אהרן יהודה לייב שטינמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אהרן יהודה לייב שטינמן
הרב אהרן יהודה לייב שטינמן
הרב אהרן יהודה לייב שטינמן
לידה 3 בנובמבר 1914
י"ד בחשוון ה'תרע"ה
קמניץ, ליטא
פטירה 12 בדצמבר 2017 (בגיל 103)
כ"ד בכסלו ה'תשע"ח
בני ברק
מקום קבורה בית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז'
מקום פעילות ישראלישראל בני ברק, ישראל
השתייכות חרדים ליטאים
תחומי עיסוק הלכה, חינוך, גמרא
תפקידים נוספים ראש ומייסד הישיבות ארחות תורה גאון יעקב .
רבותיו רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, רבי משה סוקולובסקי, רבי שמחה זליג ריגר רבי פסח פרוסקין
חיבוריו אילת השחר, חסד ומשפט, ימלא פי תהילתך, מפקודיך אתבונן, עזי ומגיני
קברו של הרב שטיינמן בבית הקברות פוניבז' בבני ברק

הרב אהרן יהודה[1] לייב שטינמן ("הגראי”ל"; י"ד בחשוון[2] ה'תרע"ה, 3 בנובמבר 1914[3] - כ"ד בכסלו ה'תשע"ח, 12 בדצמבר 2017) היה רב חרדי-ליטאי ישראלי, ממנהיגיו הבולטים של הציבור החרדי במפנה המאה ה-21. נשיא מועצת גדולי התורה של תנועת "דגל התורה".

הרב שטינמן היה חניך ישיבות ליטא בין שתי מלחמות העולם. בשנות העשרים המוקדמות שלו התמנה לראשונה כר"מ, ומאז לימד תורה במשך כשמונים שנה, בישיבות בשווייץ ובישראל. מעורבותו הציבורית החלה בשנות ה-60, אז עסק בעיקר בעידוד פתיחת כוללי אברכים בישראל. הוא שימש כיועץ ומורה דרך מרכזי בנושאי חינוך בציבור הליטאי. עם הקמת מועצת גדולי התורה של "דגל התורה", בסוף שנות ה-80, הצטרף למועצה, ומאז התרחבה השפעתו הציבורית. לאחר פטירת הרב שך בשנת 2001 עמד לצד הרב יוסף שלום אלישיב בהנהגת הציבור הליטאי.

לאחר פטירת הרב אלישיב, הנהיג הרב שטינמן את הממסד הליטאי הוותיק, ונחשב לסמכות הרוחנית העליונה של מפלגת דגל התורה, ביטאונה "יתד נאמן", וכן מוסדות החינוך והישיבות הליטאיות הקשורים למפלגה זו. השפעתו חרגה מגבולות המגזר הליטאי. פלג בציבור הליטאי שלא רואה את עצמו ככפוף לו, פרש ממוסדות "דגל התורה", והקים מפלגה נפרדת.

הרב שטינמן יזם את הקמתם של ישיבות וכוללי אברכים בישראל ומחוצה לה, ושימש נשיא ופטרון של חלקם. הוא עמד בראש כולל פוניבז', בראשות ישיבות "גאון יעקב" ו"ארחות תורה". עד ראשית המאה ה-21 כיהן גם כראש ישיבת פוניבז' לצעירים.

הרב שטינמן כתב כשלושים ספרים, בהם סדרת ספרי אילת השחר על התלמוד הבבלי ועל התורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן בצעירותו בתקופת כהונתו בראשות ישיבת חפץ חיים בכפר סבא

תקופת ליטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקמניץ[4] לנח צבי וגיטל פייגא שטימן. הוריו היו תושבי בריסק (אז באימפריה הרוסית, מ-1945 בבלארוס) ובתקופת לידתו שהו באופן ארעי בקמניץ אצל הוריה של גיטל, לשם נמלטו בשל קרבתה של בריסק לחזית הקרבות במלחמת העולם הראשונה. אביו שימש כמלמד, שמש בית הכנסת "חברה לוויה" בבריסק, וכממונה על העירוב בעיר[5]. המשפחה התגוררה בשכנות לרב העיר, רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, שהיה עורך את רישום הנישואים לבני העיר בחדר שהוקצה לו לשם כך בביתם.

בילדותו למד בתלמוד תורה המקומי. בזכרונות בן עירו, הרב זאב איידלמן (1914–2000), נכתב כי יצא לו שם של עילוי בבריסק וכי בשל כך התקבל ללימודים בישיבה בגיל צעיר מהמקובל[6], הוא החל את לימודיו בישיבת תורת חסד בבריסק בגיל 11 או 12, היה מקורב לראש הישיבה, הרב משה סוקולובסקי, והתפלל עמו במניין בביתו[7]. לימים קרא לבנו הגדול על שמו של רבו זה. בישיבת "תורת חסד" היה גם תלמידו של המשגיח, הרב אברהם יעקב גורדון.

בגיל 16 נסע ללמוד אצל הרב פסח פרוסקין וחתנו הרב שלמה מטות בקוברין, שם למד כחצי שנה. בשנת ה'תרצ"א נסגרה הישיבה שם לאחר שבני הקהילה המקומית סירבו להמשיך להחזיק אותה, והוא חזר לישיבת "תורת חסד" בבריסק. בשבט ה'תרצ"ב, בשל מחלוקת על ראשות הישיבה בבריסק, עבר ללמוד בישיבת קלצק אצל הרב אהרן קוטלר. בחודש תמוז באותה שנה שב לישיבת "תורת חסד", שהייתה בראשות הרב ישראל חיים קפלן.

היה מקורב לרבני עירו, הרב שמחה זליג ריגר, בן דודה של אמו שגם סמך אותו לרבנות[8], וכן לרב העיר, יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק[9], והיה ידידם של בניו הרב יוסף דב והרב דוד עמם למד בחברותא ומדי תקופה היו נבחנים אצל אביהם על הנלמד[10].

תקופת שווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוק הפולני הוא היה אמור להיות פטור מגיוס בשל גיוסו של אחיו הגדול לצבא הפולני, ובכל זאת הוא קיבל צו גיוס. בעקבות זאת שינה את שם משפחתו לשטינמן כדי להציג את עצמו כבן יחיד, עילה נוספת לפטור מגיוס[11]. ניסיון זה לא צלח, ניסיון נוסף שלא הגיע לכלל ביצוע נעשה בשנת ה'תרצ"ו, על ידי הרב שמחה זליג ריגר שניסה להשיג עבורו סרטיפיקט לעליה לארץ ישראל[12], ולכן החליט לעבור לשווייץ. בקיץ ה'תרצ"ז (1937) קיבל אשרת יציאה מפולין ואשרת כניסה לשווייץ, כתלמיד בישיבת 'עץ חיים' במונטרה, בראשות הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו[13]. מכתבי המלצה עבורו נכתבו על ידי הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב ברוך בר ליבוביץ[14][15]. יחד עמו קיבלו אישור לצאת לשווייץ שני נכדיו של הרב חיים סולובייצ'יק, הרב משה סולובייצ'יק והרב אריה לייב גליקסון. הם ערכו גורל הגר"א לפני יציאתם, והתוצאה הייתה הפסוק "הבוקר אור והאנשים שולחו". הרב שטינמן יצא לפני חבריו, מיד כשקיבל את האשרה, ונסע לציריך דרך ורשה וברלין[16], למונטריי הגיע בחודש סיון ה'תרצ"ז[17].

רבי משה סולובייצ'יק והרב שטינמן הצעיר כיהנו כר"מים בישיבה. בין תלמידיו מתקופה זו היה המקובל הרב חיים אריה ארלנגר. בשנת ה'ת"ש עברו לעיירה בה[18]. בזמן מלחמת העולם השנייה הם נלקחו למחנה העבודה בשאונברג(גר') על יד בזל, עקב היותם נתיני פולין, שם אולצו לעסוק בסלילת כביש, הרב משה סולובייצ'יק, שהנהיג את הפליטים היהודים במחנה העבודה, השלים במקומו חלק מהעבודות שהוטלו עליו[19]. בהמשך אמר עליו מנהל המחנה שהוא רוחני ולכן פטרו מעבודה. לאחר מכן חלה בדלקת ריאות, במהלך אשפוזו בבית חולים ביקש מלווהו מחולה שחפת שיירק לתוך מבחנת הבדיקה שלו, על מנת שיזוהה בטעות כחולה במחלה מידבקת[20][21] בסוף קיץ תש"א שהה במשך תקופה בעיירה לזאן שבה היו בתי מרפא לחולי שחפת[22], לאחר ששוחרר מהמחנה התגורר בלוצרן, שם התקבצו סביבו מספר תלמידים, ולאחר כמה חודשים פעל להשתלב עם הקבוצה כמסגרת נפרדת בתוך ישיבת מונטרה עד לנישואיו, אז עזב והקבוצה השתלבה בישיבה[23].

בטבת ה'תש"ד נשא לאישה בארוזה את תמר קורנפלד, ילידת פולין. בחתונה השתתף קהל מוזמנים שמנה כ-15 איש בלבד, בשל דרישת החתן לחיסכון בהוצאות, שמומנו מכספי צדקה של נדיבים יהודים מקומיים[24]. שושבינו היה זאב וולף רוזנגרטן (לימים היה בנו של וולף, יצחק, נהגו האישי). לאחר חתונתו התגורר בלוגאנו. בתקופת שהותו בשווייץ עמד בקשרים תורניים עם הרב מרדכי יעקב ברייש[25].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן (במרכז עם חליפה וכובע) בחברת תלמידיו בישיבת חפץ חיים בכפר סבא
הרב שטינמן (מימין) בישיבת חפץ חיים בכפר סבא עם מנהל הישיבה הרב אברהם ריין (משמאל)

בקיץ ה'תש"ה (1945) עלה לארץ ישראל דרך ספרד, באונייה "פלוס אולטרה" שהגיעה לנמל חיפה בח' בתמוז[26], והתיישב בפתח תקווה למשך חצי שנה. כתביו נשלחו על ידי הרב משה סולובייצ'יק לישראל, אך אבדו בדרך. זמן מה עבד בבית מלאכה ומשם הביאו הרב זאב איידלמן ללמוד בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה[27], שם למד בחברותא עם הרב חיים שאול קרליץ.

