קרב סולטאן יעקוב – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תיקנתי עוד שגיאת כתיב
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תיקנתי שגיאת כתיב
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 15: שורה 15:
| מפה = {{מממו|לבנון}}[[קובץ:Map of bakaa-HE.png|250px|זירת הקרב]]
| מפה = {{מממו|לבנון}}[[קובץ:Map of bakaa-HE.png|250px|זירת הקרב]]
}}
}}
'''קרב סולטאן יעקב''' הוא [[קרב]] שנערך ב-[[11 ביוני]] [[1982]] [[כ' בסיוון]] [[ה'תשמ"ב]], בימים הראשונים של [[מבצע שלום הגליל]]. בקרב לחם [[צבא ההגנה לישראל|צה"ל]] מול [[הצבא הסורי]] על צומת דרכים מדרום לכפר [[סולטאן יעקוב]] ב[[בקאע]] שב[[לבנון]].
'''קרב סולטאן יעקב''' הוא [[קרב]] שנערך ב-[[11 ביוני]] [[1982]] [[כ' בסיוון]] [[ה'תשמ"ב]], בימים הראשונים של [[מבצע שלום הגליל]]. בקרב לחם [[צבא ההגנה לישראל|צה"ל]] מול [[הצבא הסורי]] על צומת דרכים מדרום לכפר [[סולטאן יעקב]] ב[[בקאע]] שב[[לבנון]].


הקרב הסתיים בנסיגת כוחות צה"ל מהצומת, לאחר שכוח צה"ל שפרץ קדימה גילה כי הוא [[כיתור|מכותר]] בתוך מתחם סורי גדול, וחולץ בקושי בסיוע [[ארטילריה]] כבדה. ניהול הקרב נחשב לאחד הכישלונות הגדולים של צה"ל ב[[מבצע שלום הגליל]].
הקרב הסתיים בנסיגת כוחות צה"ל מהצומת, לאחר שכוח צה"ל שפרץ קדימה גילה כי הוא [[כיתור|מכותר]] בתוך מתחם סורי גדול, וחולץ בקושי בסיוע [[ארטילריה]] כבדה. ניהול הקרב נחשב לאחד הכישלונות הגדולים של צה"ל ב[[מבצע שלום הגליל]].

גרסה מ־09:21, 11 ביוני 2020


שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ צד ראשון-אבידות, צד שני-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קרב סולטאן יעקוב
חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא)
חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא)
חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא)
מלחמה: מבצע שלום הגליל
תאריך 11 ביוני 1982 כ' בסיוון ה'תשמ"ב
מקום בקאע, לבנון
קואורדינטות 33°36′55″N 35°51′10″E / 33.6153°N 35.8528°E / 33.6153; 35.8528
תוצאה ניצחון סורי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

סוריהסוריה סוריה

מפקדים

אביגדור בן-גל (מפקד גיס 446), אהוד ברק (סגן מפקד הגיס), עמרם מצנע (ראש מטה הגיס), גיורא לב (מפקד אוגדה 90), רן שריג (סגן מפקד האוגדה), אהוד בכר (קצין ארטילריה אוגדתי), מיקי שחר (מח"ט 399), אמציה אטלס (מח"ט 645), עירא אפרון (מג"ד 362), מיכה ליבנה (סמג"ד 362)

עלי חביב מחמוד[1]

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרב סולטאן יעקב הוא קרב שנערך ב-11 ביוני 1982 כ' בסיוון ה'תשמ"ב, בימים הראשונים של מבצע שלום הגליל. בקרב לחם צה"ל מול הצבא הסורי על צומת דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקב בבקאע שבלבנון.

הקרב הסתיים בנסיגת כוחות צה"ל מהצומת, לאחר שכוח צה"ל שפרץ קדימה גילה כי הוא מכותר בתוך מתחם סורי גדול, וחולץ בקושי בסיוע ארטילריה כבדה. ניהול הקרב נחשב לאחד הכישלונות הגדולים של צה"ל במבצע שלום הגליל.

הקרב זכור בעיקר בשל ההרוגים, הפצועים והשבויים הרבים שהיו בו לצה"ל, ושלושת חיילי המילואים הנעדרים ששניים מהם, יהודה כץ וצבי פלדמן, נעדרים עד עצם היום הזה. גופתו של הנעדר השלישי, זכריה באומל, הוחזרה 37 שנים לאחר הקרב באפריל 2019 בסיוע משרד ההגנה של רוסיה.[2]

