ניל גולדשמידט

ניל גולדשמידט
Neil Goldschmidt

לידה	16 ביוני 1940 (בן 83) יוג'ין, אורגון
שם מלא	ניל אדוארד גולדשמידט
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת אורגון
עיסוק	עורך דין, איש עסקים, פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מזכיר התחבורה של ארצות הברית ה־6 24 בספטמבר 1979 – 20 בינואר 1981 (שנה ו־17 שבועות) תחת הנשיא ג'ימי קרטר → ברוק אדמס אנדרו לואיס ←
מושל אורגון ה־33 12 בינואר 1987 – 14 בינואר 1991 (4 שנים) → ויקטור אטיה ברברה רוברטס ←
ראש עיריית פורטלנד ה־45 2 בינואר 1973 – 15 באוגוסט 1979 (6 שנים ו־32 שבועות) → טרי שרנק קוני מקרידי ←

ניל אדוארד גולדשמידט (באנגלית: Neil Edward Goldschmidt ; נולד ב-16 ביוני 1940) הוא איש עסקים יהודי-אמריקאי ופוליטיקאי דמוקרטי ממדינת אורגון, שהחזיק במשרות מקומיות, ארציות ופדרליות במשך שלושה עשורים. לאחר ששימש כמושל אורגון נחשב גולדשמידט לדמות המשפיעה ביותר בפוליטיקה של המדינה. מורשת והקריירה שלו ניזוקו קשות על ידי גילויים שחשפו כי קיים יחסי מין עם נערה צעירה בתקופת כהונתו הראשונה כראש עיריית פורטלנד.

גולשמידט נבחר למועצת העיר של פורטלנד בשנת 1970 ולאחר מכן לראשות העירייה בשנת 1972, והפך לראש העיר הצעיר ביותר של עיר אמריקאית גדולה. הוא קידם את התחדשותו של מרכז פורטלנד והיה בעל השפעה על מדיניות התחבורה באזור פורטלנד, בדגש על נטישת הכביש המהיר של הר הוד והקמת הרכבת הקלה מקס. הוא מונה למזכיר התחבורה של ארצות הברית על ידי הנשיא ג'ימי קרטר ב-1979; בתפקיד זה הוא פעל להחייאת תעשיית הרכב הדואבת והסרת הפיקוח הציבורי של הממשלה על מספר תעשיות. הוא כיהן בתפקיד זה עד סוף כהונתו של קרטר ב-1981 ולאחר מכן כיהן כמנהל בכיר בחברת נייקי במשך מספר שנים.

הוא נבחר למושל ה-33 של אורגון ב-1986, לכהונה אחת. הוא עמד בפני אתגרים משמעותיים, שכללו בין היתר עלייה בסרבנות מיסים והכפלה של אוכלוסיית בתי הסוהר של המדינה. הוא עבד מעבר לקווי המפלגה כדי לצמצם את הרגולציה ולתקן את התשתיות של המדינה. בתקופת כהונתו נגלתה אורגון לכמעט שמונה שנים של מיתון. הרפורמות שלו בקופת הביטוח הלאומי לתאונות דרכים (SAIF), חברה לביטוח פיצויים של עובדי מדינה, הוכרזו בזמנו, אך עוררו ביקורת חריפה בשנים מאוחרות יותר.

למרות הפופולריות שלו, גולדשמידט עזב את המשרד רק לאחר תקופת כהונה אחת, והפך לשדלן רב-השפעה ושנוי במחלוקת. בשנת 2003, המושל טד קולונגוסקי מינה אותו למועצה להשכלה גבוהה של אורגון, תפקיד שהחזיק בו עד שהתפטר לאחר שהודה כי קיים מערכת יחסים מינית עם קטינה 30 שנים קודם לכן.

ראשית חייו

גולדשמידט נולד ביוג'ין שבעמק וילאמט באורגון, ב-16 ביוני 1940, ללסטר ה. גולדשמידט ואנט לוין. את לימודיו התיכוניים סיים בתיכון דרום יוג'ין. מאוחר יותר הוא למד באוניברסיטת אורגון, השוכנת גם כן ביוג'ין. הוא כיהן כנשיא מועצת התלמידים בבית הספר לפני סיום לימודיו הגבוהים בשנת 1963, בהם קיבל תואר ראשון במדעי המדינה.