כעבור חצי שנה מונה, בהמלצת החזון איש, שלפי עדות נהג לקום לכבודו[28], לראש ישיבת חפץ חיים בכפר סבא[29]. בקיץ ה'תשי"ב נפתחה בכפר סבא ישיבה גדולה על שם הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי. הרב שטיינמן עבר לכהן בראשה והנהיג בה לימודים ביידיש[30].

באלול ה'תשט"ו מונה על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן לראשות ישיבת פוניבז' לצעירים[31]. בשנת ה'תשכ"ה מונה על ידי הרב כהנמן לכהן כראש כולל פוניבז'. הרב כהנמן רצה שיעזוב את משרתו בישיבת פוניבז' לצורך כך, אך לבקשת הרב מיכל יהודה ליפקוביץ הסכים שיכהן בשני התפקידים יחד. בשנת תשל"ח הקים את ישיבת גאון יעקב שבה היה ראש ישיבה. הוא העביר בה שיעורים בשעות אחר-הצהריים, שיעור כללי פעמיים בשבוע ושיחה מוסרית פעם בחודש. לאחר כמה שנים מינה את חתנו הרב זאב ברלין להנהגת הישיבה ולמסירת שיעורים יומיים לבני השיעור הגבוה. הוא המשיך למסור שם שיעורים כלליים ושיחות[32].

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 קיבל, בהמלצת הסטייפלר, הצעה ממזכיר העדה החרדית הרב יוסף שיינברגר להתמנות לראש בית דין ולגאב"ד העדה במקומו של הרב יצחק יעקב וייס ששקל לפרוש, אולם הוא סירב להצעות[33]. באותן שנים היה מקורב גם לחוגי בריסק.

בסיוון ה'תשנ"ח (1998) ייסד את ישיבת ארחות תורה. הוא מסר בישיבה זו שיעור כללי מדי שבוע ושיחות מוסר לעיתים. בתקופה זו הפסיק למסור שיעורים סדירים בישיבות פוניבז' וגאון יעקב. הוא נשא בתואר ראש ישיבה גם בישיבות המסונפות לאורחות תורה ("רנה של תורה" בכרמיאל[34], "נר זרח" במושב עוצם ובישיבת תורה בתפארתה באלעד). בישיבות אלו מסר שיעורים ושיחות מפעם לפעם. מסר שיעורים שבועיים בביתו לבני הקיבוץ בישיבות ארחות תורה, גאון יעקב[35], ותורה בתפארתה[36].

בנוסף העביר בביתו מספר שיעורים בגמרא. בשעות הערב נהג למסור שיעור הלכה במשנה ברורה, וכמו כן העביר שיעור מוסר והשקפה מדי שבוע מתוך ספר "דרך ה'" של הרמח"ל וספרי הרב חיים מוולוז'ין, "נפש החיים" ו"רוח חיים".

הרב שטינמן התגורר בבני ברק בדירה קטנה המרוהטת בפשטות, וסגנון חייו נטה לסגפנות[37][38].

בהנהגת הציבור החרדי-ליטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אלישיב בביקור בבית הרב שטינמן בבני ברק

לאחר הקמת מפלגת דגל התורה, בשנת ה'תשמ"ט (1988), הוזמן על ידי הרב שך לכהן במועצת גדולי התורה של דגל התורה. בשנות ה-90 הפך לגורם משפיע בציבור החרדי הן בהנהגה ציבורית והן בנושאי חינוך וישיבות. לאחר פטירת הרב שך, בשנת ה'תשס"ב (2001), הוכר כמנהיג בציבור הליטאי, לצדו של הרב יוסף שלום אלישיב שהיה מנהיג המחנה הליטאי בתקופה זו.

לאחר פטירת הרב אלישיב חל פיצול במחנה הליטאי. בראש מחנה הרוב ניצב הרב שטינמן, ששימש כסמכות הרוחנית העליונה של מפלגת דגל התורה, בתמיכת רובם הגדול של חברי מועצת גדולי התורה של המפלגה. בראש הזרם הקטן יותר (והמחמיר יותר מבחינה אידאולוגית) עמד הרב שמואל אוירבך.

הרב שטינמן כיוון את התנהלות מפלגת דגל התורה, החינוך העצמאי, ועד הישיבות, ארגון הצדקה קופת העיר בני ברק, ארגון התשובה "לב לאחים", המרכז הארצי לטהרת המשפחה[39], בד"ץ שארית ישראל והעיתון "יתד נאמן". עד שנותיו האחרונות קיבל קהל בביתו מדי יום, לעצה ולברכה. לעומת קודמו הרב אלישיב, שעסק בעיקר בפסיקת הלכה ובהנהגת הציבור, עסק הרב שטינמן, כבר בחיי הרב שך והרב אלישיב, גם בייעוץ חינוכי, הכוונת ראשי ישיבות, שלום בית ושידוכים.

בשל מעמדו, השפעתו חרגה מגבולות המגזר הליטאי והייתה לו השפעה גם על מפלגות ש"ס ואגודת ישראל[40].

צוואת הרב שטינמן

"א. אבקש מאד לא להספידני, לא בפני ולא שלא בפני ולא לעשות עצרת התעוררות או עצרת אבל, או כל מיני שמות שבודים והכוונה בהם להספיד.
ב. לא לכתוב שום מאמר עלי בעיתונים יומיים, שבועיים, חדשיים. ולא להדפיס תמונתי ולא כמו שרגילים לכתוב תולדותיו.
ג. לא להדפיס מודעות על הלוי', ולא להודיע על ידי רמקול או רדיו. מספיק שיהיו רק עשרה אנשים בהלווי'.
ד. להשתדל שלא להשהות בין מיתה לקבורה, רק לזרז שיהי' קבורה הכי סמוך למיתה.
ה. מקומי בבית החיים בין אנשים פשוטים.
ו. לא לכתוב על המצבה שום תוארים, רק פ"נ ר' אהרן יהודה לייב ב"ר נח צבי שטינמן.
ז. המצבה תהי' הכי זולה ופשוטה, לא לבזבז כסף עבור קניית מקום בבית הקברות שעולה ביוקר, אבל אם רוצים לתת צדקה שיתנו' בלי קניית מקום.
ח. בימים שהמנהג בהם ללכת אל הקבר, כגון בכלות השבעה ושלושים ויא"צ, מכל מקום לא יבזבזו יותר מדי זמן עבור זה ויותר כדאי שיתחלפו במשך המעת לעת ללמוד כסדר ובלי לדבר אז דברים בטלים. אם על ידי החיפוש למצוא מקום להתפלל לפני העמוד יגרום הרבה ביטול תורה יותר כדאי ללמוד תורה לשם שמים בזמן זה.
ט. אבקש שכל מי שרוצה בטובתי ילמוד כל יום פרק אחד משניות עד גמר י"ב חודש, והבנות יאמרו כל יום עשרה פרקי תהילים, גם בשבת ויום טוב.
י. הכתבים בד"ת וכן באגדה אין להדפיס רק אלה שידעו שעברתי עליהם והם מוכנים לדפוס.
יא. אבקש לא להזכירני בשם צדיק או ירא שמים, כדי שלא אתבזה על ידי זה בעולם האמת.
יב. אבקש מאד מחילה מכל מי שפגעתי בכבודו וכן מי שאני חייב לו כסף ולא ידוע ושבמציאות לא יגבה (היינו דלא יוכל לגבות על פי דין) נא למחול לי.
יג. כל יוצאי חלצי לא ילכו אחרי המיטה כמנהג ירושלים ת"ו.
יד. היות שהרבה טועים בי, לכן מצידי אני מייעץ שלא לקבוע ילדים על שמי אבל איני אוסר את זה".

הצוואה הראשונה נכתבה בה'תשי"ד. צוואה זו נכתבה בו' בתשרי ה'תש"ם, עם הוספות מכ"ד בחשוון ה'תשמ"ג, ואושרה באדר א ה'תשנ"ה.

פטירתו והלווייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן נפטר בכ"ד בכסלו ה'תשע"ח (12 בדצמבר 2017), בגיל 103, בבית החולים מעייני הישועה. בצוואתו ביקש כי קבורתו תיערך תוך זמן קצר (כשש שעות) מפטירתו, כי בהלוויתו לא יינשאו הספדים, וכי לא יצאו הודעות פומביות על הלוויתו. עוד ביקש כי יקברו אותו בין אנשים פשוטים וירכשו את המצבה הזולה ביותר, ואלו שרוצים לפעול לזכותו שילמדו פרק משניות או פרקי תהילים בשנת האבל[41][42].

בהלוויה, שעברה סמוך לביתו בבני ברק, השתתפו מאות אלפים. לא נישאו בה דברי הספד, אך הרב גרשון אדלשטיין נשא דברי חיזוק ומקורבו הרב חזקיהו מישקובסקי הקריא את צוואתו[43]. הוא נטמן כצוואתו תוך מספר שעות, אך נישאו על אודותיו הספדים ונכתבו מאמרים וכתבות גם בתקשורת החרדית, ואף יצאו גיליונות אבל מיוחדים, בעקבות הוראת הרב חיים קנייבסקי, שאמר שצוואתו תקפה רק ביחס למשפחתו ולא לכלל הציבור שחייב בכבודו כגדול הדור[44].

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעצרת השבעה לזכרו, שבה נשא דברים גם האדמו"ר מבעלז, הוכרז על ייסוד "קריית אילת השחר", על שם ספרו של הרב שטינמן. הקריה מיועדת לקום במתחם ישיבת ארחות תורה שיכלול גם את בנינה החדש[45]. ראש עיריית נצרת עילית, רונן פלוט, הודיע שהשכונה החרדית "הר יונה ג'" תיקרא על שם הרב שטינמן שתמך בהקמתה[46]. גם עיריית בית שמש החליטה על קריאת שכונה בשם "שכונת איילת השחר"[47]. ישיבת שערי יושר החליפה את שמה ל"ישיבת אילת השחר"[48].

