ולטר בנימין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
אלימיט (שיחה | תרומות)
1,727 עריכות
אין תקציר עריכה
שורה 17: שורה 17:
==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
[[קובץ:Grab Walter Benjamin.jpg|ממוזער|שמאל|250px|קברו של בנימין בפורטבואו]]
[[קובץ:Grab Walter Benjamin.jpg|ממוזער|שמאל|250px|קברו של בנימין בפורטבואו]]
ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית [[אמיד]]ה ו[[התבוללות|מתבוללת]] בת שלושה ילדים ברובע המערבי העשיר של [[ברלין]], [[גרמניה]]. אביו עשה חיל בתור מנהל [[מכירה פומבית|מכירות פומביות]] וסוחר [[אומנות (תרבות)|אומנות]], ולאחר זמן הגדיל את הונו ב[[השקעות]]. בנימין היה ילד חולני במקצת, והוריו שלחו אותו ל[[פנימייה]] בעיר שדה. בנימין היה גיסה של [[הילדה בנימין]] ובן דודם של ה[[משורר]]ים [[גרטרוד קולמאר]] ו[[גינתר אנדרס]] {{אנ|Günther Anders}} אנדרס היה בעלה של [[חנה ארנדט]], בין 1929 ל-1937.
ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית [[אמיד]]ה ו[[התבוללות|מתבוללת]] בת שלושה ילדים ברובע המערבי העשיר של [[ברלין]], [[גרמניה]]. אביו עשה חיל בתור מנהל [[מכירה פומבית|מכירות פומביות]] וסוחר [[אומנות (תרבות)|אומנות]], ולאחר זמן הגדיל את הונו ב[[השקעות]]. בנימין היה ילד חולני במקצת, והוריו שלחו אותו ל[[פנימייה]] בעיר שדה. בנימין היה גיסה של {{קישור שפה|אנגלית|Hilde Benjamin|הילדה בנימין}} ובן דודם של ה[[משורר]]ים [[גרטרוד קולמאר]] ו[[גינתר אנדרס]] {{אנ|Günther Anders}} אנדרס היה בעלה של [[חנה ארנדט]], בין 1929 ל-1937.
[[קובץ:Historia_Ktana02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תמונה של ולטר בנימין (משמאל) ואחיו בסביבות שנת 1900 כמטפסי הרים, מספרו [[היסטוריה קטנה של הצילום]]]]
[[קובץ:Historia_Ktana02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תמונה של ולטר בנימין (משמאל) ואחיו בסביבות שנת 1900 כמטפסי הרים, מספרו [[היסטוריה קטנה של הצילום]]]]
בשנת 1912 נרשם ל[[אוניברסיטת פרייבורג]], אך בסוף סמסטר הקיץ חזר לברלין, ונכנס ל[[אוניברסיטת הומבולדט]], שבה פגש בשנת 1915 את [[גרשום שלום]]. בין השניים נרקמה ידידות קרובה, שאף גרמה לבנימין לשקול לעלות לארץ ישראל בעקבות שלום. במקביל החל לכתוב לאחד מעיתוני תנועת הסטודנטים "Der anfang", וקשריו עם מנהל התנועה, גוסטב וינקן, ועם תנועתו ה[[פדגוגיה|פדגוגית]] ה[[ניטשה|ניטשאנית]] נמשכו עד [[מלחמת העולם הראשונה]]. במהלך כתיבתו לעיתון גברה מודעותו להיותו יהודי בגרמניה. היהדות משכה אותו, ה[[ציונות]] בפרט. על פי תפיסתו, המסורת היהודית איבדה את עוצמתה בעידן המודרני, אך עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון [[השגחה]], [[משיח]] ו[[קבלה]].
בשנת 1912 נרשם ל[[אוניברסיטת פרייבורג]], אך בסוף סמסטר הקיץ חזר לברלין, ונכנס ל[[אוניברסיטת הומבולדט]], שבה פגש בשנת 1915 את [[גרשום שלום]]. בין השניים נרקמה ידידות קרובה, שאף גרמה לבנימין לשקול לעלות לארץ ישראל בעקבות שלום. במקביל החל לכתוב לאחד מעיתוני תנועת הסטודנטים "Der anfang", וקשריו עם מנהל התנועה, גוסטב וינקן, ועם תנועתו ה[[פדגוגיה|פדגוגית]] ה[[ניטשה|ניטשאנית]] נמשכו עד [[מלחמת העולם הראשונה]]. במהלך כתיבתו לעיתון גברה מודעותו להיותו יהודי בגרמניה. היהדות משכה אותו, ה[[ציונות]] בפרט. על פי תפיסתו, המסורת היהודית איבדה את עוצמתה בעידן המודרני, אך עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון [[השגחה]], [[משיח]] ו[[קבלה]].
שורה 27: שורה 27:
בשנים 1930–1931 שידר שיחות רדיו בשם "שעה לנוער", בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט.{{הערה|שש משיחותיו אלה תורגמו לעברית בספר: '''רדיו בנימין''', תרגם הראל קין, תשע נשמות, 2016.}}
בשנים 1930–1931 שידר שיחות רדיו בשם "שעה לנוער", בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט.{{הערה|שש משיחותיו אלה תורגמו לעברית בספר: '''רדיו בנימין''', תרגם הראל קין, תשע נשמות, 2016.}}


