דורון מנדלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דורון מנדלס
לידה 21 בדצמבר 1944 (בן 79) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה, היסטוריה של הנצרות, העת העתיקה, היסטוריוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פרופ' דורון מנדלס דצמבר 2015

דורון מנדלס (נולד ב-21 בדצמבר 1944) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים. מומחה להיסטוריה של העת העתיקה: התקופה הקלאסית, יוון העתיקה ויוון ההלניסטית, רומא העתיקה והאימפריה הרומית, יהדות העת העתיקה ותולדות הכנסייה הקתולית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של דורון מנדלס הגיעו לארץ מהולנד בשנות השלושים המוקדמות. אח של סבתו, הרמן היירמנס, היה מן המחזאים החשובים בהולנד בשנים הראשונות של המאה העשרים. דורון מנדלס נולד בתל אביב וגדל ברמת גן. סיים את בית הספר התיכון "דביר" והשתלם בנגינה בצ'לו אצל פרופסור עוזי ויזל (ותקופה קצרה גם אצל צבי הראל), ומוזיקה קאמרית למד בין היתר אצל חנה פרידלנדר ואצל פרופסור עדן פרטוש. בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים של המאה העשרים היה מנדלס מהנגנים הפעילים בפסטיבל אבו גוש (אז תחת ניצוחו של זיגי שטדרמן). עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר. בשנים 1963 ו-1964 למד משפטים בשלוחה של האוניברסיטה העברית בתל אביב (היום בית הספר למשפטים של אוניברסיטת תל אביב). ב-1965 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה ובמקרא, ומאוחר יותר למד בחוג ללימודים קלאסיים. בזמן לימודיו ניגן בתזמורת רשות השידור בשנים ו- 1967 ושנת 1968 (בנובמבר 1967 גויס לתזמורת הגדנ"ע ונסע עם התזמורת לסיבוב הופעות ברחבי תבל בניצוחו של דני קיי). דורון מנדלס סיים את התואר השלישי בהיסטוריה עתיקה בשנת- 1976, בהדרכתו של פרופסור אלכסנדר פוקס מן האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנה זו גם שהה מנדלס שנת פוסט דוקטורט באוניברסיטת לונדון. עם גמר התואר הראשון 1969–1970, לימד בבית הספר "דביר" ברמת גן (תנ"ך והיסטוריה) ולאחר מכן בתיכון ליד האוניברסיטה העברית (היסטוריה). משנת 1971 מלמד באוניברסיטה העברית. מונה למרצה בכיר ב-1984 ולפרופסור מן המניין ב-1994. בשנים 1991- 1994 כיהן כראש החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית. במרוצת שנות עבודתו באוניברסיטה שהה בשבתונים באוניברסיטת טובינגן שבגרמניה (כמלגאי של קרן פון הומבולדט), במרכז לחקר התאולוגיה בפרינסטון (Center for Theological Inquiry) ולימד באוניברסיטת בון בגרמניה. בסמסטר האביב של 2011 כיהן כ”מרקטור פרופסור” באוניברסיטה החופשית של ברלין. היה נשיא האגודה לקידום הלימודים הקלאסיים בישראל. ב-2004 נמנה עם המייסדים של כתב העת "קתרסיס". חבר במערכת כתבי העת: Journal for the Study of the Pseudepigrapha, Scripta Classica Israelica, מטעם האגודה ללימודים קלאסיים בישראל ו-CEJL, שהיא סדרת פירושים על הספרות החיצונית, בהוצאת ולטר דה גרויטר בברלין (סדרת ספרים)

כיהן כראש ועדת המינויים של סגל האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים בשנים 2000–2021.

ב-31 במאי 2010 קיבל אות רישום בספר הזהב של האקדמיה למוסיקה ולמחול ע”ש רובין בירושלים כהוקרה על עבודתו רבת השנים להעלאת קרנה האקדמית של האקדמיה.

