אנתוני אידן

רוברט אנתוני אידן, הרוזן הראשון מאייבון
Robert Anthony Eden, 1st Earl of Avon
לידה	12 ביוני 1897; דרהאם, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	14 בינואר 1977 (בגיל 79); Alvediston Manor, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Robert Anthony Eden
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	וילטשייר
השכלה	כרייסט צ'רץ'; אוניברסיטת אוקספורד; איטון קולג'; Sandroyd School ;
מפלגה	המפלגה השמרנית הבריטית
בן או בת זוג	Beatrice Beckett (5 בנובמבר 1923–1950); קלאריסה אידן (14 באוגוסט 1952–14 בינואר 1977)
שושלת רוזנות אייבון
תואר	הרוזן הראשון מאייבון
אב	William Eden
אם	Sybil Frances Grey
צאצאים	Simon Eden; Robert Eden; Nicholas Eden, 2nd Earl of Avon
יורש העצר	ניקולס אידן, הרוזן השני מאייבון
	7 באפריל 1955 – 10 בינואר 1957; (שנה)
מונרך בתקופה	אליזבת השנייה
	→ וינסטון צ'רצ'יל הרולד מקמילן ←
	26 באוקטובר 1951 – 7 באפריל 1955; (3 שנים)
	26 באוקטובר 1951 – 7 באפריל 1955; (3 שנים)
	28 באוקטובר 1951 – 7 באפריל 1955; (3 שנים)
	→ הרברט מוריסון הרולד מקמילן ←
	22 בדצמבר 1940 – 26 ביולי 1945; (4 שנים)
	→ אדוארד פרדריק, הרוזן מהליפקס ארנסט בווין ←
	22 בדצמבר 1935 – 20 בפברואר 1938; (שנתיים)
	→ סמואל הור, ויקונט טמפלווד אדוארד פרדריק, הרוזן מהליפקס ←
	6 בדצמבר 1923 – 10 בינואר 1957; (33 שנים)
	→ ארנסט פולוק (אנ') ג'ון הובסון (אנ') ←
פרסים והוקרה
	הצלב הצבאי (יוני 1917); פרס בטלר לשלום (1955); מדליית הניצחון; מסדר הבירית; מדליית המלחמה הבריטית ;

רוברט אנתוני אידן, הרוזן הראשון מאייבון (באנגלית: Robert Anthony Eden, 1st Earl of Avon; ‏12 ביוני 1897 – 14 בינואר 1977) היה מדינאי בריטי, כיהן כראש ממשלת בריטניה מ-1955 ועד 1957, בתקופת מלחמת סואץ, וכשר חוץ במשך שלוש תקופות (1935–1938, 1940–1945 במהלך מלחמת העולם השנייה ובין השנים 1951–1955).

תחילת דרכו

רוברט אנתוני אידן נולד בווינדלסטון הול (Windlestone Hall) ב-12 ביוני 1897 כבן השלישי מתוך ארבעה בנים, והרביעי מתוך חמישה ילדים של סיר ויליאם אידן. השאלה אם סיר ויליאם אידן היה אכן אביו של אנתוני נתונה בספק גדול. הועלתה אף ההשערה כי אביו היה ג'ורג' וינדהאם. בנוסף, נראה כי אמו הייתה בלתי אחראית בכל הנוגע לכספים, עד שבשל בזבזנותה תפחו חובות המשפחה, שנאלצה למכור נכסים רבים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה מצאו את מותם אביו ושניים משלושת אחיו. אידן עצמו הצטרף לחיל הרובאים המלכותי, וקודם במהירות בשרשרת הפיקוד. הוא הפגין אומץ, היה חייל מצטיין (שהציל את הסמל שלו תחת אש) וחש עצמו בר מזל בהיותו אחד מאלה שניצלו מקטסטרופה שבה מתו מיליון מבני דורו בבריטניה וברחבי האימפריה. ניסיון איום זה לא הפך אותו לפציפיסט, אך הטביע עליו חותם עמוק. ב-1917 זכה בצלב הצבאי, ובמרץ 1918 הפך לראש מטה החטיבה הצעיר ביותר בצבא בריטניה^[1].

בתום המלחמה הוא החליט להשלים את השכלתו באוקספורד ושאף לקריירה דיפלומטית. אולם, בסופו של דבר, חש בחוסר סבלנות לצפות בקידומו האיטי בשירות הדיפלומטי ומצא עצמו במסלול מהיר יותר לצמרת הפוליטיקה.

צעדים ראשונים בפוליטיקה

ב-1923 נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית. באותה שנה נשא לאישה את ביאטריס בקט. כאשר גילה אידן שרעייתו מנהלת פרשיות אהבים עם גברים אחרים, הם נפרדו והתגרשו. ב-1926 הוא התמנה למזכירו הפרלמנטרי של שר החוץ, אוסטן צ'מברלין. ב-1932 מונה לציר בריטניה בוועידת ז'נבה למען פירוק נשק^[2]. עד 1935 הוא ביצע שליחויות דיפלומטיות ברחבי אירופה והאימפריה, כמו ועידת פירוק הנשק (1934). ב-1935 הוא מונה לשר בלי תיק לענייני חבר הלאומים ומאוחר יותר באותה השנה, כששר החוץ סמואל הור התפטר, הוא תפס את תפקידו. בגיל 38 היה לשר החוץ הצעיר ביותר שכיהן בבריטניה.

