משתה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־09:59, 1 בדצמבר 2015

משתה הוא ארוחה חגיגית, הנערכת לרוב למטרה מוגדרת כגון טקס, התרמה, ציון לאירוע. לעתים משתה הוא חלק ממסיבה, ונלווים לו ריקודים, הופעה, קונצרט ועוד. מנקודת מבט סוציולוגית משתה עשוי גם להוות סמל סטטוס ולשמש להפגנת עושר ועוצמה.

משתאות התקיימו לאורך ההיסטוריה, עדויות לכך קיימות בממצאים ארכאולוגים, במסמכים ובספרות מתקופות שונות ומאזורים רבים.

בתל כברי בארמון כנעני מתקופת הברונזה התיכונה התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון ייחודי באזור זה, בהשפעות התרבויות האגאיות והתרבות המינואית, בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט^[1].

משתאות מתוארים בתנ"ך בעלילות הנפרשות מתקופת האבות עד תקופת בית שני. לוט ערך משתה לאורחיו המלאכים (בראשית, י"ט, ג'). אברהם ערך משתה לרגל גמילתו של יצחק (בראשית, כ"א, ח'). יצחק ערך משתה לאבימלך מלך גרר (בראשית, כ"ו, ל'). לבן ערך משתה לרגל חתונת בתו לאה עם יעקב (בראשית, כ,ט, כ"ב). אשתו של שמשון הציקה לו במשך שבעת ימי המשתה כדי שיגלה לה את פתרון חידתו לאורחיו הפלשתים (שופטים, י"ד, י"ז). נבל הכרמלי היה בעיצומו של משתה כאשר חזרה אשתו אביגיל לביתם לאחר תחינתה לדוד (שמואל א', כ"ה, ל"ו). דוד ערך משתה לאבנר בן נר לאחר שאבנר העביר את תמיכתו משאול אל דוד (שמואל ב', ג', כ'). שלמה ערך משתה בעקבות הבטחות אלוהים שנגלו בחלומו (מלכים א', ג', ט"ו). בני איוב ערכו משתה עם אחיותיהם (איוב, א',ד'). מגילת אסתר נפתחת עם משתאות המלך אחשוורוש (אסתר, א', ג; אסתר, ב', י"ח) ומסתיימת עם ימי המשתה בחג פורים שקבעו היהודים לזכר גאולתם (אסתר, ח', י,ז). במשתה בלשצר מבשר דניאל לבלשצר מלך בבל על מפלתו הקרבה (דניאל, ה').

יוספוס פלביוס מתאר בספרו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים בפרוטרוט את ארמון הורדוס בירושלים ומציין בין השאר כי היו בו "אולמות משתה עצומים". ממצאים ארכאולוגיים תומכים בחלק מהפרטים בתיאוריו^[2].

בברית החדשה מתואר משתה הורדוס, בו רקדה שלומית בת הרודיאס. המלך הורדוס אנטיפס הבטיח למלא את משאלתה והיא ביקשה וקיבלה את ראשו של יוחנן המטביל (הבשורה על פי מרקוס, ו', 21-28).

בקרב מלכי המזרח הקרוב בעת העתיקה נערכו משתאות כשהסועדים אינם יישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ליוון העתיקה למשתאות האצולה ובכללם הסימפוזיון. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ברומא העתיקה. משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית^[3].

בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", הלחם של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי חז"ל ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת המשנה והתלמוד אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות^[4]. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה בליל הסדר, כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.

הטקסט "ארוחה בביתו של טרימלכיו" מתוך סטיריקון מהמאה ה-1 לספירה, המיוחס לפטרוניוס, מתאר בהרחבה משתה מוגזם ואף גרוטסקי בביתו של טרימלכיו, עבד משוחרר שמפגין כך את עושרו המופרז^[5].