דורון מנדלס נשוי למיכל דייגי-מנדלס, שהייתה האוצרת הראשית לארכאולוגיה במוזיאון ישראל בירושלים ולהם שני ילדים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדלס חוקר בעיקר את העולם ההלניסטי על היבטיו השונים (תקופה המשתרעת מאלכסנדר מוקדון במאה הרביעית לפני הספירה ועד לקונסטנטינוס הקיסר, במאה הרביעית לספירה), ובעיקר הקדיש עבודות רבות למגע בין יהודים-נוצרים ופגניים. מנדלס עוסק בארבעת התחומים הבאים: 1. היסטוריוגרפיה. 2. הלאומיות היהודית העתיקה. 3. תולדות הכנסייה הקתולית. 4. זיכרון ותקשורת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ ישראל כרעיון פוליטי בספרות החשמונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו הראשון של דורון מנדלס (The Land of Israel as a Political Concept in Hasmonean Literature) שהתפרסם ב-1987 בגרמניה על ידי המו"ל מור -זיבק. הספר מטפל בספרים החיצוניים, מקורות שבהם היסטוריונים מיעטו לעסוק בהקשר ההיסטורי –פוליטי וכן בספרות היהודית-ההלניסטית. מנדלס עוסק בתפישת הארץ בתקופה החשמונאית ומגלה כי שאלת גבולות הארץ הייתה שאלה פתוחה למדי וכי כל עשור במאה השנייה לפנה"ס התמודד עמה אחרת מהעשור הקודם לו.

עלייתה ונפילתה של הלאומיות היהודית: אתניות יהודית ונוצרית בארץ ישראל הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה של מנדלס (The Rise and Fall of Jewish Nationalism) עוסק בלאומיות יהודית וזכה לתהודה רבה במחקר. הוא התפרסם לראשונה ב-1992 בדאבלדיי ניו יורק וב-1997 בכריכה רכה בהוצאת ארדמנס במישיגן. הספר מוכיח שהתפישה הלאומית היהודית הייתה כבר בולטת בקרב היהודים בתקופה העתיקה. מנדלס מפרק את המושג לאומיות לארבעה מרכיבים שיוצרים את הלאומיות בתקופה העתיקה ומחבר לכל אחד מהם היסטוריה במקביל החל מתקופת המכבים ועד למרד בר כוכבא. ארבעת האלמנטים הם: א. טריטוריה, ב. הנהגה – בדרך כלל מלוכה, ג. צבא, ו-ד. מקדש – שהנהגתו היא הכהונה. מנדלס מסיק שהתפישה הלאומית היא אותנטית יהודית אך הייתה גם מצויה בהדגשים שונים בסביבה הפגנית. ספר זה צוטט רבות גם על ידי היסטוריונים מודרניים העוסקים בלאומיות. [1]

זהות יהודית בתקופה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של מנדלס התפרסם בהוצאת אוניברסיטה משודרת בשנת 1996, לאחר סדרת הרצאות בנושא בגלי צה"ל. הספר עוסק בשאלת הזהות היהודית על פי ספרות התקופה.

זהות, דת והיסטוריוגרפיה: מחקרים בהיסטוריה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי אסופת מאמרים פרי עטו של דורון מנדלס אשר התפרסמו עד 1997 (Identity, Religion and Historiography: Studies in Hellenistic History). האסופה ראתה אור בשפילד ב-1998. חלק מן המחקרים עוסקים בהיסטוריון ההלניסטי הנודע פוליביוס. מספר מאמרים עוסק בקשרים שנוצרו בין היהודים לעולם ההלני. מנדלס הקדיש לא מעט ממחקריו לספרות התקופה החל מן התנ"ך בתרגומו ליוונית דרך הספרים החיצוניים ועד לברית החדשה. גם לספרותה של קומראן יש ייצוג בקובץ זה.

מאמר אחד עוסק באיסיים ובהשוואה של אורח חייהם למה שאנו יודעים על האוטופיה ההלניסטית שהפכה לאופנתית לאחר כיבושי אלכסנדר מוקדון. [2]

מאמר אחר עוסק בשאלת הקבלה (reception) של היסטוריונים מן העת העתיקה בימי הביניים. המאמר דן בפטריארך פוטיוס מביזנטיון ומה נשתייר מן הספרות ההיסטורית העתיקה בביזנטיון של המאה התשיעית לספירה. [3]

במאמר נוסף מגדיר מנדלס את המונח "היסטוריה יצירתית". הוא מבחין בין הכתיבה הרציונליסטית בהיסטוריוגרפיה (ההיסטוריונים העוסקים בסיבה ומסובב, הכותבים נראטיב ליניארי המתאר היסטוריה של תקופה חודש לאחר חודש, שנה לאחר שנה), לבין היסטוריה המתחברת לצרכים פוליטיים וחברתיים על ידי מחברים משכבות שונות באוכלוסייה (בעיקר מן העולם ההלניסטי שלאחר כיבושי אלכסנדר מוקדון). למעשה דן כאן מנדלס בשאלה כיצד "מפברקים" היסטוריה כדי ליצור זהות בעולם מתחדש. [4]

