שמעון אגסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שמעון אגסי
Rabbi Shimon Agassi.jpg
תאריך פטירה ח' באב תרע"ד (בגיל 62 בערך)
תאריך לידה לועזי 1852
תאריך פטירה לועזי 1914
נושאים בהם עסק קבלה
רבותיו הבן איש חי
בני דורו רבי יהודה פתיה
חיבוריו שם משמעון, בני אהרן

הרב שמעון בן אהרון אבא בר אבא אגסי (ידוע גם כ-הרשב"א) (18521914 ח' באב ה'תרע"ד) היה מגדולי רבני בגדד, שני בחשיבותו למעמדו של החכם באשי - ראש הקהילה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבגדאד למשפחת סוחרים שהיגרה מפרס והתפרנסה מיבוא צבע הניל (איסטיס) מהודו ומתן שירותי תיווך לסוחרים בכפרים. כמקובל בזמנו, היה עליו לפרוש בגיל 13 מלימודיו ולעזור בעסקי המשפחה, ואפשרות נוספת הייתה ללמוד הנהלת חשבונות, ומשנת 1864 - להמשיך ללמוד בבית הספר "אליאנס" של חברת "כל ישראל חברים". למרות זאת, בתמיכת הוריו בחר להמשיך וללמוד תורה, למורת רוחם של אחיו הבוגרים, שציפו ממנו שיעזור בפרנסת המשפחה. בתקופה זו נכנס ללמוד במדרש בית זלכה אצל הרב שמואל מג'לד והרב נסים הלוי.

על משפחתו וילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1879 נישא לרחל (צ'חלה), בת הרב עבדאללה בן אליה בחר[1], ובשנת 1882 נולד בנו בכורו אהרון.

חיי משפחתו בתקופה זו לא היו סוגים בשושנים: אחרי שנולד בנו בכורו אהרון, נולדו לו שני בנים (מנשה ומאיר-ששון-חי) ושתי בנות (פרחה ואסתר), אך הוא שיכל את שני בניו. הוא רצה לעזוב את בגדאד שבה ידע צער ולהגר להודו, לשם היגרה אחותו, ובאותה ההזדמנות גם לארס את בתה לאהרון בנו. תוכנית זאת לא יצאה לפועל משום שאשתו סירבה להגר.

הוא ציפה ללידת בן נוסף, אח לאהרון, על מנת להתנחם על מות שני בניו, אך ציפייתו לא מיהרה להתגשם. המשפחה עלתה לקברו של עזרא הסופר ואחרי אירוע זה נולד לשמעון ולאשתו הבן עזרא-ציון.

"וכדי להרבות שמחה ולהשכיח תוגה מלב, ארס הרב שמעון לבנו הבכור (אהרון) בתולה ממשפחה נכבדה, וקבעו את מועד החתונה באדר תרנ"ח (1898)" והוא היה אז בן 16. ומספר הרב שמעון בהקדמתו לספרו "בְּנֵי אהרון"[2]:

"בסוף שבט עברה עליו (על אהרון) מחלה קלה ואמרנו אין רע, אך בין כה וכה תקפה עליו מחלתו מיום ליום... דפקתי על שערי רחמים, שפכתי שיחה, דרשתי סליחה, וחברי חכמי הישיבה עזרו על ידי בבקשות ותחינות על קבר מו"ר חכם רבי יצחק, ח"ר מרדכי, ח"ר ששון זצ"ל ושאר קדושים אשר בארץ המה. התפלשתי באפר, רוויתי ארץ מזרם דמעה, הרטבתי הרים, קראתי לשמים מעל בתפילה ותחנונים, וכל השערים ננעלו ואל סתם תפילתי, ועד כניסת הארת ליל פורים נשמתו יצאה בטהרה באותה הארה, ורוחו הנאמנה עזבה את בית חמרה ושבה אל האלוהים אשר נתנה. הרגע האיום והנורא ההוא חרוש על לוח ליבי באותיות של דם, עד נצח לא אשכחהו, ומידי דברי בו יחרד לבי, פלצות תבעתני וכוחי יעזבני..."

באדר תרנ"ח (ערב חתונתו) נפטר אהרון במגפת הדבר והוא בן 16 שנים.

האסון שנפל על המשפחה ומתואר בשפה כה מרגשת על ידי האב החריד את יהודי בגדאד. עדות לזעזוע שעבר על הקהילה נמצאת במחברות שכתב חברו של הרב שמעון, חכם יהודה פתייה, ובה תיאור של פגישות מזעזעות בינו לבין ידידו חברו ללימוד חכם שמעון בעקבות האסון הזה. מסופר כיצד עשו 12 חכמים מאמצים עילאיים לקרוע את רוע הגזירה, וכיצד סייע חכם יהודה לחברו לעמוד במצוקת נפשו האיומה אחרי האסון. עוד מסופר שם איך בדרך ההארה וחלום נעשה הגילוי להבנת שרשי האסון. חלקם של חלומות ומראות אלה נמצאו רשומים בכתב ידו של הרב שמעון עצמו שהשאירם למזכרת.

