שלום שכנא ילין

הרב שלום שכנא ילין (בכתיב היידי: יעֶלין; 1790 – 1874, ה'תק"ן – ה'תרל"ד), "המגיה מסקידל", היה מחכמי רוסיה וירושלים באמצע המאה ה-19, ומגדולי בעלי המסורה בדורות האחרונים. אביו של רבי אריה ליב ילין, מחבר הספר "יפה עיניים" על הש"ס.

רבי שלום שכנא בלט בהגהת ספרי התורה בדורו, ואחת מעבודותיו החשובות ביותר היא העתקת הנוסחאות, הרישומים וההגהות של "כתר ארם צובה" של בן אשר, לפני שאבד.

ברוסיה

שלום שכנא נולד בשנת 1790 (ה'תק"ן) לאביו רבי נפתלי ילין, נצר למשפחת רבנים. הוא התגורר בעיירה סקידל בפלך הורודנה שבאימפריה הרוסית, ונישא לחיה שרה מלכה^[1], בתו של רבי שלום מאוסטרהא. היא ילדה לו את בנו אריה ליב, ונפטרה בשנת 1833, כשאריה ליב היה בן 13. אחרי פטירתה נשא רבי שלום שכנא לאישה את אחותה, דובקה.

רבי שלום שכנא היה תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין, ושימש לפניו: ”הרב מו"ה שכנא נ"י בעל מגיה העיד שהוא בעצמו קרא בספר-תורה של וועליש [-בכתב ספרדי] בוולאז'ין לפני אדמו"ר נפש החיים ז"ל בסדר מטות-מסעי”^[2].

באירופה התפרסם רבי שלום שכנא כבקי בצורה יוצאת דופן במסורה ובהגהת התנ"ך, ובשליטה מלאה בכל הגרסאות השונות והספקות המצויים בתנ"ך. בקיאותו הרבה בנוסח המקרא, על חסירותיו ויתירותיו, קרי וכתיב ושאר ענייני המסורה, הקנו לו שם עולם במקצועו, ועליו סמכו כל גדולי דורו שהכירו בו כ"חד בדרא".

רבי יצחק מרגליות, אב בית דין שצ'וצ'ין, כתב עליו^[3]: ”אין ערוך אליו בכל המגיהים, ונהירין ליה שבילי המסורה, מסורה קטנה ומסורה גדולה, כלליה ופרטיה, עד להפליא... וכבר כתב עליו אחד מגדולי זמנינו, וזה לשונו: ולפי דעתי בזמן הזה אין מהראוי לעלות לתורה עד שיוגה מפי המגיה הזה, כי אין למעלה הימנו בדורות הללו, ואפשר גם מלפנים!”

עלייתו לארץ ישראל

בשנת 1854 (תרי"ד) החליט רבי שלום שכנא לעלות לארץ ישראל. רבי שלום שכנא החל במסע לכיוון ארץ ישראל עם אשתו דובקה וארבעת ילדיו הצעירים, כשהוא מותיר אחריו את בנו אריה ליב שלמד אז בישיבת וולוז'ין בראשות רבי יצחק מוולוז'ין. דרכו ארכה מספר שנים, שכן כדי לעמוד בהוצאות הדרך המרובות של משפחה שלמה עצר רבי שלום שכנא בערים ועיירות רבות ברוסיה והגיה בהן את ספרי התורה המקומיים, וגדולי הרבנים והאדמו"רים הורו אז לאנשי כל העיירות בהן עבר שלא יעלו לתורה בשום ספר שלא הוגה על ידי רבי שלום שכנא^[4].