לאחר [[עליית הנאצים לשלטון]] בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע ל[[פריז]]. עם [[המערכה על צרפת|כיבוש צרפת]] בשנת 1940 השיג בנימין [[אשרה (ויזה)|אשרת]] הגירה ל[[ארצות הברית]], ובדרכו לשם הוא הוברח מ[[צרפת]] ל[[ספרד]] ביחד עם קבוצת פליטים על ידי [[ליזה פיטקו]] דרך [[הרי הפירנאים]]. הקבוצה נתפסה בעיירה [[פורטבואו]] שבגבול ספרד-צרפת על ידי המשמר הספרדי בעקבות [[הלשנה]]. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם [[פרוייקט הפסאז'ים]] אותו ביקש בנימין כי יעבירו לפרסום בארצות הברית. בנימין התאבד באותו לילה באמצעות [[מנת יתר]] של [[מורפיום]], אותו נהג לקחת בשל [[מחלת לב]], ונקבר בבית הקברות של פורטבואו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבואו [[אנדרטה]] לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי [[דני קרוון]].
לאחר [[עליית הנאצים לשלטון]] בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע ל[[פריז]]. עם [[המערכה על צרפת|כיבוש צרפת]] בשנת 1940 השיג בנימין [[אשרה (ויזה)|אשרת]] הגירה ל[[ארצות הברית]], ובדרכו לשם הוא הוברח מ[[צרפת]] ל[[ספרד]] ביחד עם קבוצת פליטים על ידי [[ליזה פיטקו]] דרך [[הרי הפירנאים]]. הקבוצה נתפסה בעיירה {{קישור שפה|אנגלית|Portbou|פורטבו}} שבגבול ספרד-צרפת על ידי המשמר הספרדי בעקבות [[הלשנה]]. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם [[פרוייקט הפסאז'ים]] אותו ביקש בנימין כי יעבירו לפרסום בארצות הברית. בנימין התאבד באותו לילה באמצעות [[מנת יתר]] של [[מורפיום]], אותו נהג לקחת בשל [[מחלת לב]], ונקבר בבית הקברות של פורטבואו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבו [[אנדרטה]] לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי [[דני קרוון]].


אוסף על שמו שמור ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL002620096/NLI|הכותב=|כותרת=אוסף ולטר בנימין|אתר=באתר הספרייה הלאומית.|תאריך=}}</ref>
אוסף על שמו שמור ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL002620096/NLI|הכותב=|כותרת=אוסף ולטר בנימין|אתר=באתר הספרייה הלאומית.|תאריך=}}</ref>
שורה 35: שורה 35:
כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של [[מיסטיקה יהודית]] ו[[מטריאליזם]] היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של [[גתה]] "הקרבה שבבחירה", ושל [[פרנץ קפקא]], וכן תרגם מיצירותיהם של [[מרסל פרוסט]] ו[[שרל-פייר בודלר]]. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא ה[[תרגום]]. כמו כן כתב [[תסכית]]י רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".
כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של [[מיסטיקה יהודית]] ו[[מטריאליזם]] היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של [[גתה]] "הקרבה שבבחירה", ושל [[פרנץ קפקא]], וכן תרגם מיצירותיהם של [[מרסל פרוסט]] ו[[שרל-פייר בודלר]]. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא ה[[תרגום]]. כמו כן כתב [[תסכית]]י רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".