זירת הקרב

רכס ג'בל ערבה, שכיוונו צפון-צפון-מזרח - דרום-דרום-מערב, מפריד בין החלק הדרומי של הבקאע במערב ובין "הבקאע הקטנה" במזרח. ממערב לבקאע נמצא רכס הר הלבנון ובגזרה זו בולט רכס ג'בל בארוכ, ומדרום לו אגם קרעון. ממזרח ל"בקאע הקטנה" נמצא רכס מול הלבנון המהווה גם את קו הגבול בין סוריה ולבנון. שטח הבקאע באזור הוא מישורי ומשמש לעיבוד חקלאי. שטח זה בעייתי ללוחמת שריון עקב תעלות ההשקיה החוצות אותו ובשל שליטת הרכסים ממזרח וממערב בתצפית ובאש.[3] השטח שממזרח לג'בל ערבה ולרכס היוצא ממנו צפונה הוא הררי יותר והתנועה בו מוגבלת לאזורי הצירים. "כביש הבקאע המזרחי", שעובר באזור הקרב במערב ה"בקאע הקטנה", שסביבו התנהל הקרב, הוא בכיוון צפון-צפון-מזרח – דרום-דרום-מזרח (במפת הקוד הצה"לית – "ציר מיכה" וכינויו: "ציר הפיתולים"), והנקודות הבולטות עליו הן העיירה ראשיא שבדרום והעיירה ענג'ר שבצפון.[3] הכפר סולטאן יעקוב א-פוקא (סולטאן יעקוב העילית) נמצא מעל ציר זה על גבעה בולטת, שהיא חלק מהרכס הממשיך מג'בל ערבה צפונה. ממערב לכפר, על שיפולי הרכס, נמצא הכפר סולטאן יעקוב א-תחתא (סולטאן יעקוב התחתית).

באזור נמצאים שני צירי רוחב: הדרומי הוא ציר היוצא מכפריא שבמערב (למרגלות רכס ג'בל בארוכ) וממשיך מזרחה דרך הכפר הגדול ג'וב ג'נין שם הוא פוגש את הציר המגיע מכיוון אגם קרעון וממשיך מזרחה דרך הכפר כאמד א-לוז עד הצומת עם כביש האורך, במתחם שנקרא במפה הצה"לית "משולש טובלנו". ציר הרוחב הצפוני יוצא מכפר ענה (למרגלות רכס ג'בל בארוכ) מזרחה דרך הכפר ע'זה ועד סולטאן יעקוב א-תחתא.

היערכות הכוחות

כוחות צה"ל

לאחר הקרב על אגם קרעון נערכו כוחות צה"ל בגזרה המזרחית לקראת כיבוש הבקאע עד כביש ביירות-דמשק ומעבר לו לאזור בעל בק.

אוגדה 90, שעד אותה עת לא לקחה חלק פעיל בלחימה, החלה את פעילותה במרכז הגזרה בבוקר יום חמישי 10 ביוני. בראש האוגדה פעלה חטיבה 399, בפיקוד מיקי שחר, שנלחמה בשריון סורי באזור ראשיא אל-ואדי. במקביל הצליחה חטיבה 943, בפיקוד נחמן ריבקין, להשתלט באותו יום אחר הצהריים על ג'בל ערבה ותפסה עמדות לכיוון צפון ומזרח לכיוון ציר ההתקדמות המתוכנן של כוחות צה"ל.[4] כוחות צה"ל תכננו לצאת עם שחר ביום שישי למתקפה גדולה לגירוש הצבא הסורי מלבנון. במסגרת הכנות אלו נשלח גדוד טנקים ליצור חסימות במהלך הלילה כדי לאפשר לכוחות ההתקפה להתקדם בדרכם עם שחר.

כוחות הצבא הסורי

דיוויזיה 1 הסורית הוכתה בקרב על אגם קרעון ונערכה כשחטיבת השריון 91 שלה באגף המזרחי (אזור ראשיא אל-ואדי) ונסוגה מול הלחץ הישראלי בצורה מסודרת, וחטיבת השריון 76 שהוצבה באגף המערבי נסוגה בצורה פחות מסודרת תחת הלחץ של כוחות צה"ל מאוגדה 90. התכנון הישראלי קבע כי "כוח ורדי" ימשיך להעסיק וללחוץ על חטיבה 76.[4] חטיבת החי"ר הממוכן 58 ודרגי האספקה והחימוש נשארו בעורף. במקביל, דיוויזיה 3 הסורית, שתפקידה העיקרי היה אבטחת סוללות טילי הנ"מ בצפון בקעת הלבנון, החלה בשעות אחר הצהריים ב-10 ביוני בתנועה דרומה לתגבור הכוח הסורי שבמגע עם צה"ל,[5] אולם לא נכנסה ללבנון לפני יום שישי בבוקר.[6] תוכנית המתקפה הייתה לאפשר לדיוויזיה השלישית להיכנס לבקעת הלבנון ולהשמידה.

מודיעין

אף על פי שתצפית של צה"ל שהייתה מוצבת על הר חרמון זיהתה תנועה של נגמ"שי BMP-1 סוריים בציר "מיכה" דרומה, מעבר ל"משולש טובלנו", לא היה ברור למודיעין הישראלי לאיזה כוח שייכים הנגמ"שים ולא היה ברור היכן הם פרוסים. תצפית של הכוחות שעלו על ג'בל ערבה דיווחה אחר הצהריים כי השטח שמצפון וממזרח ריק מכלים סוריים, אף שבפועל היו נגמ"שים סוריים באזור הצומת לכפר מדוחה (צומת דרומי לצומת "משולש טובלנו" שנקרא במפת הקוד הצה"לי "טונשקה").[4] למעשה, בשעות אחר הצהריים והערב ב-10 ביוני, לא היה ברור למפקדי הכוחות הישראלים היכן נמצאת חטיבה 58 הסורית ועד היכן הדרימה דיוויזיה 3 הסורית.[7] בתחקירים לאחר הקרב נטען כי המידע המודיעיני על הימצאות כוחות סוריים באזור "משולש טובלנו" היה מצוי בידי המודיעין הישראלי, אולם קיימת אי הסכמה אם ירד מידע זה אל דרגי השטח ובאיזה שלב של הלחימה הגיע המידע אל מפקדי השדה.[8][9]

