קרב סולטאן יעקוב – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הסבת תבנית nrg1 לתבנית nrg (תג) (דיון)
שילוב תמונות לקופסה אחת
שורה 82: שורה 82:


== תוצאות הקרב ==
== תוצאות הקרב ==
{{תמונות מרובות
⚫
[[קובץ:Tank Museum, KubinkaDSC02358.JPG|250px|ממוזער|שמאל|אחד מטנקי צה"ל שהשתתף בקרב כפי שהוא מוצג במוזיאון השריון של קובינקה]]
| ישור = מרכז
| כיוון = אנכי
| כותרת =
| ישור כותרת =
| רקע כותרת =
| סיומת =
| ישור סיומת =
| רקע סיומת =
| רוחב =
| ללא גבול =

| תמונה1 = Tank Museum, KubinkaDSC02358.JPG
| רוחב1 = 200
| חלופי1 =
⚫
| הערה1 = מגח 3 צה"לי שהשתתף בקרב, נשבה, והוצג במוזיאון השריון של קובינקה

| תמונה2 = Latrun 220917 Kubinka Magach 01.jpg
| רוחב2 = 200
| חלופי2 =
| הערה2 = הטנק הוחזר לישראל ב-2016 והוצב ב[[יד לשריון]]
}}
מבחינת צה"ל תוצאות הקרב היו קשות; לא הושגה המטרה של פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק. לצה"ל היו בקרב 20 הרוגים ולמעלה מ-30 פצועים, שני שבויים ושלושה [[נעדר (צבא)|נעדרים]]. צה"ל איבד במהלך הקרב עשרות כלים משוריינים, מהם הושארו בשטח 6 טנקים ו-3 נגמ"שים.{{הערה|שם=בן גל}} אחד השבויים, חזי שי, שוחרר ב"[[עסקת ג'יבריל]]", ושבוי שני, אריאל ליברמן יחד עם גופתו של הנעדר זוהר ליפשיץ הושבו בעסקת [[חילופי שבויים (ישראל)|חילופי שבויים]] עם סוריה. שלושה מהנעדרים, [[זכריה באומל]], [[יהודה כץ]] ו[[צבי פלדמן]], נעדרים עד היום.
מבחינת צה"ל תוצאות הקרב היו קשות; לא הושגה המטרה של פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק. לצה"ל היו בקרב 20 הרוגים ולמעלה מ-30 פצועים, שני שבויים ושלושה [[נעדר (צבא)|נעדרים]]. צה"ל איבד במהלך הקרב עשרות כלים משוריינים, מהם הושארו בשטח 6 טנקים ו-3 נגמ"שים.{{הערה|שם=בן גל}} אחד השבויים, חזי שי, שוחרר ב"[[עסקת ג'יבריל]]", ושבוי שני, אריאל ליברמן יחד עם גופתו של הנעדר זוהר ליפשיץ הושבו בעסקת [[חילופי שבויים (ישראל)|חילופי שבויים]] עם סוריה. שלושה מהנעדרים, [[זכריה באומל]], [[יהודה כץ]] ו[[צבי פלדמן]], נעדרים עד היום.


שורה 91: שורה 112:
ב-[[7 במאי]] [[2013]] דיווחה רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC ש[[בן זיגייר]] נעצר, כי סיכל את השבת שרידי נעדרי סולטאן יעקוב.
ב-[[7 במאי]] [[2013]] דיווחה רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC ש[[בן זיגייר]] נעצר, כי סיכל את השבת שרידי נעדרי סולטאן יעקוב.
{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=_QsRyibIUzI&feature=youtu.be דיווח: רשת ABC האוסטרלית], חדשות 2, 7 במאי 2013}}
{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=_QsRyibIUzI&feature=youtu.be דיווח: רשת ABC האוסטרלית], חדשות 2, 7 במאי 2013}}

