ים מרמרה

ים מרמרה
Marmara Denizi
מידע כללי
על שם	מרמרה
מיקום	הים התיכון
סוג	adjacent sea
מידות
שטח	11,350 קילומטר רבוע
מידע נוסף
נהר מזין	ביגה צ'אי, מוסטפא כמאל פאשא, Gönen River, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מדינות באגן הניקוז	טורקיה
קואורדינטות	40°45′N 28°00′E / 40.75°N 28°E
	(למפת טורקיה רגילה) אנקרה איסטנבול איזמיר בורסה אדנה גזיאנטפ קוניה אנטליה דיארבקיר קייסרי סמסון ארזורום גאורגיה אר. א. עיראק סוריה יוון בולגריה הים; האגאי; הים התיכון הים השחור ים מרמרה

ים מרמרה, הקרוי גם ים השיש (בטורקית Marmara Denizi; ביוונית Θάλασσα του Μαρμαρά או Προποντίδα), הוא ים מוקף יבשה, בשטח של כ-11,350 קמ"ר, הנמצא בין מצר הבוספורוס (המוביל אל הים השחור) למצר הדרדנלים (המוביל אל הים האגאי ולמעשה לים התיכון).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוון העתיקה ים זה נקרא פרופונטיס (Προποντίς) מפני שהוא הים (pontic) שלפני (pro) הים השחור שדרכו עברו יורדי הים מהים האגאי. כיום מקור השם מיוונית μάρμαρά (marmaro) שפירושו שיש על שם מחצבות השיש הרבות הקיימות במספר איים בים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ים מרמרה נמצא בין החלק האסייתי והחלק האירופי של טורקיה. תחת ים מרמרה עובר קו השבר הצפון-אנטולי אשר היה מוקד לרעידות אדמה רבות בשלהי המאה ה-20, בהן רעידת האדמה באיזמיט בשנת 1999.

בים מרמרה שתי קבוצות איים עיקריות: איי הנסיכים ואיי מרמרה. באיי מרמרה מחצבות שיש רבות.

אל ים מרמרה נשפכים מספר נהרות. אלו כוללים את ביגה (גרניקוס), סורלוק, וגונן. להוציא אגן ניקוז קטן בחבל תראקיה, רוב אגן הניקוז של ים מרמרה הוא בחבל אנטוליה.

מליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המליחות הממוצעת של מי ים מרמרה היא כ-22 חלקים לאלף, גבוהה מעט יותר ממי הים השחור ונמוכה בכשני שלישים ממליחות אוקיינוסי העולם. אולם, בקרקעית הים רמת המליחות גבוהה יותר ומגיעה לכדי 38 חלקים לאלף, הדומה לזו של מי הים התיכון. שכבת מים עמוקה ומלוחה זו אינה עולה לפני הים. מקור עיקרי למים מתוקים בים מרמרה הם הנהרות הנשפכים אליו.

הקרום הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2007 היו התפשטויות של ריר לבן (אשר כונה "הריר הלבן") אך הבעיה בדר"כ נפתרה בעצמה והשפעותיה על המערכת הביולוגית במקום היו זניחות.

באפריל 2021 כיסתה את ים מרמרה, שכבה רירית לבנה ועבה. למרות כל המאמצים לנקות את הכתמים הלבנים שכיסו את פני הים, הם לא נעלמו.

החומר המסתורי שכיסה את פני הים היה ריר שמפרישות אצות מיקרוסקופיות החיות בים. הריר, שמרקמו ג'לטיני ועשוי בעיקר מסוכרים, מופרש באופן טבעי לאורך השנה ואינו רעיל או מזיק בדרך כלל. חיידקים החיים בים מפרקים אותו, ובתנאים רגילים הוא נעלם תוך זמן קצר ולא מצטבר לכמויות גדולות. אולם נראה כי שינויים סביבתיים הכניסו את האצות למצוקה והביאו לכך שהפרשת הריר תהיה קיצונית עד כדי כך שהחיידקים שמפרקים אותו בדרך כלל לא יצליחו להתמודד עם הכמות הרבה.