מהלך הקרב

לקרב היו שני שלבים עיקריים:

  • שלב ראשון – המארב: כניסה של גדוד 362 למתחם חטיבתי סורי, מחופר היטב, בירידה לקראת משולש הדרכים "משולש טובלנו".
  • שלב שני – החילוץ: תיגבור על ידי חטיבת שריון, ניהול קרב קשה מחצות הלילה עד יום שישי ב-10:00, ועד נסיגת כל החטיבה הסורית ומתן אפשרות לגדוד 362 הנצור לחלץ את עצמו לאחור.

שלב ראשון – הכניסה למתחם הסורי

למפקדי הכוחות הישראלים היה ידוע כי ביום שישי עומדת להיכנס לתוקף הפסקת אש, ובכוונתם היה לנסות ולתפוס נקודת אחיזה בכביש ביירות-דמשק לפני הפסקת האש. בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי, 10 ביוני 1982, הורה מפקד הגזרה המזרחית בלבנון, האלוף אביגדור בן גל, לרוב יחידות אוגדה 90 להתחמש ולתדלק ולהיות מוכנות להתקדמות עם שחר, ולחטיבה 399 להתקדם ולתפוס את "מיכה 40" (כ-2 קילומטר מדרום לסולטאן יעקוב).[7][10] בשעת ערב מאוחרת המריא בן גל במסוק לדיון במפקדת פיקוד הצפון והעביר את הפיקוד על הגזרה לסגנו, אהוד ברק.[7] תוכנית הגיס הישראלי הייתה שחטיבה 399 תתפוס עוד באותו לילה את קו "ג'וב ג'נין - כאמד א-לוז - ינטא" ובבוקר 11 ביוני תעמוד אוגדה 880 (שחטיבה 399 תוכפף אליה) בחזית הכוח המשוריין שיתקדם צפונה.[5] בחוד חטיבה 399 הועמד גדוד טנקי המילואים 362, בפיקוד עירא אפרון,[11] לתפוס את משולש הדרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב, תוך הסתמכות על דיווחים (שהתבררו כשגויים) על מנוסת הסורים ונטישת טנקים שלהם בשטח.

סמוך לשעה 20:00 החל הגדוד בתנועה צפונה. אף על פי שניתנה פקודה לנוע במהירות בחסות החשיכה מתוך הנחה מוטעית שהמערך הסורי במקום התמוטט כליל, החל הכוח הישראלי בתנועה איטית בשטח ולא על הציר המרכזי (רק בסביבות 24:00 עלה הכוח הישראלי על הכביש).[4] הכוח קיבל שתי הנחיות נוספות: לא לפתוח באש על כוחות סוריים נסוגים ולא לפתוח באש ללא זיהוי מדויק, עקב הימצאות חטיבה ישראלית בסמוך.[8] שני טנקים נתקעו עקב תקלות בדרך, וסמוך לשעה 23:00 הגיע יתר הגדוד לצומת ליד כפר דניס והחל בירידה למשולש הדרכים המצוי כ-7 קילומטר צפונה. לאחר כקילומטר נוסף, קצת לפני הכפר א-רפיד, דיווח הכוח על זיהוי חניון לילה סורי הכולל טנקים ונגמ"שים, אך קיבל פקודה להמשיך בתנועה צפונה ולא לפתוח באש.[12] לאחר מספר דקות נוספות נתקל גדוד הטנקים הישראלי בכוח בלתי מזוהה שהתגלה כגדוד תותחנים ישראלי (שכלל אף שני אוטובוסים) שטעה בדרכו ונע לעבר הכוחות הסורים, ועצר אותו ללא שנורתה אש.[12]

בסביבות שעה 24:00 מפקד הגיס, אביגדור בן גל, שסיים את הישיבה במטה פיקוד צפון בשעה זו, עלה על רשת הקשר הגדודית וגער במפקד הגדוד על ההתקדמות האיטית. על פי גרסת קצין המודיעין של אוגדה 90 היו מילותיו: "אני במקומך עם ג'יפ הייתי מבצע את זה לבד לפני 4 שעות".[4] הכוח החל להתקדם במהירות רבה יותר ובמקביל השתנתה במקצת משימתו: בתחילה הורו לגדוד ליצור שלוש חסימות פלוגתיות על צירים באזור "משולש טובלנו", עתה, הורו למפקד הגדוד לרכז את כל הגדוד במשולש עצמו. מאחר ש"המשולש" נמצא בשטח נחות, סבר מפקד הגדוד כי עדיף להמשיך לרכס הנמצא כקילומטר וחצי מצפון למשולש ולהתמקם בשטח שולט.[13] לאחר כחצי שעה (בין 24:30 ל-01:00) נפתחה עליהם אש מטנקים ישראלים מחטיבה 943 (באזור ג'בל ערבה, ליד א-רפיד) שסברו כי מדובר בכוח סורי. מהאש נפגעו שני טנקים של גדוד 362 וחמישה שריונאים נהרגו.[5][12] בעקבות הפגיעה נעצר תחילה הכוח הישראלי, אך ניתנה הוראה בקשר להשאיר את הטיפול בנפגעים לדרגי הרפואה ולהמשיך בתנועה קדימה.[13]