[[קובץ:מגח 3 מקרב סולטאן יעקב.jpg|ממוזער|טנק [[מגח|מגח 3]] אשר השתתף בקרב סולטאן יעקב ונלקח שלל. הטנק הוחזר לישראל ב-2016 ומוצב ב[[יד לשריון]].]]
[[טנק]] "[[מגח]]" של צה"ל שהשתתף בקרב, ונלקח שלל על ידי הסורים, נמסר ל[[ברית המועצות]] והוצב ב[[מוזיאון]] השריון של קובינקה שליד [[מוסקבה]]. במאי [[2016]] נענה [[נשיא רוסיה]], [[ולדימיר פוטין]], לבקשת [[ראש ממשלת ישראל]], [[בנימין נתניהו]], והורה להשיב את הטנק לישראל. בתמורה העבירה ישראל לרוסיה טנק זהה ממחסני צה"ל להצבה במוזיאון. ב-9 ביוני הגיע הטנק לישראל.{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|אחרי 34 שנה: יוחזר טנק הנעדרים מקרב סולטן יעקוב|4809261|29 במאי 2016}}{{ש}}{{ynet|אתי אברמוב|נתניהו התגאה בהשבת טנק הנעדרים מסולטן יעקוב. מומחים: "זה לא הטנק"|4816981|17 ביוני 2016}}}}
[[טנק]] "[[מגח]]" של צה"ל שהשתתף בקרב, ונלקח שלל על ידי הסורים, נמסר ל[[ברית המועצות]] והוצב ב[[מוזיאון]] השריון של קובינקה שליד [[מוסקבה]]. במאי [[2016]] נענה [[נשיא רוסיה]], [[ולדימיר פוטין]], לבקשת [[ראש ממשלת ישראל]], [[בנימין נתניהו]], והורה להשיב את הטנק לישראל. בתמורה העבירה ישראל לרוסיה טנק זהה ממחסני צה"ל להצבה במוזיאון. ב-9 ביוני הגיע הטנק לישראל.{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|אחרי 34 שנה: יוחזר טנק הנעדרים מקרב סולטן יעקוב|4809261|29 במאי 2016}}{{ש}}{{ynet|אתי אברמוב|נתניהו התגאה בהשבת טנק הנעדרים מסולטן יעקוב. מומחים: "זה לא הטנק"|4816981|17 ביוני 2016}}}}


גרסה מ־09:12, 19 באוקטובר 2017


שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ צד ראשון-אבידות, צד שני-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קרב סולטאן יעקוב
חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא)
חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא)
חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא)
מלחמה: מלחמת לבנון הראשונה
תאריכים 11 ביוני 1982
מקום בקאע, לבנון
קואורדינטות
33°36′55″N 35°51′10″E / 33.6153°N 35.8528°E / 33.6153; 35.8528 
תוצאה ניצחון סורי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

סוריהסוריה סוריה

מפקדים

אביגדור בן-גל (מפקד גיס 446), אהוד ברק (סגן מפקד הגיס), עמרם מצנע (ראש מטה הגיס), גיורא לב (מפקד אוגדה 90), רן שריג (סגן מפקד האוגדה), אהוד בכר (קצין ארטילריה אוגדתי), מיקי שחר (מח"ט 399), אמציה אטלס (מח"ט 645), עירא אפרון (מג"ד 362), מיכה ליבנה (סמג"ד 362)

עלי חביב מחמוד[1]

קרב סולטאן יעקוב הוא קרב שנערך ב-11 ביוני 1982 במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בקרב לחם צה"ל מול הצבא הסורי על צומת דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב בבקאע שבלבנון.

הקרב הסתיים בנסיגת כוחות צה"ל מהצומת, לאחר שכוח צה"ל שפרץ קדימה גילה כי הוא מכותר בתוך מתחם סורי גדול, וחולץ בקושי בסיוע ארטילריה כבדה. ניהול הקרב נחשב לאחד הכשלונות הגדולים של צה"ל במבצע שלום הגליל.

הקרב זכור בעיקר בשל ההרוגים, הפצועים והשבויים הרבים שהיו בו לצה"ל, ושלושת חיילי המילואים הנעדרים עד עצם היום הזה: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן.

זירת הקרב

רכס ג'בל ערבה, שכיוונו צפון-צפון-מזרח - דרום-דרום-מערב, מפריד בין החלק הדרומי של הבקאע במערב ובין "הבקאע הקטנה" במזרח. ממערב לבקאע נמצא רכס הר הלבנון ובגזרה זו בולט רכס ג'בל בארוכ ומדרום לו – אגם קרעון. ממזרח ל"בקאע הקטנה" נמצא רכס מול הלבנון המהווה גם את קו הגבול בין סוריה ולבנון. שטח הבקאע באזור הוא מישורי ומשמש לעיבוד חקלאי. שטח זה בעייתי ללוחמת שריון עקב תעלות ההשקיה החוצות אותו ובשל שליטת הרכסים ממזרח וממערב בתצפית ובאש.[2] השטח שממזרח לג'בל ערבה ולרכס היוצא ממנו צפונה הוא הררי יותר והתנועה בו מוגבלת לאזורי הצירים. "כביש הבקאע המזרחי", שעובר באזור הקרב במערב ה"בקאע הקטנה", שסביבו התנהל הקרב, הוא בכיוון צפון-צפון-מזרח – דרום-דרום-מזרח (במפת הקוד הצה"לית – "ציר מיכה" וכינויו: "ציר הפיתולים") והנקודות הבולטות עליו הן העיירה ראשיא שבדרום והעיירה ענג'ר שבצפון.[2] הכפר סולטאן יעקוב א-פוקא (סולטאן יעקוב העילית) נמצא מעל ציר זה, על גבעה בולטת, שהיא חלק מהרכס הממשיך מג'בל ערבה צפונה. ממערב לכפר, על שיפולי הרכס, נמצא הכפר סולטאן יעקוב א-תחתא (סולטאן יעקוב התחתית).