גם במאמרו על מנתון, הכהן המצרי, דן מנדלס בשאלה זו תוך התמקדות במצרים ההלניסטית [5]

במאמר אחר בודק מנדלס את השאלה מאין קיבלו פאולוס והשליחים הראשונים את רעיון המיסיון. המיסיון לא היה קיים ביהדות לפניהם, ומנדלס מראה שהמיסיון בנצרות הקדומה הגיע אליה מתפישות של מיסיון אצל האלים היווניים. פאולוס והשליחים שאלו את הרעיון ויישמו אותו על הברברים (והיהודים) כשניסו להעבירם אל הדת החדשה. [6]

מהפכת התקשורת בנצרות הקדומה: מסה על ההיסטוריה הכנסייתית של אוסביוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה של מנדלס (The Media Revolution of Early Christianity: an Essay on Eusebius's Ecclesiastical History) ראה אור בשנת 1999 במישיגן (הוצאת ארדמנס). מנדלס ניסה לבחון את השאלה כיצד הכנסייה הקתולית שהייתה גוף אזוטרי שצמח בארץ ישראל, נהפכה תוך פחות מ-300 שנה לדת מדינה חובקת עולם. תוך שימוש בספרות המחקר הענפה מתחום התקשורת (מדעי החברה), הראה מנדלס שהיו אלה אמצעי התקשורת שהכנסייה הפעילה באורח אינטנסיבי אשר הביאו לדיפוזיה שלה בעולם העתיק. כבסיס טקסטואלי למחקרו לקח מנדלס את אוזביוס, אב כנסייה ידוע מסוף המאה ה-3 ותחילת ה-4 לספירה שהיה בישוף בקיסריה שבארץ ישראל. מנדלס השתמש בעיקר בספרו של אוזביוס, "ההיסטוריה הכנסייתית" (והסתייע מדי פעם בספריו האחרים כגון ה"הכנה הכנסייתית") והראה כי הטקסטים של אוזביוס מאששים כי במהפכת תקשורת של ממש עסקינן. בספר זה יש שילוב בין חקר ההיסטוריוגרפיה העתיקה וחקר התקשורת (המודרנית). אמצעי התקשורת שסייעו לכנסייה להתפשט ולהפוך לארגון משמעותי בתוך הקיסרות הרומית (ומאוחר יותר גם מחוצה לה) הם בעיקר אלה: המרטיריום (קידוש השם של הנוצרים) שהתרחש בתקופות מסוימות בזירה הציבורית והפך לנכס תקשורתי רב ערך. ההתנגשות של האורתודוקסיה הנוצרית עם תנועות המינות מתוכה (ה"ההרסיות") גרמה לרעשים שהדהדו בזירה הציבורית, ולכן לפרסומה של הכנסייה בקרב הפגנים. יצירתה של רשת ארגונית משמעותית שהפכה לרשת תקשורתית יעילה (הבישופים המקומיים וההתכנסויות שלהם בסינודים לעת מצא) הועילה לכנסייה בהפעלת "סניפיה" בעולם. אמצעי נוסף שעליו מרחיב מנדלס את הדיבור הוא המיסיון. הכנסייה הייתה זו שהפכה את המיסיון לאחד מאבני היסוד שלה כדי להגיע לקהלים נרחבים ככל האפשר. המיסיון, אם כן, היה בבחינת אסטרטגיה שיווקית חשובה ביותר. כמו כן מנדלס מסב את תשומת הלב לעובדה שהקיסרים עצמם שרדפו את הנוצרים או אלה שביטלו את גזירות היו מדי פעם מפרסמים כתובות נגד הנוצרים (או בעדם) שהוצבו ברחבי האימפריה. אולי הייתה זו פרסומת בעלת גוון שלילי, אך היא נוספה לנדבכי התקשורת האחרים. אמצעים תקשורתיים אלה הם שגרמו לדעת מנדלס לכך שהכנסייה הפכה לאוניברסלית.

