אומברטו אקו

אומברטו אקו
Umberto Eco

אקו במאי 2005
לידה	5 בינואר 1932 אלסנדריה, ממלכת איטליה
פטירה	19 בפברואר 2016 (בגיל 84) מילאנו, איטליה
השקפה דתית	אתאיזם
מקום לימודים	אוניברסיטת טורינו
מוסדות	אוניברסיטת בולוניה קולז' דה פראנס
זרם	סמיוטיקה
תחומי עניין	ביקורת תגובת הקורא
עיסוק	פילוסוף, סופר, סמיוטיקאי, מבקר ספרות, היסטוריון של ימי הביניים, מומחה ספרות, מרצה באוניברסיטה, תסריטאי, מחבר רומנים, מתרגם, מסאי, איש חינוך, היסטוריון
הושפע מ	ג'ויס, קאנט, פירס, אקווינס, דויל, בורחס
מדינה	איטליה, ממלכת איטליה
יצירות ידועות	תולדות הכיעור, Apocalypse Postponed, Come si fa una tesi di laurea, המטוטלת של פוקו, Misreadings, שם הוורד
פרסים והוקרה	פרס צ'זארה פבזה (2011) פרס סטרגה (1981) אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (1996) פרס אוסטריה לספרות אירופית (2001) פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ולמדעי הרוח (2000) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר מפקד מסדר האמנויות והספרות קצין בלגיון הכבוד
בן או בת זוג	Renate Ramge (24 בספטמבר 1962–?)
חתימה
umbertoeco.it

אומברטו אקו (באיטלקית: Umberto Eco; ‏5 בינואר 1932 – 19 בפברואר 2016) היה פילוסוף, סמיוטיקאי, היסטוריון של ימי הביניים, סופר ומתרגם איטלקי.

ביוגרפיה

אקו ב-2011

אקו נולד בעיר אלסנדריה במחוז פיימונטה שבצפון איטליה. ילדותו עברה עליו בערי צפון איטליה, בימי המאבקים הרצופים בין הקומוניסטים ובין אנשי "החולצות השחורות", תומכי הפשיזם האיטלקי. עבודת הדוקטורט שהגיש לאוניברסיטת טורינו התמקדה באסתטיקה של תומאס אקווינס. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 היה מעורב בארגונים אמנותיים וספרותיים שונים, ועבד בערוצי תקשורת המונים. בתקופה זו היה ממחברי השאלות לתוכניות הטריוויה של הטלוויזיה האיטלקית, והחל לפרסם את הטור "היומן הקטן" ביומון "Il Verri".

אחד מפרסומיו הראשונים, "היצירה הפתוחה" (Opera Aperta ,The Open Work) מ-1962, דן בהבחנות שבין מרחבי משמעות שנוצרים בטקסטים: אקו הבחין בין טקסטים "פתוחים" שמעודדים קיום פרשנויות רבות (כגון "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס), לבין טקסטים "סגורים" שמכוונים את הקורא לעבר טווח מצומצם של משמעויות (כגון "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי). עבודה זו קירבה את אקו אל קבוצת היוצרים האיטלקיים "Gruppo '63", שהתעניינה ביכולת ליצור מרחב קומבינטורי של הבעות ביצירה ספרותית ופלסטית (בדומה לחבורת אוליפו הצרפתית).

עיסוקיו של אקו בתחומי התקשורת מסמנים את המעבר שחל בכתיבתו האקדמית. עבודותיו הבאות, ובעיקר "תפקידו של הקורא" (The Role of the Reader) ו"תאוריה של הסמיוטיקה" (Theory of Semiotics) הן ניסיון ליצירתן של מתודות כלליות לניתוח טקסטים, ללא הבחנה בין "תרבות גבוהה" ו"נמוכה". מתקופה זו זכו למעמד מיוחד בעיקר שני חיבורים: הניתוח הסטרוקטורלי של סרטי ג'יימס בונד וההקדמה שחיבר אקו עבור הוצאתו האיטלקית של הקומיקס "פינאטס".