שלב שני - לחימה וחילוץ לאחור

הכוח הישראלי נע מזרחית לציר העיקרי באזור הציר המוביל מזרחה אל מדוחה (ציר טונשקה במפת הקוד הצה"לית) דרומית מ"משולש טובלנו". לפתע נפתחה עליו אש נ"ט מבין הבתים שלאורך הכביש. נראה שהייתה זו יחידת נ"ט סורית מצוידת בטילי סאגר על גבי נגמ"שי BMP.[4][13][14] נראה שבתחילה גם הסורים הופתעו מהימצאות הכוח הישראלי בתוך המתחם שלהם וייתכן אף שסברו כי מדובר בטנקים סורים נסוגים.[15][3] חלק גדול מהטילים הסוריים החטיאו שכן הטווח היה קרוב מדי.[13]

מפקד הגדוד פקד על תנועה מהירה קדימה ליציאה מטווח האש, שכן לא ידע שהוא נמצא במתחם אויב גדול. אולם פקודה זו החמירה את המצב וגרמה לבלבול ולקושי בזיהוי מקורות הירי. ציר התנועה נחסם בטנקים שנפגעו, וטנקים אחרים שניסו לעקוף איבדו קשר זה עם זה. מפקדי פלוגות לא ידעו היכן נמצאים חייליהם. לאחר זמן מה התברר כי שתי פלוגות, יחד עם מפקד הגדוד וסגנו, היו בכוח הישראלי שחילץ קדימה ופלוגה אחת שנותרה מדרום לצומת והייתה נתונה לאש משני אגפים.[13] לאחר השעה 01:15 (ב-11 ביוני) נכשלו שני ניסיונות של הפלוגה האחורית ושל פלוגת הסמג"ד לחלץ לאחור לאחר שנתקלו באש סורית.[13][16] לאחר כישלון ניסיונות אלו פנה מפקד הגדוד אל מפקדת החטיבה וביקש סיוע בחילוץ כוחותיו. אולם, מפקד החטיבה חשש לשלוח כוחות נוספים למה שנראה לו כמלכודת סורית, מה גם, שלטענתו, שני הגדודים האחרים שבפיקודו לא היו מוכנים לקרב עקב מחסור בדלק ובתחמושת.[17] בשעות אלו ולאחריהן, עדיין לא היה ברור למפקדת האוגדה והגיס המצב לאשורו, ועדות לכך ניתן לראות בפקודה שניתנה על ידי הגיס להעביר את הגזרה לפקודת אוגדה 880 שעמדה לתקוף עם שחר.[4]

היחידות הסוריות תקפו במשך כל הלילה מטווח קרוב את טנקי הגדוד, אולם אש המקלעים והמרגמות שנורתה על ידי צוותי הטנקים וצוותי המרגמות הפלוגתיים הרתיעה אותם והם לא הסתערו על הטנקים הישראלים.[17] חלק מצוותי הטנקים הישראלים שנפגעו מצאו מחסה בבתים סמוכים. הכוח הישראלי ספג פגיעות במשך הלילה אולם אלו לא היו קשות מאוד. מלבד בידודו, היוותה עייפות הצוותים, שנלחמו כל הלילה, בעיה קשה של הכוח הישראלי.[17] לאחר השעה 04:00, לקראת אור ראשון, החל להתברר המצב הקשה שבו נתון הגדוד, תוך שהכוחות הסוריים משגרים טילי נ"ט, אש תותחים וטנקים מהרכסים עליהם היו ממוקמים. פלוגה מגדוד אחר של חטיבה 399 שנשלחה לחלץ את הגדוד נתקלה באש סורית כבדה, נעצרה ולא הצליחה לבצע את משימתה. עם עלות השחר התחוור לעירא אפרון, מפקד גדוד 362, כי אין לרמה הממונה תוכנית ברורה לחילוצו.[17] רק לאחר שהכוח הנצור ירה פגז זרחן לזיהוי התברר כי חלק מהכלים הצפינו עד תל אל-חמרה המצוי כ-2 קילומטרים ממזרח לכפר סולטאן יעקוב.[17] למרות פניית אהוד ברק, סגן מפקד הגיס, אל מטה פיקוד הצפון, לקבלת סיוע אווירי, ניתן הסיוע האווירי רק בגזרות דרומיות יותר.[17] על פי גרסה אחרת, השתהה חיל האוויר בסיוע כיוון שאזור הקרב נחשב כאזור מוכה טילים. אולם, בעקבות דרישה מפורשת של בן-גל לסיוע, ניתן הסיוע האווירי בשעה 08:30.[18] במקביל הופנו עוד ועוד יחידות ארטילריה של הגיס לסיוע לכוח הנצור. הסיוע הארטילרי מנע הסתערות על הכוח הישראלי הנצור אך לא מנע המשך ירי טילי נ"ט סוריים על הטנקים הישראלים.[17] בעיה נוספת שהכבידה על התפקוד של הכוחות הישראלים הייתה החלפת הפיקוד על הגזרה. זו עברה מידי אוגדה 90 אל אוגדה 880 ומפקדה, יום-טוב תמיר. הכוח הנצור, שהשתייך לאוגדה 90, התקשה להבין מה היא שרשרת הפיקוד החדשה ואילו למפקדת אוגדה 880 לקח פרק זמן ארוך יחסית להעריך את חומרת המצב ולתכנן את חילוץ הכוח.[17]