מאמר שלו בעברית המסכם ספר זה התפרסם בכתב העת "זמנים". [7]

הזיכרון בחברה היהודית, הפגנית והנוצרית בעולם היווני-רומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה (Memory in Jewish, Pagan and Christian Societies of the Graeco-Roman World) ראה אור בשנת 2004 בהוצאת קלארק-קונטינואום בלונדון. הספר עוסק בזיכרון בחברות העתיקות. על אף שנושא הזיכרון חזר ללימודים ההומניסטיים בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, הוא נדון פחות בחקר ההיסטוריה העתיקה. בראשית המאה העשרים ואחת היה מנדלס אחד הראשונים שעסק בכך בהקשר של העולם העתיק. הספר דן בשימור הזיכרון, הביטויים של זיכרון, ובמדיה של הזיכרון בעולם העתיק.

בפרקים השונים עוסק מנדלס בסוגים שונים של זיכרון היסטורי וזיכרון ציבורי ובביטויים שלו בספרות, בהיסטוריוגרפיה, ומעט גם במונומנטים הפיזיים. למשל, בפרק על ה"פרסים" של אייסכילוס בוחן מנדלס נראטיבים שונים של זיכרון שהוטבעו בציבור האתונאי כתוצאה מן התבוסה של הפרסים בסלמיס בשנת 480 לפנה"ס. בפרק אחר מראה מנדלס כיצד נוצר הזיכרון של ההיסטוריה העתיקה בתרבות המערבית. הזיכרון ההיסטורי הושפע מיצירת קנון של היסטוריונים עוד בעת העתיקה. מנדלס מראה את תהליכי יצירת הקנון שהביאו לסלקטיביות במה שנשאר מן ההיסטוריונים של העת העתיקה. לכן התמונה שיש בתרבות המערבית מדמותה של ההיסטוריה העתיקה החל מתקופת הרנסאנס היא מאוד חלקית. הספר בכללותו מאתגר את התפישה השלטת במחקר מאז הלבווקס (Halbwachs) של הזיכרון הקולקטיבי. מנדלס סבור שבדרך כלל לא ניתן לדבר על זיכרון קולקטיבי, אלא על זיכרון חלקי (פרגמנטרי), הטבוע בתוך קבוצות שונות של הקולקטיב. זיכרונות קבוצתיים אלה לא בהכרח משלימים זה את זה אלא מתחרים ומתנגשים אלה באלה.

על הזיכרון: גישה בין-תחומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר On Memory: An Interdisciplinary Approach הוא בעריכתו של דורון מנדלס והתפרסם בשנת 2007 על ידי פטר לנג באוקספורד. הרעיון צמח אצל מנדלס בעקבות מסקנותיו בספרו הנסקר קודם, שלמעשה ניתן לדבר רק על זיכרונות חלקיים של קבוצות בתוך הקולקטיב. הרעיון הוליד את הכנס תוך כדי שהות בקבוצה שעסקה בתקשורת והעולם היהודי במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 2005 (כמה מן המשתתפים בקבוצה היו אליהוא כץ, מנחם בלונדהיים, אריה אדרעי, תמר ליבס, שמואל פיינר, חיים סולובייציק ואחרים). הספר שמקבץ את הרצאות הכנס הופיע בשנת 2007, ולקחו בו חלק מומחים מדיסציפלינות שונות. בין הדיסציפלינות וקשרן לזיכרון נכתבו מאמרים בתחום המשפט (נילי כהן), המוח (אנשי מדעי הטבע: עידן שגב וחרמונה שורק), אנתרופולוגיה (יורם בילו ומשה שוקד), פסיכולוגיה (עמיה ליבליך ויונתן סלוין), ספרות עברית (דן לאור), החברה הישראלית והשואה (אריה אדרעי) ופילוסופיה (ג'פרי ברש).

מנדלס עצמו כתב בספר את המבוא בו הוא מביא דוגמה מוחשית לטיבו של הזיכרון מן הציור ה"ציבורי" של תקופת הרנסאנס המוקדם באיטליה. כמו כן חיבר מאמר על הנובלה של גינתר גראס "בהילוך של סרטן", בו הוא מנסה להדגים את סוגיית הפרגמנטציה של הזיכרון בגרמניה של היום. לפי הניתוח במאמר, זיכרון קולקטיבי ממלחמת העולם השנייה קיים בגרמניה כתופעת רקע עמומה, אך ישנן קבוצות שמאמצות לעצמן פרגמנטים מזיכרונות העבר, לפעמים שוליים למדי, ואלה יכולים להביא לתוצאות הרסניות ביותר כאשר מנסים לחיותם מחדש.