גישתו הטקסטואלית של אקו יוצרת דו-שיח עם התאוריה האסתטית מבית מדרשו של בנדטו קרוצ'ה (Croce) ועם השתלשלויותיה ההיסטוריות, בעיקר אלו שבאו לביטוי בתנועת הביקורת החדשה. עבור אקו, משמעותו של טקסט אינה נקבעת על ידי הטקסט "כפי שהוא לעצמו". עם זאת, הדגש שהושם על ידי התאורטיקנים של הביקורת החדשה על מרחב משמעויות ופרשנויות מקבילות הוא רכיב חשוב בתאוריות של אקו: עבורו הקורא מייצר פרשנות, או פרשנויות, מתוך המרחב האופייני שהטקסט מכונן.

בספרו "בחיפוש אחר השפה המושלמת" הביע תמיכה בשפה הבינלאומית אספרנטו, אם כי לא דיבר אותה.

חיבורים מאוחרים יותר מסמנים מעבר נוסף בכתיבתו של אקו - מפתיחתו של הטקסט לחופש פרשני פונה אקו אל הדרכים שבהן הטקסט יוצר צמצום מבני של דרכי הקריאה האפשריות ("פרשנות ופרשנות יתר" - Interpretation and Over-Interpretation). כדי לבסס עמדה זו נדרש אקו ל"קורא האידיאלי", קורא שמשחזר מערכות קשרים מקסימליות בפרשנותו לטקסט. אקו גיבה את מחקריו אלו בהתעמקות במכניזמים "עודפים" של קריאה ובפרשנויות "פרנואידיות", כאשר בכך הוא מציב גבולות לחופש הקריאה. במסגרת זו ערך אקו מחקר היסטורי ותאורטי של ההנחות הפרשניות העומדות בבסיסן של פרשנויות "לא-לגיטימיות", כפי שאלו משתקפות בכתבים אוקלטיים ובטקסטים עם אג'נדות פוליטיות חריגות.

הדים לעבודותיו התאורטיות מצויים גם בסוגת הכתיבה הבאה שבה התנסה - הרומן הספרותי. הרומן הראשון של אקו, "שם הוורד" (1980; Il Nome della Rosa). על ספר זה זכה בפרס הספרותי האיטלקי הבכיר פרס סטרגה, המקביל לפרס מאן בוקר בשפה האנגלית וגם בפרס מדיסיס לסופר זר לשנת 1982. רומן זה הוא המשך אינטגרלי לכתיבתו האקדמית של אקו: הנושאים העיקריים ברומן מתמקדים בהקבלה בין הבלש ובין הקורא, ובדרכם של השניים לכפות על המציאות, או על הטקסט, נרטיבים "מוגזמים". הספר תורגם לכ-30 שפות ומכר למעלה מ-10 מיליון עותקים. הוא גם עובד לסרט מצליח בכיכובו של שון קונרי ב-1987.

בשנת 1988 יצאה לאור ספרו השני, "המטוטלת של פוקו". הנושא העיקרי בספר הוא הפופולריות של תאוריות הקונספירציה לאורך השנים, ושכיחותן של דעות פסבדו־דתיות ופסבדו־מדעיות.

ספריו הבאים "האי של יום האתמול" ו"באודולינו" ביססו את מעמדו כאחד הסופרים העולמיים המובילים לקראת סוף המאה ה-20.

בשנת 1995 פרסם את המסה "הפשיזם הנצחי".

אקו כיהן כראש החוג לתקשורת של אוניברסיטת בולוניה ושימש יושב ראש איגוד הסמיוטיקנים העולמי.

בשנת 2011 היה אורח הכבוד ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים.

