Starlink

הלוגו של סטארלינק

סטארלינק (באנגלית: Starlink) הוא מיזם למתן שירותי אינטרנט-לוויני, המופעל על ידי חברת SpaceX האמריקאית. חזונו של המיזם הוא לספק גישה לאינטרנט לוויני לרוב שטחי כדור-הארץ באמצעות שיגור מערך של כ-42,000 לוויינים. כמות הלוויינים ששוגרו עד כה על-ידי החברה עומדת על כ-1,700 לוויינים.

לפי חזון המיזם, מערכת הלוויינים תהיה מורכבת מאלפים רבים של לוויינים קטנים, בייצור המוני, במסלול לווייני נמוך של כדור הארץ (LEO). לוויינים אלו מתקשרים עם מקלטי קרקע ייעודיים שמסופקים על ידי החברה. המטרה, מבחינה טכנית, היא לאפשר שירות אינטרנט לוויני שיכסה את מרבית האוכלוסייה הגלובלית. השירות בפועל יינתן במדינות שיקבלו רישיון ל-SpaceX כדי לספק שירות לוויני בכל תחום שיפוט לאומי ספציפי. החל מנובמבר 2021, שירות הביטא זמין ב-21 מדינות. עד כה השימוש בלוויינים נעשה למטרות מחקר ולמטרות צבאיות. עלות הפרויקט נכון לנקודה זו מוערך על-ידי SpaceX במאי 2018 בכ-10 מיליארד דולר לפחות. העלות מכסה פעילות של כעשור וכוללת את התכנון, הבנייה והפריסה של הלוויינים.

בשלב ראשוני יופעלו כ-1,600 מהלוויינים של Starlink בגובה 550 קילומטרים מעל כדור הארץ. חברת SpaceX קיבלה אישור לשגר בסך הכל כ-12,000 מהלוויינים הללו^[1].

מתקן הפיתוח הלווייני של SpaceX נמצא ברדמונד שבמדינת וושינגטון ומאכלס את צוותי המחקר והפיתוח, הייצור וצוותי בקרת המסלול של Starlink.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצרה של רשת לוויינים במסלול נמוך של כדור הארץ (LEO) הושגה לראשונה באמצע שנות ה-80 כחלק מיוזמת ההגנה האסטרטגית. טכנולוגיות אלו הובילו למספר רב של קונסטלציות מסחריות באמצעות כ-100 לוויינים שתוכננו בשנות ה-90 כמו סלסטרי, טלדסית, אירידיום וגלובלסטאר. עם זאת, כל הגופים נכנסו לפשיטת רגל בעקבות התפוצצות בועת הדוט-קום, בין היתר בגלל עלויות השיגור מוגזמות באותה תקופה.

חזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2004, החברה החדשה שהוקמה SpaceX רכשה נתח ב-SSTL כחלק מ"חזון אסטרטגי משותף". SSTL פעלה באותה תקופה להרחבת האינטרנט לחלל. עם זאת, חלקה של SpaceX נמכר בסופו של דבר בחזרה ל- EADS ב-2008 אך הרעיון של פיתוח אינטרנט ליווני קסם לאילון מאסק. בתחילת 2014, על פי הדיווחים אילון מאסק וגרג ויילר עבדו יחד בתכנון רשת ליוונים של כ-700 לוויינים בשם WorldVu, שתהיה בגודל של יותר מפי 10 מרשת הלוויין הגדולה דאז אירידיום . עם זאת, הרעיון בוטל ביוני 2014, וחברת SpaceX של אילון הגישה במקום זאת בחשאי בקשה ל-ITU דרך רגולטור הטלקום הנורבגי תחת השם STEAM‏. אושר החיבור בקשה של SpaceX לרישיון ל-Starlink של הרשות התקשורת הפדרלית(FCC).

