אביגדור בן-גל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אביגדור (יאנוש) בן-גל
אביגדור בן גל.jpg

אביגדור (יאנוש) בן גל
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
נולד 14 במאי 1936
תאריך לידה עברי כ"ב באייר ה'תרצ"ו
מקום לידה לודז', פולין
עלה לישראל 1943
נפטר 13 בפברואר 2016 (בגיל 79)
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1955 - 1983
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה

תפקידים אזרחיים

דירקטור בחברות שונות, יו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית

אביגדור (יָאנוּש) בן-גל (14 במאי[דרוש מקור] 193613 בפברואר 2016) היה קצין בצה"ל בדרגת אלוף, מפקד חטיבה 7 שלחמה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, אלוף פיקוד הצפון, ואחר כך מפקד גיס במבצע שלום הגליל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגדור בן-גל נולד בלודז' שבפולין בשם יאנוש לוּדוִיג גולדלוסט[1], בנם של יעקב ויונינה (יונה) ואחיה הצעיר של אילנה. בהיותו בן שלוש פלשו הנאצים לפולין ופרצה מלחמת העולם השנייה, ובעקבותיה ברחו הוריו עמו לברית המועצות והגיעו לסיביר. הוריו נעלמו במהלך המסע, והוא נותר עם אחותו. השניים הגיעו לפרס ומשם עלו לארץ ישראל עם ילדי טהראן ב-1943.

בן-גל התגייס לצה"ל ב-1955 ושירת בחיל השריון. לאחר מלחמת סיני עבר קורס קצינים ושימש כמפקד מחלקת טנקים. בשנים 19621964 יצא ללימודי פיקוד ואסטרטגיה בצרפת. שירת כקצין אג"ם של חטיבה 7, בעת סיור מבצעי עלה רכבו על מוקש, הוא נפצע ברגלו ונותר עם צליעה מאז‏[2]. במלחמת ששת הימים שירת כקצין אג"ם בחטיבה 200. במלחמת ההתשה פיקד על גדוד 79 בחטיבה 401, שפעלה באזור תעלת סואץ, ואחר כך פיקד על חטיבה 7.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב מלחמת יום הכיפורים כללו כוחות צה"ל בגבול עם סוריה חטיבת שריון אחת בלבד (חטיבה 188). לאור הצטברות הידיעות על אפשרות של מלחמה קרבה, הועלתה חטיבה 7 - בהוראת הרמטכ"ל דוד אלעזר - מסיני, לתגבור הכוחות ברמת הגולן, למרות שכל הצמרת הביטחונית, לרבות דיין, אימצו את הערכות המודיעין בדבר "סבירות נמוכה" לאפשרות של מלחמה. פעולה זו הכפילה את מספר הטנקים המאוישים של צה"ל בחזית הסורית ערב המלחמה. פלוגה של החטיבה בפיקודו של אלי גבע הייתה מיועדת, לפי התוכניות, להיות זו שתגרור את גשר הגלילים לצורך צליחת תעלת סואץ בחזית הדרום. בניגוד לפקודה מפורשת שקיבל להשאיר את הפלוגה המיועדת לגרירת גשר הגלילים בסיני, הוא העלה אותה איתו לרמת הגולן, מתוך הנחה שעיקר הלחימה תהיה ברמת הגולן[3].

החטיבה בפיקוד בן גל תרמה תרומה מכרעת למאמץ בלימת המתקפה הסורית ברמת הגולן, שכללו את קרב עמק הבכא, עד להגעת כוחות המילואים לחזית. בהמשך המלחמה, לאחר הטיית מאזן הכוחות בחזית, וסילוק צבא סוריה מכל השטחים שכבש ברמת הגולן, השתתפה החטיבה גם בפלישה לשטח סוריה וכיבוש המובלעת.

פיקודו של בן גל על החטיבה לאורך המלחמה זכה להערכה רבה בצה"ל ובציבור, ורבים מהלוחמים בפיקודו זכו בעיטורי צה"ל, ובראשם אביגדור קהלני מג"ד 77, שקיבל את עיטור הגבורה.