[[פרוייקט הפסאז'ים|פרויקט הפסאז'ים]] (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר [[פריז]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות ה-flanerie. "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]], לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.
[[פרוייקט הפסאז'ים|פרויקט הפסאז'ים]] (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר [[פריז]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות ה{{קישור שפה|אנגלית|Flâneur|פלאנרי (טיול)}}. "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]], לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.


בנימין התכתב רבות עם [[תיאודור אדורנו]] ו[[ברטולט ברכט]], וקיבל מדי פעם מימון מ[[המכון למחקר חברתי]] ב[[אוניברסיטת פרנקפורט]] בניהולם של אדורנו ו[[מקס הורקהיימר|הורקהיימר]] ([[אסכולת פרנקפורט]]). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו [[גרשם שלום]], היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות ל[[סינתזה (פילוסופיה)|סינתזה]] כזו, ויחד עם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב.
בנימין התכתב רבות עם [[תיאודור אדורנו]] ו[[ברטולט ברכט]], וקיבל מדי פעם מימון מ[[המכון למחקר חברתי]] ב[[אוניברסיטת פרנקפורט]] בניהולם של אדורנו ו[[מקס הורקהיימר|הורקהיימר]] ([[אסכולת פרנקפורט]]). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו [[גרשם שלום]], היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות ל[[סינתזה (פילוסופיה)|סינתזה]] כזו, ויחד עם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב.

גרסה מ־14:08, 27 בספטמבר 2021

ולטר בנימין
בנימין ב-1928.
בנימין ב-1928.
לידה 15 ביולי 1892
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית ברלין, גרמניה
התאבד 26 בספטמבר 1940 (בגיל 48)
המדינה הספרדיתהמדינה הספרדית פורטבואו (אנ'), ספרד
מקום קבורה Cementiri de Portbou עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ברן, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת פרייבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Richard Herbertz עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם אסכולת פרנקפורט
תחומי עניין תורת הספרות, אסתטיקה, פילוסופיה של הלשון
עיסוק מתרגם, סוציולוג, פילוסוף, מבקר אמנות, היסטוריון של הספרות, מבקר ספרות, סופר, מסאי, מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ קאנט, מרקס, לוקאץ', בודלר, ברכט, קפקא, פרוסט, גרשם שלום, אדורנו
השפיע על גרשם שלום, אדורנו, ארנדט, דרידה, ג'ורג'ו אגמבן, גי דבור, אלי פרידלנדר
מדינה גרמניה
יצירות ידועות תזות על מושג ההיסטוריה, One Way Street, The Origin of German Tragic Drama, יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני, פרויקט הפסז'ים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Dora Sophie Kellner עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Stefan Benjamin עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולטר בנימין (בגרמנית: Walter Benjamin; ‏15 ביולי 1892 - 26 בספטמבר 1940) היה פילוסוף, מסאי, מבקר ספרות, מתרגם, שדרן רדיו ומרקסיסט יהודי-גרמני. נודע בימי חייו בעיקר בשל פעילותו כמבקר ובשל חיבוריו הפילוסופיים.

ביוגרפיה

קברו של בנימין בפורטבואו

ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת בת שלושה ילדים ברובע המערבי העשיר של ברלין, גרמניה. אביו עשה חיל בתור מנהל מכירות פומביות וסוחר אומנות, ולאחר זמן הגדיל את הונו בהשקעות. בנימין היה ילד חולני במקצת, והוריו שלחו אותו לפנימייה בעיר שדה. בנימין היה גיסה של הילדה בנימין (אנ') ובן דודם של המשוררים גרטרוד קולמאר וגינתר אנדרס (אנ') אנדרס היה בעלה של חנה ארנדט, בין 1929 ל-1937.

תמונה של ולטר בנימין (משמאל) ואחיו בסביבות שנת 1900 כמטפסי הרים, מספרו היסטוריה קטנה של הצילום

בשנת 1912 נרשם לאוניברסיטת פרייבורג, אך בסוף סמסטר הקיץ חזר לברלין, ונכנס לאוניברסיטת הומבולדט, שבה פגש בשנת 1915 את גרשום שלום. בין השניים נרקמה ידידות קרובה, שאף גרמה לבנימין לשקול לעלות לארץ ישראל בעקבות שלום. במקביל החל לכתוב לאחד מעיתוני תנועת הסטודנטים "Der anfang", וקשריו עם מנהל התנועה, גוסטב וינקן, ועם תנועתו הפדגוגית הניטשאנית נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה. במהלך כתיבתו לעיתון גברה מודעותו להיותו יהודי בגרמניה. היהדות משכה אותו, הציונות בפרט. על פי תפיסתו, המסורת היהודית איבדה את עוצמתה בעידן המודרני, אך עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון השגחה, משיח וקבלה.