הדמייה של רשת הלווינים Starlink (באדום מסלול לווינים בודד

פיתוח (2015-2017)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Starlink הוכרז בפומבי בינואר 2015 עם פתיחת מתקן פיתוח לווייני SpaceX ברדמונד, וושינגטון. במהלך הפתיחה, אילון מאסק הצהיר שעדיין קיים ביקוש משמעותי שלא נענה ברחבי העולם ליכולות פס רחב בעלות נמוכה. וכי Starlink ימקד רוחב פס כדי לשאת עד 50% מכל תעבורת התקשורת הניידת העולמית ו-10% מתעבורת התקשורת העולמית.

באותה עת, המשרדים באזור סיאטל שתוכננו להעסיק בתחילה כ-60 מהנדסים צמחו להעסקה של כ- 2,000 אנשים.

עד ינואר 2016, החברה חשפה בפומבי תוכניות להפעיל שני אב-טיפוס לוויינים ב-2016, ותהיה רשת הלוויינים הראשונית במסלול ותפעול עד 2020 בקירוב.

SpaceX סימנה מסחרית את השם Starlink עבור רשת הפס הרחב הלוויין שלהם בשנת 2017; השם נוצר בהשראת הספר The Fault in Our Stars .

במרץ 2017, SpaceX הגישה תוכניות לרשות התקשורת להציב מעטפת מסלולית שנייה של יותר מ-7,500 לווייני תקשרות במסלולים לא גיאוסינכרוניים כדי לספק שירותי תקשורת" בספקטרום אלקטרומגנטי שלא הועסק רבות בשירותי תקשורת מסחריים. היא תכלול 7,518 לוויינים ותסתובב בגובה של 340 ק"מ בלבד, בעוד שהרשת הקטנה יותר שתוכננה במקור של 4,425 לוויינים תפעל. ברצועות K _a - ו-K _u ומסלול בגובה 1,200 ק"מ.

שני לווייני הניסוי הראשונים שנבנו לא הוטסו אלא שימשו בבדיקות קרקע. השיגור המתוכנן של שני לווייני ניסוי מתוקנים הועבר לאחר מכן לשנת 2018.

מחלוקת מסוימת התעוררה בשנים 2015–2017 עם רשויות רגולטוריות על רישוי ספקטרום התקשורת עבור קבוצות לוויינים גדולות אלה. הכלל הרגולטורי המסורתי וההיסטורי עבור ספקטרום הרישוי היה שמפעילי לוויינים יכולים "לשגר חללית יחידה כדי לעמוד במועד האחרון שלהם (מהרגולטור), מדיניות הנתפסת כמאפשרת למפעיל לחסום את השימוש בספקטרום רדיו בעל ערך עבור שנים מבלי לפרוס את הצי שלו". ב-17 בדצמבר 2015, הרשות התקשורת קבעה תאריך יעד של שש שנים לפרוס רשת ליוונים גדולה שלמה כדי לעמוד בתנאי הרישוי. כלל זה שוחרר ב-7 בספטמבר 2017, מכיוון שהרשות התקשורת החליטה שמחצית מרשת הליוונים חייבת להיות במסלול בתוך שש שנים, בעוד שהמערכת המלאה צריכה להיות במסלול בתוך תשע שנים מתאריך הרישיון.

הדמייה של לווין בודד

תחילת השיגורים (2018-2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2018, SpaceX ציפתה שהעלות הכוללת של הפיתוח והבנייה של הקונסטלציה תתקרב ל-10 מיליארד דולר. באמצע 2018, SpaceX ארגנה מחדש את חטיבת פיתוח לוויינים ברדמונד, ופיטרה כמה מחברי ההנהלה הבכירה.

בנובמבר 2018, SpaceX קיבלה אישור רגולטורי בארה"ב לפרוס 7,518 לווייני פס רחב, בנוסף ל-4,425 שאושרו קודם לכן. אישור החדש היה להוספת רשת ליוונים לא-גיאוסטציונרים של מסלול כדור הארץ במסלול נמוך מאוד (בניגוד ללווינים הראשניים שגובהם שאושר 1,110 ק"מ עד 1,325 ק"מ), המורכבת מ-7,518 לוויינים הפועלים בגבהים מ-335 ק"מ עד 346 ק"מ, מתחת למסלול תחנת החלל. באפריל 2019, הרשות התקשורת הפדרלית אישרה ל-SpaceX להציב כמעט 12,000 לוויינים בשלושה קונכיות מסלול: בתחילה כ-1,600 במעטפת גובה של 550 ק"מ , ולאחר מכן הצבת כ-2,800 לווייני ספקטרום קו ו-Ka בטווח של 1,150 ק"מ וכ-7,500 לוויינים בפס V ב-340 ק"מ.