הפזורה היהודית המפוצלת: תוצאותיה הדרמטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני מאמרים שמנדלס כתב ביחד עם אריה אדרעי, פרופסור למשפט עברי באוניברסיטת תל אביב, מאמרים שבינתיים הורחבו ועובדו לספר שראה אור ב-2010 בגרמנית, [8] טוענים השניים שבניגוד לתפישה המקובלת במחקר, לא הייתה לחז"ל לא אחיזה ולא אוטוריטה במרחב הדיאספורי היהודי במערב דובר היוונית (ואחר כך הלטינית). היהודים באסיה הקטנה, יוון, האיים האגאיים, איטליה, צרפת, ספרד, קירנאיקה ומצרים שהיו דוברי יוונית היו מנותקים לחלוטין מחז"ל שפעלו בארץ ישראל ובבל, מכיוון שכמעט ולא הייתה להם תקשורת הדדית. כתוצאה מן הפער הזה נוצרו שני סוגים של יהודים, אלה שקיבלו את ספרות חז"ל וכל מה שמשתמע ממנה, ואלה במערב שנשארו יהודים תנכיים ללא התורה שבעל פה שהתפתחה במזרח. גם יהודים במזרח (כלומר ארץ ישראל ומזרחה לכיוון בבל) שלא קיבלו את חז"ל למעשה היה להם הפוטנציאל לקבלם (משום שהם ידעו ארמית ועברית, בניגוד ליהודים המערביים שלא יכלו כמעט בכלל לתקשר בגלל אי ידיעת שפות אלה). הספרות הרבנית כדוגמת המשנה והתלמוד והמדרשים חדרו למערב אירופה רק במאות ה-8 וה-9 לספירה ואז החלה ההיכרות האינטנסיבית של היהודים שם עם ספרות זו. עד אז נכחדו רבים מיהודי אירופה, וחלק לא מבוטל עבר לנצרות. [9] [10]

מדוע פאולוס הלך מערבה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר דן בשאלות סמכות של טקסטים היסטוריים ובשאלות של ליניאריות היסטורית סימולטניות וסוגיות אחרות של נרטיב. בספר דיונים נרחבים על הלניזציה של החשמונאים והשתלבותם במרחב בתפישות עולמם הפוליטית התרבותית והאתית (למשל יחסם למתנות, כבוד, שלום וכוח פוליטי). הספר עוסק גם בשאלות של תאולוגיה פוליטית וזיכרון קולקטיבי בשלביו השונים לאורך תקופה בחייו של העם היהודי. מן הספר מתברר כי בתקופת החשמונאים הראשונים התרחשה מהפכה גדולה בתפישות עולם תאולוגיות ופוליטיות שבאו לידי ביטוי במקור העיקרי לתקופה, ספר מקבים א.

ההיסטוריה כחוזרת על עצמה: האם אנו יכולים להשפיע על מהלכה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה שהתפרסם בהוצאה דיגיטלית של אמזון [11] עוסק מנדלס בשאלת חזרת ההיסטוריה, וטוען כי כל חברה היא בעלת "גנום" משולש. צלע אחת של מאפיינים, האחרת של רגשות והשלישית של סולם ערכים. האינטראקציה החיובית ביניהן לבין ה"ראש", הממשל המרכזי, גורם לחברה להתקיים ביציבות יחסית. אינטראקציה מקרטעת בין הצלעות הנגרמת על ידי טריגר חיצוני, פנימי או שניהם, מביאה לחוסר איזון ביניהן שהתוצאה יכולה להיות זעזועים בהתנהלות החברה. במקרים קיצוניים, כגון בדמוקרטיות מודרניות, אף לערעור האיזון בין שלוש הרשויות. [12]

אתיקה פוליטית ביחסים הבינלאומיים בתקופה ההלניסטית ועלייתה של המדינה החשמונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה, שיצא בלונדון ב-2022 (הוצאת בלומסבורי), משחזר מנדלס קוד אתי ביחסים בינלאומיים אשר ערכים מסוימים ממנו משתקפים ביחסי מדינת החשמונאים בתחילתה עם האימפריות סביבה. ערכים כגון נאמנות, חרות, הדדיות, יושר, נאמנות לחוקת אבות, הצדק ומידת הרחמים נכחו ביחסים שבין עמים ובינם לבין האימפריות בעולם ההלניסטי, גם אם לא תמיד קיימו אותם.