באזור נמצאים שני צירי רוחב: הדרומי הוא ציר היוצא מכפריא שבמערב (למרגלות רכס ג'בל בארוכ) ונע מזרחה דרך הכפר הגדול ג'וב ג'נין שם הוא פוגש את הציר המגיע מכיוון אגם קרעון וממשיך מזרחה דרך הכפר כאמד א-לוז עד אשר הוא מגיע לצומת עם כביש האורך, במתחם שנקרא במפה הצה"לית "משולש טובלנו". ציר הרוחב הצפוני יוצא מכפר ענה (למרגלות רכס ג'בל בארוכ) מזרחה דרך הכפר ע'זה ועד סולטאן יעקוב א-תחתא.

היערכות הכוחות

כוחות צה"ל

לאחר הקרב על אגם קרעון נערכו כוחות צה"ל בגזרה המזרחית במלחמת לבנון לקראת כיבוש הבקע עד כביש ביירות-דמשק ומעבר לו לאזור בעל בק.

אוגדה 90, שעד אותה עת לא לקחה חלק פעיל בלחימה, החלה את פעילותה במרכז הגזרה בבוקר יום חמישי, 10 ביוני. בראש האוגדה פעלה חטיבה 399, בפיקוד מיקי שחר, שנלחמה בשריון סורי באזור ראשיא אל-ואדי. במקביל הצליחה חטיבה 943, בפיקוד נחמן ריבקין, להשתלט באותו יום אחר הצהריים על ג'בל ערבה ותפסה עמדות לכיוון צפון ומזרח לכיוון ציר ההתקדמות המתוכנן של כוחות צה"ל.[3] כוחות צה"ל תכננו לצאת עם שחר ביום שישי למתקפה גדולה לגירוש הצבא הסורי מלבנון. במסגרת הכנות אלו נשלח גדוד טנקים ליצור חסימות במהלך הלילה כדי לאפשר לכוחות ההתקפה להתקדם דרכם עם שחר.

כוחות הצבא הסורי

דיוויזיה 1 הסורית הוכתה בקרב על אגם קרעון ונערכה כשחטיבת השריון 91 שלה באגף המזרחי (אזור ראשיא אל-ואדי) ונסוגה מול הלחץ הישראלי בצורה מסודרת וחטיבת השריון 76 שהתמקמה באגף המערבי נסוגה בצורה פחות מסודרת תחת הלחץ של כוחות אוגדה 90. התכנון הישראלי קבע כי "כוח ורדי" ימשיך להעסיק וללחוץ על חטיבה 76.[3] חטיבת החי"ר הממוכן 58 ודרגי האספקה והחימוש נשארו בעורף. במקביל, דיוויזיה 3 הסורית, שתפקידה העיקרי היה אבטחת סוללות טילי הנ"מ בצפון בקעת הלבנון, החלה בשעות אחר הצהריים ב-10 ביוני בתנועה דרומה לתגבור הכוח הסורי שבמגע עם צה"ל,[4] אולם לא נכנסה ללבנון לפני יום שישי בבוקר.[5] תוכנית המתקפה הייתה לאפשר לדיוויזיה השלישית להיכנס לשטח הריגה בבקעת הלבנון ולהשמידה.

מודיעין

אף על פי שתצפית של צה"ל שהייתה ממוקמת על הר חרמון זיהתה תנועה של נגמ"שי BMP-1 סוריים בציר "מיכה" דרומה, מעבר ל"משולש טובלנו", לא היה ברור למודיעין הישראלי לאיזה כוח שייכים הנגמ"שים ולא היה ברור היכן התמקמו. תצפית של הכוחות שעלו על ג'בל ערבה דיווחה אחר הצהריים כי השטח שמצפון וממזרח ריק מכלים סוריים, אף על פי שבפועל התמקמו הנגמ"שים הסוריים באזור הצומת לכפר מדוחה (צומת דרומי לצומת "משולש טובלנו" שנקרא במפת הקוד הצה"לי "טונשקה").[3] למעשה, בשעות אחר הצהריים והערב ב-10 ביוני, לא היה ברור למפקדי הכוחות הישראלים היכן נמצאת חטיבה 58 הסורית ועד היכן הדרימה דיוויזיה 3 הסורית.[6] בתחקירים לאחר הקרב נטען כי המידע המודיעיני אודות הימצאות כוחות סוריים באזור "משולש טובלנו" היה מצוי בידי המודיעין הישראלי, אולם קיימת אי הסכמה בקשר לשאלות; האם ירד מידע זה אל דרגי השטח ובאיזה שלב של הלחימה הגיע המידע אל מפקדי השדה.[7][8]

מהלך הקרב

ניתן לחלק את משך הקרב לשני שלבים עיקריים:

  • שלב ראשון – המארב: כניסה של גדוד 362 למתחם חטיבתי סורי, מחופר היטב, בירידה לקראת משולש הדרכים "משולש טובלנו".
  • שלב שני – החילוץ: תיגבור על ידי חטיבת שריון, ניהול קרב קשה מחצות הלילה עד יום שישי ב-10:00, ועד לנסיגת כל החטיבה הסורית ומתן אפשרות לגדוד 362 הנצור לחלץ את עצמו לאחור.

