ראסל פיטרסון

ראסל פיטרסון
Russell Peterson
לידה	3 באוקטובר 1916; פורטג', ויסקונסין, ארצות הברית
פטירה	21 בפברואר 2011 (בגיל 94); סנטרוויל, דלאוור, ארצות הברית
שם מלא	ראסל וילבור פיטרסון
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הפרסביטריאני, אולס נסט, דלאוור, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	1973–1976; (כ־3 שנים)
תחת נשיאי ארצות הברית	ריצ'רד ניקסון ; ג'רלד פורד
	→ ראסל א. טריין ג'ון א. בסטרד ←
	21 בינואר 1969 – 16 בינואר 1973; (4 שנים)
סגן מושל דלאוור	יוג'ין בוקהאמר
	→ צ'ארלס ל. טרי הבן שרמן טריביט ←
פרסים והוקרה
	פרס ויליאם פרוקטר להישג מדעי (1978); מדליית אודובון (1977); פרס צ'ארלס לתרופ פרסונס (1974) ;

ראסל וילבור פיטרסון (באנגלית: Russell Wilbur Peterson;‏ 3 באוקטובר 1916 – 21 בפברואר 2011) היה מדען ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל דלאוור ה-66 בשנים 1969–1973. לאחר מכן ועד 1976 הוא היה יושב ראש המועצה לאיכות הסביבה של משרד הרשות המבצעת של נשיא ארצות הברית, ובשנים 1979–1985 הוא היה נשיא אגודת אודובון הלאומית (Audubon).

ראשית חייו

ראסל פיטרסון נולד בעיר פורטג' שבוויסקונסין, כשמיני מבין תשעת ילדיהם של אמה (לבית אנתוני) ויוהאן אנטון פיטרסון. אביו היה מהגר משוודיה שעבד כמוזג וכספר. פיטרסון למד באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, שם קיבל ב-1938 תואר בוגר במדעים. כדי לפרנס את עצמו הוא עבד כשוטף כלים במעבדה לכימיה, וב-1942 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה בכימיה. בעת לימודיו היה פיטרסון חבר באחוות פי בטא קפא. ב-1937 נשא פיטרסון לאישה את ליליאן טרנר, ולשניים נולדו ארבעה ילדים. ליליאן נפטרה ב-1994, ושנה לאחר מכן הוא נישא בשנית לג'ון ג'נקינס.

קריירה מקצועית ופוליטית

לאחר סיום לימודיו גויס פיטרסון על ידי חברת דופונט ככימאי חוקר בתחנת הניסיונות שלה בוילמינגטון. במשך 26 שנים הוא שימש בתפקידי מחקר, ייצור ומכירות בולטים בחברה, ובסופו של דבר שימש בתפקיד ניהולי כאשר ב-1963 היה למנהל המחקר והפיתוח שלה.

במשך כל תקופה זו, היה פיטרסון פעיל חברתי ידוע במחוז ניו קאסל. הוא היה מעורב ב"יום חדש לדלאוור", שהיה ניסיון לרפורמה ממשלתית בממשלו של ג'יימס קיילב בוגס וארגן את המאמצים לרפורמה במערכת הכליאה שנודעו בשם "המערכה לשלושת ה-S של האזרחים" (להציל את האנשים, לחסוך בכסף, ולצמצם את שיעור הפשיעה" - salvage people, save dollars, and shrink the crime rate). יכולות המנהיגות שלו היוו השראה להנרי ב. דו פונט למנות אותו כחבר בוועדה המנהלת של מועצת הפיתוח של וילמינגטון רבתי. הוא הושם כאחראי על תוכנית שיפור השכונות, והוטלה עליו המשימה לפתור את בעיית העוני בקהילה האפרו-אמריקאית. ב-1968 חוותה דלאוור מהומות אלימות בעקבות רצח מרטין לותר קינג, וכוחות המשמר הלאומי של דלאוור עדיין נכחו ברחובות וילמינגטון בהוראת המושל הדמוקרטי השמרן צ'ארלס ל. טרי הבן. נראה היה שלפיטרסון הייתה גישה רעננה ופרוגרסיבית לטיפול בסוגיות אלו ואחרות, והוא גויס על ידי מנהיגי המפלגה הרפובליקנית בדלאוור כדי להתמודד מטעמה למשרת המושל.

