כאב – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה של פסקת הפתיח. כדי למנוע את הדיון על כאב נפשי וסבל, הפניתי בפירוש נוסף לערך סבל. + הערה מוסתרת לצורך שילוב לאחר מכן.
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=כאב גופני|אחר=כאב במובנו הרחב, לרבות במובן הנפשי|ראו=[[סבל]]}}
[[תמונה:Cruikshank - The Head Ache.png|ממוזער|שמאל|250px|"[[כאב ראש]]", [[קריקטורה]] מאת [[ג'ורג' קרוקשנק]] משנת [[1819]]]]
[[תמונה:Cruikshank - The Head Ache.png|ממוזער|שמאל|250px|"[[כאב ראש]]", [[קריקטורה]] מאת [[ג'ורג' קרוקשנק]] משנת [[1819]]]]
'''כאב''' הוא תחושת [[סבל]] ואי-נוחות המחווה על פגיעה ב[[רקמה|רקמות]] הגוף וממוקמת לאזור מסוים בו. לפי האגודה הבין-לאומית למחקר כאב, כאב מוגדר כ"תחושה וחוויה נפשית לא נעימה הקשורה בנזק ממשי או אפשרי לרקמה, או המתוארת במונחים של נזק מסוג זה".{{הערה|1=[http://www.iasp-pain.org/Taxonomy?navItemNumber=576#Pain IASP Taxonomy], באתר האגודה הבין-לאומית למחקר כאב}} בשל ההבנה חוצת התרבויות כי כאב נקשר בפגיעה גופנית, ומאחר שהוא עלול לפגוע במידה ניכרת באיכות החיים של הפרט, זהו ה[[תסמין]] הנפוץ ביותר המביא לפנייה לרופא.
ל'''כאב''' שני מובנים. במובנו ה[[רפואה|רפואי]], שהוא המקובל ביותר, מייצג הכאב תחושת אי נוחות פיזית הנגרמת כתוצאה מ[[דחף עצבי|דחפים עצביים]] הנושאים ל[[מוח]] שדר על פגיעה ב[[רקמה|רקמות]] הגוף, ומכונה בהרחבה '''כאב פיזי'''. מלבד מובן זה, נעשה שימוש מושאל במושג "כאב" כדי לתאר סבל נפשי. במובן זה, כאב מייצג תחושת צער [[נפש|נפשית]]. תחושה זו עלולה להיגרם מפגיעה בדבר מה חשוב לאדם ([[אהבה רומנטית]] נכזבת, למשל, ידועה בכוחה לגרום סבל לנפש).


עם זאת, יתרונו האבולוציוני של הכאב הוא בכך שהוא מתריע בפני האדם או [[בעלי חיים|בעל החיים]] על סכנה מידית לפגיעה גופנית, או על נזקים ארוכי טווח צפויים, ועל כן הוא דוחק בפרט להימנע מן הסכנה ולקרוא לעזרה. נוסף על כך, הוא מסייע בהחלמה מפציעה בכך שהוא מאלץ מנוחה לאיבר הפגוע, ומלבד תרומתו לפרט הוא גם מועיל לקולקטיב, בכך שתשדורת המצוקה מצד הפרט מעודדת את הקולקטיב לנקוט אמצעי זהירות כהגנה מפני הסכנה.
==כאב פיזי==
הכאב הוא נושא מרכזי ב[[רפואה]], מאחר שקיומו, הכרוני או אף הרגעי, עלול לפגוע במידה ניכרת באיכות החיים של הפרט והצורך למנוע אותו עשוי לשנות את אופי הטיפול הרפואי שעליו לקבל. עם זאת, אין לראות בכאב תופעה שלילית בלבד. תועלתו של הכאב מרובה מנזקו.


תחושת הכאב הגופני טומנת בחובה גם היבט של סבל רגשי, ולא זו בלבד, אלא שככל שגוברת עצמת הכאב, כך הכאב מלווה בחרדה ודחף להפסיק את תחושת הכאב. דבר זה מגדיר את הכאב הן כתחושה והן כ[[רגש]]. כאב, במיוחד כאב חריף, הוא גורם [[דחק]] המוביל לעוררות ולתגובה גופנית אופיינית המתבטאת, למשל, בעליית לחץ הדם והדופק.
הכאב מתריע בפני האדם או [[בעלי חיים|בעל החיים]] על סכנה מיידית לפגיעה גופנית, או על נזקים ארוכי טווח צפויים, וכן דוחק בו לקרוא לעזרה. בנוסף הוא מועיל לקולקטיב, המבחין באותות המצוקה שמשדר הפרט ולומד לנקוט באמצעי זהירות כהגנה מפני הסכנה.