שלב ראשון – הכניסה למתחם הסורי

למפקדי הכוחות הישראלים היה ידוע כי ביום שישי עומדת להיכנס לתוקף הפסקת אש ובכוונתם היה לנסות ולתפוס נקודת אחיזה בכביש ביירות-דמשק לפני הפסקת האש. בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי, 10 ביוני 1982, הורה מפקד הגזרה המזרחית בלבנון, האלוף אביגדור בן גל לרוב יחידות אוגדה 90 להתחמש ולתדלק ולהיות מוכנות להתקדמות עם שחר, ולחטיבה 399 להתקדם ולתפוס את "מיכה 40" (כ-2 קילומטר מדרום לסולטאן יעקוב).[6][9] בשעת ערב מאוחרת המריא בן גל במסוק לדיון במפקדת פיקוד הצפון והעביר את הפיקוד על הגזרה לסגנו, אהוד ברק.[6] תוכנית הגיס הישראלי הייתה שחטיבה 399 תתפוס עוד באותו לילה את קו "ג'וב ג'נין - כאמד א-לוז - ינטא" ובבוקר 11 ביוני תעמוד אוגדה 880 (שחטיבה 399 תוכפף אליה) בחזית הכוח המשוריין שיתקדם צפונה.[4] בחוד חטיבה 399 הועמד גדוד טנקי המילואים 362, בפיקוד עירא אפרון,[10] לתפוס משולש דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב, תוך הסתמכות על דיווחים (שהתבררו כשגויים) על מנוסת הסורים ונטישת טנקים שלהם בשטח.

סמוך לשעה 20:00 החל הגדוד בתנועה צפונה. אף על פי שניתנה פקודה לנוע במהירות בחסות החשיכה מתוך ההנחה המוטעית שהמערך הסורי במקום התמוטט כליל, החל הכוח הישראלי בתנועה איטית בשטח ולא על הציר המרכזי (רק בסביבות 24:00 עלה הכוח הישראלי על הכביש).[3] הכוח קיבל שתי הנחיות נוספות: לא לפתוח באש על כוחות סורים נסוגים ולא לפתוח באש ללא זיהוי מדויק, עקב המצאות חטיבה ישראלית שכנה.[7] שני טנקים נתקעו עקב תקלות בדרך, וסמוך לשעה 23:00 הגיע יתר הגדוד לצומת ליד כפר דניס והחל בירידה למשולש הדרכים המצוי כ-7 קילומטר צפונה. לאחר כקילומטר נוסף, קצת לפני הכפר א-רפיד, דיווח הכוח על זיהוי חניון לילה סורי הכולל טנקים ונגמ"שים, אך קיבל פקודה להמשיך בתנועה צפונה ולא לפתוח באש.[11] לאחר מספר דקות נוספות נתקל גדוד הטנקים הישראלי בכוח בלתי מזוהה שהתגלה כגדוד תותחנים ישראלי (שכלל אף שני אוטובוסים) שטעה בדרכו ונע לעבר הכוחות הסורים, ועצר אותו ללא שנורתה אש.[11]

בסביבות שעה 24:00 מפקד הגיס, אביגדור בן גל, שסיים את הישיבה במטה פיקוד צפון בשעה זו, עלה על רשת הקשר הגדודית וגער במפקד הגדוד על ההתקדמות האיטית. על פי גרסת קצין המודיעין של אוגדה 90 היו מילותיו: "אני במקומך עם ג'יפ הייתי מבצע את זה לבד לפני 4 שעות".[3] הכוח החל להתקדם במהירות רבה יותר ובמקביל השתנתה במקצת משימתו: בתחילה הורו לגדוד ליצור שלוש חסימות פלוגתיות על צירים באזור "משולש טובלנו", עתה, הורו למפקד הגדוד לרכז את כל הגדוד במשולש עצמו. מאחר ש"המשולש" נמצא בשטח נחות, סבר מפקד הגדוד כי עדיף להמשיך לרכס הנמצא כקילומטר וחצי מצפון למשולש ולהתמקם בשטח שולט.[12] לאחר כחצי שעה (בין 24:30 ל-01:00) נפתחה עליהם אש מטנקים ישראלים מחטיבה 943 (באזור ג'בל ערבה, ליד א-רפיד) שסברו כי מדובר בכוח סורי. מהאש נפגעו שני טנקים של גדוד 362 ו-5 שיריונאים נהרגו.[4][11] בעקבות הפגיעה נעצר תחילה הכוח הישראלי, אך ניתנה הוראה בקשר להשאיר את הטיפול בנפגעים לדרגי הרפואה ולהמשיך בתנועה קדימה.[12]