פילון האלכסנדרוני, פילוסוף יהודי-הלניסטי אשר חי במאה ה-1 לספירה במצרים התלמיית ההלניסטית, השווה בספרו על חיי העיון, בפסקה "משתאות הגויים", בין משתאות היוונים למשתאות כת התרפויטים היהודית. את משתאות היוונים ביקר על שהתאפיינו בשכרות, אלימות, בזבזנות ויחסים הומוסקסואלים. את התרפויטים העריץ על משתאותיהם הצנועים - התכנסות אחת לשבעה שבועות לליל שימורים הכולל משתה צנוע והגון, לימוד תורה ושירת המנונות משותפת של גברים ונשים.

היצירה "החכמים במשתה" מאת אתנאיוס מסביבות שנת 200 הכילה כ-30 ספרים ומהווה מעין אנציקלופדיה של ידע בתחומי דעת, תרבות ואמנות שונים. הידע הכלול ביצירה ערוך כשיחות בסימפוזיון שנמשך מספר ימים, סוג משתה שהיה אופייני לשליטי מצרים התלמיית.

משתאות בהסבה היו נפוצים בתרבות האטרוסקית ורישומם ניכר מאוד באמנות האטרוסקית, בפרט בסרקופגים רבים שתארו דמויות מסבות. באמנות האטרוסקית נשים הוצגו כשוות לגברים, למשל מסבות לצידם במשתאות, בניגוד למקובל בעולם היווני באותה תקופה.

חלק מעלילות המיתולוגיה הנורדית מתרחשות במהלך משתאות. ב"לוקסנה" לוקי משתתף במשתה של ענק הים אגיר, הורג את אחד המשרתים, מגורש מהמשתה, חוזר ומתעמת עם האלים ומוצג כמחרחר ריב סדרתי. ב"תְרימְסְקְביתַה" לוקי ותור המחופש לכלה מגיעים לארץ הענקים, שם נערך לכבודם משתה. תור מדהים את הנוכחים בתיאבונו כאשר אוכל לבדו שור שלם ותשעה דג סלמון. באדה הפרוזאית מסופר כי כל לילה נערך משתה בואלהלה, היכלו של אודין.

באפוס האנגלו-סקסוני ביאוולף מסביבות שנת 1000 מתואר אולם המשתאות הענק של המלך.

בתקופת הרנסאנס נסיכים ערכו משתים מתוחכמים בהם הפגינו את עושרם והדהימו את אורחיהם במאכלים אקזוטיים, באיכות מעולה ובמגוון גדול. המשתה היה חלק מההוויה והתרבות ההחצרונית. פעמים רבות היה פוליטי באופיו והתקיים כקבלת-פנים לאורחים רמי מעלה^[6].

אשורבניפל במשתה בגנו. תבליט אשורי מהמאה ה-7 לפנה"ס. המוזיאון הבריטי
שחזור של טריקליניום מסרגוסה מהמאה ה-1

הערות שוליים

^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים רן שפירא, ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא, באתר הארץ
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים דליה שחורי, הארמון חולק לאולמות משתה עצומים... נפלאות היו התקרות, באתר הארץ
^ The Roman Banquet: Images of Conviviality, Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003
^ צבי פלג, הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד, באתר משרד החינוך
^ * פטרוניוס, סטיריקון: ארוחה בביתו של טרימלכיו. תרגם: רועי אוניקובסקי. חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו, חלק ז, חלק ח, חלק ט, חלק י, חלק יא, חלק יב, חלק יג, חלק יד, חלק טו, חלק טז, חלק יז, חלק יח, חלק יט, חלק כ, חלק כא. פורסם לראשונה במוסף תרבות וספרות של הארץ.
^ Ken Albala, The Banquet: Dining in the Great Courts of Late Renaissance Europe, University of Illinois Press

קישורים חיצוניים

ז'רום קארקופינו, חיי יום יום ברומא : ארוחת הערב, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, הוצאת "עם הספר", 1967, תרגום: עודד בורלא

[1] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים רן שפירא, ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא, באתר הארץ