אלוף פיקוד הצפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה ב-1974 קיבל בן-גל את הפיקוד על עוצבת געש (אוגדה 36) בפיקוד הצפון והועלה לדרגת תת-אלוף.

ב-1976 מונה לעוזר ראש אג"ם במטכ"ל בדרגת אלוף, והיה בין האחראים לתכנון וביצוע מבצע יונתן.

באוגוסט 1977 מונה לאלוף פיקוד הצפון, תפקיד אותו מילא עד 1981. תקופת כהונתו כאלוף הפיקוד התאפיינה במתח גובר בגבול הצפון, מצד המחבלים של אש"ף בראשות יאסר ערפאת, שביצעו פיגועי טרור, רצח אזרחים, וירי קטיושות לעבר יישובי הצפון.

בחודש מרץ 1978, לאחר פיגוע כביש החוף יצא צה"ל למבצע הגדול הראשון שלו בלבנון - מבצע ליטני[4]. לאחר נסיגת צה"ל שבו המחבלים והחריפו את הפיגועים ואת הירי על אזרחים. האלוף בן גל נודע בדרישתו להגיב בתקיפות, ואכן צה"ל הגיב בירי אל המחבלים, ובשורה ארוכה של מבצעים בשטח לבנון, בהן מבצע שלכת, מבצע מנורה, מבצע איש דמים, מבצע מוביל[5], מבצע סיגל ומבצע צלצל. בעצרת לקראת בחירות 1981 אמר מנחם בגין: "אסד, תיזהר! יאנוש ורפול מוכנים!".

ב-1981 סיים את תפקידו כאלוף פיקוד הצפון. בהמשך התמנה למפקד גיס 446 בפיקוד הצפון, תפקיד במסגרתו פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בתפקידו זה היה אחראי (יחד עם סגנו, האלוף אהוד ברק) על כל מהלכי הקרבות מול הסורים, וכיבוש כל השטח בגזרה המזרחית עד כביש ביירות-דמשק. במהלך התקדמות הכוחות, נקלע כוח מהגיס למארב ליד סולטאן יעקוב, וספג נפגעים רבים, לרבות מספר חיילים שנפלו בשבי, ושלושה נעדרים (זכריה באומל, יהודה כץ, וצבי פלדמן) שגורלם לא נודע עד היום. ב1983 התמודד על תפקיד הרמטכ"ל ה-12, אך במרץ 1983 נבחר משה לוי לתפקיד ובן-גל פרש מצה"ל.

לאחר פרישתו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחרורו השתלב בעסקים: הוא כיהן כיו"ר דירקטוריון במספר חברות השקעות, סחר, ייעוץ והנדסה. בשנים 1988-1996 כיהן בתפקיד מנכ"ל תה"ל (תכנון המים לישראל), ובשנים 1996-1999 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית.

משנת 2009 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של קבוצת אנ.אס.או. טכנולוגיות בע"מ.

לבן-גל שבעה ילדים: גלית ואבנר מנישואיו הראשונים, דוד, יונתן ושאול מנישואיו השניים. ב-1995 התחתן עם אביטל ולשניים נולדו בנים תאומים, טהר ועילי.

בן-גל נפטר ביום שבת, 13 בפברואר 2016, ונקבר בבית הקברות הצבאי קריית שאול.‏[6]

התבטאויות בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1979 אמר לפני קבוצה של חברי כנסת שביקרו ברמת הגולן שהוא מתנגד לפשרה עם הסורים על רמת הגולן בגלל החשיבות האסטרטגית של השטח כדי להגן על הגליל. עם זאת, הוא הביע התנגדות להקמת יישובים נוספים בגולן בגלל שלטענתו הדבר לא ישאיר לצה"ל שטחי אימונים והיערכות בגולן. במקום זאת הוא הציע להקים יישובים יהודיים בגליל ואמר שערביי הגליל מזדהים יותר ויותר עם העניין הלאומי הערבי ומחכים להזדמנות להכות בישראל. בעקבות הדברים נזף שר הביטחון, עזר ויצמן, בבן-גל‏[7].

