תוכנית אלפא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכנית "אלפא" הוא שמה של תוכנית להסדרת הסכסוך הישראלי-ערבי שיזמו שני פקידים בכירים מבריטניה ומארצות הברית ב-1955.

ביסוד התוכנית עמד האינטרס הבריטי לקיים גשר יבשתי בין הממלכה הירדנית שהייתה בשליטתה [1] לבין תעלת סואץ. זאת לנוכח "הסכם בסיס התעלה", שנחתם ב־1954 בין מצרים ובריטניה לפיו האחרונה תסיג את כוחותיה ותפנה את בסיסיה ממצרים עד ל-18 ביוני 1956.

עיקרי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת התוכנית נדרשה מדינת ישראל לוותר על חלק משטחי הנגב מכיס פלוג'ה (קו קריית גת) ועד אילת, לקבל חלק מן הפליטים הפלסטינים חזרה לתחומה, ולשלם פיצויים לכל היתר; כל זאת תמורת ביטול החרם הערבי והכרת מדינות ערב בישראל. השטחים מהם נדרשה ישראל לסגת כללו שני משולשים גדולים בנגב (האחד מכיוון סיני, והשני מכיוון ירדן). שני המשולשים נפגשו בקודקוד משותף, שם תוכנן להיות מעבר ישראלי לנגב הדרומי ולאילת, כך שיתאפשר לה לשמור מעבר בין השטחים. בבריטניה אף נהגתה תוכנית לכפות את ההסדר על ישראל בכוח צבאי[2].

התגובות לתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית שהוצעה לישראל ולכמה ארצות ערביות נדחתה בסופו של דבר על ידי הצדדים:

ראש הממשלה משה שרת דחה את התוכנית בתוקף בסרבו לכל שינוי בסטטוס קוו של גבולות המדינה. אך הלחץ הבריטי-אמריקאי והתקווה להסדרת הסכסוך עם מדינות ערב, הניעו אתו להסכים לשקול להביא את התוכנית לדיון בממשלה, ובתנאי שישראל תתקבל לנאט"ו. דרישתו נדחתה על הסף. ב־3 בנובמבר 1955 הוא סיים את תפקידו כראש ממשלה, שב למשרד החוץ והוחלף בידי דוד בן-גוריון.

שבוע לאחר מכן, ב-10 בנובמבר 1955, נשא ראש ממשלת בריטניה אנטוני אידן את מה שנודע כנאום גילדהול שקרא להסכם שלום בין ישראל למדינות ערב המבוסס על פשרת תוכנית אלפא. הוא הבטיח ערבויות לשני הצדדים אם יושג הסכם ואיים שהצד שיתנגד לו יאבד את אהדת בריטניה[3]. ראש הממשלה דוד בן-גוריון[4] ושר החוץ משה שרת שללו כל דרישה לנסיגה ישראלית[5] ובריטניה ניסתה להשיג הסכמה בינלאומית למתווה שהוצע בנאום[6]. הנאום זכה לאהדה בצד הערבי[7] אך נדחה בידי נשיא מצרים - גמאל עבד אל נאצר. הוא לגלג על התוכנית באמרו: 'מה נעשה אם מישהו ישתין מהשטח המצרי לישראלי או להפך? זה יגרום לתקרית'.

בראייה היסטורית הסתבר שלא היה כל סיכוי לתוכנית; באותה שנה התגבש "גוש המדינות הבלתי מזדהות" שהרכיב את "העולם השלישי", ונאצר - שהיה מהפעילים בגוש זה, ראה באימפריאליזם הבריטי, והאמריקאי בפרט, תופעה שלילית שאין לקבל. בשל כך שתיהן לא התאימו באותה עת למעמד המדינות המתווכות. פרסום עסקת הנשק הצ'כית-מצרית הביא לגניזתה הסופית של תוכנית אלפא.

פחות משנה לאחר מכן, באוקטובר 1956, פעלו ישראל, בריטניה וצרפת במשותף נגד מצרים ב"מבצע קדש" ו"מבצע מוסקטר".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הממלכה הירדנית הייתה בת חסות בריטית והפיקוד על הלגיון הירדני היה בריטי.
  2. ^ יצחק נוי, "תוכנית ההתקפה של בריטניה", ATARIM Tel-Aviv coastline, ב- YouTube, ‏25 לינואר 2021
  3. ^ א. שאנן, אידן מערבב צמר בכותנה, דבר, 18 בנובמבר 1955
  4. ^ א. שאנן, תגובת לונדון על נאום ד. בן גוריון בכנסת, דבר, 17 בנובמבר 1955
  5. ^ שרת: ישראל לא תוותר על שום שטח, דבר, 11 בנובמבר 1955
  6. ^ א. שאנן, אידן מבקש תמיכת ארה"ב בתכניתו, דבר, 13 בנובמבר 1955
  7. ^ א. שאנן, בריטניה מחדשת משלוח נשק חדיש למצרים, דבר, 15 בנובמבר 1955