פעילותו הציבורית ומנהיגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן בכנס הקמת העמותה החדשה של החינוך העצמאי, תשס"ט. עוד נראים בתמונה האדמו"ר מסדיגורא, האדמו"ר מערלוי, הרב אלישיב, הרב מיכל יהודה ליפקוביץ והרב נסים קרליץ.

תחום החינוך תפס חלק ניכר בפעילותו של הרב שטינמן. יחד עם האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, הקים את רשת בתי הספר היסודיים "נתיבות משה". שני הרבנים נסעו יחד למסעות התרמה בחו"ל עבור מוסדות אלו ועבור רשת "שובו", בשנים 1998[49].

בשנת ה'תשס"ט הוביל הרב שטינמן בשיתוף פעולה עם חלק מהגורמים החסידיים מסיעת שלומי אמונים, את הקמת העמותה החדשה של החינוך העצמאי, מהלך שבמסגרתו התחזקה השפעתם של אנשי דגל התורה בו. מהלך זה היה בין הגורמים למתיחות בין דגל התורה ובין חסידות גור במשך כעשור. המתיחות התבטאה בין היתר בתמיכה במועמדים מתחרים בבחירות לעיריית ירושלים. באלול ה'תשע"ו הופיע הרב שטינמן בחתונת נכדו של האדמו"ר מגור, צעד שהתפרש כחתירה לפיוס[50]. שבועיים לאחר מכן השיב לו האדמו"ר מגור בביקור גומלין.

בשנת ה'תשכ"ג פעל הרב שטינמן לעידוד הקדשת החיים ללימוד תורה בכוללים. כך היה בין היוזמים של הוצאת "עמלה של תורה" באותה שנה, קונטרס שליקט הרב שלמה ברוודה והרב שטינמן כתב לו את ההקדמה, בעילום שם. כשנתיים לאחר מכן מונה לתפקיד ראש כולל פוניבז'. בשנות הנהגתו עודד הרב שטינמן פתיחת כוללים גם מחוץ לריכוזי האוכלוסייה החרדים הוותיקים. הוא יזם וסייע בהקמת רשתות כוללים שבהן אלפי אברכים, כמו "עטרת שלמה" בראשות הרב שלום בער סורוצקין[51], "יששכר באהליך" בראשות הרב אלחנן וייסבורד ו"מגדל עוז" בראשות הרב יחזקאל אתרוג[52], וכן סייע לכוללים ולמוסדות תורה נוספים בכספים שהתרים[53]. הוא יזם הקמת קרנות סיוע כלכלי לאברכים והורה לנדיבים להעדיף הפניית כספי צדקה לתרומות לכוללים ולאברכים על פני מטרות אחרות[54].

החל משנת ה'תשנ"ו היה ממובילי מפלגת דגל התורה[55]. בשנה זו הכריע על המשך האיחוד בין דגל התורה ואגודת ישראל על פי החלוקה של 40–60 לטובת אגודת ישראל[56]. בשנת ה'תשנ"ט הכריע על כניסה לממשלת אהוד ברק תמורת הבטחה להמשך השחרור של בני ישיבות משירות צבאי (הבטחה שהביאה בהמשך להקמת ועדת טל)[57]. קודם לבחירות 2003 ובחירות 2006 נערכו בביתו כינוסים משותפים של מועצות גדולי התורה של דגל התורה ואגודת ישראל[58]. מקורבו מרדכי קרליץ ניהל את המשאים ומתנים הקואליציוניים מטעם יהדות התורה במשך השנים.

בבחירות המוניציפליות בשנת 2008 התמודדה בבחירות בכמה ערים הרשימה החרדית-מודרנית "טוב". בכנס בחירות שהתקיים בבית שמש אמר כי הקמת מפלגה של מקילים במצוות היא חילול השם[59]. לעומת זאת בבני ברק, בהכוונת הרב שטינמן, לא נערכו בחירות במערכת בחירות זו וכלל הסיעות בעיר הגיעו להסכמה על הרכב המועצה ועל תמיכה במקורבו של הרב שטינמן, יעקב אשר, לראשות העירייה[60], כך גם בעיר מודיעין עילית[61].

הרב שטינמן עם שגריר ארצות הברית דן שפירו, מימין יעקב אשר

במשך שנים טענו מקורבי הרב שטינמן שהיומון הליטאי "יתד נאמן" אינו מתייחס כראוי לעמדותיהם של רבם ושל הרבנים המזוהים עמו[62], ושמערכת העיתון מצרה את צעדיהם של כתבים בעיתון הקשורים אליו. במאי 2012, בתקופת חוליו האחרון של הרב אלישיב, זמן קצר לפני פטירתו, לאחר משא ומתן וניסיונות לפשרה שלא צלחו[63] הוביל הרב שטינמן מהפך בשליטה בעיתון "יתד נאמן", שעברה לידי מקורביו. מהלך זה לווה בביקורת כלפי מנהיגות הרב שטינמן מצד הזרם השמרני, שאיבד את השליטה בעיתון. בעקבות כך, פרסם העיתון מכתב בכתב ידו של הרב חיים קניבסקי, חתנו של הרב אלישיב, ובו כתב: "הנה הנהגת הדור מסורה כיום למרן גאון ישראל הגראי"ל שטינמן שליט"א, אשר כל מעשיו לשם שמים, והנה עתה זכינו שמרן שליט"א ע"פ הוראת מורי חמי שליט"א [= הרב אלישיב] נטל עליו כל הנהגת העיתון יתד נאמן אשר אאמו"ר זללה"ה יסדו יחד עם מו"ר מרן הגרא"מ שך זללה"ה"[64]. בהדרכה שנתן הרב שטינמן להנהלת העיתון לאחר המהלך אמר שבעת הצורך להשתמש בכוחו של העיתון יש להתמקד במאבק כנגד שיטות פסולות ולא כנגד אישים[65].

בעקבות שינוי הרכב מערכת "יתד נאמן", הקים פלג המיעוט את העיתון "הפלס" ולאחר מכן את מפלגת בני תורה. לאחר שהמפלגה התמודדה בבחירות לרשויות המקומיות בישראל בשנת 2013 תמך הרב שטינמן בהרחקת אברכים שהצביעו עבורה מכוללים[66]. הוא חתם על מכתב חריף נגד "הפלס"[67] והורה לתלמידים לעזוב את ישיבת כנסת יצחק בחדרה[68] אל ישיבת "תורה בתפארתה" שהקים, בעקבות הזדהות ראש ישיבת "כנסת יצחק" וחלק מרבניה עם אנשי "בני תורה".

באוגוסט 2012 הרחיב את שורות מועצת גדולי התורה של דגל התורה.

בשנת 2014 תמך בצירוף חברים חדשים לבד"ץ שארית ישראל, שבו היה עד אז רוב לרבני פלג המיעוט[69], וכינס בביתו את כינוס הבד"ץ המורחב[70]. בעקבות זאת הפך הבד"ץ לכפוף לו ולרב קניבסקי.

בעבר הרבה להגיע למבחני תלמידים בישיבות גדולות ובישיבות לצעירים ואף בתלמודי תורה בישראל. בשנותיו האחרונות הופיע בעיקר בכינוסים ציבוריים, וכן בחן בביתו תלמידים מישיבות ומתלמודי תורה[71].

מסעותיו לחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר מסאטמר הרב משה טייטלבוים בביקור באכסניית הרב שטינמן בעת ביקורו בארצות הברית בשנת ה'תשנ"ח

הרב שטינמן ערך מסעות רבים לחו"ל, במטרה לחזק את הזיקה היהודית בקהילות היהודיות שם[72]. במקומות שבהם ביקר נערכו כינוסים רבי משתתפים שבהם עודד את הנוכחים לשלוח את בניהם לתלמודי תורה ולמוסדות ללא לימודי חול. הוא עודד פתיחת מוסדות כאלו על פי המתכונת המקובלת בציבור החרדי בישראל. כמו כן ביקר בישיבות ובמוסדות התורה. חלק מהמסעות נועדו אף לגיוס כספים לקרנות ולמוסדות חינוך ותורה, ובעיקר מוסדות להחזרה בתשובה והחזקת אברכים בישראל. חלקם נערכו יחד עם האדמו"ר מגור, גם מתוך רצון להעביר מסר של אחדות הציבור הליטאי עם הציבור החסידי, בפרט לאחר הקרע של בחירות תשמ"ט שבהן התפצלו הליטאים והחסידים[73]. המסעות לחו"ל סימלו התרחבות של פעילות הציבור החרדי-ליטאי להשפעה כלפי חוץ[74].