בשנת 1917 עבר לאוניברסיטת ברן ופקד הרצאות של אנה טומרקין שלפי מכתביו לגרשום שלום, השפיעה עליו. בתקופה זו הכיר את אשתו לעתיד. בשנת 1930 הוא התגרש ממנה בעקבות יחסים רבי שנים עם אסיה לאציס.

בשנת 1925 הגיש עבודה לאוניברסיטת פרנקפורט לשם קבלת הסמכה להוראה באוניברסיטה, שעסקה ב"מקורותיה של הדרמה הטראגית הגרמנית", אך זו נדחתה על ידי בוחניו בנימוק ש"לא הבינו בה אף מילה".[1]

בשנים 1930–1931 שידר שיחות רדיו בשם "שעה לנוער", בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט.[2]

לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע לפריז. עם כיבוש צרפת בשנת 1940 השיג בנימין אשרת הגירה לארצות הברית, ובדרכו לשם הוא הוברח מצרפת לספרד ביחד עם קבוצת פליטים על ידי ליזה פיטקו דרך הרי הפירנאים. הקבוצה נתפסה בעיירה פורטבו (אנ') שבגבול ספרד-צרפת על ידי המשמר הספרדי בעקבות הלשנה. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם פרוייקט הפסאז'ים אותו ביקש בנימין כי יעבירו לפרסום בארצות הברית. בנימין התאבד באותו לילה באמצעות מנת יתר של מורפיום, אותו נהג לקחת בשל מחלת לב, ונקבר בבית הקברות של פורטבואו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבו אנדרטה לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי דני קרוון.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית.[3]

יצירתו

מתוך האנדרטה "מעברים" שיצר הפסל דני קרוון לזכרו של בנימין. האנדרטה ממחישה את תחושת היעדר כל מוצא שהובילה להתאבדותו.

כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של גתה "הקרבה שבבחירה", ושל פרנץ קפקא, וכן תרגם מיצירותיהם של מרסל פרוסט ושרל-פייר בודלר. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. כמו כן כתב תסכיתי רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".

פרויקט הפסאז'ים (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר פריז במאה ה-19, עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות הפלאנרי (טיול) (אנ'). "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות במאה ה-20, לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.

בנימין התכתב רבות עם תיאודור אדורנו וברטולט ברכט, וקיבל מדי פעם מימון מהמכון למחקר חברתי באוניברסיטת פרנקפורט בניהולם של אדורנו והורקהיימר (אסכולת פרנקפורט). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו גרשם שלום, היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות לסינתזה כזו, ויחד עם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב.

מחברת בכתב ידו של ולטר בנימין

בשנת 1940 כתב בנימין תזה נודעת, "תזות על מושג ההיסטוריה", בהשראת הציור "אנגלוס נובוס" של פאול קלה. הוא ראה בדמות שבציור מעין "מלאך ההיסטוריה", הזוכר את העבר וחרד מעתידו של הגזע האנושי. הוא גם ראה בו מלאך העתיד לעזוב את ההווה האנושי הנורא, ולעופף אל עבר העתיד.

כתבים מתורגמים לעברית

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ולטר בנימין
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ולטר בנימין

הערות שוליים

  1. ^ רנה קלינוב, הקדמה, בתוך: ולטר בנימין, יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, ספריית פועלים והקיבוץ המאוחד, תשמ"ג - 1983, עמ' 7.
  2. ^ שש משיחותיו אלה תורגמו לעברית בספר: רדיו בנימין, תרגם הראל קין, תשע נשמות, 2016.
  3. ^ אוסף ולטר בנימין, באתר הספרייה הלאומית.
  4. ^ אתר למנויים בלבד עפרי אילני, "פרויקט הפסאז'ים" של ולטר בנימין הוא קריאת חובה להיפסטרים אינטלקטואליים, באתר הארץ, 5 במאי 2020
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ולטר_בנימין&oldid=32274427"