מושל דלאוור

ב-1968 נבחר פיטרסון כמושל דלאוור לאחר שהביס את המושל המכהן טרי. פעולתו הראשונה לאחר השבעתו הייתה הוצאת אנשי המשמר הלאומי מווילמינגטון. ממשלו ביצע כמה שינויים משמעותיים, והשינוי הגדול ביותר היה ככל הנראה היישום המוצלח של תוכנית "יום חדש לדלאוור" שבמסגרתה בוצעו שינויים בארגון ממשלת המדינה. מחלקות הממשל של דלאוור נוהלו על ידי ועדות שמונו על ידי המושל, אך עם עצמאות משמעותית בשיקולי המדיניות. כתוצאה מכך, לפיטרסון הייתה שליטה על המחלקות רק באמצעות שיכנוע וצעדים תקציביים. החוק החדש יצר קבינט של 11 אנשים, וראשי המחלקות שירתו על פי רצונו של המושל. בסך הכול, ביטל פיטרסון כמאה ועדות ומועצות. הן פיטרסון, והן יורשו, שרמן טריביט, לא הצליחו לנצל את השינוי, ורק יורשיהם הפכו אותו לאחד מיסודות ממשל המדינה כיום.

פיטרסון היה גם סביבתן מסור, והכוח המניע מאחורי חוק אזור החוף של 1971. חוק זה הגן על המפרצים הפנימיים ונתיבי המים של דלאוור באמצעות איסור על קיומה של תעשייה כבדה בתוך רצועה ברוחב של שני מילים (3 ק"מ) ובאורך של 115 מיל (185 ק"מ) לאורך חופי המדינה, כ-20 אחוזים מאורך כלל קו החוף. התוצאה המרכזית של חוק זה הייתה מניעה מחברת של מלהקים בית זיקוק לנפט בשווי של 200 מיליון דולר. צעד חקיקתי זה שימש מאז כדוגמה למדינות אחרות כאמצעי להגנה על החופים שלהם. במהלך תקופת כהונתו כמושל, שימש פיטרסון כיושב ראש ועדת החינוך של מדינות ארצות הברית בשנים 1970–1971. כאשר התלונן בפניו מוריס סטאנס, מזכיר המסחר בממשלו של ריצ'רד ניקסון, על כך שחוק אזור החוף פגע בביטחונה של ארצות הברית ובשגשוגה, מנה באוזניו פיטרסון מספר רב של דרכים בהן חברות יכולות להמשיך בפעילותן מבלי לפגוע בקו החוף של דלאוור. על החוק הוגשו ערעורים לבתי המשפט, אך ללא הצלחה, ופיטרסון הוביל את התנועה הסביבתנית בדלאוור כאשר נשא תג על דש בגדו בו נכתב "לעזאזל עם של" (To Hell with Shell).

היו אלו שינויים עוצרי נשימה בדלאוור השמרנית. פיטרסון מינה את האפרו אמריקאי הראשון, ארבה ג'קסון, כחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת דלאוור, עמד על כך שיגויסו שחורים למשטרת המדינה, ולחץ לחקיקת חוק שיכון פתוח וחוקי הפלות מתונים. ב-1972 הייתה דלאוור למדינה האחרונה בארצות הברית שביטלה את עונש המלקות ואת עמוד הקלון.

בינתיים, על אף אזהרות, נראה היה שפיטרסון לא היה מודע להחמרת הבעיות הפיננסיות של המדינה. ביוני 1971 הוא הודה בחישובי הכנסות שגויים שגרמו לגרעון של 5 מיליון דולר בתקציב המדינה. טעות זו פתחה את הדרך למתנגדים לשינויים שביצע להטיח בו ביקורת. כתוצאה מכך, כאשר הוא ביקש להיבחר לתקופת כהונה שנייה בשנה שלאחר מכן, הוא ניצח בבחירות המקדימות של הרפובליקנים בהפרש של 8 אחוזים מול סגן המושל והמושל לשעבר דייוויד באקסון. בבחירות הכלליות הוא הובס על ידי סגן המושל לשעבר שרמן טריביט לאחר שהכריז על העלאת מיסים בלתי צפויה בעיצומה של מערכת הבחירות. בסופו של דבר הוא סיים את כהונתו כשבתקציב המדינה נרשם עודף.