  • באביב 1998 ערך הרב שטינמן מסע משותף עם האדמו"ר מגור לארצות הברית. במסע הוקמה "קרן נתיבות משה" (על שם הרב משה שרר שהלווייתו התקיימה במהלך הביקור) המממנת הקמת בתי ספר של החינוך העצמאי ביישובים חילוניים. לצורך כך אף נערכה ישיבת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה בהשתתפות נדיבים. מיד לאחר המסע הוקמו ארבעה בתי ספר על ידי הקרן. הרשת מונה 17 בתי ספר. בדרכו חזרה ביקר בלונדון[75].
  • בחורף 2002 ביקר בצרפת תוך מאמץ לעודד הורים לשלוח את ילדיהם לישיבות קטנות ולא לתיכונים ולאוניברסיטאות. במסע השתתף גם הרב יוסף אפרתי כנציגו של הרב אלישיב[76][77].
  • בספטמבר 2004 נסע ליום אחד ללונדון עם הרב דב לנדו והרב יעקב משה הלל לגיוס כספים עבור אברכים, על רקע הקטנת קצבאות הילדים[78][79][54].
בביקור בארצות הברית יחד עם הרב אליהו שווי, 1997
  • באוקטובר 2004 ביקר במשך כשבוע בארצות הברית. הוא נאם בישיבות ובכינוסים ציבוריים וערך מספר כינוסי הדרכה למחנכים. במהלך הביקור אושפז בבית החולים מאונט סיני במנהטן עקב חשד לאירוע לבבי, אולם שוחרר והמשיך במסע. הוא ביקר גם בקנדה, בצרפת ובשווייץ שם הגיע לישיבה קטנה שהוקמה בעקבות מסע קודם שלו[80].
  • במאי 2006 נסע עם הרבי מגור לארצות הברית ולקנדה, שם השתתפו בישיבת מועצת גדולי התורה מיוחדת. כמו כן השתתף במגבית לקרן ההסעות של החינוך העצמאי שהוקם אז[81]. מארצות הברית המשיך לבדו למקסיקו, לברזיל ולארגנטינה. בביקורו בארגנטינה חידש את החרם של הקהילה היהודית במקום על קבלת גרים למאה שנים נוספות[82]. זמן קצר לאחר מסע זה נסע לביקור בן כמה שעות בצרפת.
  • במאי 2007 נסע עם הרבי מגור לצרפת[83], ומשם המשיך לבדו לשווייץ, בריטניה ובלגיה[74][84][85].
  • ביוני 2010 ביקר בגיברלטר[86], אודסה[87] ובברלין[88].
  • באוגוסט 2010 ביקר בארצות הברית[89], בפנמה ובמקסיקו[90].
  • בספטמבר 2012 נסע לביקור קצר בפריז, שאליו התלוו הרב יעקב משה הלל והרב יוסף אפרתי[91] הביקור התקיים על רקע פעילותה של ממשלת צרפת לעידוד החינוך הציבורי על פני החינוך הפרטי, הכולל בתוכו את המוסדות החרדים הנמנעים מלימודי חול[92].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודי חול במוסדות חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן התנגד לשילוב לימודי חול בתכני הלימוד של מוסדות החינוך. הנושא עמד בבסיס חלק ממסעותיו לחו"ל שבהם עודד פתיחת מוסדות ללא לימודי חול[93], וכן הימנעות מלימודי חול גם במקומות שבהם התקיימו אלה בהסכמת רבנים אחרים[94]. בשנת 2010 כתב נגד יוזמה להקמת ישיבה תיכונית חרדית: "חס וחלילה לתת יד לזה ולנגוע אף במקצת במסגרת ובדמות הישיבות הקדושות, והצלחת הבנים הוא אך ורק אם מתמסרים לתורה ויראת שמים לבד, בלי שום תערובת נטע זר"[95], בשנת 2013 חתם על מכתב נגד שילוב לימודי חול בכולל אברכים[96]. גם במוסדות שנועדו למתקרבים ליהדות דעת הרב שטינמן שאין לשלב בהם לימודי חול[97].

צביון הישיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן הדגיש את חשיבות החינוך ליראת שמים[98] במכתב לתלמידי הישיבות כתב נגד עיסוק בנושאי "מאָדע", כלומר אופנה: "וכמובן שזה מחוסר יראת שמים. גם מי שראשו בזה לא ייתכן שיצליח בלימוד"[99]. בתקופת תוכנית ההתנתקות כתב לראשי הישיבות נגד השתתפות בחורי ישיבות במחאות לטובת מי מהצדדים[100]. עוד התריע מפני נסיעת בחורי ישיבות לשהות בצימרים בחופשות[101]. בערב פורים תשע"ב כתב לתלמידי הישיבות מכתב בגנות השכרות[102], בישיבות שבראשותו הורה לערוך סדרי לימוד בפורים במקום איסוף התרומות המקובל ברוב הישיבות.

כוללי אברכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן סבר כי בעת הזאת הכוללים משלימים את תפקיד הישיבות והם כלולים בדברי חז"ל "אלף נכנסים למקרא" לפיהם רק חלק קטן מתוך מי שנכנס ללימוד יצא להוראה לרבים, ועל כן יש להפנות לכוללים כל בוגר ישיבה[54]. כמו כן ראה במסגרות הכוללים שמירה מרוח הרחוב וגורם לחיזוק הזיקה היהודית במקומות בהם הם נמצאים[103][104]. בשאיפה לחיי מותרות ראה גורם שמסכן מציאות זו[105]. עם זאת נקט קו רך כלפי מי שיצאו מהכולל לעבוד[106].

דת ומדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן סבר כי יש להיזהר ממאבקים כוחניים מול הציבור החילוני ומדינת ישראל, ולדעתו על הציבור החרדי לנסות להגיע להסכמות באמצעות הידברות. לכן נטה להימנע מהפגנות וממחאות. הוא סבר כי לעיתים מאבקים גורמים דווקא לחיזוק היריב, כך כאשר הרב עמאר הוביל מאבק כנגד מימון המדינה לרבנים רפורמים, הסתייג הרב שטינמן מהמאבק הציבורי בנימוק שהוא מסייע דווקא לחיזוק הרפורמים[107]. עם זאת, בשנות ה-90 קרא להשתתף בהפגנות השבת ברחוב בר-אילן[108], והשתתף בהפגנה כנגד חפירות הקברים ביפו[109] בשנת 1999 תמך והשתתף בהפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון[110] ובשנת 2013 הורה על עריכת עצרות תפילה של נשים ותלמידות חרדיות בראש חודש בכותל המערבי, כמחאה כנגד תפילתן של חברות ארגון "נשות הכותל" באותה עת במקום[111].

לשיטתו, דרך ההתמודדות של הציבור החרדי עם מוסדות המדינה הציונית, היא על ידי הקמת מוסדות תורה וקירוב. בהשראתו יוצאים אברכים פעם בשבוע למקומות יישוב בפריפריה ולומדים תורה עם התושבים המקומיים. הוא עודד את פעילות החזרה בתשובה, בישראל ומחוצה לה והופיע בכינוסים לחיזוק הפעילות. החל מהפסקת פעילותו הציבורית של הרב שך שימש כנשיא ומכוון דרכו של ארגון "לב לאחים". מאז שנת ה'תש"ס (2000) שימש נשיא ישיבת תורת חיים במוסקבה.

בשנת 2001 חתם הרב שטינמן על מכתב נגד אמנת כנרת שדגלה בדיאלוג בין חילונים לחרדים[112], למרות השתתפות מקורבו מרדכי קרליץ בניסוח האמנה.

כאשר היו ניסיונות מצד משרד החינוך לכפות על מוסדות התורה לימודי ליבה, הורה למנהלי מוסדות שלא להסכים לכך[113].

ראה מעלה בכך שמוסדות חינוכיים לא יתוקצבו מכספי המדינה[114]. רוב המוסדות שהוא עמד בראשם מקבלים כספים כאלה, אולם ישיבתו "גאון יעקב" נמנעת מכך, מאז היווסדה[115].

התנגד להכשרת גיורי צה"ל[116], אך סירב לחתום על כרוז שנוסח אישית כנגד הרב עובדיה יוסף שהכשיר אותם, בנימוק שהוא מזכה הרבים[117].

גיוס חרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש סיון תשנ"ח פורסם ב"יתד נאמן" מכתב בחתימתו ובחתימת הרב אלישיב שבו נכתב: "בדבר המזימה לעקירת תורה מישראל על ידי גיוס בחורי ישיבות, ובעקבות בקשת זקן ראשי הישיבות מרן שליט"א[118] להצטרף לקול זעקתו ומחאתו, בוודאי שלימוד תורה של בני הישיבות שתורתם אומנותם הוא מעמודי התורה והדת, והמזימה לגייסם היא עקירת התורה ואין שום מקום למשא ומתן או לפשרות כלשהם בנושא זה."[119]

נטען כי הרב שטינמן תמך בהקמת הנח"ל החרדי[120], בראותו בכך פתרון חלקי לתופעת הנושרים בציבור החרדי. הוא עצמו הכחיש שתמך בנח"ל החרדי, וכתב שאינו יכול למנוע הקמת מסגרת זו עבור מי שאינם שומרים תורה ומצוות[119]. יהודה דובדבני ממייסדי הגדוד שנפגש עם הרב שטיינמן בנושא סיפר כי הציג בפני הרב שטינמן את התוכנית להקמת הגדוד, שלא ענה ישירות, והוא ראה בכך הסכמה בשתיקה[121]. עמדות האמורות שיוחסו לו הביאו למחאה נגדו מצדם של גורמים חרדים שמרניים, כמו אנשי העדה החרדית ובמיוחד נטורי קרתא, שהשמיצוהו בפשקווילים ובכמה הזדמנויות ניסו להפריע לשיעוריו. בכמה מקרים התחוללו התכתשויות אלימות שדרשו התערבות משטרתית[122] הרב אלישיב האשים את התוקפים ב"ביזוי תלמידי חכמים"[123].

בשנים ה'תשנ"ט-ה'תשס"א הוביל הרב שטינמן עם רבנים נוספים את העמדה החרדית בוועדת טל שדנה בהמשך מתן שחרור משירות צבאי לבני הישיבות, לאחר פסק דין של בג"ץ שביטל את ההסדר שהיה קיים עד אז. הרב שטינמן קיבל בביתו את חברי הוועדה ואמר להם כי אין להטיל מחויבויות צבאיות כלשהן על בני הישיבות[124]; זאת מול רבנים אחרים שסברו שאין לשתף פעולה כלל עם הוועדה.

בשנת ה'תשע"ג פורסמו דבריו נגד פניית תלמידי ישיבות לשירות לאומי אזרחי[125],

בתקופת דיוני ועדת שקד, שדנה בחוק חדש לגיוס בני ישיבות, התנגד למאבק פומבי של הפגנות ועצרות מחאה ואמר כי דרך ההתמודדות הנכונה היא הידברות עם גורמי השלטון לצד תפילה וחיזוק בלימוד התורה[126]. לאחר שהוועדה גיבשה את החוק החדש, שלפיו אם לא יעמוד הציבור החרדי ביעדי גיוס יופעל על תלמידי הישיבות (מלבד 1,800 תלמידים מכל שנתון) חוק גיוס חובה וכן יופעלו סנקציות פליליות כנגד מי שיסרבו להתגייס, אמר כי יש חילול השם בכך שמדינת ישראל מצהירה שלימוד תורה נחשב ל"פלילי"[127]. בעקבות זאת תמך בהפגנת החרדים נגד הגיוס[128]. עם זאת, הורה לתלמידי הישיבות להמשיך ולהתייצב בלשכות הגיוס לקבלת דחיית שירות כבעבר, והורה לחברי הכנסת החרדים לפעול לתיקון החוק.