על אף ההבנה שכאב נקשר בפגיעה גופנית, ובשל העובדה שכאב הוא תחושה סובייקטיבית, קיים קושי פעמים רבות לתאר את הכאב במילים. נוסף על כך, קיימים הבדלים [[תרבות]]יים בתפישת הכאב אשר משפיעים על חוויית הכאב. דוגמאות לכך הן היעדר תחושת הכאב בקרב ספורטאים בתחרויות או לוחמים בקרב, גם בהינתן פציעות משמעותיות, ומנגד חרדה ממחטים המגבירה את עצמת הכאב בעת בדיקת דם. כמו כן, באמצעות [[סוגסטיה]] ניתן לשכך את עצמת הכאב, עיקרון שבא לידי ביטוי ב[[אפקט פלצבו]].
הכאב הוא גם תחושה סוביקטיבית התלויה במרכיבים שונים של התודעה וה[[תרבות]]. ידועים למשל הולכי הגחלים ב[[הודו]], המסוגלים להכניס עצמם למצב בו אינם חשים כאב. ידוע גם שבעת מצוקה קיומית חשים בפחות כאב מאשר בעת מנוחה במקום מבטחים. כאב יכול להיות מוקל גם בעזרת [[תרופה|תרופות]].


קיימים מצבים רפואיים שמפריעים בחישת כאב, בין אם באופן חלקי (כמו במקרה של [[הקשת האוטיסטית|אוטיזם]]) ובין אם באופן מוחלט. מאידך, [[כאב פנטום]] מורגש בחלק החסר של איבר קטוע. קיימת תסמונת מולדת נדירה (נפוצה יחסית בקרב [[הבדואים בישראל]] עקב [[נישואי קרובים]]) שהלוקה בה אינו מסוגל לחוש כאב, אף על פי ש[[חוש המישוש]] שלו הוא תקין לחלוטין. תסמונת זו
<!-- קיימים מצבים רפואיים שמפריעים בחישת כאב, בין אם באופן חלקי (כמו במקרה של [[הקשת האוטיסטית|אוטיזם]]) ובין אם באופן מוחלט. מאידך, [[כאב פנטום]] מורגש בחלק החסר של איבר קטוע. קיימת תסמונת מולדת נדירה (נפוצה יחסית בקרב [[הבדואים בישראל]] עקב [[נישואי קרובים]]) שהלוקה בה אינו מסוגל לחוש כאב, אף על פי ש[[חוש המישוש]] שלו הוא תקין לחלוטין. תסמונת זו
(congenital insensitivity to pain) מקצרת במידה משמעותית את [[תוחלת החיים]] של הלוקים בה, שמתקשים להישמר מפני מפגעים למיניהם.
(congenital insensitivity to pain) מקצרת במידה משמעותית את [[תוחלת החיים]] של הלוקים בה, שמתקשים להישמר מפני מפגעים למיניהם.
-->


==מדידת כאב פיזי==
==מדידת כאב פיזי==

גרסה מ־14:29, 1 בנובמבר 2014

"כאב ראש", קריקטורה מאת ג'ורג' קרוקשנק משנת 1819

כאב הוא תחושת סבל ואי-נוחות המחווה על פגיעה ברקמות הגוף וממוקמת לאזור מסוים בו. לפי האגודה הבין-לאומית למחקר כאב, כאב מוגדר כ"תחושה וחוויה נפשית לא נעימה הקשורה בנזק ממשי או אפשרי לרקמה, או המתוארת במונחים של נזק מסוג זה".[1] בשל ההבנה חוצת התרבויות כי כאב נקשר בפגיעה גופנית, ומאחר שהוא עלול לפגוע במידה ניכרת באיכות החיים של הפרט, זהו התסמין הנפוץ ביותר המביא לפנייה לרופא.

עם זאת, יתרונו האבולוציוני של הכאב הוא בכך שהוא מתריע בפני האדם או בעל החיים על סכנה מידית לפגיעה גופנית, או על נזקים ארוכי טווח צפויים, ועל כן הוא דוחק בפרט להימנע מן הסכנה ולקרוא לעזרה. נוסף על כך, הוא מסייע בהחלמה מפציעה בכך שהוא מאלץ מנוחה לאיבר הפגוע, ומלבד תרומתו לפרט הוא גם מועיל לקולקטיב, בכך שתשדורת המצוקה מצד הפרט מעודדת את הקולקטיב לנקוט אמצעי זהירות כהגנה מפני הסכנה.