קריירה מאוחרת

לאחר תום כהונתו, הנשיא ניקסון, שהתרשם מתשובתו של פיטרסון לסטאנס, מינה אותו כיושב ראש המועצה לאיכות הסביבה של משרד הרשות המבצעת של נשיא ארצות הברית. בתפקיד זה שימש פיטרסון עד 1976, והוביל כוח משימה לביטול השימוש בCFC (אנ') ולסיוע בעיצוב חוות דעת כפי שהוגדר בחוק מדיניות הסביבה הלאומי (אנ'). בנובמבר 1973 שיתף פיטרסון פעולה עם מושל ניו יורק נלסון רוקפלר בהקמת הוועדה לברירות קריטיות עבור האמריקאים (Commission on Critical Choices for Americans).

פיטרסון היה צפר שאימץ את התחביב לאחר שלקח את בנו לאוורגליידס ב-1954 וזיהה יותר מאלף סוגי ציפורים במהלך חייו. בשנים 1979–1985 הוא שימש כנשיא אגודת אודובון הלאומית (Audubon). הוא נאבק בניסיונותיו של רונלד רייגן להחליש את תוקפן של תקנות הסביבה, דחף את האגודה אל מעבר למשימותיה המסורתיות בתחומים כמו מדיניות אנרגיה, פסולות רעילות וויסות אוכלוסין. הוא שכר את שירותיהם של מדענים נוספים, יזם תוכנית לימודים סביבתנית לילדי בתי הספר וגרם לטד טרנר לממן סדרת טלוויזיה בשם "העולם של אודובון", בהנחייתו של רוברט רדפורד.

פיטרסון היה פרופסור אורח בדארטמות' קולג' ב-1985, בקרלטון קולג' ב-1986, ובאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון ב-1987. הוא גם שימש כנשיא BirdLife International, וכמנהל של שלושה ארגוני סביבה בינלאומיים, עבד עם האומות המאוחדות במגוון פעילויות כיושב ראש המרכז להשלכות ארוכות טווח ביולוגיות של מלחמה גרעינית, ופעל בשיתוף פעולה עם קרל סייגן, פול ארליך ופיטר רייבן (אנ') להעסקת מדענים שיידעו את מנהיגי העולם על סכנות השימוש בנשק גרעיני. באוקטובר 1996 העביר פיטרסון את שיוכו הפוליטי אל המפלגה הדמוקרטית, לאחר שתמך במפלגה זו בבחירות לנשיאות מאז 1988.

אותות כבוד

ב-1971 העניקה הפדרציה הלאומית לחיות הבר (אנ') לפיטרסון את פרס "משמר הסביבה של השנה". ב-1974 הוא קיבל את פרס צ'ארלס לתרופ פרסונס לשירות ציבורי מהאגודה האמריקנית לכימיה. ב-1982 הוא נבחר כשוודי-אמריקאי של השנה על ידי המועצה השוודית של אמריקה. ב-1984 הוענק לו פרס רוברט מרשל על ידי אגודת אזורי הטבע הבראשיתיים. ב-1995 העניקה לו ליגת מצביעי השימור (אנ') פרס על מפעל חיים. ב-2007 הוכנס שמו להיכל התהילה של השימור של ויסקונסין. על שמו נקרא מרכז ראסל ו. פיטרסון למקלט עירוני לחיות בר, השוכן מחוץ לווילמינגטון.

באפריל 2008 שונה שמה של ספינה קטנה כך שהיא נקראה על שמו של פיטרסון. הספינה, בבעלות חברת Aqua Survey Inc, שימשה למחקר נתיבי נדידת ציפורים, אך במאי אותה שנה היא נהרסה בסערה שהתחוללה מול חופי דלאוור, שבה נהרג אחד מאנשי הצוות.

מותו

ראסל פיטרסון נפטר בביתו שבסנטרוויל, דלאוור, ב-21 בפברואר 2011 כתוצאה מהתקף לב. הוא נטמן בבית הקברות הפרסביטריאני שבאולס נסט, דלאוור.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 245-246.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראסל פיטרסון בוויקישיתוף

ראסל פיטרסון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ראסל פיטרסון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ראסל פיטרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)