הוא שימש כמתמחה אצל הסנאטורית מאוריין נויברגר בשנת 1964 בוושינגטון הבירה. בעודו שם, הוא גויס על ידי חבר הקונגרס האמריקני ממדינת ניו יורק, אלרד לוונשטיין להירשם בקמפיין זכויות האזרח של קיץ 1964 במיסיסיפי. גולדשמידט נישא למרגרט ווד בשנת 1965. היו להם שני ילדים, יהושע ורבקה, והתגרשו בשנת 1990. גולשמידט קיבל למד משפטים אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 1967. בין 1967 ל-1970 הוא עבד כעורך דין המתמחה בסיוע משפטי בפורטלנד.

קריירה פוליטית

בשנת 1970, ניל גולדשמידט הצטרף לפוליטיקה באורגון. הצטרפות זו החלה שלושה עשורים שבהן היה בעין הציבור במדינה, החל כראשה של העיר המאוכלסת ביותר באורגון וכמושל המדינה. בין לבין כיהן כמזכיר התחבורה בקבינט של ארצות הברית בממשל ג'ימי קרטר.

בפורטלנד

גולדשמידט זכה במושב במועצת העיר של פורטלנד בשנת 1970. כחבר מועצת העיר (1971–1973) ולאחר מכן כראש עיריית פורטלנד (1973–1979), השתתף גולדשמידט בהחייאת העיר. הוא הוביל את נטישת הכביש המהיר של הר הוד, בנה הסכמה בקרב איגודי עובדים וגופים חזקים אחרים כדי להפנות את הכספים הפדרליים שהוקצו לכבישים המהירים לפרויקטים אחרים, ובסופו של דבר פעל להרחבת הכספים הפדרליים שהובאו לאזור עבור קו הרכבת הקלה "מקס" והתחבורה הציבורית בפורטלנד. נזקף לזכותו רבות פתיחת ממשלת העיר לפעילים ומיעוטים בשכונות, וכן מינוי נשים ואפרו-אמריקאים לעירייה, אשר נשלטו על ידי "מערכת עתיקה ושמרנית". במהלך מסע הבחירות לראשות העיר הוא פקפק בהרחבת כוח המשטרה בעיר, והעדיף להפנות משאבים למניעת פשע. לדברי נייג'ל ג'אקיס, כתב בווילאמט וויק, במשך שלושים שנה הוא היה "מנהיגה המוצלח והכריזמטי של אורגון".

מזכיר התחבורה

גולדשמידט מונה למזכיר התחבורה של ארצות הברית ה-6 ב-1979. מינוי הפגרה שלו, נערך בידי הנשיא ג'ימי קרטר ב-27 ביולי באותה שנה, כחלק מהיערכות מחדש של התפקידים בממשלו. הסנאט של ארצות הברית אישר את מינויו ב-21 בספטמבר, והוא הושבע ב-24 בספטמבר. בתפקיד זה, גולדשמידט היה ידוע במאמציו להחייאת תעשיית הרכב, ובהחלת דה-רגולציה על חברות התעופה, המשאיות והרכבות.

כחבר טרי בממשל קרטר ובפוליטיקה הלאומית, גולדשמידט התבלט לא רק על ניסיונו בתכנון התחבורה, אלא גם בחריפותו הפוליטית; בעקבות הצעתו הבלתי מוצלחת של קרטר להיבחר מחדש, הביע גולדשמידט ספקות לגבי עתידה של המפלגה הדמוקרטית אם לא תוכל ללמוד לטפח בעלות ברית פוליטיות בצורה יעילה יותר. בזמן שבילה בוושינגטון הבירה, הבין את גולדשמידט את ייעודו בפוליטיקה. הוא נשאר בתפקידו עד סוף כהונתו של קרטר. בסוף 1979, ראש ועידת הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים של ארצות הברית, ג'ון אנדרסון, קרא לגולדשמידט להתפטר. גולדשמידט התפטר בתום הכהונה של קרטר ב-20 בינואר 1981.