מפקד הגדוד התייעץ עם קציניו, ובלשון סגן מפקד הגדוד, הגיע למסקנה כי יש שלוש אפשרויות: "להילחם עד הכדור האחרון, להיכנע, או לנסות לעוף אחורה". קצין המבצעים של הגדוד דיווח לאוגדה בזו הלשון את מצבו ואת החלטת מפקד הגדוד לנסות לחלץ לאחור בחסות הארטילריה. סמוך לשעת תחילת הנסיגה נפגע טנק דחפור של צה"ל, וניסיון של אנשי הגדוד הנצור לפוצץ אותו נכשל.[19] בשעה 08:45 ניתן האות וכל הכלים הישראלים הנצורים פתחו בנסיעה מהירה דרומה תוך שהארטילריה של צה"ל הנחיתה הרעשה כבדה על המתחם כולו,[19] במהלכה קרוב למאתיים קנים יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים במשך 20 דקות הנסיגה.[20] בשעה 09:06 הודיע מפקד הגדוד בקשר "אני בחוץ". מתוך כ-20 כלים של הכוח הנצור שהחלו בנסיגה (טנקים ונגמ"שים), כ-10 יצאו ללא פגע בעוד ש-10 כלים נפגעו במסע הנסיגה ברמות חומרה שונות. במהלך מסע הנסיגה נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל ושישה נפצעו. כמו כן, אנשי הטנק של חזי שי, שסטה מהכוח הנסוג ונותר בשטח הסורי, הוכרזו כנעדרים (חזי שי ואריק ליברמן הוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, זכריה באומל הוגדר כנעדר במשך כ-37 שנים אולם גופתו הוחזרה לישראל ב-2019, ואילו גורלו של צבי פלדמן לא נודע עד היום), וכן מהטנק של זוהר ליפשיץ שנפגע הוכרזו כנעדרים מפקד הטנק זוהר ליפשיץ (שגופתו הוחזרה מאוחר יותר על ידי הסורים), והתותחן יהודה כץ.[19]

התותחנים בקרב סולטן יעקוב

בגדוד 362 שהסתבך בקרב סולטן יעקוב, היו משובצים שני קציני תותחנים שתפקידם היה להפעיל אש ארטילרית לטובת הגדוד במקרה הצורך. אולם, זמן קצר לאחר תחילת הקרב, נותק הקשר בין המג"ד אפרון לבינם והגדוד נותר ללא סיוע ארטילרי מסודר. מפקדי הפלוגות החלו להעביר בקשות לסיוע לקצין הסיוע החטיבתי רס"ן עמוס פיק. כבר בשעה 02:00 הבין מפקד קצין הסיוע של אוגדה 90, אל"ם אהוד בכר שהגדוד במצוקה והפנה לטובתו את כל גדודי עוצבת תבור (במקור ההקצאה הייתה של גדוד תותחנים אחד לכל החטיבה)[21].

בשלב מוקדם של הקרב דיווח בכר למפקד הסיוע של הגיס, תא"ל אריה מזרחי (שכיהן גם כקתמ"ר) על הבעיה של גדוד 362. מזרחי החל להקצות ולקדם את רוב גדוד הארטילריה של הגיס, בסך הכל שלושה אגדים (שהיו כוח התותחנים שהוקצה במקור עבור שלוש אוגדות), לטובת סיוע לגדוד. הדבר חייב דילוג של הגדודים כדי לקצר טווח אל סולטן יעקוב[22]. מזרחי הפעיל את כל כובד משקלו כדי להפנות גדודים לצורך משימת החילוץ. לדבריו הוא אמר לאחד ממפקדי האגדים שהתנגד, "כדאי לו לפחד ממני יותר מאשר ממפקד האוגדה"[23]. משמעות הדברים הייתה שבזמן ששרשרת הפיקוד מעל הגדוד לא עמדה על חומרת המצב ולא קבלה החלטות בזמן, מפקדי התותחנים הבינו מהר מאד שמדובר במצב חירום ונקטו את הפעולות שאפשרו בסופו של דבר את חילוץ הגדוד בבוקר.

קצין הסיוע החטיבתי פיק הפעיל במהלך הלילה בכמה מקרים אש על הטנקים כדי לפגוע בחיילי קומנדו סורי שניסו לטפס עליהם. כאשר מח"ט 399 שחר החליט להתקרב לגדוד 362, החליט פיק לסגת וניתק את הקשר עם הגדוד ועם האוגדה[24].

לאחר שבכר הבין שפיק אינו עונה לו הוא פנה בקשר ישירות למג"ד 362, אולם, המג"ד היה עסוק בניהול הקרב ולא השיב. בשלב מסוים החליט הקמ"ן של גדוד 362, עירון בן פורת לענות לבכר ומאותו רגע החל לתפקד כקש"א של הגדוד. בן פורת תיאר בשפה חופשית לבכר את המטרות, בכר וצוותו הפכו את התיאור למטרות תותחנים והעבירו אותן לגדודים. בכר סיפר כי לקראת אור ראשון אמר לו המג"ד אפרון "אל תעזוב אותי"[25].