עם תוכניות של מספר ספקים לבנות מגה-קונסטלציות חלל מסחריות של אלפי לוויינים בסבירות גבוהה יותר להפוך למציאות, הצבא האמריקני החל לבצע מחקרי מבחן ב-2018 כדי להעריך כיצד ניתן להשתמש ברשתות. בדצמבר 2018, חיל האוויר האמריקאי הוציא חוזה של 28 מיליון דולר עבור שירותי בדיקה ספציפיים ב-Starlink.

בפברואר 2019, SpaceX Services Inc (חברה בת של SpaceX). הגישה בקשה לרשות התקשורת הפדרלית לקבל רישיון להפעלת עד מיליון תחנות לווייניות קבועות על כדור הארץ שיתקשרו עם הלוויין הלא גיאוסטציוני שלה (NGSO) מערכת Starlink.

עד אפריל 2019, SpaceX ההצלחה לסיים את מחקר ופיתוח של לווין ולהתחיל לייצר את לווינים, עם השיגור הראשון המתוכנן של רשת גדולה של לוויינים למסלול, והצורך הברור להשיג קצב שיגור ממוצע של לפחות 44 לווינים חדשים במשך 60 החודשים כדי להשיג את 2,200 הלוויינים ששוגרו כדי לתמוך בהקצאת רישיון של הרשות התקשורת הפדרלית שלהם. SpaceX אמרו שהם יעמדו בתאריך היעד של מחצית מרשת הליוונים "במסלול בתוך שש שנים ממועד האישור... והמערכת המלאה בעוד תשע שנים".

עד סוף יוני 2019, SpaceX שיגרה עם כל 60 הלוויינים אך איבדה קשר עם שלושה; 57 הנותרים עבדו כמתוכנן. 45 לוויינים הגיעו לגובה המסלול הסופי שלהם של 550 ק"מ , חמישה עדיין הרימו את מסלוליהם, וחמישה נוספים עברו בדיקות מערכות לפני שהם מעלים את מסלוליהם. שני הלוויינים הנותרים נועדו להוצאה מהירה מהמסלול ולהיכנס מחדש לאטמוספירה על מנת לבחון את תהליך ביטול המסלול של הלוויין; גם השלושה שאיבדו קשר היו צפויים להיכנס מחדש, אך יעשו זאת באופן פסיבי מגרירה אטמוספרית מכיוון ש-SpaceX כבר לא הצליחה לשלוט בהם באופן אקטיבי.

באוקטובר 2019, אילון מאסק בדק בפומבי את רשת Starlink באמצעות חיבור אינטרנט מנותב דרך הרשת כדי לפרסם ציוץ ראשון לרשת החברתית טוויטר.

האצת השיגורים (2020-היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2020, SpaceX שינתה את הארכיטקטורה של רשת Starlink, הגישה בקשה לרשות התקשורת המציעה להפעיל יותר לוויינים במסלולים נמוכים יותר (540 ק"מ ו-570 ק"מ) בשלב הראשון ממה שהרשות התקשורת אישר בעבר. ל-SpaceX הייתה בעבר אישור רגולטורי מהרשות התקשורת להפעיל עוד 2,825 לוויינים במסלולים גבוהים יותר בין 1,110 ק"מ ל-1,325 ק"מ. הרשות התקשורת אישר את הבקשה באפריל 2021.

שיגור של 53 לוויני Starlink

עד יוני 2020, SpaceX הגישה לרשויות הרגולטוריות הקנדיות בקשה לרישיון להציע שירותי אינטרנט מהירים של Starlink בקנדה. בנובמברהיא קבלה את האישור.

עד אוגוסט 2020, טילי הפאלקון 9 שלחו 58 לוויני Starlink של SpaceX במקביל עד אז צליחו לייצר 653 לוויינים. כיום SpaceX מייצרת כ-120 לוויינים בחודש.