שלב שני - לחימה וחילוץ לאחור

הכוח הישראלי נע מזרחית לציר העיקרי באזור הציר המוביל מזרחה אל מדוחה (ציר טונשקה במפת הקוד הצה"לית) דרומית מ"משולש טובלנו". לפתע נפתחה עליו אש נ"ט מבין הבתים שלאורך הכביש. נראה שהייתה זו יחידת נ"ט סורית מצוידת בטילי סאגר על גבי נגמ"שי BMP.[3][12][13] נראה שבתחילה גם הסורים הופתעו מהימצאות הכוח הישראלי בתוך המתחם שלהם וייתכן אף שסברו כי מדובר בטנקים סורים נסוגים.[14][2] חלק גדול מהטילים הסוריים החטיאו שכן הטווח היה קרוב מדי.[12]

מפקד הגדוד פקד על תנועה מהירה קדימה ליציאה מטווח האש, שכן לא ידע שהוא נמצא במתחם אויב גדול. אולם, פקודה זו החמירה את המצב וגרמה לבלבול וקושי בזיהוי מקורות הירי. ציר התנועה נחסם בטנקים שנפגעו וטנקים אחרים שניסו לעקוף איבדו קשר זה עם זה. מפקדי פלוגות לא ידעו היכן נמצאים חייליהם. לאחר זמן מה התברר כי שתי פלוגות, יחד עם מפקד הגדוד וסגנו, היו בכוח הישראלי שחילץ קדימה ופלוגה אחת שנותרה מדרום לצומת והייתה נתונה לאש משני אגפים.[12] לאחר השעה 01:15 (ב-11 ביוני) נכשלו שני ניסיונות של הפלוגה האחורית ושל פלוגת הסמג"ד לחלץ לאחור לאחר שנתקלו באש סורית.[12][15] לאחר כישלון ניסיונות אלו פנה מפקד הגדוד אל מפקדת החטיבה וביקש סיוע בחילוץ כוחותיו. אולם, מפקד החטיבה חשש לשלוח כוחות נוספים למה שנראה לו כמלכודת סורית, מה גם, שלטענתו, שני הגדודים האחרים שבפיקודו לא היו מוכנים לקרב עקב מחסור בדלק ובתחמושת.[16] בשעות אלו ולאחריהן, עדיין לא היה ברור למפקדת האוגדה והגיס המצב לאשורו ועדות לכך ניתן לראות בפקודה שניתנה על ידי הגיס להעביר את הגזרה לפקודת אוגדה 880 שעמדה לתקוף עם שחר.[3]

היחידות הסוריות תקפו במשך כל הלילה מטווח קרוב את טנקי הגדוד, אולם אש המקלעים והמרגמות שנורתה על ידי צוותי הטנקים וצוותי המרגמות הפלוגתיים הרתיעה אותם והם לא הסתערו על הטנקים הישראלים.[16] חלק מצוותי הטנקים הישראלים שנפגעו מצאו מחסה בבתים סמוכים. הכוח הישראלי ספג פגיעות במשך הלילה אולם אלו לא היו קשות מאוד. מלבד בידודו, היוותה עייפות הצוותים, שנלחמו כל הלילה, בעיה קשה של הכוח הישראלי.[16] לאחר השעה 04:00, לקראת אור ראשון, החל להתברר המצב הקשה שבו נתון הגדוד, תוך שהכוחות הסוריים משגרים טילי נ"ט, אש תותחים וטנקים מהרכסים עליהם היו ממוקמים. פלוגה מגדוד אחר של חטיבה 399 שנשלחה לחלץ את הגדוד נתקלה באש סורית כבדה, נעצרה ולא הצליחה לבצע את משימתה. עם עלות השחר התחוור לעירא אפרון, מפקד גדוד 362, כי אין לרמה הממונה תוכנית ברורה לחילוצו.[16] רק לאחר שהכוח הנצור ירה פגז זרחן לזיהוי התברר כי חלק מהכלים הצפינו עד תל אל-חמרה המצוי כ-2 קילומטרים ממזרח לכפר סולטאן יעקוב.[16] למרות פניית אהוד ברק, סגן מפקד הגיס, אל מטה פיקוד הצפון, לקבלת סיוע אווירי, ניתן הסיוע האווירי רק בגזרות דרומיות יותר.[16] על פי גרסה אחרת, השתהה חיל האוויר בסיוע כיוון שאזור הקרב נחשב כאזור מוכה טילים. אולם, בעקבות דרישה מפורשת של בן-גל לסיוע, ניתן הסיוע האווירי בשעה 08:30.[17] במקביל הופנו עוד ועוד יחידות ארטילריה של הגיס לסיוע לכוח הנצור. הסיוע הארטילרי מנע הסתערות על הכוח הישראלי הנצור אך לא מנע המשך ירי טילי נ"ט סוריים על הטנקים הישראלים.[16] בעיה נוספת שהכבידה על התפקוד של הכוחות הישראלים הייתה החלפת הפיקוד על הגזרה. זו עברה מידי אוגדה 90 אל אוגדה 880 ומפקדה, יום-טוב תמיר. הכוח הנצור, שהשתייך לאוגדה 90, התקשה להבין מה היא שרשרת הפיקוד החדשה ואילו למפקדת אוגדה 880 לקח פרק זמן ארוך יחסית לתפוס את חומרת המצב ולתכנן את חילוץ הכוח.[16]

