יער מאכל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 39: שורה 39:
* {{הארץ|עפרה אידלמן|מוציאים לחם מן היער|1.2833980|29 בינואר 2016}}
* {{הארץ|עפרה אידלמן|מוציאים לחם מן היער|1.2833980|29 בינואר 2016}}
* {{הארץ|איתמר ויסמן|יער למאכל אצלכם בגינה|1.2659602|14 ביוני 2015}}
* {{הארץ|איתמר ויסמן|יער למאכל אצלכם בגינה|1.2659602|14 ביוני 2015}}
* [https://www.bayadaim.org.il/2013/01/%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%A2%D7%A8/ תכנון יער מאכל] באתר בידיים
{{קיימות}}
{{קיימות}}



גרסה מ־13:52, 7 בנובמבר 2019

גינת היער של רוברט הארט

גינון יערות (נקרא גם בשם "יער אכיל" או "יער מאכל") היא שיטת גידול אוכל מבוססת צמחים בעלת עלות החזקה נמוכה באזורים בעלי תוואי שטח מיוער, שמשלבת פירות ועצי אגוז, שיחים, עשבי תיבול, צמחים מטפסים וירקות רב שנתיים אשר מפיקים תועלת ישירה לבני אדם. בעזרת שתילה של מספר סוגי צמחים, ניתן ליצור אזור מיוער המפיק אוכל.

גינון יערות היא שיטה פרהיסטורית להבטחת אוכל באזורים טרופיים.

חסה היא דוגמה לירק אותו ניתן לגדל למאכל

היסטוריה

גינון יערות היא אחת משיטות עיבוד הקרקעות הוותיקות ביותר. השיטה ככל הנראה התפתחה בתקופות פרהיסטוריות באזורים טרופיים ובעלי מונסון. במהלך התהליך בו קבוצות אנשים שיפרו את צורת החיים שלהם באופן מיידי, סוגי צמחים יעילים זוהו והורבו בידי האנשים, וצמחים לא יעילים הושמדו.

גינות יער עדיין נפוצות באזורים טרופיים וידועות בשמות שונים, כגון: "גינות בית" בדרום הודו, נפאל, זמביה, זימבבואה וטנזניה; "גינות יער קנדניות" בסרי לנקה ו"הגינות של העיצוב המושלם" בג'אווה. גינות יער הוכחו[דרוש מקור] כמקור אוכל גדול במיוחד לאוכלוסיות מקומיות.

באקלים ממוזג

בשנות השישים של המאה ה-20 גינון יערות אומץ ושונה בידי רוברט הארט כך שיתאים לאקלים הממוזג של בריטניה. התאוריות של הארט פותחו והועמקו בידי מרטין קרוופורד.

הארט החל לגנן ולגדל צמחי מאכל בשביל לספק לו ולבניו אזור בריא לחיות בו. בתחילה הארט ואחיו גידלו צמחים מועטים, אך ככל שעבר הזמן, והם גידלו יותר ירקות וחיות משק, הם גילו כי אין ביכולתם לעמוד בכך. למרות זאת, הארט גילה כי כמות מסוימת של צמחים ששתל הצליחו לדאוג לעצמם ללא עזרה מצדו.

בעקבות המעבר של הארט לטבעונאות, הוא החליף את חיות המשק בחוותו בצמחים. שלושת התוצרים העיקריים מגינת יער הם אגוזים, פירות ועלי מאכל. בהמשך, הוא יצר שיטה לגידול צמחים בשטח של 0.12 אקר (כחצי דונם) בחווה שלו. הארט הושפע רבות משיטות גינון אחרות, כגון חוות יער.

שיטת שבע השכבות
ציור של שיטת שבע השכבות

רוברט הארט ביסס את השיטה שלו על העובדה כי ניתן לחלק את היער הטבעי לשכבות נפרדות. השיטה שלו המבוססת על השכבות הבאות:

  1. החופה - השכבה בנויה מהעצים הבוגרים של היער
  2. עצים נמוכים - שכבה זאת כוללת עצים לא בוגרים ועצים ננסים
  3. שיחים - שכבה זאת מורכבת משיחי מאכל, כגון: פירות יער
  4. צמחים נמוכים - שכבה המורכבת מעשבים וירקות
  5. תת קרקעי - צמחים אשר מגודלים בשביל השורשים שלהם, כגון תפוחי אדמה
  6. כיסוי קרקע - שכבה זאת מורכבת מצמחים המתפשטים על הקרקע, כגון אבטיחים
  7. משתנה - שכבות של צמחים מטפסים וגפנים

אחד המפתחות להצלחת השיטה היא בחירת הצמחים. הארט בחר צמחים שאוהבים צל, כך שהחוסר בשמש לא היה בעייתי. מרבית הצמחים אשר מגודלים היום, כגון גזרים, לא היו שורדים בשיטה זאת מחוסר בשמש.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יער מאכל בוויקישיתוף