במהלך הלילה החליט מפקד הגיס על העברת גדוד 362 עם חטיבה 399 מאוגדה 90 לאוגדה 880. מזרחי ששמע את הפקודה בקשר הבין שלא ניתן לבצע את ההעברה תוך כדי הקרב. "באותו רגע זה לא הזיז לי... גדוד נמצא במצוקה, ולא זה הרגע לבצע שינוי כפיפות בתחום הפעלת האש... החלטתי שבכר, מפקד הסיוע של אוגדה 90 שכביכול כבר לא הייתה אחראית לגזרה, ימשיך לבצע את ריכוז האש לחילוץ"[26].

בבוקר הוחלט לחלץ את הגדוד בחסות חיפוי ארטילרי כבד. בכר כיוון את התותחים לירות למרחק של 150–200 מטר מהכביש ויצר מסדרון ארוך של אש ועשן לחיפוי. בשלב מסוים נתן המג"ד אפרון את הפקודה וכל הטנקים התקינים התחילו בנסיעה מהירה על הכביש דרומה. במקביל פנה אפרון לבכר בשעה 08:50 "להוריד עכשיו! להוריד עכשיו אש לכל הכיוונים, עבור!". לפקודת תא"ל גיורא לב מאו"ג 90 הפעיל בכר 120 תותחים במקביל.

קמב"ץ 362 עמי זגגי תיאר כך את התנועה מהעמק: "הארטילריה ירתה משני הצדדים. נזכרתי באיור מספר שהיה בבית של ההורים, בו רואים את בני ישראל בקריעת ים סוף, עוברים בחרבה. ככה הרגשתי באותם רגעים של החילוץ באש. אש ועשן. תחושה מדהימה. מרגשת ממש".

לחימת חטיבה 645 מול הסורים

בחצות הלילה שבין יום חמישי לשישי, קיבלה חטיבת השריון 645, שהייתה כבר בסיום ההיערכות לחניון לילה, פקודה לנוע צפונה כ-20 ק"מ, לקראת חבירה עם כוחות שריון שמנהלים קרב קשה עם הסורים באזור ציר מיכה 34, לקראת משולש הדרכים "טובלנו". בשעה 03:00 לערך, בסמוך למפגש דרכים - ציר מיכה 34, נפתחה אש חזקה על הגדוד המוביל. הכוחות השיבו באש והחל להתנהל קרב. התברר שבאזור הבתים התמקם חי"ר סורי שהיה חלק מחטיבת השריון שישבה על כל הרכס השולט מזרחית לצומת.[27] החטיבה, בפיקודו של אמציה אטלס,[28] ניהלה קרב קשה מול הכוח הסורי ובסופו כבשה את טלעת אבו עמר,[29] על הרכס שמדרום מזרח לצומת הכבישים שבמרכז "משולש טובלנו", שבה ישב גדוד חי"ר סורי.[28]

חטיבה 645 ספגה בקרב זה אבדות כבדות, 11 הרוגים ו-33 פצועים,[30] יותר מאלו שספגה חטיבה 399 שהייתה מכותרת לילה שלם בלב המערך הסורי ונסוגה לאחור.[31]

באותו היום, בשעה 12:00, נכנסה הפסקת האש לתוקפה.

תוצאות הקרב


שגיאות פרמטריות בתבנית:תמונות מרובות
פרמטרים ריקים [ ללא גבול ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מגח 3 צה"לי שהשתתף בקרב, נשבה, והוצג במוזיאון השריון של קובינקה
הטנק הוחזר לישראל ב-2016 והוצב ביד לשריון

מבחינת צה"ל תוצאות הקרב היו קשות; לא הושגה המטרה של פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק. לצה"ל היו בקרב 20 הרוגים ולמעלה מ-30 פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. צה"ל איבד במהלך הקרב עשרות כלים משוריינים, מהם הושארו בשטח 6 טנקים ו-3 נגמ"שים.[7] אחד השבויים, חזי שי, שוחרר ב"עסקת ג'יבריל", ושבוי שני, אריאל ליברמן יחד עם גופתו של הנעדר זוהר ליפשיץ הושבו בעסקת חילופי שבויים עם סוריה. שניים מהנעדרים, יהודה כץ וצבי פלדמן, נעדרים עד היום. גופתו של זכריה באומל אותרה לאחר 37 שנים והושבה לישראל באפריל 2019.