לימודי חול ופרנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשנ"ט קיבלו מנהלי המרכז החרדי להכשרה מקצועית מכתב תמיכה להפעלת לימודים לגברים, לתואר באישור המל"ג למקצועות המחשב, חשבונאות ומינהל, בתנאי שלא ישולבו בהם תכנים של הגות ומחשבה "או כל לימוד שיש בו נגיעה לאפיקורסות", מהרבנים יוסף ישראלזון, מרדכי שלמה שטיינמץ ושמואל אליעזר שטרן, לאחר שנועצו ברב שטינמן וברבנים נוספים[129], עם זאת בשנת תשס"ג פורסם שדחה סכום עתק שהציע נדיב להכשרת אברכים לשוק העבודה[103]. בהזדמנויות נוספות שלל לימודי חול.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן הדגיש שעיקר החינוך הוא בדוגמה האישית שנותנים ההורה והמחנך[130]. הוא התנגד למבחנים פומביים בנימוק שאין לעודד תלמידים על ידי מתן כבוד בפרהסיה, והורה להמעיט ככל האפשר בהערות ובביקורת פומבית לילדים[131]. הוא תמך בהפחתת השימוש בענישה פיזית והתנגד לסילוק של תלמידים בעייתיים ממוסדות לימוד, כל עוד אינם גורמים נזק רוחני לשאר התלמידים. לדבריו סילוק תלמיד מהישיבה כמוהו כהריגה[132]. בנושא סינון בקבלת תלמידים למוסדות חינוך סבר כי במקרים רבים הדבר אינו נובע ממניעים ענייניים אלא מגאווה[133]. במכתב שפרסם בשנת תשנ"ו קרא להורים לבחור מקום לימודים לבנם על פי ההתאמה החינוכית ולא לבחור במוסד בעל שם אם אינו תואם את רמתו של התלמיד[134].

שידוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן פסל כל גישה בלתי עניינית להתאמת המיועדים לנישואים, והסתמך על דברי "נפש החיים"[135] באמרו שמי שאינו מסכים להשתדך עם אחר על רקע מעמד דתי או תורני שונה, חוטא בגאווה. הוא מצוטט בחוברת הדרכה לחתנים כמי שאמר שחיי זוגיות מאושרים תלויים בשלושה דברים: ויתור, ויתור וויתור, וכי שורש כל בעיה אפשרית ביחסים בין-אישיים נעוץ באגואיזם ששורשו גאווה[136].

נושאים מדיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשס"ה (2005), בעת הכניסה של יהדות התורה לממשלת שרון שביצעה את תוכנית ההתנתקות, סירב להביע את דעתו וביקש לקבל את הכרעת הרב אלישיב[137]. בשיחה לעיתון המבשר בערב פסח תשע"ב התריע מפני התגרות באיראנים{{הערהצבי שיימן, ‏הרב שטיינמן: האכזריות של היטלר בגלל הציונים, באתר "סרוגים", 18 באפריל 2012}}. הוא הביע את דעתו נגד עלייה להר הבית אך סירב להאשים את העולים בטרור הערבי[138].

פועלו והגותו בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטינמן בודק לולב

הרב שטינמן נסמך להוראה בבריסק על ידי הרב שמחה זליג ריגר[8], והוכר בבני ברק כבר בשנות ה-50 כאיש הלכה[139], חוג מקורביו בתקופה זו כלל גם מורי הוראה כמו הרב בן ציון פלמן, שמצטט בספריו פסקי הלכה רבים מפיו, ואנשי הלכה נוספים בעיקר מקרב תלמידי החזון איש[140]. בכולל פוניבז' שבראשו עמד מסר בקביעות גם שיעורי הלכה.

לחלק מפסיקותיו נודעה השלכה ציבורית כאשר הורה לחברי הכנסת הסרים למרותו להצביע לפי דעתו. כך ב"חוק ההסדרה" (שעסק בנושא בעלות על קרקעות פלסטיניות פרטיות שיש עליהן בתים יהודים ולא אושר לבסוף) קבע הרב שטינמן כי על פי ההלכה, אי אפשר לחייב בעלים למכור את שדהו אם הוא מודיע שאינו מסכים לכך, ובעקבות כך הצביעו בשנת 2012 חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב מסיעת יהדות התורה נגד החוק[141]. בשנת 2003 חיווה דעתו במכתב אישי לרב אלישיב כי עליו לעבור ניתוח נחוץ למרות היותו כרוך בסיכון חייו, בשל אחוזי ההצלחה של המנתח וסיכויי התועלת של הניתוח לטווח הארוך, בעקבות מכתבו זה החליט הרב אלישיב על ביצוע הניתוח[142].

  • תורה ותפילה: נקט שאדם הלומד תורה בזמן שהציבור מתפלל, אף שמעיקר הדין אינו חייב לענות אמן אחרי המתפללים, בכל זאת, אם שמע אותם ראוי שיענה, מפני יראת שמים[143].
  • חלה: נקט שמותר במצבי ספק להישאל על הפרשת חלה ולבטל את תחולת ההפרשה, כדי להפריש בצורה ודאית ולברך על ההפרשה, ואין זה נחשב כגרימת ברכה שאינה צריכה[144]
  • טבילת כלים: נקט שיש להתיר את השימוש בכלים שאינם טבולים באופן אקראי שלא לייעודם המקורי[145]
  • ארבעת המינים: דעתו שמי שנטל כבר את ארבעת המינים ורוצה להחמיר על עצמו וליטלם שוב, אסור לו לטלטלם ביום טוב ברשות הרבים כי לא התירו טלטול שלא לצורך ביום טוב[146].
  • מוקצה: דעתו שתנור אפייה נידון ככלי שמלאכתו לאיסור אף אם רגילים להשאיר בו את העוגות לאחסון, שזה שימוש היתר, מאחר שהתנור אינו משמש כארון אחסון לדברים אחרים אלא רק למה שנאפה בו ונמצא שאחסון זה הוא המשך לשימוש האסור ואין לו חשיבות עצמית מספקת להגדרת הכלי כמי שמלאכתו להיתר[147].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמו של הרב שטינמן, גיטל פייגא, הייתה בתו של הרב משה אליהו גיבורנובסקי מקמניץ[148]. דודו של הרב שטינמן היה הרב חיים שלמה גורפינקל, מו"צ בקמניץ.

אחותה של סבתו עלקא, נישאה לדב, אביו של הרב שמחה זליג ריגר. אחיה של עלקא היה הרב משה אהרן וויצבלום, מתלמידי המהרי"ל דיסקין שכיהן כרב בעיירה סמוכה לבריסק, ובאחרית ימיו עלה לארץ ישראל וכיהן כר"מ בישיבת תורת חיים[149][5].

הרב שטינמן היה נשוי לתמר (נפטרה בכ"ה בסיוון ה'תשס"ב), בת שמאי קורנפלד, צאצא לרב משה חיים רוטנברג, אחיו של בעל "חידושי הרי"ם"[150]. לבני הזוג שני בנים ושתי בנות:

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילת השחר, חידושים על כמה ממסכתות התלמוד, 15 כרכים
  • אילת השחר על התורה, ה' חלקים
  • הגדה של פסח - אילת השחר
  • חסד ומשפט, על מסכת סנהדרין
  • ימלא פי תהילתך, חמשה כרכים של שיחות מוסר, כרך ביאורים על סידור התפילה וכרך בענייני ציבור ומכתבים.
  • מפקודיך אתבונן, שיחות לימים נוראים
  • עזי ומגיני, שיחות על מתן תורה
  • קונטרס אגלי צפון, בתוך "ליקוט תשובות וחדושים מרבנו עקיבא איגר", בני ברק ה'תשכ"ח. הקונטרס נדפס בעילום שם, אך בשמו רמוזים שמו של הרב שטינמן ושמות הוריו.
  • קונטרס פרי עץ הגן, (הערות וביאורים על מסכת נדה עד דף ט), בני ברק התשנ"ו, ללא ציון שמו
  • אפיקי איל, משיעוריו בספרים נפש החיים ודרך ה', בני ברק ה'תשע"ה

לצד ספרים אלה התפרסמו ספרים וקונטרסים ובהם נערכו דברים שאמר בעל פה, כגון הספר "צדיק כתמר יפרח" (ה'תשע"ד), מנכדו גדליה הוניגסברג; "הפנקס" - קטעים מתוך יומנו האישי של איש אמונו הרב יצחק לוינשטיין (ה'תשע"ו); וסדרת ספרים וקונטרסים בשם "אעלה בתמר" (בהם: תורת החזון איש, עם הערות הרב חיים קנייבסקי, ה'תשס"ד, תורת והנהגות בית בריסק, ה'תשע"ה). מסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוציא תלמידו הרב משה יהודה שניידר מדי שבוע עלון בשם "פרי חיים" ובו שיחותיו, דברי תורתו ותשובות הלכתיות מהשבוע שחלף. משנת ה'תשע"ד יוצא מדי שבוע העלון "כאיל תערוג" שבו הדרכות ודברי תורה מפיו.

