסדר הענקת דרגות, ביום חיל-האוויר, ובמסדר החלפת פיקוד.

דגל טייסת 113

מפקדי הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
בני פלד 1955 - 1956
מרדכי הוד 1956 מלחמת סיני
???ג'ו יוסף אלון 1957-1959
רפי הר-לב 1959 - 1961
ארלוזור זוריק לב 1961-1962 הצטיידות בעוד 24 מטוסים רכש עודפים מצרפת מבצע עקד
עמוס לפידות 1962-1965
גיורא רם פורמן 19651967
יוסף סלנט 1967-1969 מלחמת ששת הימים
גיורא אורן 1969 1971 מלחמת ההתשה
יעקב גל 1971-1974 מלחמת יום הכיפורים
אילן גונן 1974-1977
ישראל בהרב 1977-1980 מלחמת של"ג. לבנון הראשונה
דן שיאון 1980-1982 מלחמת של"ג
דוד תבור 1982-1985
אורי בקל 1985-1986 סגירת הטייסת עם מטוסי הכפיר. סיום תקופת הכנף הקבועה
משה כהן 1989-1992 קליטת האפצ'י. פתן
אליק אופיר 1992-1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טייסת 113 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]