מחקרו העכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות פרסם מנדלס כמה מאמרים העוסקים בעולם ההלניסטי והיהודים. במאמר אחד עוסק מנדלס בהיבטים תאורטיים של התייחסות של חברות עתיקות לעברן ועל רקע זה מסביר מדוע חז”ל נמנעו מכתיבת היסטוריה. [13] במאמר שני טוען מנדלס שגזרות אנטיוכוס לא היו ולא נבראו, בוודאי לא לפי המתואר בספר מקבים א'. טענתו היא כי מידת ההתייוונות הוצאה מכל פרופורציה על ידי חוקרים במרוצת הדורות אך איננה עניין מרכזי במקורות העתיקים. [14] במאמר שלישי מפתח מנדלס את הרעיון כי דחיית הצעה של הסלאוקים למתן מתנות למתתיהו החשמונאי לא במעט הביאה לקרע עם השליט ההלניסטי שהרי דחיית מתנה היא אקט מעליב. במרוצת השנים החלו החשמונאים להבין כי מתנות הם חלק בלתי ניפרד מהיחסים הפוליטיים בין שליטים הלניסטיים וכך אימצו לעצמם נוהג זה. במאמר זה עושה מנדלס בין השאר אבחנות בין מתנה, זיכיון והענקה של שטחים או משרות שהיו לפנים בידי היהודים ואינם יכולים להיחשב מתנה. [15] כמו כן עוסק מנדלס בפיענוח חדש של מסרים כפולים בטקסטים עתיקים על פי קהלים "משניים" אליהם הטקסטים מופנים. יחסי הגומלין בין טקסט למגוון של נמענים על פי הגישה ש"הקהל הוא המסר- המסר הוא הקהל", הם מרכזיים בקובץ מחקרים זה. שתי דוגמאות משני טקסטים מכוננים. דוגמה אחת היא זו של ספר מקבים ב. במאמר זה קורא מנדלס את הספר כפי שיווני-פגאני היה קורא ומגיע למסקנה שמחבר הספר מתאר לפרטי פרטים התנהלות של עיר אוטונומית - לא עצמאית - בתוך אימפריה הלניסטית במזרח התיכון. [16] זו קריאה שונה לחלוטין מהקריאה המסורתית שרואה לנגד עיניה קוראים יהודים הלניסטיים. במאמרו על אגרותיו של פאולוס מפרש מנדלס חלקים מן האגרות כמופנים אל יהודים ולא רק אל פגאנים, כפי שנהוג לחשוב. המסר של פאולוס לפיכך מותאם גם ליהודים הנמצאים בקהלים שאליהם הוא כותב. לפיכך הוא נוטה להתעלם מהזיכרון ההיסטורי שבע"פ על ההתנגשויות של ישו ושלו עצמו עם הממסד היהודי כדי שלא להרתיעם ולזכות בתמיכתם. אחת התוצאות ממחקר זה, המבחין בין קובצי זיכרון קבוצתי אוראלי לבין פרגמנטים ממנו שבכתב, הוא שפאולוס מצטייר כפחות אנטי יהודי ממה שנהוג לחשוב עליו.” [17]