מושל אורגון

ביוני 1985 הכריז גולדשמידט על מועמדותו למושל אורגון. שמו המוכר והלאומי וכן זכות גישתו לתרומות גדולות באמצעות קשריו העסקיים והפוליטיים הפכו אותו למועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד זה. הוא ניצח בקלות את חבר הסנאט של מדינת אורגון, אדוארד נ. פאדלי במאי 1986 בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לתפקיד. גולדשמידט ניצח את מזכיר המדינה הרפובליקני, נורמה פאולוס, בבחירות הכלליות 1985 ברוב של 52%-48%, ובכך החליף את המושל הרפובליקני ויק אטייה, והפך למושל ה-33 של המדינה.

מדיניותו של גולדשמידט לפיתוח כלכלי חיברה בין הליברלים הדמוקרטים לבין מנהיגי העסקים הרפובליקנים. התמקדותו האישית הייתה על זכויות הילד, עוני ופשע, אבל האתגר של עמידה בצרכים הולכים וגדלים נוסף על צמצום התקציב היה הנושא העיקרי בכהונתו. תנועה המתנגדת למיסים צמחה בתקופת כהונתו, והובילה לחקיקת "מדד 5", תיקון לחוקת אורגון ב-1990, אשר קבע מגבלות על מס רכוש של מדינת אורגון על נדל"ן. פועלו נזכר במילים "קאמבק אורגון", לאחר שהביא את המדינה לכמעט שמונה שנים של מיתון, דרך הרפורמה הרגולטורית שלו ותיקון תשתיות המדינה.

גולדשמידט פיקח על התרחבות גדולה של מערכת הכליאה של המדינה. במאי 1987 הוא שכר את מייקל פרנק, שפיקח מערכת בתי הסוהר של ניו מקסיקו בשנים 1983–1987, על מנת לחדש את בתי הסוהר של המדינה, אשר תוארו על ידו כצפופים וטעוני שיפור רב.על פרנק הוטל לפקח על תוכנית להוספת יותר מ-1,000 מיטות חדשות למערכת בתי הסוהר. פרנק נרצח במגרש החנייה של מחלקת בתי הסוהר בשנת 1989.

ב-1990 עסק גולדשמידט בעסקים, עבודה וביטוח, ששינו את תקנות הפיצויים של עובדי המדינה. פיצוי עובדים היה נושא שנוי במחלוקת באורגון למשך זמן מה, לדוגמה קופת הביטוח הלאומי לתאונות דרכים (SAIF), שביטחה כ-35% מכוח העבודה. בית המחוקקים העביר חוק כתוצאה מכך. השינויים נחשבו לטובת ענף הביטוח והאינטרסים העסקיים, על חשבונם של התובעים, אשר נדרשו לקבוע ביתר הרחבה כי מעסיקיהם היו אחראים לפגיעה בעבודה. גם שנים לאחר שנחקק החוק הנושא נשאר שרוי במחלוקות, אשר הובאו לידי ביטוי בין היתר בתביעות משפטיות ומאמצים שונים לשינוי החוק.

גולדשמידט סירב להתמודד מחדש בבחירות 1990, למרות התפיסה הרווחת כי יכול היה בקלות להיבחר מחדש; הוא הזכיר אז קשיים בחיי הנישואין. ברני ג'וסטו, שהיה הנהג של גולדשמידט בתחילת כהונתו ולאחר מכן הפך לשריף של מחוז מולטנומה, היה, לפי שמועות, בקשר רומנטי עם אשתו של גולדשמידט מארגי (ומאוחר יותר היה יצא איתה בגלוי לאחר שהתגרשו).

לאחר החיים הציבוריים

ב-1991, גולדשמידט ייסד משרד עורכי דין וייעוץ בשם "ניל גולדשמידט בערבון מוגבל", ארבעה ימים לאחר שסיים את תפקידו כמושל. בין לקוחותיו נמנו שניצר השקעות, נייקי, פאסיפי קורפ, פול אלן, בכטל אנטרפרייז (חברה בת של חברת ההנדסה בכטל) ו-SAIF.