במהלך השנים הבאות נתנחם הרב שמעון, ונולדו לו שלוש בנות נוספות (דינה, כתון ומזל), ובשנים 1908/9 מלאה כוס נחמתו, עם סיום כתיבת ספרו "בני אהרון", חגיגת בר המצווה של בנו עזרא-ציון, והולדת בנו בן הזקונים, אליהו-חיים[3].

על פועליו בתורה ובקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר עוד בהיותו תלמיד ישיבה צעיר כבן 17 החל לעיין בתורת הקבלה, והמשיך לעיין ולהעמיק בה יחד עם ידידו הרב יהודה פתייה. האסון של מות בנו אהרון, והדרך שבה מצא הבנה לסיבת אסון זה, הובילה את אותו להעמקת יתר בתורת הקבלה, משנמצא הפתרון לשאלת אסון השכול על ידי חכם יוסף חיים בתורת הגלגול. הרב שמעון החל לקרוא בספר "שער הגלגולים" שכתב הרב חיים ויטל תלמידו של האר"י וכתב עליו פירוש נרחב. הוא כתב מספר גרסאות, האחת רחבה ומעמיקה יותר מחברתה. אחרי כ–10 שנים, התפרסמה הגרסה האחרונה תחת השם "בְּנֵי אהרון"[4] ונדפסה בבגדאד בבית הדפוס של ידידו הטוב חכם עזרא ראובן דנגור בשנת 1908. הספר לא היה לשם מכירה והופץ חינם בין חכמי בגדאד וירושלים ויתר התפוצות ביניהן תימן ורוסיה רבתי וצפון אפריקה ועוד.

במקביל, המשיך בלימודו ובעיסוקו (המצומצם) במסחר, וזאת על מנת לא לעשות מהתורה "קרדום לחפור בו". הוא כתב דרושים, קונטרסים של הלכות ודינים, הערות בתורת הקבלה ושאלות שהופנו אל גדול הדור דאז הרב והמורה חכם יוסף חיים, המכונה גם הרי"ח טוב. ההתכתבות עם יוסף חיים התפתחה במשך הזמן ליחסי ידידות והערכה. יוסף חיים מזכיר חלק משאלותיו של החכם שמעון בחיבוריו, ומכנה אותו מהרש"א (מורנו הרב שמעון אגסי).

דרשותיו נשמעו בישיבת "ישיבת חכם יצחק" - בה למד לאחר מדרש בית זלכה, ובראשה עמד הרב חכם יצחק מרדכי ששון, שהיה ידוע כרב, מקובל ופייטן. בין תלמידי ישיבה זו היו גם מי שנודעו מאוחר יותר כחכם ניסים כדורי חזן רב לעדת הבבלים בירושלים והראשון לציון הרב יצחק נסים.

במקביל לכתיבת הפירושים ל"שער הגלגולים" המשיך הרב שמעון ללמוד תלמוד וקבלה, לכתוב דברי פרשנות לספר "עץ החיים" ולחבר דרשות ופרושים למסכתות שונות. ביחד עם החכם יחזקאל עזרא אליה הוא ערך מחדש, הוסיף הערות ופירושים בסוגריים, והוציא לאור את ספרו של הרב עבדאללה סומך "זבחי צדק".

קשריו המסחריים והחברתיים התרחבו גם מחוץ לבבל ואנשים רבים ביקשו עזרה ועצה מפיו.

בשנת ה'תרנ"ט הוא הפך את הבית שירש מאביו לבית כנסת ויותר מאוחר נתרם הבית לאגודה הציבורית על מנת שישמש בית ספר מקצועי.

בין מכריו היה גם נדיב ועשיר ידוע בשם מאיר אליהו ובין הנדיב הזה לבין הרב שמעון שררו יחסי הערכה והשפעה רבים. מכספי תרומתו נבנה בבגדאד בית חולים וכן פעילויות נוספות. אחד מהמפעלים שהולידה ההכרות הזאת היה הקמת ישיבה מיוחדת לרבנים.