מתלמידיו ואנשי ביתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק רוזנגרטן היה נהגו ומקורבו משך שנים רבות. הרב יצחק לוינשטיין ר"מ בישיבת אור יהודה היה מקורבו הבולט, עד לפטירתו ב-2009[152]. מ-2009 מקורבו הבולט ביותר ומי שהביא פעמים רבות את דבריו, גם בהקשרים פוליטיים, היה נכדו דוד שפירא. הרב גדליה הוניגסברג, הנשוי לנכדתו למד עמו והוציא מספר ספרים על הגותו. הרב משה יהודה שניידר למד עמו בחברותא בשנותיו המאוחרות והוציא עלון שבועי מדברי תורתו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדליה הוניגסברג, צדיק כתמר יפרח, פרקים ממשנתו והנהגתו של הרב שטינמן, בני ברק ה'תשע"ד
  • רפאל הלוי, גדול בקרבך, עובדות והנהגות מדרכו והליכותיו של הרב שטינמן, ירושלים ה'תשע"ה
  • רבי אהרן ליב, מכון מעין החיים, בני ברק ה'תשע"ז
  • הרב שלמה לווינשטיין, ומתוק האור - פניני הגריא"ל, ה'תשע"ח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוויתו

מאמרים וקונטרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי אילת השחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נהג לחתום: "יודא"
  2. ^ בבין השמשות שבין י"ד לט"ו חשוון
  3. ^ כאיל תערוג, מכון דעת סופרים ירושלים כסליו תשע"ח, עמ' תרס"א
  4. ^ עדות מפיו (עמ' 4).
  5. ^ 5.0 5.1 קובץ גליונות "כאיל תערוג" תשע"ה עמוד 11
  6. ^ ר' ועלוול דער איידלמאן, בני ברק תשס"ג. זכרונות - תקופת בריסק, עמ' 164.
  7. ^ אעלה בתמר-בריסק, עמודים רט-רי, מדברי הרב זאב איידלמן.
  8. ^ 8.0 8.1 אעלה בתמר בריסק, עמוד רכז.
  9. ^ ראו מכתב של הרב שטינמן בהיותו במונטריי להוריו שבו הוא שואל באילו סוגיות עוסק הרב מבריסק].
  10. ^ גדליה הוניגסברג, צדיק כתמר יפרח, בני ברק 2014, פרק 43
  11. ^ גרסה אחרת היא שבכניסתו לשווייץ, פקידי רישום האוכלסין רשמו את שם משפחתו "שטינמן", וכשעלה לארץ ישראל המשיך להירשם בשם זה, הוניגסברג, צדיק כתמר יפרח, 2014, פרק 43, עמ' תיג
  12. ^ סופר המודיע, מרן הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטינמן זצוק"ל, בעיתון המודיע, 13 בדצמבר 2017
  13. ^ באתר קדם
  14. ^ במכתב ההמלצה של הרב ליבוביץ' נאמר עליו: "עדיו לגדול בישראל".
  15. ^ מכתב מרן הגאון ר' ברוך בער לייבוביץ' זצוק"ל על מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, המכתב המלא
  16. ^ אליהו אקרמן, "הנער הקדוש מבריסק", משפחה גיליון ערב חג הסוכות תשע"ז
  17. ^ כאיל תערוג, מכון דעת סופרים ירושלים כסליו תשע"ח, עמ' תרס"ו
  18. ^ כאיל תערוג בחוקותי תשע"ו, בגיליון גם מכתבים ששלח משם לתלמידיו שנותרו בישיבה
  19. ^ יתד נאמן, מוסף זיכרון, פרשת וארא תשע"ח
  20. ^ למעשה כתב הרופא שאינו חולה שחפת, אך המפקד חשש ושחררו.
  21. ^ כאיל תערוג תשע"ה עמוד 128
  22. ^ מכתב מאת רבי אהרן לייב שטיינמן. שווייץ, תש"א
    ישראל כהן, ‏נחשף מכתב נדיר של מרן הגראי"ל בזמן מלחמת העולם השנייה, באתר כיכר השבת, 12 בספטמבר 2017
  23. ^ חיים שלם, מנובהרדוק דרך מונטרה לירושלים, ירושלים תשע"ו, עמוד שע"ה-שע"ט
  24. ^ אעלה בתמר בריסק, עמוד רלד.
    יקי אדמקר‏, בנוכחות 15 מוזמנים בלבד: תיעוד נדיר מחתונת הרב שטיינמן ב-1944, באתר וואלה! NEWS‏, 13 בדצמבר 2017
  25. ^ חלק מההתכתבויות ביניהם נדפסו בשו"ת חלקת יעקב ובספר היובל אהלי יעקב.
  26. ^ הרב שטיינמן ואשתו תמר באתר "מעפילים".
    תיאור על הגעת האוניה: עלו בניאסה וירדו בפלוס אולטרא, הצופה, 22 ביוני 1945. יוסף גליק, נחשף המסמך ההיסטורי של הגעת הגראי"ל שטיינמן ורעייתו לארץ, באתר בחדרי חרדים, 8 באוגוסט 2017
  27. ^ לדברי הרב יעקב אדלשטיין בהספדו על הרב זאב איידלמן ובשמו, טבת ה'תש"ס, בישיבת רבינו חיים עוזר בבני ברק (יתד נאמן, מוסף משותף ("עונג שבת" ו"יתד השבוע", גיליון 302, מקץ, כ"ז כסלו ה'תשע"ח, יתמות, גיליון אבל)
  28. ^ ישראל כהן, ‏שר התורה: מרן החזון איש היה קם לכבוד מרן הרב שטיינמן, באתר כיכר השבת, 14 בדצמבר 2017
  29. ^ הוניגסברג, צדיק כתמר יפרח, 2014, פרק 43, עמ' תכה
  30. ^ כאיל תערוג, מכון דעת סופרים ירושלים כסליו תשע"ח, עמ' תש"ח
  31. ^ על פי "כאיל תערוג", גם משרה זו ניתנה לו בהמלצת החזון איש, שנתיים לפני כן, בעת שהרב כהנמן תכנן לפתוח את הישיבה.
  32. ^ רבי אהרן לייב
  33. ^ ח.כהנוביץ', יורה יורה, ידין ידין, גיליון זיכרון מוסף שבת קודש יתד נאמן 12 בינואר 2018, עמ' 39
    יוסף גליק, מיוחד: ספר 'ויואל משה' של מנהיג דגל התורה, באתר בחדרי חרדים, 14 בדצמבר 2017
  34. ^ משה ויסברג, בחדרי חרדים, ישיבה נולדה: סניף של 'אורחות תורה' בכרמיאל, באתר בחדרי חרדים, 6 בפברואר 2011
    משה ויסברג, בחדרי חרדים, "רשם לישיבה? זה כמו לקבץ נדבות" • שו"ת עם הגראי"ל, באתר בחדרי חרדים, 15 במרץ 2011
  35. ^ ישראל כהן, ‏תיעוד נדיר: מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן במסירת השיעור בביתו, באתר כיכר השבת
  36. ^ בנימין ברגר JDN, וידאו - השיעור השבועי בביתו לתלמידי ישיבת 'תורה בתפארתה'
  37. ^ ישראל מנחם, סיור בבית הרב שטיינמן באתר איגוד בתי הכנסת, 10 ביולי 2013
  38. ^ חיים גריידינגר, ‏הכירו את הרב שטיינמן - האיש שככל הנראה יקבע מי יהיה רה"מ הבא, באתר מעריב השבוע, 5 בדצמבר 2014
  39. ^ צפו: גדולי ישראל התכנסו בבני ברק למען הטהרה באתר כיכר השבת;
    ראיון עם הרב מרדכי אוירבך שליט"א אתר טהרת המשפחה
  40. ^ שרי רוט, בבית הגראי"ל: כנס חירום • "לא תהיה פשרה", באתר בחדרי חרדים
    ובחזון איש 5: בעלזא, צאנז ומודז'יץ, באתר בחדרי חרדים
    חיים לב, האדמו"ר מבעלזא יצטרף למסע האדמו"רים, באתר ערוץ 7, 22 בדצמבר 2013
    ישראל כהן, ‏"מרן הרב שטיינמן יתערב בזמן הקרוב בקרע בש"ס", באתר כיכר השבת, 2 בינואר 2015
    ישי כהן, ‏הגראי"ל שטיינמן על הרב יצחק: אין לי שייכות איתו, באתר כיכר השבת
    יאיר אטינגרהרב עובדיה לחרדים האשכנזים: נפעל בתיאום לבחירת הרבנים הראשיים, באתר הארץ, 23 באפריל 2013
    ישראל כהן, ‏חכם שלום כהן: הגראי"ל המכריע לכל עולם התורה, באתר כיכר השבת, 27 בפברואר 2013
    ישראל כהן, ‏חבר 'המועצת' של ש"ס מכריז: "הרב שטיינמן הוא מנהיג הדור", באתר כיכר השבת, 14 ביולי 2016
  41. ^ הארץ"לא להספיד ולא לבזבז כסף על מצבה": הצוואה של הרב שטיינמן, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2017
  42. ^ מוריה חן | מרגש: צוואת הרב שטיינמן זצוק"ל בכתב ידו, באתר הידברות, כ"ה כסלו התשע"ח
  43. ^ משה ויסברג • צילום: שוקי לרר, תם מסע ההלוויה: החיזוק, הקריעה, מאות האלפים וגדולי ישראל, באתר בחדרי חרדים, 12 בדצמבר 2017
  44. ^ ישראל כהן, ‏הגר"ח: "מרן כעת מרוצה מאוד - מכל שבח שאומרים עליו", באתר כיכר השבת, 13 בדצמבר 2017
  45. ^ אברמי פרלשטיין, בשערי העיר בני ברק: בנייני ארחות תורה יקראו קרית 'אילת השחר', באתר בחדרי חרדים, 16 בדצמבר 2017
  46. ^ ישראל כהן, ‏רונן פלוט בניחום האבלים: "רחוב על שם מרן", באתר כיכר השבת, 17 בדצמבר 2017
  47. ^ יעקב גרודקה, מנציחים את זכר מרן: השכונה החרדית תיקרא "איילת השחר", באתר בחדרי חרדים, 28 בדצמבר 2017
  48. ^ משה ויסברג, שינוי השם: 'שערי יושר' הפכה ל'אילת השחר', באתר בחדרי חרדים, 26 בדצמבר 2017
  49. ^ רשת "נתיבות משה": 18 בתי ספר ו-2,500 תלמידים תוך שלוש שנים, באתר הארץ