אפילו מחוץ למשרה ציבורית נבחרת, הוא נחשב לדמות הפוליטית החזקה ביותר במדינה במשך שנים רבות. השפעתו התפשטה בכל רחבי המדינה והאומה. הוא נשאר פעיל בפורטלנד, דגל בהרחבת סאות' פארק בלוקס (רצועה של שטח פארק פתוח העובר דרך מרכז העיר פורטלנד). גולדשמידט סייע בעסקה שהובילה לבניית "מקס רד ליין", תחבורה מסילתית לנמל התעופה הבינלאומי של פורטלנד שנפתחה בשנת 2001.

גולדשמידט מתח בשנים האחרונות ביקורת עבור חלק מפעילותיו העסקיות. ב-2002 הוא שִדְל את המנהיגים העסקיים והמדיניים בפורטלנד לתמוך בהשתלטותו העוינת על תעשיות ווילאמט, שהייתה אז החברה היחידה בפורטלנד שדורגה ב-500 החברות הראשונות על ידי כתב העת Fortune. הביקורת על פעילותו העסקית של גולדשמידט הגיעה לשיאה כאשר ב-13 בנובמבר 2003 מינה אותו המושל טד קולונגוסקי למועצה להשכלה גבוהה של אורגון.

מינויו של גולדשמידט היה צפוי תחילה להיתקל בהתנגדות מועטה. עם זאת, מספר חברי הסנאט של אורגון הביעו דאגה בנוגע למעורבותו של גולדשמידט ב-SAIF, בשל חוסר הגינות אפשרי בעסקאות שהיו לו ולאשתו עם חברת "טקסס פסיפיק". הסנאטורית ויקי ווקר, בפרט, הייתה מבקרת גלויה של גולדשמידט. הביקורת הגוברת על הקריירה של גולדשמידט, נוסף על קשיים של עיתונאים להשיג גישה לרשומות מימיו כמושל, הובילו בסופו של דבר לגילוי שערורייה שבה קיים יחסי מין בלתי חוקיים עם קטינה. שערורייה זו התרחשה לפני עשרות שנים, בתקופתו כראש עיריית פורטלנד. גילויים אלה שמו סוף לקריירה של גולדשמידט במרכז הפוליטיקה והעשייה הפוליטית של אורגון.

פרשת ההתעללות המינית

במאי 2004, סדרת אירועים וגילויים מתמשכים גרמו לגולדשמידט להודות כי קיים מערכת יחסים מינית עם נערה צעירה בשנות ה-70 של המאה ה-20; הקץ המהיר של הקריירה הפוליטית שלו, כולל התפטרותו מכמה ארגונים בולטים הובילו להעברת מסמכיו הרבים מן החברה ההיסטורית של אורגון הפרטית לגנזך המדינה של מדינת אורגון.

ב-6 במאי, תחת לחץ של העיתון "וילאמט וויק", גולדשמידט הכריז בפומבי כי קיים יחסי מין עם נערה בת 14 (הקורבן ציינה מאוחר יותר שהיא הייתה אז בת 13) במשך תקופה ארוכה במהלך כהונתו הראשונה כראש עיריית פורטלנד. יחסי מין עם אדם מתחת לגיל 16 מהווה אונס סטטוטורי על פי החוק באורגון, עבירה שהעונש עליה הוא עד חמש שנות מאסר. אך עם פרסום קיום יחסי המין, חלה התיישנות על השערורייה, מה שהפך את גולדשמידט לחסין מכל תביעה או משפט בנדון.

לפי החוק באורגון, גולדשמידט היה נדרש להירשם כעבריין מין, אילו הורשע באונס סטטוטורי. העובדה שחוק ההרשמה לא עבר עד שנת 1997, לאחר שהסתיימו יחסי המין האסורים, לא פטרה אותו מהרישום. נקבע כי רישום העבריינים שפעולותיהם בוצעו בטרם חלוף החוק אינו מפר את חוקת אורגון או את איסור החוקה של ארצות הברית על חקיקה למפרע.