ב-4 בנובמבר 2020, SpaceX ערכה את מבחן ל-Starlink. בודקי בטא של Starlink דיווחו על מהירויות של מעל 150 מגה-ביט לשנייה, מעל הטווח שהוכרז עבור מבחן הבטא הציבורי.

הרשות התקשורת העניק ל-SpaceX סובסידיות פדרליות בשווי כמעט 900 מיליון דולר לתמיכה בלקוחות פס רחב כפריים באמצעות רשת האינטרנט הלוויין Starlink של החברה. SpaceX זכתה בסבסוד כדי להביא שירות ללקוחות ב-35 מדינות בארה"ב.

SpaceX פרסמה מסלול חדש של 10 לווייני Starlink ב-24 בינואר 2021, לווייני Starlink הראשונים במסלולי קוטב. השיגור גם עבר את השיא של סוכנות החלל ההודית בשיגור הכי הרבה לוויינים במשימה אחת (143), והעלה ל-1,025 את המספר המצטבר של לוויינים שנפרסו עבור Starlink עד לאותו תאריך.

בפברואר 2021, SpaceX הודיעה שלסטארלינק יש למעלה מ-10,000 משתמשים, ופתחה הזמנות מוקדמות לציבור. מאסק קבע שהלוויינים נעים ב-25 מסלוליים המקובצים. בפברואר 2021, SpaceX השלימה גיוס של 3.5 מיליארד דולר נוספים במימון הון במהלך ששת החודשים הקודמים, כדי לתמוך בשלב עתיר ההון של ההטמעה התפעולית של Starlink, בתוספת פיתוח השיגור של סטארשיפ.

באפריל 2021, SpaceX הבהירו שהם כבר ייצרו שלושה דורות של לוויני Starlink, כאשר כל אחד היה פחות יקר מהקודם. הדור השלישי היה כבר עם קישורי לייזר בין-לווייניים.

במרץ 2021, SpaceX הכניסה אפליקציה לרשות התקשורת עבור וריאציות ניידות של הטרמינל שלהם עבור כלי רכב, כלי שיט ומטוסים.

עד מאי 2021, SpaceX הודיעה שיש להם יותר מ-500,000 הזמנות Starlink על ידי צרכנים וכמעט 100,000 משתמשים ביוני 2021. כמו כן, הוכרזו הסכמים עם גוגל ומיקרוסופט לספק שירותי מחשוב ורשת בקרקע עבור סטארלינק. Viasat עשתה ניסיון חוקי לעצור זמנית את השיגורים של Starlink.

עד 1 באוקטובר 2021, SpaceX מכרה 5,000 הזמנות מוקדמות של Starlink בהודו, והודיעה שסנג'אי בהרגבה, שעבד עם אילון מאסק כחלק מצוות שהקים את PayPal, יעמוד בראש מיזם Starlink פס רחב בהודו.

שלושה חודשים לאחר מכן, בהרגווה התפטר החל מה-31 בדצמבר 2021 "מסיבות אישיות" לאחר שממשלת הודו הורתה ל-SpaceX להפסיק את מכירת ההזמנות המוקדמות לשירות Starlink עד ש-SpaceX תקבל אישור רגולטורי לאספקת שירותי אינטרנט לווייניים במדינה.

בפברואר 2022, SpaceX הכריזה על Starlink Business , מהדורת ביצועים גבוהים יותר של השירות. הוא מספק אנטנה בעלת ביצועים גבוהים יותר ומהירויות רשומות של בין 150 ל-500Mbit/s, בעלות של 2500$ לאנטנה ודמי שירות חודשיים של 500$. המשתמשים ייהנו גם מתמיכה 24/7, עם עדיפות. משלוחים מתפרסמים כדי להתחיל ברבעון השני של 2022.