באותה התקופה גדלה השפעתה של הרוח האירופית בעיקר בתחום ההשכלה. הממשלה העות'מאנית הקימה בתי ספר תיכוניים ועל-תיכוניים, וחברת כל ישראל חברים הקימה את "אליאנס". כל אלה קרצו לאנשי הקהילה. אחת מתוצאות הלוואי הייתה – מספר הולך וקטן של לומדי תורה ורבנים. כדי לעמוד בפרץ הלך הרב שמעון לחברו מאיר אליהו וביקש ממנו להקים ישיבה מיוחדת להכשרת רבנים ולפרנס את הלומדים בה. הנדיב נתן את הסכמתו לכך בתנאי שהרב שמעון יהיה מורה ומפקח על הישיבה הזאת. כאשר הוקמה הישיבה, נבחרו ללמוד בה 10 תלמידים מצטיינים ממדרש בית זילכה שקיבלו שעורים בשעות הבוקר מפי הרב שמעון ואחר הצהריים מפי חכם צדקה. מקצועות נוספים שנלמדו בה הם טורקית וערבית (לצורך משא ומתן עם הממשל). לאחר פטירתו של הנדיב הרב מאיר אליהו בשנת 1910, הסכימה משפחת אליהו, בהשפעת הרב שמעון, להמשיך ולתמוך במפעל הזה אך רק לזמן קצר. הפסקת התמיכה על ידי משפחת אליהו העמידה בסכנה את המשכיות קיומה של הישיבה והיה צורך למצוא אמצעי מימון חלופיים.

ביזמתו של הרב שמעון הוקמה אגודת "תומכי תורה" בשנת תרע"ב. בראש האגודה עמדה הנהלה בת שבעה חברים ותקנונה אושר על ידי הממשל הטורקי. היא הצליחה לאסוף סכומים נכבדים מכספי תרומות שמהם פירנסה את התלמידים, ושילמה משכורות למורים.

בנוסף לעבודתו באגודת "תומכי תורה" קיים הרב שמעון במשך שנים רבות לימוד גמרא לקבוצה גדולה של אנשי עסקים. קבוצה זו גם הייתה מוזמנת ל"לימוד" ביום השנה לבנו אהרון. מעדותו של חכם יהושע משה אנו לומדים שישיבות לימוד אלה נעשו ברוח עליזה והיו מלוות בזמירות "שכן היה ידוע בקולו הערב ובשליטתו בחכמת הלחנים".

ביום י"ג באלול תרס"ט (1909) נפטר חכם יוסף חיים, מורו וידידו של הרב שמעון. ביום השישי לשבעת ימי האבל - נשא הרב שמעון דברי הספד. הייתה זאת הפעם הראשונה שבה נשא דרשה בפני ציבור גדול. "ודרושו לא היה דרוש של שיגרה אלא הפליא את השומעים בעמקותו. מאז אותו ההספד נודע כוחו של הרב שמעון ברבים וחבריו הפצירו בו ללבוש את אדרת החכמים ולשים על ראשו מצנפת חכמים", אך הרב שמעון סירב.

כאמור, התפשטה השפעתה של התרבות האירופית גם על הקהילה היהודית. בית הספר לבנות "אליאנס" ובתי הספר הטורקיים היו לצנינים בעיני הציבור היהודי הדתי. ב-1909 שנת פטירתו של הרי"ח טוב, הנהיג השלטון הטורקי גיוס חובה וגייס לשורותיו גם חיילים יהודיים. חיילים אלה נאלצו לשאת בעונשים על שסירבו לאכול מהאוכל הלא כשר שהוגש להם ועל כך שסירבו לעבוד בשבת. בגילוי דעת שמפרסם הרב שמעון הוא "מהלל את עמידתם הגאה של חיילים אלה ומגנה את כניעתם של תלמידים לבתי הספר או של פקידים ממשלתיים שעבדו בשבת".

אותה השנה הייתה שנה נוספת של בצורת שגרמה להאטה גדולה בעסקי המסחר. "הרב שמעון נקרא לקרוע את רוע הגזרה. וביום ג' ט' באדר תרע"ג דרש בבית הכנסת הגדול דרוש שנמשך כארבע שעות. הייתה זאת דרשה מרשימה[5] שזעזעה רבים מבין מאזיניה ובעקבותיה רבים חזרו בתשובה. "לא עברו ימים רבים וארובות השמים נפתחו וגשמי ברכה ירדו בשפע." בעקבות מאורע זה שוב פנו ראשי העדה לרב שמעון וביקשו ממנו לשאת את דרשותיו ברבים אך גם אז הוא סירב.

בשנת תרע"ד – 1914 דרש הרב שמעון דרשה נוספת ברבים לכבוד גמר השתלמות התלמידים של ישיבת תומכי תורה. בקהל הרב שהצטופף בחצר בית הכנסת מאיר אליהו נכחו גם מנהל בית הספר אליאנס וחבר המורים. נושא הדרשה היה ערכה של יראת שמים כיסוד מוסד לביטחונו של האדם ולקיומה של החברה. יש לשער שדרשה זו היא בעצם סיכום התלבטויותיו של הרב שמעון ודרך הכרעתו לעניין קיום מצוות הייבום שקיים הרב שמעון בבנו עזרא-ציון מספר חודשים קודם לכן.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלך לעולמו בבגדאד ב-31 ביולי 1914 (ח' באב ה'תרע"ד), ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשל מגפת דבר שבה חלה, ובדרך כלל הייתה פורצת באביב ובפעם זו פרצה בקיץ (תופעה נדירה בדרך כלל).