[2] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים דליה שחורי, הארמון חולק לאולמות משתה עצומים... נפלאות היו התקרות, באתר הארץ

[LTR-הערה1-3] The Roman Banquet: Images of Conviviality, Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003

[4] צבי פלג, הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד, באתר משרד החינוך

[5] * פטרוניוס, סטיריקון: ארוחה בביתו של טרימלכיו. תרגם: רועי אוניקובסקי. חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו, חלק ז, חלק ח, חלק ט, חלק י, חלק יא, חלק יב, חלק יג, חלק יד, חלק טו, חלק טז, חלק יז, חלק יח, חלק יט, חלק כ, חלק כא. פורסם לראשונה במוסף תרבות וספרות של הארץ.

[LTR-הערה2-6] Ken Albala, The Banquet: Dining in the Great Courts of Late Renaissance Europe, University of Illinois Press

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{בעבודה}}
-[[קובץ:Pompeii - Casa dei Casti Amanti - Banquet.jpg|250px|ממוזער|שמאל|סצינת משתה ב[[פרסקו]] מ[[פומפיי]]]]
+[[קובץ:Pompeii - Casa dei Casti Amanti - Banquet.jpg|250px|ממוזער|שמאל|סצנת משתה ב[[פרסקו]] מ[[פומפיי]]]]
 [[קובץ:Urnetta cineraria da chiusi con scene di banchetto, 520 ac. circa 10.JPG|250px|ממוזער|שמאל|סרקופג [[אטרוסקים|אטרוסקי]] מסביבות 520 לפנה"ס המתאר משתה]]
 [[קובץ:George IV coronation banquet.jpg|ממוזער|שמאל|250px|משתה ה[[הכתרה]] של המלך [[ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' הרביעי]]]]
 '''משתה''' הוא [[ארוחה]] חגיגית, הנערכת לרוב למטרה מוגדרת כגון [[טקס]], [[התרמה]], ציון לאירוע. לעתים משתה הוא חלק מ[[מסיבה]], ונלווים לו [[ריקוד]]ים, [[הופעה]], [[קונצרט]] ועוד. מנקודת מבט [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] משתה עשוי גם להוות [[סמל סטטוס]] ולשמש להפגנת [[עושר]] ו[[כוח (סוציולוגיה)|עוצמה]].
-משתאות התקיימו לאורך ההיסטוריה, עדויות לכך קיימות במימצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]], במסמכים וב[[ספרות]] מתקופות שונות ומאזורים רבים.
+משתאות התקיימו לאורך ההיסטוריה, עדויות לכך קיימות בממצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]], במסמכים וב[[ספרות]] מתקופות שונות ומאזורים רבים.
-ב[[תל כברי]] בארמון [[כנען|כנעני]] מ[[תקופת  הברונזה התיכונה]] התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון יחודי באזור זה, בהשפעות  [[תרבויות אגאיות|התרבויות האגאיות]] ו[[התרבות המינואית]], בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט {{הערה|{{הארץ|רן שפירא|ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא|1.1881515|}}}}.
+ב[[תל כברי]] בארמון [[כנען|כנעני]] מ[[תקופת  הברונזה התיכונה]] התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון ייחודי באזור זה, בהשפעות  [[תרבויות אגאיות|התרבויות האגאיות]] ו[[התרבות המינואית]], בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט{{הערה|{{הארץ|רן שפירא|ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא|1.1881515|}}}}.
-משתאות מתוארים ב[[תנ"ך]] בעלילות הנפרשות מ[[תקופת האבות]] עד [[תקופת בית שני]]. [[לוט (דמות מקראית)|לוט]] ערך משתה לאורחיו ה[[מלאך|מלאכים]] ([[בראשית]], י"ט, ג'). [[אברהם]] ערך משתה לרגל גמילתו של [[יצחק]] (בראשית, כ"א, ח'). יצחק ערך משתה ל[[אבימלך מלך גרר]] (בראשית, כ"ו, ל'). [[לבן]] ערך משתה לרגל חתונת בתו [[לאה]] עם [[יעקב]] (בראשית, כ,ט, כ"ב). אשתו של [[שמשון]] הציקה לו במשך שבעת ימי המשתה כדי שיגלה לה את פתרון חידתו לאורחיו הפלישתים ([[שופטים]], י"ד, י"ז). [[נבל הכרמלי]] היה בעיצומו של משתה כאשר חזרה אשתו [[אביגיל]] לביתם לאחר תחינתה ל[[דוד]] ([[שמואל א']], כ"ה, ל"ו). דוד ערך משתה ל[[אבנר בן נר]] לאחר שאבנר העביר את תמיכתו משאול אל דוד ([[שמואל ב']], ג', כ'). [[שלמה]] ערך משתה בעקבות הבטחות אלוהים שנגלו בחלומו ([[מלכים א']], ג', ט"ו). בני [[איוב]] ערכו משתה עם אחיותיהם ([[איוב]], א',ד'). [[מגילת אסתר]] נפתחת עם משתאות המלך [[אחשוורוש]] (אסתר, א', ג; אסתר, ב', י"ח) ומסתיימת עם ימי המשתה בחג [[פורים]] שקבעו היהודים לזכר גאולתם (אסתר, ח', י,ז). ב[[משתה בלשצר]] מבשר [[דניאל]] ל[[בלשצר]] מלך [[בבל]] על מפלתו הקרבה (דניאל, ה').
