לדלג לתוכן

1945 בגרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
««« 
1944
1943
1942
דגל גרמניה
דגל גרמניה
1945
בגרמניה
»»»
1946
1947
1948
כל ערכי השנים בגרמניהאירועים בולטים בעולם ב-1945
פורטל גרמניה • לוח שנה של שנת 1945

1945 בגרמניה הייתה השנה בה ציינה 74 שנות לאום.

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1945 התאפיינה במחיקה של האידאולוגיה מהתודעה של הגרמני הפשוט, כיוון שהוטל עליו להישרד. המוסדות החברתיים קרסו. בתי ספר ואוניברסיטאות נסגרו או נהרסו פיזית. רשויות השלטון חדלו מלהתקיים. המשטרה התפוררה והפשיעה גאתה.[1] הגרמני הפשוט לא חשב על אידאולוגיה בשנה זו, אלא רק כיצד להגן על קורת הגג, כיצד להשיג את מנת הלחם הבאה ומה עלה בגורל יקיריו. ערים רבות חרבו והמאבק על מזון ועל אמצעי חימום גרם לגרמני הממוצע להתבצר ביחידה המשפחתית שלו – או במה שנשאר ממנה – ולהתנכר לזולת, עד כדי איבה.

כל גרמני רביעי איבד בן משפחה. גרמנים רבים איבדו את כל משפחתם. רבע מהילדים הגרמנים לאחר המלחמה היו ללא אבות.[2] כ-12 מיליון גרמנים איבדו את כל רכושם או נעקרו לנצח מבתיהם במזרח (פרוסיה, שלזיה, חבל הסודטים) שסופחו לפולין ולצ'כיה.

1.6 מיליון חיילים גרמנים נפלו בשבי הסובייטי. לפחות 700,000 מהם נספו בשבי.[3] רבים מהשבויים היו צעירים שגויסו כצעד של יאוש ל"פולקס-שטורם" (Volks-Sturm), יחידות של נערים שגויסו בחודשים האחרונים של המלחמה. אלו ששרדו בלחימה שהו בשבי הסובייטי פרק זמן ארוך בהרבה מאשר החודשים המעטים שבהם היו בשורות ההיטלריוגנד או ה"פולקסשטורם" - חיילים מבוגרים ששירתו במשמר המולדת הגרמני (ראו הקרב על ברלין). הם שבו לגרמניה מרירים ומוכים. חוויית ההתבגרות הדומיננטית שלהם לא הייתה הפאר, העוצמה והגאווה הנאציים - אלא תקופת השבי.

במקרים רבים, אותם המנהיגים הנאציים שקראו ללחימה ללא פשרות ולהחזקת מעמד בערים הגרמניות עד המוות, הם אלה שנטשו ראשונים את שדה המערכה ונמלטו. עקב כך, האמון של העם בהנהגה צנח לרמה אפסית. כל הסמלים הנאציים סולקו, כל בכירי המפלגה ופקידיה המחוזיים נעלמו. חששותיהן של בעלות הברית מארגון מחתרת נאצית עממית שבה יפעלו עשרות מיליוני גרמנים - התבדו. כל מחשבה אידאולוגית נדחקה מפני הצורך למצוא פחם להסקה, בגדים ומזון. 1945 הייתה "שעת האפס" (Stunde Null) (אנ') של התודעה הקולקטיבית בגרמניה, של התודעה הפוליטית וההומניסטית וכן של הספרות, האמנות והתרבות. הטראומה שידע העם הגרמני, תחושת הבגידה של ההנהגה והתחושה של אוזלת היד - כל אלה הובילו למחיקה מוחלטת של הנאציזם משדרות העם.

טראומת התבוסה שינתה את גרמניה באופן קיצוני. אם את התבוסה במלחמת העולם הראשונה ראו הגרמנים כבגידה של כוחות חיצוניים ופנימיים, מכיוון שעם כניעת גרמניה לא עמד ולו חייל זר אחד מבעלות הברית על אדמתה, הרי שהחלטת בעלות הברית בוועידת קזבלנקה לפיה גרמניה תיכנע ללא תנאי הובילה לכיבוש כל שטחה של גרמניה, ולכך שכל גרמני ראה על סף ביתו חייל זר - סובייטי, אמריקאי, בריטי, צרפתי או כל חייל אחר מבעלות הברית. עקב כך בשנת 1945 הפנימו הגרמנים את תבוסתם כפי שלא קרה במלחמת העולם הראשונה. עוד הפנימו הגרמנים את העובדה ששנות שלטונו הכוחני של היטלר וחייהם כעם אדונים משעבד, תוצאתם הייתה שהאלימות שעד עכשיו שירתה אותם, הופנתה בסופו של דבר כלפיהם. ההתפכחות של שנת 1945 הובילה לשינוי ערכים בחינוך, בפוליטיקה ובתודעה הלאומית הגרמנית. לימים כינו פוליטיקאים והיסטוריונים את 1945 כ"שעת האפס" של גרמניה - המועד שבו "אותחלה" ההיסטוריה הגרמנית ונמחק הנאציזם. על מונח זה נמתחה ביקורת עקב העובדה שבניגוד למה שמשתמע מהמונח, הנאציזם לא נמחק לחלוטין מכלל שדרות החברה, הפוליטיקה והתרבות הגרמניות גם לאחר התבוסה.

ראש המדינה:

קאנצלר גרמניה:

אירועים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדולף היטלר ואשתו אווה בראון מתאבדים בבונקר בברלין ב-30 באפריל

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Richard Bessel, Germany 1945: From War to Peace (Simon and Schuster, 2009), p. 336
  2. ^ Richard Bessel, Germany 1945: From War to Peace (Simon and Schuster, 2009), p. 327
  3. ^ Richard Bessel, Germany 1945: From War to Peace (Simon and Schuster, 2009), p. 327