ב-3 בפברואר 2022 שוגרו 49 לוויינים כקבוצת Starlink 4–7. עקב עלייה משמעותית בגרר האטמוספרי שנגרם על ידי סערה גיאומגנטית בדירוג G2 ב-4 בפברואר, עד 40 מהלוויינים הללו היו צפויים ללכת לאיבוד. עד 12 בפברואר, 38 לוויינים נכנסו מחדש לאטמוספירה בעוד 11 הנותרים המשיכו להרים את מסלוליהם.

במרץ 2022, SpaceX הודיעה ש-Starlink הגיעה ל-250,000 מנויים, הגשה ממאי 2022 לרשות התקשורת דיווחה על למעלה מ-400,000 מנויים. החל ממארס 2022, האתר ותנאי השירות אינם מתארים עוד את השירות כ"בטא " אלא עדיין "חדש, בפיתוח".

נכון ל-18 במאי 2022 , ל-SpaceX יש למעלה מ-2,300 לווייני Starlink מתפקדים במסלול. הם ממשיכים לשגר עד 53 נוספים לכל טיסה של פלקון 9 . במאי 2022, SpaceX ביצעה שלושה שיגורים תוך פחות משבוע.

בעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה סביבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהום אות בתמונת חשיפה של 333 שניות שצולמה מהטלסקופ של CTIO

מספרם הגדול של הלוויינים גורם לחשש מצד הקהילה האסטרונומית בגלל זיהום אור. האסטרונמים טוענים שמספר הלוויינים ישבשו את התצפיות של הכוכבים הנראים לעין וכי בהירותם באורכי הגל האופטי והרדיו ישפיעו רבות על התצפיות המדעיות.

SpaceX ניסתה למתן ולהפיג את החששות הללו על ידי יישום מספר שדרוגים ללווייניה. מטרת שדרוגים אלו היא להפחית את בהירותם במהלך שיוטם בחלל.

הגברת פסולת החלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בסוף 2017 SpaceX הגישה מסמכים לרשות התקשורת הפדרלית כדי להבהיר את התוכנית להפחתת פסולת החלל , שבמסגרתה החברה הייתה צריכה:

"... ליישם תוכנית מבצעים לביטול מסודר של לוויינים לקראת סוף חייהם השימושיים (בערך חמש עד שבע שנים) בקצב מהיר בהרבה מהנדרש על פי סטנדרטים בינלאומיים. [לוויינים] יעברו את המסלול עד נעים בהנעה למסלול סילוק שממנו הם ייכנסו מחדש לאטמוספירה של כדור הארץ תוך כשנה לאחר השלמת משימתם."

במרץ 2018, הרשות התקשורת הפדרלית העניק אישור SpaceX ל-4,425 הלוויינים הראשוניים, בתנאים מסוימים. ביניהם SpaceX תצטרך לקבל אישור נפרד מאיגוד התקשורת הבינלאומי (ITU). הרשות התקשורת הפדרלית תמכה בבקשה של נאס"א לבקש מ-SpaceX להשיג רמה עוד יותר גבוהה של אמינות מהתקן שבו משתמשת נאס"א בעבר עבור עצמה: שרפה באטמוספרה של 90% מהלוויינים לאחר שסימו את תפקידם.

הלוויינים מצוידים בדחפי-הול מונעי קריפטון המאפשרים להם לעזוב את מסלולם בסוף חייהם. בנוסף, הלוויינים מתוכננים למנוע התנגשויות באופן אוטונומי בהתבסס על נתוני המעקב שמוטמעים בהם.

פרטים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסנית של 60 לווייני Starlink זה על גבי זה בקצה השלב השני של פאלקון 9, לפני ששוחררו לחלל, 24 במאי 2019

SpaceX משגרת מעל ל-60 לוויינים בו-זמנית בכל פעם. המיזם שואף לפרוס 1,584 לוויינים באמצעות חללית ייעודית לנשיאת לוויינים שמשקלה כ-260 ק"ג . כל זאת על מנת לספק שירות כמעט גלובלי עד סוף 2022.