מפקד הגדוד התייעץ עם קציניו, ובלשון סגן מפקד הגדוד הגיע למסקנה כי יש שלוש אפשרויות: "להילחם עד לכדור האחרון, להיכנע או לנסות לעוף אחורה". קצין המבצעים של הגדוד דיווח לאוגדה בזו הלשון את מצבו ואת החלטת מפקד הגדוד לנסות לחלץ לאחור בחסות הארטילריה. סמוך לשעת תחילת הנסיגה נפגע טנק דחפור של צה"ל וניסיון של אנשי הגדוד הנצור לפוצץ אותו נכשל.[18] בשעה 08:45 ניתן האות וכל הכלים הישראלים הנצורים פתחו בנסיעה מהירה דרומה תוך שהארטילריה של צה"ל הנחיתה הרעשה כבדה על המתחם כולו,[18] במהלכה קרוב למאתיים קנים יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים במשך 20 דקות הנסיגה.[19] בשעה 09:06 הודיע מפקד הגדוד בקשר "אני בחוץ". מתוך כ-20 כלים של הכוח הנצור שהחלו בנסיגה (טנקים ונגמ"שים), כ-10 יצאו ללא פגע בעוד ש-10 כלים נפגעו במסע הנסיגה ברמות חומרה שונות. במהלך מסע הנסיגה נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל ושישה נפצעו. כמו כן, אנשי הטנק של חזי שי, שסטה מהכוח הנסוג ונותר בשטח הסורי, הוכרזו כנעדרים, (חזי שי ואריק ליברמן הוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, ואילו זכריה באומל וצבי פלדמן לא נודע גורלם עד היום), וכן מהטנק של זוהר ליפשיץ שנפגע הוכרזו כנעדרים מפקד הטנק זוהר ליפשיץ (שגופתו הוחזרה מאוחר יותר על ידי הסורים), והתותחן יהודה כץ.[18]

לחימת חטיבה 645 מול הסורים

בחצות הלילה שבין יום חמישי לשישי, קיבלה חטיבת השריון 645, שהייתה כבר בסיום ההיערכות לחניון לילה, פקודה לנוע צפונה כ-20 ק"מ, לקראת חבירה עם כוחות שריון שמנהלים קרב קשה עם הסורים באזור ציר מיכה 34, לקראת משולש הדרכים "טובלנו". בשעה 03:00 לערך, בסמוך למפגש דרכים - ציר מיכה 34, נפתחה אש חזקה על הגדוד המוביל. הכוחות השיבו באש והחל להתנהל קרב. התברר שבאזור הבתים התמקם חי"ר סורי שהיה חלק מחטיבת השריון שישבה על כל הרכס השולט מזרחית לצומת.[20] החטיבה, בפיקודו של אמציה אטלס,[21] ניהלה קרב קשה מול הכוח הסורי ובסופו כבשה את טלעת אבו עמר,[22] על הרכס שמדרום מזרח לצומת הכבישים שבמרכז "משולש טובלנו", שבה ישב גדוד חי"ר סורי.[21]

חטיבה 645 ספגה בקרב זה אבדות כבדות, 11 הרוגים ו-33 פצועים,[23] יותר מאלו שספגה חטיבה 399 שהייתה מכותרת לילה שלם בלב המערך הסורי ונסוגה לאחור.[24]

באותו היום, בשעה 12:00, נכנסה הפסקת האש לתוקפה.

תוצאות הקרב


שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
פרמטרים ריקים [ ישור סיומת, ללא גבול, ישור כותרת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ ישור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מגח 3 צה"לי שהשתתף בקרב, נשבה, והוצג במוזיאון השריון של קובינקה
הטנק הוחזר לישראל ב-2016 והוצב ביד לשריון

מבחינת צה"ל תוצאות הקרב היו קשות; לא הושגה המטרה של פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק. לצה"ל היו בקרב 20 הרוגים ולמעלה מ-30 פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. צה"ל איבד במהלך הקרב עשרות כלים משוריינים, מהם הושארו בשטח 6 טנקים ו-3 נגמ"שים.[6] אחד השבויים, חזי שי, שוחרר ב"עסקת ג'יבריל", ושבוי שני, אריאל ליברמן יחד עם גופתו של הנעדר זוהר ליפשיץ הושבו בעסקת חילופי שבויים עם סוריה. שלושה מהנעדרים, זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן, נעדרים עד היום.