  50. ^ ישראל כהן, ‏חתונת השלום: מרן הרב שטיינמן השתתף בשמחת בית גור, באתר כיכר השבת, 13 בספטמבר 2016
  51. ^ שאול אמסטרדמסקי ושלהבת חסדיאל, כשהגבירים נגמרים: המשבר מטלטל את החרדים, באתר כלכליסט, 7 בינואר 2009
  52. ^ ישראל כהן, מרן הגראי"ל לראש רשת הכוללים מגדל עוז: לא לאבטח בירושלים, ‏22.11.2014
  53. ^ למשל במסגרת "חלוקת ראש חודש" שערך בביתו עוזי ברק, כיכר השבת, ‏צפו בתיעוד נדיר: הגראי"ל שטיינמן מחלק דולרים לראשי כוללים, באתר כיכר השבת, 9 בפברואר 2010
    קובי נחשוני ואלי מנדלבאום, בלי פרוטה בכיס: המיליונים שגלגל הרב שטיינמן, באתר ynet, 12 בדצמבר 2017
  54. ^ 54.0 54.1 54.2 מנחם פינס ואליעזר שולמן, מרן ראש הכולל, מוסף אגודה אחת, משפחה, ערב חג הסוכות תשע"ו
  55. ^ אבישי בן חיים, ‏יחס החרדים למפעל הציוני, באתר "אנשים ישראל"
  56. ^ שחר אילן, כולם חכמים, כולם גדולים, כולם רוצים להנהיג את דגל התורה, בעיתון "הארץ", 3 במאי 1996
  57. ^ שואף זורח, פרקי מבוא פרק 5, הוצאת מכון דעת תורה ירושלים, 2014
  58. ^ מאת אנשיל פפר, גדולי התורה התאחדו ב"קריאת קודש" להצביע ג'. לא בטוח שהציבור יישמע להם, באתר הארץ, 22 בינואר 2003
    מתי טוכפלד, מחר: מועצת גדולי התורה של יהדות התורה בישיבה נדירה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 7 במרץ 2006
    מתי טוכפלד, הרב שטיינמן: "החוקה היא הרס היהדות", באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 8 במרץ 2006
  59. ^ בין היתר אמר: "וכן לגבי נטילת מים אחרונים יש כאלו שאינם מקפידים על זה, ואף על פי שיש פוסקים שאין חייבים בזה"ז, אבל אם אחד יעמיד מפלגה של אנשים שלא יטלו מים אחרונים, ויאמרו וכי זה איסור כל כך חמור, אבל זה נקרא סטיה מהתורה, וזה חילול השם" (ימלא פי תהלתך ענייני ציבור, עמוד רצ"ג). וראו: יאיר אטינגרארץ השמש העולה: האופוזיציה החרדית לשלטון העסקנים והחצרות קמה בבית שמש, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2010
  60. ^ ישראל כהן, ‏פרופיל מיוחד: מי אתה יעקב אשר?, באתר כיכר השבת, 23 בינואר 2013
  61. ^ תמי גיל, עו"ד רוני פאלוך הודיע: אני לא רץ, באתר בחדרי חרדים
  62. ^ אהרן זילבר, מי שומר על השומר, באתר בחדרי חרדים
  63. ^ שרי רוט, שופר חדש להגראי"ל שטיינמן? • חשיפה בלעדית, באתר בחדרי חרדים
  64. ^ חיים שקדי, ‏רבי חיים קנייבסקי: "הנהגת הדור מסורה לרב שטיינמן", באתר כיכר השבת, כ"ב בסיון תשע"ב
  65. ^ כאשר יש חובה להילחם, המלחמה על משמר קודשי ישראל חייבת להיות בכל כלי המלחמה העומדים לרשותינו, יתד נאמן, י"ד בתשרי תשע"ג
  66. ^ עקיבא פלד, האברכים שהצביעו 'עץ' סולקו – חתמו והוחזרו לכולל • טלטלת הכוללים, באתר "kooker", ‏30 באוקטובר 2013
  67. ^ יהודה הלוי ואבי גרינצייג, גדולי ישראל: "הפלס מחלל שם שמים ומפיץ שנאה", באתר בחדרי חרדים, 17 בפברואר 2014
  68. ^ ישראל כהן, ‏הגראי"ל שטיינמן עודד את הפורשים מישיבת "חדרה", באתר כיכר השבת, 2 בדצמבר 2013
  69. ^ ישראל כהן, ‏קרב נוסף הוכרע: מערכת הכשרות "שארית ישראל" משנה את פניה, באתר כיכר השבת, 2 בספטמבר 2014
  70. ^ דרמה ב'שארית': הדיינים החרימו את האספה, באתר "בחדרי חרדים"
  71. ^ אהרן יונג JDN, מרן ראש הישיבה שליט"א בסבב חיזוק בישיבות בחנוכה
  72. ^ משה ויסברג • צילום: שוקי לרר, לוס אנג'לס, לונדון, טורונטו, צרפת וניו יורק: מסעות הגראי"ל בעולם, באתר בחדרי חרדים, 14 בדצמבר 2017
  73. ^ הרב מ. ברמן, נקדש את שמך בכל רחבי העולם, שבת קודש, יתד נאמן ערב חג הסוכות תשע"ז
  74. ^ 74.0 74.1 יאיר אטינגר כוח יהודי חדש הארץ 4 במאי 2007 מובא בבחדרי חרדים
  75. ^ גיליון יומן מסע לארצות הברית, מוסף שבת קודש יתד נאמן תשנ"ח, באתר אוצר החכמה
    שחר אילןרשת "נתיבות משה": 18 בתי ספר ו-2,500 תלמידים תוך שלוש שנים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2001
  76. ^ Arnon Yaffeh, Paris and Yated Ne'eman Staff,HaRav Aharon Leib Shteinman on Chizuk Visit to France
  77. ^ מסע הקודש והחינוך, מוסף שבת קודש יתד נאמן ויקרא תשס"ב, באתר אוצר החכמה
    המסע למען פך השמן הטהור, מוסף שבת קודש יתד נאמן חג הפסח תשס"ב, באתר אוצר החכמה
  78. ^ S. Bruchi, HaRav Aharon Yehuda Leib Shteinman Visits London for a Day
  79. ^ משאותיו של הרב שטינמן בלונדון
  80. ^ S. Bruchi and M Plaut,HaRav Aharon Leib Shteinman Strengthens the Torah Community of the United States and Europe
    אידישע ווארט - 386 - תשס״ה - חשון - כסלו, באתר HebrewBooks
    גיליון מסע לארצות הברית, מוסף שבת קודש יתד נאמן ויצא תשס"ה, באתר אוצר החכמה
  81. ^ עידן יוסף, שני רבנים, שתי השקפות ומסע אחד, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 26 במאי 2006
    Yated Ne'eman Staff, HaRav Shteinman and Gerrer Rebbe Conduct Joint Tour of Los Angeles, Toronto and MontrealHaRav Shteinman Continues to Lakewood, Monsey, Mexico City and Buenos Aires
  82. ^ גיליון מסע לאמריקה, מוסף שבת קודש יתד נאמן שלח תשס"ו עמ' 39, באתר אוצר החכמה
    Yisroel Friedman, HaRav Shteinman's Trip to Kehillos Abroad: Chinuch Guidance for Troubled Times
    אידישע ווארט - 395 - תשס״ו - אייר - סיון, באתר HebrewBooks
  83. ^ דב האזרחי, המודיע: דו"ח וינוגרד חמור והועדה מבטיחה להגיש גם מסקנות אישיות בדין וחשבון הסופי, באתר בחדרי חרדים, 1 במאי 2007
  84. ^ יאיר אטינגרהרבנים האשכנזים הבכירים קראו למזרחים של מארסיי לחזור בתשובה, באתר הארץ, 30 באפריל 2007
    גיליון מסע לאירופה, מוסף שבת קודש יתד נאמן תשס"ז, באתר אוצר החכמה
    Rav Shteinman & Gerrer Rebbe travel to Europe
    הנעשה והנשמע, מסעם ההיסטורי של גדולי ישראל באירופה
  85. ^ משאות הרב שטינמן במנשסטר
  86. ^ יצחק לב ארי, בחדרי חרדים, "כי גדול בקירבך", שרו בגיברלטר • וידאו, באתר בחדרי חרדים, 11 ביוני 2010
  87. ^ חנן ויזנטל, בחדרי חרדים, אודסה התעוררה: הגראי"ל שטיינמן הגיע, באתר בחדרי חרדים, 9 ביוני 2010
  88. ^ היסטוריה באודסה: 17 שעות של התעלות באתר בחדרי חרדים
    Rabbi Shlomo Gottesman, When the Mountains Danced: Travels with HaRav Aharon Leib Steinman, shlita;
    יוסי כץ, בחדרי חרדים, מסע בזק: הגראי"ל יוצא ל-48 שעות לאירופה, באתר בחדרי חרדים, 6 ביוני 2010
  89. ^ צילום:Voice of Lakewood, 'פרשיית ליקווד': אלפים קיבלו את פני הגראי"ל תחת גשם שוטף • תיעוד ענק, באתר בחדרי חרדים, 18 באוגוסט 2010
  90. ^ אלתר דוידוביץ', 'קבלת התורה' בפנמה: הגראי"ל נאם והיהודים בכו • בלעדי, באתר בחדרי חרדים
    ניצן ארליך, ‏אלול במקסיקו: הגראי"ל נשא דברי חיזוק לאלפים, באתר כיכר השבת
    עוזי ברק, ‏בחצות: הגראי"ל שטיינמן יצא למסע בארה"ב ● תיעוד, באתר כיכר השבת, 15 באוגוסט 2010
    VIDEOS & PHOTOS: Maran Rav Shteinman Returns To Eretz Yisroel
    ישראל פרידמן, ‏תעלה בין הלבבות, מוסף שבת קודש יתד נאמן נצבים-וילך תש"ע, באתר אוצר החכמה
  91. ^ Sharon, Jeremy (3 בספטמבר 2012). "Leading Haredi Rabbi Holds Rally for French Jewry". 
    ישראל כהן, שליח כיכר לפריז, ‏התעוררות ● הרב שטיינמן ריגש את האלפים בצרפת, באתר כיכר השבת, 2 בספטמבר 2012