תחושת הכאב הגופני טומנת בחובה גם היבט של סבל רגשי, ולא זו בלבד, אלא שככל שגוברת עצמת הכאב, כך הכאב מלווה בחרדה ודחף להפסיק את תחושת הכאב. דבר זה מגדיר את הכאב הן כתחושה והן כרגש. כאב, במיוחד כאב חריף, הוא גורם דחק המוביל לעוררות ולתגובה גופנית אופיינית המתבטאת, למשל, בעליית לחץ הדם והדופק.

על אף ההבנה שכאב נקשר בפגיעה גופנית, ובשל העובדה שכאב הוא תחושה סובייקטיבית, קיים קושי פעמים רבות לתאר את הכאב במילים. נוסף על כך, קיימים הבדלים תרבותיים בתפישת הכאב אשר משפיעים על חוויית הכאב. דוגמאות לכך הן היעדר תחושת הכאב בקרב ספורטאים בתחרויות או לוחמים בקרב, גם בהינתן פציעות משמעותיות, ומנגד חרדה ממחטים המגבירה את עצמת הכאב בעת בדיקת דם. כמו כן, באמצעות סוגסטיה ניתן לשכך את עצמת הכאב, עיקרון שבא לידי ביטוי באפקט פלצבו.


מדידת כאב פיזי

נכון לשנת 2010 אין דרך אובייקטיבית למדוד את עוצמת תשדורת הכאב אל המוח על כן יש להסתמך על דיווחים כמותיים של המטופל ויש לקבל דיווחים אלה בעזרת שיטות שמידת האובייקטיביות שלהן נחקרה ונמצאה גדולה. שיטות אלה לרוב משתמשות בהצגה של מספר אפשרויות לתאור כאב כשהן מדורגות בסולם מדידה. התאורים יכולים להיות מספריים, מילוליים, חזותיים או משולבים.

  • אחת הדרכים למדידת כאב היא שימוש בסולמות כאב ויזואלים (דוגמת VAS[2]), מילוליים או מיספריים הבנויים מסולם מדורג עליו איורים או מספרים המייצגים את עוצמת הכאב או תיאורים מילוליים הקשורים לכאב.[3][4]
  • סולם הכאב של מקגיל מאפשר למדוד כאב על מרכיביו התחושתיים, הרגשיים והקוגניטיביים. המטופלים נדרשים לבחור מתוך רשימה את המילים המתאימות ביותר לתיאור תחושת הכאב שלהם. נמצא שהדרך שבה מתוארים סוגי כאב שונים שונה במידה משמעותית.

נעשו גם נסיונות לכמת דיווחים ספונטניים על כאב כמו בכי או תנוחות גוף המעידות על קיומו.

  • שיטת פרדיי למדידת עוצמת כאב כרוני - צילום וידאו של שעות ארוכות של מי שמתלונן על כאב כרוני כשהוא עסוק בעבודה הדורשת ריכוז, חלוקת ההקלטה לרווחי זמן זהים וספירת תנועות ספונטניות המדווחות על כאב בכל רווח זמן לשם השוואת רווחי הזמן.

שלא לצורך טיפולי, אלא לצורך מחקרי בלבד, הכאב נמדד גם בעזרת גירויים פיזיים מכומתים. כך למשל ניתן למדוד בעזרת מד כוח צביטה בלחץ המקסימלי שיכול לשאת נבדק או בעזרת תרמומטר את הטמפרטורה המקסימלית הנסבלת.

העברת הכאב בגוף

הדרך שבה כאב נקלט ומועבר במערכת העצבים אינה נהירה דיה, אם כי הושגו התקדמויות משמעותיות במחקר בנושא. אחד הממצאים החשובים הוא שהמערכת האחראית להעברת כאב חד ומיידי שונה מהמערכת העצבית המופקדת על הכאב המתמשך והקהה יותר. כאב "חד" מועבר על ידי סיבים עצביים "מהירים" המצופים מיאלין (Aδ fiber) ואילו כאב עמום ומתמשך מועבר על ידי סיבים "איטיים" שאינם מצופים מיאלין (C fiber). זהו המקרה היחיד המוכר בבני אדם של סיבים עצביים תחושתיים (סנסוריים) שאינם מצופים במיאלין. בהתאמה, מהירות הולכת דחפים עצביים בסיבים בעלי המיאלין היא כ-20 מטרים בשנייה ואילו בסיבים החשופים היא נמוכה מ-2 מטרים לשנייה.