למרות האבדות שספגו הסורים בקרב, נחשבה אצלם עצירת כוחות צה"ל כניצחון.[14] כשנלקחו בחשבון נחיתותם המספרית בכוחות ובחימוש בגזרת הלחימה כולה ושליטתו המוחלטת בזירה של חיל האוויר הישראלי, יכולת הלחימה של הכוחות ותוצאות הקרב נחשבו אצל הסורים כאחת משעותיהם היפות.[25] הקרב נכנס למורשת הקרב הסורית והוא מוצג בקבר החייל האלמוני בדמשק בתצוגה אחת יחד עם ארבעה קרבות נוספים הנחשבים כחלק ממורשת הקרב הסורית; קרב קרני חיטין, קרב הירמוך, קרב מיסלון והכיבוש הסורי של החרמון ב-1973.[26]

לאחר הקרב

במהלך השנים ניהלו הורי הנעדרים מאבק ציבורי לבירור גורל בניהם ולהשבתם לישראל. לאחר הסכמי אוסלו הועברה על ידי יאסר ערפאת חצי דיסקית זיהוי של החייל זכריה באומל.[27] בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כחללים שמקום קבורתם לא נודע, אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך.[28] ב-18 בדצמבר 2010 דיווח העיתון "ג'ואיש כרוניקל" כי ברשות ממשלת בריטניה דיווח משגריר בריטניה בסוריה דאז, איוור לוקאס, שכלל עדות על שביית החיילים בידי הכוחות הסוריים.[29] ב-7 במאי 2013 דיווחה רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC שבן זיגייר נעצר, כי סיכל את השבת שרידי נעדרי סולטאן יעקוב. [30]

טנק "מגח" של צה"ל שהשתתף בקרב, ונלקח שלל על ידי הסורים, נמסר לברית המועצות והוצב במוזיאון השריון של קובינקה שליד מוסקבה. במאי 2016 נענה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לבקשת ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, והורה להשיב את הטנק לישראל. בתמורה העבירה ישראל לרוסיה טנק זהה ממחסני צה"ל להצבה במוזיאון. ב-9 ביוני הגיע הטנק לישראל.[31]

ביקורת על ניהול הקרב

גורמים שונים בישראל מתחו ביקורת על ניהול הקרב על ידי הפיקוד הישראלי. הטענות המרכזיות היו על היעדר מודיעין לגבי הימצאות כוחות סוריים באזור הציר המרכזי שעליו נע הכוח הישראלי. כמו כן נטען כי כוח השריון הצה"לי נע בשטח עוין ללא שהציב תצפיות, ללא חיפויים באגפו המזרחי וללא אבטחה, כשמטרתו היא להתמקם בשטח נחות החשוף לירי מהאגפים וללא אפשרות להפעיל את יתרונות השריון: כוח אש, טווח ירי ותנועה מהירה.[32] עלו גם טענות כי מפקד הגדוד טעה בניווט והתקדם צפונה מדי, אך טענות אלו נדחו על ידי המג"ד שטען כי היה מודע למיקומו במהלך כל הקרב. בן גל לקח על עצמו האחריות על כישלון הקרב, אך צה"ל לא ערך תחקירים מקיפים על הקרב ולא הגדיר אשמים. מחקר התנהל על ידי ד"ר רפי יקר, עבור מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, אך הוגדר על ידי גורמים בצה"ל כסודי ונאסר לפרסום.

סרט תיעודי 'סיפור סגור'