למרות האבדות שספגו הסורים בקרב, נחשבה אצלם עצירת כוחות צה"ל כניצחון.[15] כשנלקחו בחשבון נחיתותם המספרית בכוחות ובחימוש בגזרת הלחימה כולה ושליטתו המוחלטת בזירה של חיל האוויר הישראלי, יכולת הלחימה של הכוחות ותוצאות הקרב נחשבו אצל הסורים כאחת משעותיהם היפות.[32] הקרב נכנס למורשת הקרב הסורית והוא מוצג בקבר החייל האלמוני בדמשק בתצוגה אחת יחד עם ארבעה קרבות נוספים הנחשבים כחלק ממורשת הקרב הסורית; קרב קרני חיטין, קרב הירמוך, קרב מיסלון והכיבוש הסורי של החרמון ב-1973.[33]

לאחר הקרב

במהלך השנים ניהלו הורי הנעדרים מאבק ציבורי לבירור גורל בניהם ולהשבתם לישראל. לאחר הסכמי אוסלו הועברה על ידי יאסר ערפאת חצי דיסקית זיהוי של החייל זכריה באומל.[34] בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כחללים שמקום קבורתם לא נודע, אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך.[35] ב-18 בדצמבר 2010 דיווח העיתון "ג'ואיש כרוניקל" כי ברשות ממשלת בריטניה דיווח משגריר בריטניה בסוריה, איוור לוקאס, שכלל עדות על שביית החיילים בידי הכוחות הסוריים.[36] ב-7 במאי 2013 דיווחה רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC שבן זיגייר נעצר, כי סיכל את השבת שרידי נעדרי סולטאן יעקוב.[37]

טנק "מגח" של צה"ל שהשתתף בקרב, ונלקח שלל על ידי הסורים, נמסר לברית המועצות והוצב במוזיאון השריון של קובינקה שליד מוסקבה. במאי 2016 נענה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לבקשת ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, והורה להשיב את הטנק לישראל. בתמורה העבירה ישראל לרוסיה טנק זהה ממחסני צה"ל להצבה במוזיאון. ב-9 ביוני הגיע הטנק לישראל.[38]

ביקורת על ניהול הקרב

גורמים שונים בישראל מתחו ביקורת על ניהול הקרב על ידי הפיקוד הישראלי. הטענות המרכזיות היו על היעדר מודיעין לגבי הימצאות כוחות סוריים באזור הציר המרכזי שעליו נע הכוח הישראלי. כמו כן נטען כי כוח השריון הצה"לי נע בשטח עוין ללא שהציב תצפיות, ללא חיפויים באגפו המזרחי וללא אבטחה, כשמטרתו היא להתמקם בשטח נחות החשוף לירי מהאגפים וללא אפשרות להפעיל את יתרונות השריון: כוח אש, טווח ירי ותנועה מהירה.[39] עלו גם טענות כי מפקד הגדוד טעה בניווט והתקדם צפונה מדי, אך טענות אלו נדחו על ידי המג"ד שטען כי היה מודע למיקומו במהלך כל הקרב. בן גל לקח על עצמו האחריות על כישלון הקרב, אך צה"ל לא ערך תחקירים מקיפים על הקרב ולא הגדיר אשמים. מחקר התנהל על ידי ד"ר רפי יקר, עבור מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, אך הוגדר על ידי גורמים בצה"ל כסודי ונאסר לפרסום. בינואר 2020 יצא המחקר לאור בהוצאת מודן-משרד הביטחון עם השמטות זניחות בנימוק של ביטחון מידע.

סרט תיעודי 'סיפור סגור'