+משתאות מתוארים ב[[תנ"ך]] בעלילות הנפרשות מ[[תקופת האבות]] עד [[תקופת בית שני]]. [[לוט (דמות מקראית)|לוט]] ערך משתה לאורחיו ה[[מלאך|מלאכים]] ([[בראשית]], י"ט, ג'). [[אברהם]] ערך משתה לרגל גמילתו של [[יצחק]] (בראשית, כ"א, ח'). יצחק ערך משתה ל[[אבימלך מלך גרר]] (בראשית, כ"ו, ל'). [[לבן]] ערך משתה לרגל חתונת בתו [[לאה]] עם [[יעקב]] (בראשית, כ,ט, כ"ב). אשתו של [[שמשון]] הציקה לו במשך שבעת ימי המשתה כדי שיגלה לה את פתרון חידתו לאורחיו הפלשתים ([[שופטים]], י"ד, י"ז). [[נבל הכרמלי]] היה בעיצומו של משתה כאשר חזרה אשתו [[אביגיל]] לביתם לאחר תחינתה ל[[דוד]] ([[שמואל א']], כ"ה, ל"ו). דוד ערך משתה ל[[אבנר בן נר]] לאחר שאבנר העביר את תמיכתו משאול אל דוד ([[שמואל ב']], ג', כ'). [[שלמה]] ערך משתה בעקבות הבטחות אלוהים שנגלו בחלומו ([[מלכים א']], ג', ט"ו). בני [[איוב]] ערכו משתה עם אחיותיהם ([[איוב]], א',ד'). [[מגילת אסתר]] נפתחת עם משתאות המלך [[אחשוורוש]] (אסתר, א', ג; אסתר, ב', י"ח) ומסתיימת עם ימי המשתה בחג [[פורים]] שקבעו היהודים לזכר גאולתם (אסתר, ח', י,ז). ב[[משתה בלשצר]] מבשר [[דניאל]] ל[[בלשצר]] מלך [[בבל]] על מפלתו הקרבה (דניאל, ה').
-[[יוספוס פלביוס]] מתאר בספרו [[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]] בפרוטרוט את ארמון [[הורדוס]] בירושלים ומציין בין השאר כי היו בו "אולמות משתה עצומים". מימצאים ארכאולוגיים תומכים בחלק מהפרטים בתיאוריו {{הערה|{{הארץ|דליה שחורי|הארמון חולק לאולמות משתה עצומים... נפלאות היו התקרות|1.753157}}}}.
+[[יוספוס פלביוס]] מתאר בספרו [[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]] בפרוטרוט את ארמון [[הורדוס]] בירושלים ומציין בין השאר כי היו בו "אולמות משתה עצומים". ממצאים ארכאולוגיים תומכים בחלק מהפרטים בתיאוריו{{הערה|{{הארץ|דליה שחורי|הארמון חולק לאולמות משתה עצומים... נפלאות היו התקרות|1.753157}}}}.
 ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] מתואר משתה הורדוס, בו רקדה [[שלומית בת הרודיאס]]. המלך [[הורדוס אנטיפס]] הבטיח למלא את משאלתה והיא ביקשה וקיבלה את ראשו של [[יוחנן המטביל]]  ([[הבשורה על פי מרקוס]], ו', 21-28).
-בקרב מלכי [[המזרח הקרוב]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] נערכו משתאות כשהסועדים אינם ישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ל[[יוון העתיקה]] למשתאות האצולה ובכללם ה[[סימפוזיון]]. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]], ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ב[[רומא העתיקה]].
+בקרב מלכי [[המזרח הקרוב]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] נערכו משתאות כשהסועדים אינם יישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ל[[יוון העתיקה]] למשתאות האצולה ובכללם ה[[סימפוזיון]]. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]], ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ב[[רומא העתיקה]].
 משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית{{הערה|שם=LTR-הערה1|[https://books.google.co.il/books?id=MHJHNWDnNR4C The Roman Banquet: Images of Conviviality], Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003}}.
 [[קובץ:Paestum tombeau plongeur c1.jpg|ממוזער|200px|ימין|משתה יווני ב[[פרסקו]] מ[[המאה ה-5 לפנה"ס]] מאזור [[קמפניה]]]]
-בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", [[הלחם]] של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי [[חז"ל]] ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות {{הערה|צבי פלג, [http://cms.education.gov.il/nr/rdonlyres/00fc019a-3ba9-4a64-b4df-223fc54c9d57/34107/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%94.pdf הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד], באתר [[משרד החינוך]]}}. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה ב[[ליל הסדר#מצוות הסבה|ליל הסדר]], כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.
+בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", [[הלחם]] של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי [[חז"ל]] ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות{{הערה|צבי פלג, [http://cms.education.gov.il/nr/rdonlyres/00fc019a-3ba9-4a64-b4df-223fc54c9d57/34107/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%94.pdf הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד], באתר [[משרד החינוך]]}}. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה ב[[ליל הסדר#מצוות הסבה|ליל הסדר]], כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.
-הטקסט "ארוחה בביתו של טרימלכיו" מתוך [[סטיריקון (ספר)|סטיריקון]] מ[[המאה ה-1 לספירה]], המיוחס ל[[פטרוניוס]], מתאר בהרחבה משתה מוגזם ואף גרוטסקי בביתו של טרימלכיו, עבד משוחרר שמפגין כך את עושרו המופרז {{הערה|* [[פטרוניוס]], '''סטיריקון: ארוחה בביתו של טרימלכיו.''' תרגם: רועי אוניקובסקי. [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=958767 חלק א], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=966152 חלק ב], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=968769 חלק ג], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=971487 חלק ד], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=973888 חלק ה], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=979033 חלק ו], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=981767 חלק ז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=984048 חלק ח], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=986345 חלק ט], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=988354 חלק י], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=990542 חלק יא], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=992259 חלק יב], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=994439 חלק יג], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=998880 חלק יד], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1003083&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק טו], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1007469&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק טז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1014082&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק יז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1022623&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק יח], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1039350&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק יט], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1043700&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק כ], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=1059962&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק כא]. פורסם לראשונה במוסף תרבות וספרות של ''הארץ''.}}.