  92. ^ יאיר אטינגרהמנהיג החרדי מעודד את יהודי צרפת להתרחק מלימודי חול, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012
  93. ^ שחר אילן, הרב שטיינמן מתון? אגדה שמוכרים לחילונים 19 במרץ 2012; יאיר אטינגרהמנהיג החרדי מעודד את יהודי צרפת להתרחק מלימודי חול, באתר הארץ
    יאיר אטינגרהרבנים האשכנזים הבכירים קראו למזרחים של מארסיי לחזור בתשובה, באתר הארץ
    עידן יוסף שני רבנים, שתי השקפות ומסע אחד באתר news1.
    במכתב לקהילה החרדית ביוהנסבורג כתב: "ויסוד חדר אשר כולו מיוסד על לימודי קודש בלי תערובות של דברים הפוגמים בנפש הילד, הוא הדבר המוכרח לחנוך של הילדים" (ימלא פי תהילתך, קובץ אגרות מכתב קנ"ח).
  94. ^ גיליון מסע לארצות הברית מוסף שבת קודש יתד נאמן ויצא תשס"ה עמוד 25
  95. ^ יאיר אטינגרארץ השמש העולה: האופוזיציה החרדית לשלטון העסקנים והחצרות קמה בבית שמש, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2010
  96. ^ חיים ברקוביץ', הגר"נ קרליץ: אין לשלב לימודי חול עם לימודי תורה אתר לדעת.נט
  97. ^ ימלא פי תהלתך-קובץ אגרות, מכתב ג'
  98. ^ ראו למשל: ימלא פי תהילתך, ענייני ציבור עמוד קט"ז, על פי נאום לראשי ישיבות בשנת תשס"א; פרי חיים גיליון שלז.
  99. ^ ימלא פי תהלתך, קובץ אגרות מכתב מז
  100. ^ ימלא פי תהילתך, קובץ אגרות עמוד כ"ד
  101. ^ שי איזנברג, בחורים, תשארו בבית, באתר בחדרי חרדים
  102. ^ ימלא פי תהילתך, קובץ איגרות, עמוד כ"ח
  103. ^ 103.0 103.1 מוסף שבת קדש של יתד נאמן, פרשת שלח תשס"ג
  104. ^ ימלא פי תהלתך, קובץ אגרות מכתב ע"ה
  105. ^ שיחה עם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א בעיתון המבשר הובא באתר jdn
  106. ^ חגי עמית, השיטות האלימות של מלחמת העיתונים במגזר החרדי, באתר TheMarker‏, 13 בדצמבר 2014
  107. ^ חיים גריידינגר, הרב שטיינמן נגד מאבק הרב עמאר ברפורמים, באתר nrg‏, 19 ביוני 2012
  108. ^ מודעה הקוראת להפגנה בחתימתו
  109. ^ אוסף הפשקוילים
    הרב שטינמן בהפגנה
  110. ^ סיקור עצרת הרבבות נגד הבג"צ, יתד נאמן באתר כבר היה לעולמים
  111. ^ ישראל כהן, ‏הרב שטיינמן הכריע: אלפי בנות סמינרים מול נשות הכותל, באתר כיכר השבת, 3 באוקטובר 2013;
    בהוראת הגראי"ל שטיינמן – בנות הסמינרים יגיעו אל הכותל למחות בנשות הכותל, אתר "kooker",‏ 3 בדצמבר 2013
  112. ^ אבישי בן חיים, גל חרדי נגד "אמנת כינרת", באתר ynet, 13 בינואר 2002
  113. ^ אנשיל פפרהחרדים מסרבים ללמד את "תוכנית הליבה", באתר הארץ, 20 בינואר 2004; קובי נחשוני, רבנים נגד סער: "סכנה קיומית לעצמאות החינוך", באתר ynet; ישראל כהן, מרן הרב שטיינמן: נעמוד כחומה בצורה נגד הליבה, באתר כיכר השבת.
  114. ^ משה ויסברג, המשגיח חשף: מה ענה הגראי"ל כשח"כ הציע לו מלגה לכולל. צפו, באתר בחדרי חרדים, 11 בינואר 2017
  115. ^ רבי אהרן ליב, בני ברק, תשע"ז עמוד 345
  116. ^ מוטי לוי‏, רבנים חרדים: "גרי צה"ל הם גוים גמורים", באתר וואלה! NEWS‏, 15 בינואר 2011
  117. ^ יקי אדמקר, בחדרי חרדים, הגראי"ל: "אי אפשר לבטל את הגר"ע", באתר בחדרי חרדים, 15 בפברואר 2011
  118. ^ הרב שך
  119. ^ 119.0 119.1 מכתבים מהרב שטינמן בנושא גיוס בני ישיבות בכבר היה לעולמים
  120. ^ בני טוקר, 'חיילים חרדים מפחדים להסתובב ברחובות', באתר ערוץ 7, 4 בפברואר 2014
  121. ^ יוסף גליק, אבישי בן חיים מצביע: כך סולפה דעת הגראי"ל בעניין הנח"ל החרדי, באתר בחדרי חרדים, 15 בדצמבר 2017
  122. ^ אבישי בן חיים, הרב שטיינמן עם הפנים להיי-טק, באתר ynet, 1 ביוני 2001
  123. ^ עידן יוסף, הרב אלישיב: ה"מחלה" בגלל ביזוי תלמידי חכמים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 19 במאי 2006
  124. ^ יהודה הלוי, חשיפת מסמכי ועדת טל: המיגו של ר' ברוך מרדכי, באתר בחדרי חרדים
  125. ^ קובי נחשוני, הרבנים הליטאים: אסור לצאת לשירות האזרחי, באתר ynet, 10 בדצמבר 2012
  126. ^ ישראל כהן, ‏הגראי"ל שטיינמן רומז: נגד הפגנות ואלימות, באתר כיכר השבת, 23 במאי 2013
    אחדות בין מועצות הרבנים: "לא מתגייסים בכלל", באתר גלי צה"ל
  127. ^ ישראל כהן, ‏כינוס המועצות • הרב שטיינמן: "הממשלה עושה חילול השם", באתר כיכר השבת, 24 בפברואר 2014
  128. ^ קובי נחשוני, בדרך להפגנת המיליון: החרדים מתאחדים נגד חוק הגיוס, באתר ynet, 19 בפברואר 2014
  129. ^ יואל רביבו, בחזרה מן האוטופיה, תכלת
    תוכנתם אומנותם, אתר גלובס
    המכתב המלא בכבר היה לעולמים
  130. ^ יוסף גליק, "לא ללחוץ יותר מדי": שו"ת מאלף עם מרן זצ"ל בענייני חינוך הילדים • צפו, באתר בחדרי חרדים, 18 בדצמבר 2017
  131. ^ יעקב הייזלר, לקט מענייני חינוך במשנתו של מרן הגראי"ל שליט"א, עיתון המבשר ערב חג הפסח תשע"ב
  132. ^ ישראל כהן, ‏מרן הגראי"ל שטיינמן: מימיי לא זרקתי תלמיד מהישיבה, באתר כיכר השבת, 4 באוקטובר 2013
    רבי אהרן ליב, בני ברק, תשע"ז, עמוד 386
  133. ^ יוסי וייס, ‏הרב שטינמן תוקף מנהל תלמוד תורה: "יראת שמים? רק גאווה! מאה אחוז", באתר כיכר השבת, 21 במרץ 2010
  134. ^ ימלא פי תהילתך - קובץ אגרות, בני ברק, תשע"ה, עמוד יב
  135. ^ אגרת רבנו חיים מוולאזין, ירושלים: מכון ירושלים, תשע"א, עמ' 102.
  136. ^ אדני הבית, ירושלים תשס"ח, עמ' קמ"ט
  137. ^ אבישי בן חיים, הרב לפקוביץ: לתמוך בתוכנית ההתנתקות, באתר nrg‏, 4 בינואר 2005
  138. ^ מנדי גרוזמן, הרב שטיינמן: לא להאשים את העולים להר הבית בטרור, באתר nrg‏, 23 בנובמבר 2014
  139. ^ גם חידושי תורה אחרים מצוטטים מפיו כבר בתקופה זו, ראו: הרב ליפא דב ויינטרוב, דבר שמועה, בני ברק ה'תש"כ, סי' י"ד ס"ק י'.
  140. ^ מחותנו, הרב חיים קניבסקי, מסר את טיוטת ספרו ההלכתי "שונה הלכות" לביקורת לרב שטינמן (ולשני רבנים נוספים: הרב דוד שמידל והר"ב פכטהלט). ראו בהקדמתו לספר.
  141. ^ יהונתן ליס, ברוב של 69 מתנגדים: חוק ההסדרה הופל, באתר הארץ, 6 ביוני 2012
  142. ^ ישראל כהן, ‏כך מרן הרב שטיינמן הציל את חיי מרן הגרי"ש אלישיב, באתר כיכר השבת, 28 ביולי 2016
    הרב יצחק דרזי, "בדרכי העלייה" (נספח לספר שבות יצחק - יב, ירושלים תשע"ג), אות טו: הניתוח באלול תשס"ג.
  143. ^ אבני ציון, ירושלים תשס"ה, עמ' של"ג.
  144. ^ הרב בן ציון פלמן, בעניין גורם ברכה שאינה צריכה, בתוך: אהל שרה לאה, ירושלים תשנ"ט, עמ' שסה. ראו שם שכך הייתה גם דעתו של הרב אלישיב.
  145. ^ שלמי תודה, מצוטט אצל: שלומוביץ, אבני שוהם - חנוכה, סי' מ"א אות ג'. זאת בניגוד לדעת הרב ניסים קרליץ שנקט לאיסור.
  146. ^ הרב מרדכי גרוס, אגרתא דחדוותא חלק י', סימן לו, בשמו. וראו שם שדעת הרב יוסף שלום אלישיב והרב שמואל וואזנר שחומרה זו כן נחשבת כצורך, ומותר לטלטל עבורה ברשות הרבים בחג.
  147. ^ מוריה, ניסן תשנ"ט, עמ' קי"ד אות י"א בשמו. מצוטט גם אצל מגנוז, אדני שלמה, ח"ג, ירושלים תשס"ד, עמ' ק"ע, ר', רכ"ט.
  148. ^ היה חברותא של הרב יצחק יעקב רבינוביץ' ונפטר בגיל 40.
  149. ^ ראו עליו עוד
  150. ^ כמו כן הייתה מצאצאי רבי ברוך תאומים-פרנקל
  151. ^ שרי רוט, מאחורי הקלעים: כך שוכנע הגר"ש שטיינמן לכהן כנשיא 'ארחות תורה', חרדים 10, ב' טבת ה'תשע"ח; ישראל כהן, מינוי חדש ב'ארחות תורה': בנו של מרן הגראי"ל שטיינמן, כיכר השבת, ב' בטבת ה'תשע"ח.
  152. ^ יוסי נכטיגל, ‏הלך לעולמו הרב יצחק לוינשטיין ז"ל, באתר כיכר השבת, 18 בספטמבר 2009