ב-15 באוקטובר 2019 הוועדה הפדרלית לתקשורת של ארצות הברית (FCC) הגישה בקשה לאיגוד התקשורת הבינלאומי (ITU). הודעה זו, מטעם SpaceX, נשלחה כדי שיאשרו ליצר מערך ספקטרום עבור 30,000 לוויני Starlink נוספים שמטרתם להשלים את הצבת 12,000 לווייני Starlink שכבר אושרו לפני-כן על ידי הרשות התקשורת הפדרלית. ספייסאיקס יצרה הסכמים עם Google Cloud Platform ו-Microsoft Azure בשביל לספק בשותפות שירותי מחשוב ורשת עבור Starlink על גבי הקרקע עד סוף 2021.

ב-17 באפריל 2020, בתיעוד לרשות התקשורת הפדרלית, טענו ב-SpaceX שגובה שיוט לווייני נמוך יותר יקרב את הלוויינים לצרכני Starlink ויאפשר לרשת "לספק פס רחב עם זמן המתנה קצר לאמריקאים ללא שירות באזורים כפריים ובמקומות שלא ניתנו שירותי רשת בעבר. שירותים אלו עומדים בקנה אחד עם השירות שהיה בעבר רק באזורים עירוניים מרושתים". השינוי ישפר את השירות עבור משתמשי ממשלת ארצות הברית באזורי הקוטב ויאפשר פריסה מהירה יותר של רשת האינטרנט - לפי הצהרת SpaceX. מסלולי הלוויינים הנמוכים יסייעו להבטיח שהלוויינים יכנסו מחדש לאטמוספירה בזמן קצר יותר במקרה של תקלה. מסלולי הלוויינים הנמוכים גם יאפשרו לשדר אותות ברמות הספק מופחתות עקב הקרבה הפיזית לכדור הארץ. לדברי SpaceX מסלולי הלוויינים יאפשרו לצי רשת הלוויינים לספק שירות בצורה מותאמת וכך ויאפשר להפחית הפרעות רדיו ברשתות אלחוטיות לווייניות וקרקעיות אחרות.

שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

SpaceX מתכוונת לספק קישוריות אינטרנטית לווינית לאזורים מוחלשים בכדור הארץ ולספק שירותים במחירים תחרותיים באזורים עירוניים יותר. החברה הצהירה כי תזרים המזומנים החיובי שלה, ממכירת שירותי אינטרנט לוויני, יהיו הכרחיים כדי לממן את תוכניות המאדים שלה.

במדינות בשחור יש אפשרות לתחבר ל-Starlink

25 בפברואר 2022 (במהלך התקפות הרוסים על אוקראינה) המשלוח הראשון של משדרי Starlink לאוקראינה

זמינות במדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת מדינות
יבשת	מדינה	תאריך התחלה	סטאטוס
צפון אמריקה	ארצות הברית	אוגוסט 2020 בתפוצה מוגבלת, נובמבר 2020 בטא ציבורי	בטא ציבורי
צפון אמריקה	קנדה	ינואר 2021	בטא ציבורי
אירופה	הממלכה המאוחדת	ינואר 2021	בטא ציבורי
אירופה	גרמניה	מרץ 2021	בטא ציבורי
אוקיאניה	ניו זילנד	אפריל 2021	בטא ציבורי
אוקיאניה	אוסטרליה	אפריל 2021	בטא ציבורי
אירופה	צרפת	מאי 2021	בטא ציבורי
אירופה	אוסטריה	מאי 2021	בטא ציבורי
אירופה	הולנד	מאי 2021	בטא ציבורי
אירופה	בלגיה	מאי 2021	בטא ציבורי
אירופה	אירלנד	יולי 2021	בטא ציבורי
אירופה	דנמרק	יולי 2021	בטא ציבורי
דרום אמריקה	צ'ילה	יולי 2021 בתפוצה מוגבלת, ספטמבר 2021 בטא ציבורי	בטא ציבורי
אירופה	פורטוגל	אוגוסט 2021	בטא ציבורי
אירופה	שווייץ	אוגוסט 2021	בטא ציבורי
אירופה	פולין	ספטמבר 2021	בטא ציבורי
אירופה	איטליה	ספטמבר 2021	בטא ציבורי
אירופה	צ'כיה	ספטמבר 2021	בטא ציבורי
צפון אמריקה	מקסיקו	נובמבר 2021	בטא ציבורי
אירופה	קרואטיה	נובמבר 2021	בטא ציבורי
אירופה	שוודיה	נובמבר 2021	בטא ציבורי
אירופה	ליטא	דצמבר 2021	בטא ציבורי
אירופה	ספרד	ינואר 2022	בטא ציבורי
אירופה	סלובקיה	ינואר 2022	בטא ציבורי
אירופה	סלובניה	ינואר 2022	בטא ציבורי
אוקיאניה	טונגה	פברואר 2022, בעקבות התפרצות הר הגעש הונגה טונגה	סיוע חירום
אירופה	בולגריה	פברואר 2022	בטא ציבורי
דרום אמריקה	ברזיל	פברואר 2022	בטא ציבורי
אירופה	אוקראינה	פברואר 2022, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה	סיוע חירום