סיבי ה-Aδ ו-C המעבירים תשדורת עצבית בעקבות גירוי מזיק (מכאיב) נקראים נוססיספטורים (nociceptors), משום שבלטינית nocre משמעו להזיק וסיבים אלו "מדווחים על נזק פוטנציאלי לרקמה". את המונח נוסיספטורים טבע החוקר סר צ'ארלס שרינגטון וממנו בא המונח נוסיספציה- תהליך הגילוי והעברת התישדורת על ידי מערכת העצבים על גירוי מזיק. תחושת הכאב נוצרת בין היתר כאשר תאי עצב קולטים מולקולות שפולטות רקמות פגועות, כגון היסטמין אשלגן ופרוסטגלנדין.

העברתו קשורה למוליך עצבי נוירופפטידי בשם חומר P המופרש באזור עמוד השדרה. בשל חשיבותו של עמוד השדרה ביצירת הכאב, מעדיפים להזריק משככי כאבים לאזור זה, וכך נמנעים מתופעות הלוואי הקשורות להתפשטותם של המשככים לזרם הדם. אחד המודלים המחקריים מתאר מערכת של "שערים" בעמוד השדרה שבאמצעותה יכול הגוף עצמו לעצור את העברת הכאב הלאה. נוצרת אינטראקציה בין עמוד השדרה לגזע המוח ולמוח הקטן שרק לאחריה יוכל הכאב, אם הוא מוחשי, להגיע אל אזור התלמוס, ומשם להמשיך אל קליפת המוח, והכאב יופיע בתודעה.

לפי מודל זה, הסיבים הסנסוריים המהירים, המעבירים תחושות של מגע, הם בעלי השפעה מעכבת על הכאב. יש בכך כדי להסביר מדוע שפשוף אצבע או ליקוקה מהווים תגובה שבאינסטינקט לדקירה.

שיכוך כאב

ערך מורחב – שיכוך כאב

במשך מאות שנים היה ידוע שסמים ממשפחת האופיום מסוגלים להפחית כאב (כמו המורפין), אם כי לא כל מטופל יפיק מהם תועלת שווה. מלבד זאת, יעילותם קטנה כאשר מרבים להשתמש בהם.

המחקר החדש גילה כי הגוף עצמו יודע להפיק חומרים הפועלים על אותם קולטנים ובעלי השפעה דומה. מעריכים שלחומרים אלו, האנדורפינים, יש השפעה, לפחות חלקית, על כמה תופעות מעניינות הקשורות ברגישות לכאב. למשל, יכולתם של בעלי חיים (ובכללם בני אדם) להתעלם מתחושת הכאב במצבי חירום. ליכולת זו יש תועלת אבולוציונית ברורה. באופן דומה, נמצא כי היפנוזה יעילה למדי בהפחתת הרגישות לכאב, ככל הנראה על ידי הפחתת הקשב לקלט חושי.

עוד תופעה הקשורה בחומרים האופיים היא יעילותן המפתיעה של תרופות אינבו (פלסבו) בהפחתת כאב. נראה שהן מעודדות הפרשת חומרים אלו בגוף.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אורית מיטל ושירה סתיו (עורכות), כאב בשר ודם: קובץ מאמרים על הגוף החולה, הסובל, המתענג, הוצאת דביר והוצאת מסה קריטית – מכון הקשרים אוניברסיטת בן-גוריון, 2013.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ IASP Taxonomy, באתר האגודה הבין-לאומית למחקר כאב
  2. ^ Pain Management, באתר NeuroSurgical.com
  3. ^ Katherine R. Jones, RN, PhD, FAAN; Carol P. Vojir, PhD; Evelyn Hutt, MD; Regina Fink, RN, PhD, FAAN,‏ Determining mild, moderate, and severe pain equivalency across pain-intensity tools in nursing home residents, באתר JRRD,‏ 5 ביוני 2007 (לקוח מכרך 44 גיליון 2, 2007, עמודים 305–314)
  4. ^ Assessing Pain, באתר Let's Talk PAIN