ב-8 ביוני 2015 הוקרן בערוץ הראשון סרטו התיעודי של מיכה ליבנה, "סיפור סגור'". הסרט מתאר את האירועים מנקודת מבטו של ליבנה שהשתתף בקרב כסגן מפקד הגדוד תחת פיקודו של עירא עפרון. במהלך הסרט נטען כי נאמר למפקד הגדוד שאין אויב בשטח, וזה בעצם מה שהחל את שרשרת המחדלים. חזי שי, שנחשב לנעדר מאותו הקרב וישב 3 שנים בשבי הסורי טען כי האשמה על כך מוטלת על הדרגים הגבוהים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב סולטאן יעקוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עלי חביב מחמוד, אתר Arab Decision.com
  2. ^ טל לב רם, ‏גופתו של זכריה באומל הושבה לישראל בפעילות מבצעית, באתר מעריב אונליין, 3 באפריל 2019; יקי אדמקר, עם פמליית ראש הממשלה במוסקבה‏, פוטין לנתניהו: צבא רוסיה בשיתוף סוריה איתרו את הקבר של באומל, באתר וואלה‏, 04 באפריל 2019
  3. ^ 1 2 3 סא"ל בני מם, ‏מלחמת "שלום הגליל" המהלכים הצבאיים העיקריים, מערכות גיליון 284, ספטמבר 1982, עמ' 24-48
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אל"ם (מיל) תמיר ברשד, ‏רוח הפקודה והשפעתה על ביצוע המשימה, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 59-54
  5. ^ 1 2 3 שאול שי, קרב "סולטאן יעקוב" # 10- 11 ביוני 1982#, מלחמת לבנון הראשונה, אתר עמותת "לחופש נולד"
  6. ^ עמנואל ולד, קללת הכלים השבורים, עמ' 53-54
  7. ^ 1 2 3 4 אביגדור בן גל, ‏לחימת הגיס בגזרה המזרחית, מערכות גיליון 413, יולי 2007, עמ' 50-49
  8. ^ 1 2 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 213
  9. ^ יוני שנפלד ונועה הורוויץ, קמ"ן נטול אגו, אתר דובר צה"ל 20 במאי 2009
  10. ^ לטענת קצין המודיעין של אוגדה 90, הנחיית הגיס הייתה שהיחידה הצפונית ביותר תבצע חסימה קילומטר אחד מדרום ל"מיכה 40" ואילו שתי היחידות האחרות תתפוסנה צמתים במשולש הדרכים ודרומה לו. תמיר ברשד, עמ' 57
  11. ^ חן קוטס-בר, פצע מדמם: מה באמת קרה בסולטאן יעקוב?, באתר nrg‏, 16 ביוני 2012
  12. ^ 1 2 3 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 214
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 215
  14. ^ טענה אחרת גורסת כי מדובר בקצהו הדרומי של מתחם קומנדו סורי שנהנה מעדיפות טופוגרפית
  15. ^ 1 2 Kenneth M. Pollack, Arabs at war עמ' 538 (הערות שוליים בעמ' 660)
  16. ^ על פי סרטו התיעודי של מיכה ליבנה, סגן מפקד גדוד 362, "סיפור סגור", מטרת הניסיון שבפיקודו הייתה לחבור לכוח הדרומי ולהביא אותו לאזור הצפוני שבו התרכז הכוח הישראלי. בניסיון זה נפגע טנק ישראלי וצוותו חילץ עצמו רגלית וטנק סגן מפקד הגדוד חזר על עקביו צפונה. "סיפור סגור", הערוץ הראשון, 8 ביוני 2015
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 219-216
  18. ^ אברהם רותם, ‏התפר הפרום: השתתפות חיל האוויר בלוחמת היבשה במלחמת שלום הגליל, מערכות גיליון 413, יולי 2007, עמ' 67-60
  19. ^ 1 2 3 זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמ' 222-220
  20. ^ אלישיב שמשי, נוע כבר לכל הרוחות ! מודן הוצאה לאור, ומערכות, עמ' 160
  21. ^ מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 191
  22. ^ מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 193
  23. ^ מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 191
  24. ^ מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 198
  25. ^ מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 235
  26. ^ מעיין זיגדון (עורך), יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא (מחברים), תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, זכרון יעקב: בית התותחן, 2005, עמ' 202
  27. ^ חלק זה של הקרב אינו נסקר בהרחבה בספרות. על פי עדות של דוד פלד, מפקד הטוען להשתתפות בקרב, עדות שאיננה מופיעה בספרות, בזכות קריאת קרב נכונה של מפקד החטיבה וצוות הפיקוד שלו, נפרשה החטיבה לכוון מזרח, כך שהתייצבה כולה מול החטיבה הסורית שישבה על הרכס. במשך שעות התנהל קרב שריון בשריון קשה שבמהלכו על כל טנק ישראלי שנפגע, נפגעו כ-3 טנקים סורים. ניהול האש היעיל של 7 גדודי ארטילריה אשר הוקצו כסיוע לחטיבה, אפשר הנחתת עצמת אש ארטילרית יעילה על המתחם החטיבתי הסורי, והביא לפגיעות כבדות ורבות בקרב החטיבה הסורית. הקרב הקשה שניהלו הטנקים הישראלים והארטילריה הכבדה והיעילה שהונחתה על המתחם הסורי כולו, הביא למפנה משמעותי. בשעה 10:00 בבוקר של יום שישי חל מפנה. חיילי החטיבה הסורית נראו בורחים מן המתחם ונוטשים את הכלים והקרב הסתיים.
  28. ^ 1 2 חטיבה 217 - עוצבת "הסוס הדוהר", מלחמת שלום הגליל, אתר יד לשריון
  29. ^ מיקום טלעת אבו עמר, אתר GeoNames
  30. ^ ירח טל, הכישלון הצורב בסולטן יעקב: כוח צה"ל לא ידע על ההיערכות הסורית ועל שינוי המטרה, הארץ, 15 באוגוסט 1991. מופיע ב"איתור נעדרים" באתר אגף כוח אדם בצה"ל
  31. ^ אל"ם (מיל') בני מיכלסון, הקרב על המערך העיקרי - 10 ביוני, אתר יד לשריון
  32. ^ Patrick Seale, Asad of Syria: the struggle for the Middle East, UCLA press, 1988, p. 282-283
  33. ^ Robert Fisk, A Land in the Shadow of Death, הגרדיאן, 19 בינואר 1997
  34. ^ רוני מלול, תומר ולמר ואמיר בוחבוט, סמל המאבק להשבת חיילי סולטאן יעקוב נפטר, באתר nrg‏, 31 במאי 2009
  35. ^ שלמה פיוטרקובסקי, אימו של הנעדר יהודה כ"ץ הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, 16 במרץ 2011
  36. ^ דיווח: בריטניה מסתירה מידע על נעדרי סולטאן יעקב, באתר nana10‏, 18 בדצמבר 2010
  37. ^ דיווח: רשת ABC האוסטרלית, חדשות 2, 7 במאי 2013
  38. ^ איתמר אייכנר, אחרי 34 שנה: יוחזר טנק הנעדרים מקרב סולטן יעקוב, באתר ynet, 29 במאי 2016
    אתי אברמוב, נתניהו התגאה בהשבת טנק הנעדרים מסולטן יעקוב. מומחים: "זה לא הטנק", באתר ynet, 17 ביוני 2016
  39. ^ ד"ר אורי מילשטיין, חרפת קרב סולטאן יעקב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 באפריל 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרב_סולטאן_יעקוב&oldid=28388652"