לאחר שחרורו מצה"ל התבטא בעיקר בנושא מלחמת לבנון. בן גל טען ששיתוף הפעולה עם הנוצרים בלבנון היה מוצדק כי לא היה שותף אחר בלבנון. כן אמר שללא לחימה נגד הסורים לא היה ניתן להביא לפתרון בלבנון. עם זאת הוא אמר ששינוי מטרות המלחמה המוצהרות במהלך המלחמה לא התקבל טוב בציבור והשפיע לרעה על הלחימה והיכולת להשיג את המטרות‏[8]. בן-גל הודה שצה"ל לא עמד במשימות שהוטלו עליו במלחמה בזמן שהוקצה לו וייחס זאת להערכה לא נכונה של היכולת של לוחמי אש"ף בלחימה בשטח בנוי. בן-גל גם טען שלא ניתן לצה"ל מספיק זמן כדי להלחם נגד הסורים והיה צריך לתת לגיס לצאת למלחמה נגד הסורים מיד ביום הראשון של הלחימה‏[9]. הוא טען שהטעויות במלחמה נבעו מניהול כושל‏[10] ומכך ש"יצאנו למלחמה עם טשטוש די גדול של היעדים הטקטיים והמטרות המערכתיות". על הבקורת של עמנואל ולד אמר כי ולד אינו מתאים להטיל ביקורת בצבא ושדרך פרסום הדו"ח מעיד על נקמנות‏[11]. בתוכנית ראיונות 'קול מן העבר' בערוץ 1, טען בן גל כי לקח אחריות על הכישלון בקרב סולטאן יעקוב מתוך אבירות ורוחב לב, היות שלא היה בפקוד בתחילת האירועים. לדעתו של בן גל, קרב זה מנע את מינויו לרמטכ"ל‏[12]. חשיבותו של הקרב הייתה בכך שהכישלון בו סיכל את תוכנית המלחמה של שר הביטחון, אריאל שרון, להגיע לכביש ביירות-דמשק במטרה לעצור את השתלטות הסורים על לבנון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שינוי השם נעשה באוקטובר 1960 ומתועד ברשומות משרד הפנים: ילקוט הפרסומים, 17 בדצמבר 1961
  2. ^ מרדכי גור, ראש המטה הכללי, הוצאת מערכות, עמ' 201
  3. ^ אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, הוצאת שרידות, 1999, מהדורה שלישית, עמוד 208
  4. ^ ערן נבון, ‏זאב בודד, באתר ישראל היום, 23 ביוני 2014.
  5. ^ עופר רגב והדס רגב-ירקוני, "890 לא חוזרים עד שמבצעים", פורת הוצאה לאור, מרץ 2009, עמודים 127-128.
  6. ^ יהונתן בניה, ‏מאות ליוו את האלוף 'יאנוש' בדרכו האחרונה, באתר גלי צה"ל, 14 בפברואר 2016
  7. ^ יהושע ביצור ומנחם רהט, יאנוש: חצי מליון ערבים בגליל מחכים להזדמנות לדפוק אותנו, מעריב, 10 באוגוסט 1979
    יעקב ארזליאנוש נגרם עוול, מעריב, 15 באוגוסט 1979
  8. ^ דורית לנדס, אי כיבוש ביירות נבע מחוסר בטחון, מעריב, 1 בינואר 1984
  9. ^ יאנוש בן גל: ההערכות לא התממשו, מעריב, 7 ביוני 1985
  10. ^ יוסף ולטר, רפול נגד יאנוש, מעריב, 4 ביוני 1987; המשך
  11. ^ ינוש: צורת פרסום דו"ח ולד מעידה על נקמנותו, מעריב, 20 במאי 1986
  12. ^ http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1692512 "קול מן העבר", ערוץ 1