שוק האינטרנט הלוויני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי אינטרנט לווייני החלו להיות משווקים בשנות ה-2000, ובין הבולטים מערכת BGAN של אינמרסט, ומערכת של טוראיה.

בתחילת 2015, שני יזמים המשקיעים בתעשיית החלל, הכריזו שניהם על מיזמים באינטרנט לווייני באותו השבוע. הראשון הוא אילון מאסק, מנכ"ל SpaceX שהכריז על הפרויקט שייקרא מאוחר יותר Starlink. השני הוא ריצ'רד ברנסון שהכריז על השקעה ב-OneWeb - קונסטלציית אינטרנט לוויני עם כ-700 לוויינים מתוכננים שכבר רכשו רישיונות לשימוש בתדרי תקשורת ללוויינים שלהם.

יועץ תעשיית הלוויין רוג'ר רוש אמר ב-2015 כי "מאוד לא סביר שיהיה ניתן לעשות ממיזמים מסוג זה עסק מצליח". אמירה זאת נאמרה לאחר כישלונות של מיזמי חלל קודמים של 'לוויין-לצרכן'. מאסק הסביר בפומבי את תפיסתו העסקית בנוגע למיזם. בהצהרה זו ציין שתוך כדי פיתוח מערכת תקשורת מבוססת חלל, המסובכת טכנית, הוא מנסה להימנע מהרחבת יתר של החברה. לפי מדדי החברה, המיזם נמצא בהתאם ללוח הזמנים המתוכנן.
מסמכים פנימיים שהודלפו בפברואר 2017 הצביעו על כך ש-SpaceX ציפתה להכנסות של יותר מ-30 מיליארד דולר עד 2025 ממיזם הלוויין. בעוד שההכנסות מעסקי השיגור שלה היו צפויות להגיע ל-5 מיליארד דולר באותה שנה בשונה מתחזיותיה של Starlink.
באוקטובר 2015, נשיא SpaceX גווין שוטוול, הצביע על כך שהפיתוח נמשך וההשקה תצא לפועל בעוד זמן רב. לטענתו ישנו עוד תהליך ארוך עד שהשלב התפעולי יהיה בשל דיו ורשת הלוויינים נמצאת עדיין בשלב פיתוח.
בשיגור הראשון לשנת 2019 של קבוצת 60 הלוויינים, SpaceX ציינה שהיא תזדקק ל-420 לוויינים במערך הלוויינים האופרטיביים. זאת על מנת שתוכל לקיים רשת מינימלית בפס רחב לכדור הארץ. SpaceX תזדקק ל-780 לוויינים מתוך כ-1,600 הראשונים מהם, כדי לספק כיסוי רשת מתונה.

תוכניות לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל-SpaceX יש תוכניות ארוכות טווח לפיתוח ולפריסה של מערכת תקשורת לוויינית שתשרת את חזונה על מאדים.

באפריל 2021, מאסק צייץ בטוויטר שמשתמשים יוכלו להעביר את יחידת השידור האישית של Starlink לכל מקום עד סוף השנה לאחר שיגור לוויינים נוספים ועדכוני תוכנה. הגרסה הראשונית הנוכחית של Starlink מוגבלת לעבודה בטווח של כמה מיילים מהכתובת הרשומה של מקבלי שירות הרשת הלווינית.