אידן כיהן כשר חוץ בשנים 1935–1938 והתפטר מהממשלה ב-20 בפברואר 1938^[3], עקב התנגדותו למדיניות הפיוס שהנהיג ראש הממשלה נוויל צ'מברלין, ועבר להתגורר בדרום צרפת^[4].

שר חוץ במלחמת העולם השנייה

משפרצה מלחמת העולם השנייה, הציע צ'מברלין לאידן את תפקיד שר המושבות, ללא חברות בקבינט המלחמה המצומצם. הוא תמך במדיניות הספר הלבן (1939) וראה בו ציווי דיפלומטי^[5]. בפברואר 1940 ערך ביקור בארץ ישראל לסקירת חיל המתנדבים האוסטרלי שהוצב בארץ^[6].

כשצ'רצ'יל עלה לשלטון במאי 1940, ניתנה לאידן המשרה החשובה של שר המלחמה, אך שוב ללא חברות בקבינט המצומצם. ב-23 בדצמבר באותה שנה מונה בפעם השנייה לשר החוץ (תפקיד שבו החזיק עד 1945) והפעם גם שולב בקבינט המלחמה. אמנם צ'רצ'יל ניהל בעצמו את עיקר המגעים עם סטלין ורוזוולט, אך אידן סייע בידו והיה אחראי במידה רבה לתיאום עם שארל דה גול. כמו כן היה חבר בוועדה ללוחמה פוליטית, שעסקה בהפצת תעמולה בארצות האויב ובמדינות הכבושות על ידי הנאצים.

ב-17 בדצמבר 1942 נאם אידן בפני בית הנבחרים הבריטי וקרא הצהרה רשמית של בעלות הברית על רצח המוני שיטתי של יהודים בשטח הכיבוש הנאצי. כשסיים את דבריו, עמדו חברי בית הנבחרים בראש מורכן לזכר היהודים שנטבחו^[7]. אידן התנגד להפצצת אושוויץ.

לקראת תום המלחמה, משנפטר נשיא ארצות הברית, רוזוולט, ייצג אידן את בריטניה בהלווייתו ונותר בארצות הברית לוועידת סן-פרנסיסקו שהציבה את היסודות לארגון האומות המאוחדות. כאשר התקרב מועד הבחירות, חלה אידן באופן חמור בתריסריון, ולכן לא מילא תפקיד מכריע במירוץ. חודש יוני 1945 הביא עמו בשורות קשות; בנו הבכור, סיימון, קצין טייס, נעדר בבורמה. אף על פי כן, ליווה אידן את צ'רצ'יל לוועידת פוטסדאם. חודש לאחר מכן אושר דבר מותו של בנו ודבר תבוסתם של השמרנים בבחירות.

אידן סייע להקמת הליגה הערבית^[8].

באופוזיציה ובחזרה למשרד החוץ

סיום המלחמה הותיר את אידן מותש מבחינה פיזית ורגשית. מחלתו והשכול שלו הסבירו את אי התבלטותו בתחילה על ספסלי האופוזיציה. נישואיו התפרקו ב-1950. בבחירות 1951 נחלו השמרנים ניצחון ואידן מונה בפעם השלישית לשר החוץ, כשהוא בן 54. כהונתו זו, עומדת בסימן הובלת בריטניה על-ידו לנסיגה מתעלת סואץ. ומילוי תפקידי מפתח בהקמת נאט"ו ובוועידת ז'נבה בשנת 1954. הוא גם עזר בכינונה של ברית בגדאד וקרא לקצץ בשטחה של מדינת ישראל.

ב-1952 נשא אנתוני אידן לאישה את אן קלריסה צ'רצ'יל, ילידת 1920, בתו של ג'ון סטריינג' ספנסר-צ'רצ'יל, אחיו הצעיר של וינסטון צ'רצ'יל. בכך הפך אידן, נאמנו של וינסטון צ'רצ'יל, גם לקרוב משפחתו. ב-1953 הידרדרה מחלתו וכתוצאה מטעות בניתוח כיס המרה היה עליו לעבור ניתוחים נוספים ולהיות תלוי בתרופות. כך אירע שהוא נעדר ממשרד החוץ למשך חצי שנה.

ראש ממשלה

ב-6 באפריל 1955 הוא מונה לראש הממשלה במקומו של וינסטון צ'רצ'יל. כהונתו עמדה בסימן משברים כלכליים, בעיות אינפלציוניות, עיסוקיו בנושאי המזרח התיכון (אספקת נפט, ברית בגדאד) ומעל לכולם – משבר סואץ ובסופו – מבצע מוסקטר. אידן התפטר ב-9 בינואר 1957, ואת מקומו תפס הרולד מקמילן. אידן עבר לבית הלורדים כ"לורד אייבון". למרות בריאותו הרופפת הוא חי עוד 20 שנה ונפטר בביתו שבווילטשייר ב-14 בינואר 1977.