"בן ששים ושתיים היה אז הרב שמעון כוחו ורוחו עוד אתו לעשות מלאכות הרבה בשליחות המקום והעדה." ברשומות הנמצאות בידי המשפחה נמצאות עדויות רבות לאירועים שקדמו לפטירתו. בתוך כתביו של הרב שמעון נמצא רישום על התגלות שהייתה לו שנתיים לפני פטירתו בה נודע לו מן השמים "כי השלים כל מה שצריך להשלים והגיע זמנו להסתלק מן העולם. בקש שהות כדי להשיא את בנו (עזרא-ציון ) עם יבמתו וניתנה לו". החכם אפרים הכהן סיפר שבעת לימוד בליל ראש חודש אב נפלה על הרב שמעון תנומה ממנה הקיץ בבהלה וסיפר על התגלות בה נאמר לו "שמעון, מוכה". ונמצא בידי המשפחה פתק בכתב ידו בו ניתן לו רמז ליום פטירתו[6].

למחרת היום הוא עלה על קברות כל הצדיקים הקבורים בבית העלמין "ושופך נפשו בתחינה". בשלושת הימים הבאים הוא הלך כהרגלו ללמד בישיבת תומכי תורה וביום רביעי, כאשר לא הופיע - מסתבר שנפל למשכב. כשנשאל חברו, גבאי ישיבת תומכי תורה מר ניסים הלוי, על שלום הרב שמעון, הוא הרגיעו "באומרו כי מחלתו קלה". אולם מסתבר שחלה בדבר והוא נאבק קשות במחלה זו.

ביום חמישי בערב קם ממיטתו, ירד לטבול בבאר שהייתה במרתף הבית. "אחר אימץ כוחו ועלה על גג הבית, שם הוצעה לו מיטתו, ושם תחת כיפת השמים הבהירים של שלהי הקיץ השיב נשמתו לבוראה".

כאשר נודע דבר מותו ביום שישי בבוקר ירד אבל גדול על הקהילה. פסקה כל עבודה וכל החנויות, פרט לחנויות המזון – נסגרו. דרשת ההספד שנשאה על ידי תלמידו - חכם משה מרדיך עסקה בפסוק מישעיהו "הצדיק אבד ואין איש שם לב ...ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק".

השבעה על מותו החלה עם צום תשעה באב שנדחה בגלל השבת. למחרת פרצה מלחמת העולם הראשונה.

ועל כך כתב חברו הנאמן הרב המקובל יהודה פתייה בהקדמה לספרו "בית לחם יהודה":

"והנה בעירנו בגדאד היו לנו שניים כרובים זהב הסוככים על העיר מבית ומחוץ, והמה אשר היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם. הראשון, ח"ר יוסף חיים זצוק"ל, והשני הרב הגאון שמעון אהרון אבא בר אבא אגסי זצוק"ל…, אשר שני צדיקים אלו… והמה בזכותם וצדקתם היו מגינים על העיר…אפס כשנלקח ח"ר יוסף חיים ז"ל, התחילה העיר להיות צולעת מהלכת על רגל אחת, והתחילו הצרות לבוא, כי אחרי קבורתו נלקחו בחורי ישראל לעבודת צבא מלך ישמעאל ללמדם סדר המלחמה… והיינו מתנחמים בח"ר שמעון אהרון זצ"ל, וכל העם ענו אחריו עוד לא אבדה תקוותינו. … ובהסתלק גם ח"ר שמעון ז"ל אז כבה מהעיר גם השביב האחרון. יוסף איננו ושמעון איננו, והייתה עת צרה ליעקב, כי בליל פטירת הרב שמעון ז"ל, בבוקר השכם נדבקו מודעות אדומים מטעם המלך,… ובתוך המודעות מצויר חרב אדום לאות מלחמה ממלכה בממלכה…".
"ללמדך שזכות חכמת האמת שהיו עוסקים בה, הם אשר היו עומדים למגן וצינה נגד מידת הדין,…, מה שלא היה יכול… זכות כמה צדיקים וחסידים העוסקים בחיצוניות התורה לבד…".

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שמעון אגסי הונצח על ידי קריאת שני רחובות על שמו, האחד בעיר רמלה והשני בשכונת הר-נוף בירושלים.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת חייו של הרב שמעון אגסי על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]