+הטקסט "ארוחה בביתו של טרימלכיו" מתוך [[סטיריקון (ספר)|סטיריקון]] מ[[המאה ה-1 לספירה]], המיוחס ל[[פטרוניוס]], מתאר בהרחבה משתה מוגזם ואף גרוטסקי בביתו של טרימלכיו, עבד משוחרר שמפגין כך את עושרו המופרז{{הערה|* [[פטרוניוס]], '''סטיריקון: ארוחה בביתו של טרימלכיו.''' תרגם: רועי אוניקובסקי. [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=958767 חלק א], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=966152 חלק ב], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=968769 חלק ג], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=971487 חלק ד], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=973888 חלק ה], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=979033 חלק ו], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=981767 חלק ז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=984048 חלק ח], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=986345 חלק ט], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=988354 חלק י], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=990542 חלק יא], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=992259 חלק יב], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=994439 חלק יג], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=998880 חלק יד], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1003083&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק טו], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1007469&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק טז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1014082&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק יז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1022623&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק יח], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1039350&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק יט], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1043700&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק כ], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=1059962&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק כא]. פורסם לראשונה במוסף תרבות וספרות של ''הארץ''.}}.
 [[פילון האלכסנדרוני]], פילוסוף יהודי-[[הלניזם|הלניסטי]] אשר חי במאה ה-1 לספירה ב[[מצרים התלמיית]] ה[[העולם ההלניסטי|הלניסטית]], השווה בספרו [[על חיי העיון]], בפסקה "משתאות הגויים", בין משתאות היוונים למשתאות כת ה[[תרפויטים]] היהודית. את משתאות היוונים ביקר על שהתאפיינו ב[[שכרות]], אלימות, בזבזנות ויחסים [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]]. את התרפויטים העריץ על משתאותיהם הצנועים - התכנסות אחת לשבעה שבועות לליל שימורים הכולל משתה צנוע והגון, לימוד תורה ושירת המנונות משותפת של גברים ונשים.
@@ שורה 33: / שורה 33: @@
 ב[[שירה אפית|אפוס]] ה[[אנגלו-סקסונים|אנגלו-סקסוני]] [[ביאוולף]]  מסביבות שנת [[1000]] מתואר אולם המשתאות הענק של המלך.
-בתקופת ה[[רנסנס]] נסיכים ערכו משתים מתוחכמים בהם הפגינו את עושרם והדהימו את אורחיהם במאכלים אקזוטיים, באיכות מעולה ובמגוון גדול. המשתה היה חלק מההוויה והתרבות ההחצרונית. פעמים רבות היה פוליטי באופיו והתקיים כקבלת-פנים לאורחים רמי מעלה {{הערה|שם=LTR-הערה2|Ken Albala, [https://books.google.co.il/books?id=owhN5NvAn5YC&printsec=frontcover&dq=banquet&hl=en&sa=X&ei=I_P3Tu_xK4XWiALjw-SODQ&redir_esc=y%20-%20v=onepage&q=banquet&f=false#v=onepage&q&f=false The Banquet: Dining in the Great Courts of Late Renaissance Europe], University of Illinois Press}}.
+בתקופת ה[[רנסאנס]] נסיכים ערכו משתים מתוחכמים בהם הפגינו את עושרם והדהימו את אורחיהם במאכלים אקזוטיים, באיכות מעולה ובמגוון גדול. המשתה היה חלק מההוויה והתרבות ההחצרונית. פעמים רבות היה פוליטי באופיו והתקיים כקבלת-פנים לאורחים רמי מעלה{{הערה|שם=LTR-הערה2|Ken Albala, [https://books.google.co.il/books?id=owhN5NvAn5YC&printsec=frontcover&dq=banquet&hl=en&sa=X&ei=I_P3Tu_xK4XWiALjw-SODQ&redir_esc=y%20-%20v=onepage&q=banquet&f=false#v=onepage&q&f=false The Banquet: Dining in the Great Courts of Late Renaissance Europe], University of Illinois Press}}.
 <gallery>

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: משתה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משתאות