ב-10 בנובמבר 1955 נשא אידן בגילדהול נאום שקרא להסכם שלום בין ישראל למדינות ערב המבוסס על פשרה בין גבולות תוכנית החלוקה לגבולות הקו הירוק^[9]. הוא הבטיח ערבויות לשני הצדדים אם יושג הסכם^[10] ואיים שהצד שלא יסכים לפעול במתינות יאבד את אהדת בריטניה^[11]. הנאום, שנודע כנאום גילדהול, זכה לאהדה בצד הערבי^[12], אולם זכה לתגובות נמרצות מצד ישראל. ראש הממשלה דוד בן-גוריון^[13] ושר החוץ משה שרת שללו כל דרישה לנסיגה ישראלית^[14] ובעיתונות הישראלית ראו בנאום עמדה אנטי-ישראלית מובהקת^[15]. בריטניה ניסתה להשיג הסכמה בינלאומית למתווה שהוצע בנאום^[16] והדבר העיב על יחסי הממלכה המאוחדת–ישראל עד השגת ההסכמות לקראת מלחמת סיני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנתוני אידן בוויקישיתוף

Sir Anthony Eden, באתר דאונינג 10 (אתר ראש ממשלת בריטניה)
מרדכי בר-און, במבוכי השקר: אנתוני אידן והקנוניה עם צרפת וישראל בסתיו 1956, עיונים בתקומת ישראל 2, 1992, עמ' 196-166
אידן מתפטר, 9 בינואר 1957, ארכיון הסרטונים של AP
אנתוני אידן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אנתוני אידן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנתוני אידן (1897-1977), דף שער בספרייה הלאומית
אנתוני אידן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 55, מסת"ב 978-965-13-2964-7
^ טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 54, מסת"ב 978-965-13-2964-7
^ טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 179, מסת"ב 978-965-13-2964-7
^ טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 212, מסת"ב 978-965-13-2964-7
^ ברנרד וסרשטיין, בריטניה ויהודי אירופה 1939–1945, עם עובד, 1982, עמ' 37–38.
^ "Anthony Eden ls Heart Throb To "Aussie" Nurses In Palestine". Sunday Times (Perth, WA : 1902 - 1954). 18 בפברואר 1940. p. 1. נבדק ב-2021-03-31. {{cite news}}: (עזרה)
^ נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יח, עמ' 242
^ "הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל
^ תוכנית אלפא
^ אידן מוכן לויתורים על חשבון ישראל, דבר, 11 בנובמבר 1955
^ א. שאנן, אידן מערבב צמר בכותנה, דבר, 18 בנובמבר 1955
^ א. שאנן, בריטניה מחדשת משלוח נשק חדיש למצרים, דבר, 15 בנובמבר 1955
^ א. שאנן, תגובת לונדון על נאום ד. בן גוריון בכנסת, דבר, 17 בנובמבר 1955
^ שרת: ישראל לא תוותר על שום שטח, דבר, 11 בנובמבר 1955
^ מ.ד., דבר היום, דבר, 13 בנובמבר 1955
^ א. שאנן, אידן מבקש תמיכת ארה"ב בתכניתו, דבר, 13 בנובמבר 1955

[1] טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 55, מסת"ב 978-965-13-2964-7

[2] טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 54, מסת"ב 978-965-13-2964-7

[3] טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 179, מסת"ב 978-965-13-2964-7

[4] טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 212, מסת"ב 978-965-13-2964-7

[5] ברנרד וסרשטיין, בריטניה ויהודי אירופה 1939–1945, עם עובד, 1982, עמ' 37–38.

[6] "Anthony Eden ls Heart Throb To "Aussie" Nurses In Palestine". Sunday Times (Perth, WA : 1902 - 1954). 18 בפברואר 1940. p. 1. נבדק ב-2021-03-31. {{cite news}}: (עזרה)

[7] נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יח, עמ' 242

[8] "הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל

[9] תוכנית אלפא

[10] אידן מוכן לויתורים על חשבון ישראל, דבר, 11 בנובמבר 1955

[11] א. שאנן, אידן מערבב צמר בכותנה, דבר, 18 בנובמבר 1955

[12] א. שאנן, בריטניה מחדשת משלוח נשק חדיש למצרים, דבר, 15 בנובמבר 1955

[13] א. שאנן, תגובת לונדון על נאום ד. בן גוריון בכנסת, דבר, 17 בנובמבר 1955

[14] שרת: ישראל לא תוותר על שום שטח, דבר, 11 בנובמבר 1955

[15] מ.ד., דבר היום, דבר, 13 בנובמבר 1955

[16] א. שאנן, אידן מבקש תמיכת ארה"ב בתכניתו, דבר, 13 בנובמבר 1955

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]