ב-8 ביוני 2015 הוקרן בערוץ הראשון סרטו התיעודי של מיכה ליבנה, "סיפור סגור'". הסרט מתאר את האירועים מנקודת מבטו של ליבנה שהשתתף בקרב כסגן מפקד הגדוד תחת פיקודו של עירא עפרון. במהלך הסרט נטען כי נאמר למפקד הגדוד שאין אויב בשטח, וזה בעצם מה שהחל את שרשרת המחדלים. חזי שי, שנחשב לנעדר מאותו הקרב וישב 3 שנים בשבי הסורי טען כי האשמה על כך מוטלת על הדרגים הגבוהים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עלי חביב מחמוד, אתר Arab Decision.com
  2. ^ 1 2 3 סא"ל בני מם, ‏מלחמת "שלום הגליל" המהלכים הצבאיים העיקריים, מערכות גיליון 284, ספטמבר 1982, עמ' 24-48
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אל"ם (מיל) תמיר ברשד, ‏רוח הפקודה והשפעתה על ביצוע המשימה, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 59-54
  4. ^ 1 2 3 שאול שי, קרב "סולטאן יעקוב" # 10- 11 ביוני 1982#, מלחמת לבנון הראשונה, אתר עמותת "לחופש נולד"
  5. ^ עמנואל ולד, קללת הכלים השבורים, עמ' 53-54
  6. ^ 1 2 3 4 אביגדור בן גל, ‏לחימת הגיס בגזרה המזרחית, מערכות גיליון 413, יולי 2007, עמ' 50-49
  7. ^ 1 2 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 213
  8. ^ יוני שנפלד ונועה הורוויץ, קמ"ן נטול אגו, אתר דובר צה"ל 20 במאי 2009
  9. ^ לטענת קצין המודיעין של אוגדה 90, הנחיית הגיס הייתה שהיחידה הצפונית ביותר תבצע חסימה קילומטר אחד מדרום ל"מיכה 40" ואילו שתי היחידות האחרות תתפוסנה צמתים במשולש הדרכים ודרומה לו. תמיר ברשד, עמ' 57
  10. ^ חן קוטס-בר, פצע מדמם: מה באמת קרה בסולטאן יעקוב?, באתר nrg‏, 16 ביוני 2012
  11. ^ 1 2 3 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 214
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 215
  13. ^ טענה אחרת גורסת כי מדובר בקצהו הדרומי של מתחם קומנדו סורי שנהנה מעדיפות טופוגרפית
  14. ^ 1 2 Kenneth M. Pollack, Arabs at war עמ' 538 (הערות שוליים בעמ' 660)
  15. ^ על פי סרטו התיעודי של מיכה ליבנה, סגן מפקד גדוד 362, "סיפור סגור", מטרת הניסיון שבפיקודו הייתה לחבור לכוח הדרומי ולהביא אותו לאזור הצפוני שבו התרכז הכוח הישראלי. בניסיון זה נפגע טנק ישראלי וצוותו חילץ עצמו רגלית וטנק סגן מפקד הגדוד חזר על עקביו צפונה. "סיפור סגור", הערוץ הראשון, 8 ביוני 2015
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 219-216
  17. ^ אברהם רותם, ‏התפר הפרום: השתתפות חיל האוויר בלוחמת היבשה במלחמת שלום הגליל, מערכות גיליון 413, יולי 2007, עמ' 67-60
  18. ^ 1 2 3 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 222-220
  19. ^ אלישיב שמשי, נוע כבר לכל הרוחות ! מודן הוצאה לאור, ומערכות, עמ' 160
  20. ^ חלק זה של הקרב אינו נסקר בהרחבה בספרות. על פי עדות של דוד פלד, מפקד הטוען להשתתפות בקרב, עדות שאיננה מופיעה בספרות, בזכות קריאת קרב נכונה של מפקד החטיבה וצוות הפיקוד שלו, נפרשה החטיבה לכוון מזרח, כך שהתייצבה כולה מול החטיבה הסורית שישבה על הרכס. במשך שעות התנהל קרב שריון בשריון קשה שבמהלכו על כל טנק ישראלי שנפגע, נפגעו כ-3 טנקים סורים. ניהול האש היעיל של 7 גדודי ארטילריה אשר הוקצו כסיוע לחטיבה, אפשר הנחתת עצמת אש ארטילרית יעילה על המתחם החטיבתי הסורי, והביא לפגיעות כבדות ורבות בקרב החטיבה הסורית. הקרב הקשה שניהלו הטנקים הישראלים והארטילריה הכבדה והיעילה שהונחתה על המתחם הסורי כולו, הביא למפנה משמעותי. בשעה 10:00 בבוקר של יום שישי חל מפנה. חיילי החטיבה הסורית נראו בורחים מן המתחם ונוטשים את הכלים והקרב הסתיים.
  21. ^ 1 2 חטיבה 217 - עוצבת "הסוס הדוהר", מלחמת שלום הגליל, אתר יד לשריון
  22. ^ מיקום טלעת אבו עמר, אתר GeoNames
  23. ^ ירח טל, הכישלון הצורב בסולטן יעקב: כוח צה"ל לא ידע על ההיערכות הסורית ועל שינוי המטרה, הארץ, 15 באוגוסט 1991. מופיע ב"איתור נעדרים" באתר אגף כוח אדם בצה"ל
  24. ^ אל"ם (מיל') בני מיכלסון, הקרב על המערך העיקרי - 10 ביוני, אתר יד לשריון
  25. ^ Patrick Seale, Asad of Syria: the struggle for the Middle East, UCLA press, 1988, p. 282-283
  26. ^ Robert Fisk, A Land in the Shadow of Death, הגרדיאן, 19 בינואר 1997
  27. ^ רוני מלול, תומר ולמר ואמיר בוחבוט, סמל המאבק להשבת חיילי סולטאן יעקוב נפטר, באתר nrg‏, 31 במאי 2009
  28. ^ שלמה פיוטרקובסקי, אימו של הנעדר יהודה כ"ץ הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, 16 במרץ 2011
  29. ^ דיווח: בריטניה מסתירה מידע על נעדרי סולטאן יעקב, באתר nana10‏, 18 בדצמבר 2010
  30. ^ דיווח: רשת ABC האוסטרלית, חדשות 2, 7 במאי 2013
  31. ^ איתמר אייכנר, אחרי 34 שנה: יוחזר טנק הנעדרים מקרב סולטן יעקוב, באתר ynet, 29 במאי 2016
    אתי אברמוב, נתניהו התגאה בהשבת טנק הנעדרים מסולטן יעקוב. מומחים: "זה לא הטנק", באתר ynet, 17 ביוני 2016
  32. ^ ד"ר אורי מילשטיין, חרפת קרב סולטאן יעקב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 באפריל 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרב_סולטאן_יעקוב&oldid=21789033"