מכתב הווידוי של גולדשמידט פורסם בעמוד הראשי של עיתון "האורגוניאן" ("The Oregonian"). מכתב זה היה שונה מהתיאור של העיתון "וילאמט וויק", בעיקר בנוגע למשך מערכת היחסים ("כמעט שנה" על פי גולדשמידט, אבל שלוש שנים על פי וילאמט וויק) ובשימוש של גולדשמידט במונח "פרשה" כדי לאפיין אותו. האורגוניאן זכו לביקורת על הסיקור והשימוש במונח "רומן". מחברים ועורכים באורגוניאן הודו כי נפלו טעויות בטיפולם במקרה, אך הכחישו כי רצון לכאורה להגן על גולדשמידט הביא לטעויות. וילאמט וויק זכה בפרס פוליצר לדיווחי חקירה לשנת 2005.

במשא ומתן הראשוני שלו עם וילאמט וויק, גולדשמידט הסכים להתפטר מתפקידו בקבוצת טקסס פסיפיק ובמועצה להשכלה גבוהה, מה שעשה. החלטתו ב-1990 שלא לרוץ לתקופת כהונה שנייה כמושל, לאחר זמן רב של השערות, הוסברה לבסוף. התפתחויות נוספות גילו כי גולדשמידט נעזר באיש העסקים רוברט ק. בורטצ'ל, תוך שמירה על ההתעללות בנערה בחשאיות. בתמורה, גולדשמידט נתן את תמיכתו בהצעתו של ברטצ'ל (שלא הצליחה) להאריך את החכירה של ספינות המגורים על נהר וילאמט.

רבו של גולדשמידט פנה לעיתון האורגוניאן בבקשת סליחה. על אף שלא היה ניתן עוד להעמיד את גולדשמידט לדין על העבירה, החל בר המשפטים של אורגון לחקור את העניין. גולדשמידט הגיש התפטרות מהבר, אשר התקבלה ב-13 במאי, בה כתב כי הוא מודע לכך שהוא לא יהיה זכאי לחברות בבר.

בעקבות תלונות של התקשורת המקומית על גישה מוגבלת למסמכים הציבוריים של גולדשמידט המאוחסנים בחברה ההיסטורית של אורגון, הודיע גנזך המדינה כי ב-29 במאי ישתלט על 256 קופסאות שבהן מסמכיו של גולדשמידט במטרה להבטיח גישה ציבורית כהגדרתה בחוק המדינה אשר עבר בשנת 1973. חוק זה דרש לשמור על גישה ציבורית לרשומות מסוג זה, אך לא ציין היכן הרשומות צריך להתאכסן. בעקבות החלטתו של גולדשמידט למסור את המסמכים לטיפול בחברה ההיסטורית של אורגון, העביר בית המחוקקים חוק המחייב את מושלי העתיד להשאיר את מסמכיהם בארכיון המדינה. רשומות רבות פורסמו באתר האינטרנט של ארכיון מדינת אורגון בתחילת 2005.

השערורייה השפיעה על אנשים וארגונים רבים הקשורים לגולדשמידט. אנשים רבים הואשמו בידיעה על הפשע, ושלא פעלו בהתאם. דבי קנדי, שעבדה בשביל גולדשמידט בזמן שהיה מושל, נזכרה: "אני פשוט לא יכולה לספר לך כמה שמועות היו עליו אז". השריף של מחוז מולטנומה, ברני ג'וסטו, שהודה כי ידע על ההתעללות, הודיע על פרישתו המוקדמת בפברואר 2008.

ב-7 במרץ 2011 פרסם נשיא הסנאט של אורגון ויושב בית הנבחרים של אורגון הודעה לפיה הדיוקן של גולדשמידט כמושל המדינה הוסר מחומות בניין הקפיטול של המדינה בסיילם והועבר לאחסון, מתוך כבוד לקורבנות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניל גולדשמידט בוויקישיתוף