פרסים והוקרה

• פרס צ'זארה פבזה (2011)
• פרס סטרגה (1981)
• אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (1996)
• פרס אוסטריה לספרות אירופית (2001)
• פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ולמדעי הרוח (2000)
• אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
• עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר
• מפקד מסדר האמנויות והספרות
• קצין בלגיון הכבוד
• ביוני 2002 קיבל תואר דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים

ספריו שתורגמו לעברית

רומנים

• שם הוורד (1980, Il Nome della Rosa), תרגם עמנואל בארי, זמורה-ביתן, 1987.
• המטוטלת של פוקו (1988, Il pendolo di Foucault), תרגם גאיו שילוני, כנרת, 1991.
• האי של יום האתמול (1994, L'isola del giorno prima), תרגם אריה אוריאל, כנרת, 1995.
• באודולינו (2000, Baudolino), תרגמה מרים שוסטרמן-פדובאנו, כנרת, 2005.
• השלהבת המסתורית של המלכה לואנה (2004), תרגם אריה אוריאל, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2007.
• יומן זעיר, תרגם אריה אוריאל, זמורה ביתן, 2011.
• בית העלמין של פראג, תרגם אריה אוריאל, כנרת זב"מ, 2012.
• מספר אפס, תרגם אריה אוריאל, כנרת זמורה ביתן, 2016.

מאמרים

• לטייל עם דג סלמון ומאמרים אחרים, תרגם אריה אוריאל, כנרת, 1997.
• להמציא את האויב וחיבורים נוספים, תרגם אריה אוריאל, כנרת זמורה ביתן, 2016.
• הפשיזם הנצחי, תרגם יונתן פיין, הוצאת תשע נשמות, 2019.

ספרי עיון

• פרשנות ופרשנות יתר, נכתב בשיתוף ריצ'רד רורטי, ג'ונתן קאלר וכריסטין ברוק-רוז, תרגם יניב פרקש, הוצאת רסלינג, 2007.
• תולדות היופי, תרגם אריה אוריאל, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
• תולדות הכיעור, תרגום ועריכה מקצועית: שרה לוטן, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2013.
• תולדות האגדות - סיפורם של מקומות אגדיים, תרגום: שרה לוטן, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2016.

לקריאה נוספת

• ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אומברטו אקו בוויקישיתוף

• אומברטו אקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אומברטו אקו (1932-2016), דף שער בספרייה הלאומית

• אומברטו אקו, ברשת החברתית Goodreads

• אתר האינטרנט הרשמי של אומברטו אקו (באיטלקית)
• הספרים של אומברטו אקו, באתר "סימניה"
• אריאנה מלמד, אפשר לקרוא לזה אקומניה, חדשות, 3 בנובמבר 1989 - ריאיון לאחר צאת ספרו השני "המטוטלת של פוקו"
• אקו על אקו - הסופר אומברטו אקו מראיין את עצמו על ספרו "השלהבת המסתורית של המלכה לואנה", באתר ynet, 6 בפברואר 2008
• אביטל בורג, עכבר העיר, אומברטו אקו מזייף את המונה ליזה, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2009
• אלכס בטרוורת, הגרדיאן, הסיפור שאינו נגמר: התסריטאי של בונואל משוחח עם אומברטו אקו, באתר הארץ, 25 במאי 2011
• ד"ר מרגלית מולנר גויטיין, אומברטו אקו - סמיוטיקן, חוקר ספרות וסופר איטלקי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 בפברואר 2011
• מת הסופר אומברטו אקו ("שם הוורד"), באתר ynet, 20 בפברואר 2016
• הסופר אומברטו אקו ("שם הוורד") הלך לעולמו בגיל 84, באתר וואלה, 20 בפברואר 2016
• ג'ונתן קנדל, הניו יורק טיימס, הפילוסוף והסופר האיטלקי אומברטו אקו מת בגיל 84, באתר הארץ, 20 בפברואר 2016
• עפרי אילני, אומברטו אקו: האיש שהתגעגע לימי הביניים וידע למה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2016

מכּתביו:

• השלהבת המסתורית של המלכה לואנה, באתר nrg‏, 11 בינואר 2008
• פותחים ספר | תולדות היופי, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010