מנדלס, יחד עם ד"ר גיא דרשן מאוניברסיטת תל אביב, שוקד מזה שנים רבות על כתיבתו של פירוש מקיף לספר מקבים א' עבור הסדרה "הרמנייה" (Hermeneia) בהוצאת Fortress Press.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Polybius, Cleomenes III and Sparta’s "patrios politeia"; Napoli : Macchiaroli, 1978
  • The land of Israel as a political concept in Hasmonean literature : recourse to history in second century B.C. claims to the Holy Land / by Doron Mendels ; Tuebingen : J. C. B. Mohr, 1987
  • The rise and fall of Jewish nationalism / Doron Mendels; Grand Rapids, Mich. : William B. Eerdmans, 1997, 1992, 1997
  • Identity, religion and historiography : studies in Hellenistic history / Doron Mendels Sheffield, U.K. : Sheffield Academic Press, 1998
  • The media revolution of early Christianity : An essay on Eusebius’s ecclesiastical history / Doron Mendels ; Grand Rapids, Mich. : William B. Eerdmans, 1999
  • Memory in Jewish, pagan, and Christian societies of the Graeco-Roman world / Doron Mendels. London ; New York : T & T Clark International, 2004.
  • Doron Mendels and Arye Edrei, Zweierlei Diaspora. Zur Spaltung der antiken juedischen Welt (Vandenhoeck&Ruprecht, Goettingen 2010).
  • Why Did Paul Go West? Jewish Historical Narrative and Thought, Bloomsbury: London-New York, 2013.
  • History as Repetition: Can we affect its Course? (Amazon Kindle Edition 2017).
    • German translation in Amazon Kindle: "Warum Geschichte wiederkehrt: Reflexionen eines Historikers" translated by Regina Randhofer, 2018.
  • Hellenistic Inter-State Political Ethics and the Emergence of the Jewish State (London: Bloomsbury -t&tClark, 2022).

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגבול הגרמני של האימפריה הרומית / בעריכת מיכאל טוך ודורון מנדלס. ירושלים : הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ"ה.
  • On memory : an interdisciplinary approach. / Doron Mendels (ed.). Oxford : Peter Lang Pub Inc, 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דורון מנדלס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כגון אנטוני ד. סמית בספרו "האומה בהיסטוריה", החברה ההיסטורית הישראלית, 2003
  2. ^ "Hellenistic Utopia and the Essenses" 420-439 ( פרק 25 בקובץ)
  3. ^ "Greek and Roman History in the Bibliotheca of Photius" 200-211 (פרק 7)
  4. ^ Creative History in the Hellenistic Near East in the Third and Second Centuries BCE: The Jewish Case 357-364" (פרק 21)
  5. ^ " The Polemical Character of Manetho's Aegyptiaca". 137-159.(פרק 4).
  6. ^ Pagan or Jewish? The Presentation of Paul's Mission in the Book of Acts" 394-419 (פרק 24)
  7. ^ זמנים 77 (חורף 2001–2002 ), עמודים 12-19( "עליית הכנסייה המזרחית: מהפכת תקשורת").
  8. ^ Doron Mendels and Arye Edrei, Zweierlei Diaspora. Zur Spaltung der antiken juedischen Welt (Vandenhoeck&Ruprecht, Goettingen 2010).
  9. ^ Arye Edrei and Doron Mendels, "The Split Jewish Diaspora: It's Dramatic Consequences", Journal for the Study of the Pseudepigrapha, vol. 16.2 (2007): 91-137
  10. ^ Arye Edrei and Doron Mendels, "The Split Jewish Diaspora: It's Dramatic Consequences", Journal for the Study of the Pseudepigrapha, vol. 17.3 (2008): 163-187.
  11. ^ 2017 ?History as Repetition: Can we affect its Course
  12. ^ תקציר בעברית, אלכסון, 14 באוקטובר 2018
  13. ^ Doron Mendels, “How was Antiquity Treated in Societies with a Hellenistic Heritage? And Why did the Rabbis avoid writing history?” in G.Gardner and K.L.Osterloh (eds.), Antiquity in Antiquity (Mohr Siebeck, Tuebingen 2008), pp.131-151.
  14. ^ Doron Mendels, “ Memory and Memories: The Attitude of 1-2 Maccabees Toward Hellenization and Hellenism, in L.I.Levine and D.R.Schwartz, Jewish Identities in Antiquity. Studies in Memory of Menahem Stern (Mohr Siebeck, Tuebingen, 2009), pp.41-54.).
  15. ^ Doron Mendels, “ Was the Rejection of Gifts one of the Reasons for the Outbreak of the Maccabean Revolt? A Preliminary Note on the Role of Gifting in the Book of 1 Maccabees, “ Journal for the Study of the Pseudepigrapha 20.4 (2011), 243-256.
  16. ^ . Doron Mendels, “An Overlooked treatise in Greek political thought: An Essay on 2 Maccabees as a Hellenistic politico-theological Manifest,” Journal for the Study of Pseudepigrapha 29 (2019), 1-32.
  17. ^ Doron Mendels, “Oral Group Memory – Written Fragmented Memory: A Note on Paul and the Jews,” Journal for the Study of the New Testament 41 (2018), 70-81.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דורון_מנדלס&oldid=37461523"