בהיותו בדרכו ארצה שלח אליו בנו ר' אריה ליב מכתב ובו שאלה שנשאלה אז בעניין צורת כתיבת שירת הים בספר תורה (אותה הפנה לאביו ”כי רב חילו וגדול ועצום עמקותו בדינים אלו ובמסורות”), וצירף למכתב את חיבורו "מצפה אריה" על הלכות הרי"ף. את תשובתו ההלכתית של אביו קבע לימים בראש ספר דרשותיו "קול אריה", ובתשובה זו כותב רבי שלום שכנא, לאחר שהוא משבח מאוד את חיבורו החדש של בנו^[5]:

הלא ידעת כי רוב חידושיי הם במסורת ובהגהת נביאים במסורות אשר נלאו הראשונים לבארם, או שנטו מדרך האמת. והנה עתה כי פני מועדות ליסע לארץ הקודש בעזרת ה' לשלום, והנה שם בארם צובה נמצא תנ"ך אחד כתוב על קלף עם מסורות אשר הגיהו בן אשר ימים רבים, אשר סמך עליו הרמב"ם ז"ל בכתיבת ספר תורה שלו... וכל מגמתי בעזרת ה' להשיגו ולהאיר עיני בהתרת הספיקות אשר נסתפקו בהם כל גדולי המחברים בענייני הגהות ומסורות. ואולי יזכני ה' להגיה ממנו תנ"ך אחד עם המסורה ואשלח לך למנה אם ירצה ה', ואולי יזכני גם להדפיסו ולהאיר כל עיני הגולה בתנ"ך מוגה, ואז אדע כי כיוונתי למטרת האמת בהגהתי.

רק לאחר זמן רב הגיעו רבי שלום שכנא ומשפחתו לים השחור, ומשם הפליגו לארץ ישראל. הם הגיעו ארצה בשנת 1858 (תרי"ח), וכבר באותה השנה או מייד לאחריה יצא רבי שלום שכנא עם בנו הצעיר ר' יהושע ילין לחלב, במטרה להגשים את חלומו ולהעתיק את נוסחאותיו של כתר ארם צובא.

כתר ארם צובא

נסיעת ר' שלום שכנא לחלב

רבי שלום שכנא נסע לחלב כשהוא מצויד במכתב המלצה אל רבי מנשה סתהון, נשיא קהילת חלב, מאת רבני ירושלים: הראשון לציון רבי חיים נסים אבולעפיה, רבי יוסף זונדל מסלנט, חתנו רבי שמואל סלנט, רבי יעקב ברלין (אביו של הנצי"ב) ורבי ידידיה רפאל אבולעפיה ראש ישיבת המקובלים בית אל. רבני ירושלים כתבו בהמלצתם כי ר' שלום שכנא הוא ”חכם ומופלג בגפ"ת, בפרט בדיני סת"ם שהוא בקי בהם בכלליהן ובפרטיהן מראשונים ואחרונים עד להפליא, וגם בשאר פינות התורה”^[3]. לשליחת רבי שלום שכנא לחלב על ידי רבני ירושלים נודעה משמעות היסטורית גדולה, שכן היא הוכיחה שלשיטתם יש להעדיף את נוסחאות ה"כתר" על פני אלו שבידיהם.

כתבי השליחות שמסרו חכמי ירושלים לרבי שלום שכנא ילין ראו אור בתוספת הערות על ידי הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל^[6].

בבואו לחלב העתיק רבי שלום שכנא עם בנו ר' יהושע את מסורת ה"כתר" על החלקים שקוראים בהם בתורה ברבים, והם התורה, הנביאים וחמש מגילות, ושב לירושלים כשעמו עותק התנ"ך שלו שעליו רשם את ההגהות וההערות. לאחר בואו נכתב בירושלים לפי הנוסחאות החדשות שהביא עמו נוסח של נביאים וכתובים מדויקים, בהשגחת רבי שמואל מסלנט, וממנו העתיקו סופרי הסת"ם שבירושלים נביאים וכתובים מדויקים לנוהגים (כדעת הגר"א) לקרוא את ההפטרות מתוך קלף.

בניגוד למקורות לפיהם רבי שלום שכנא אכן הגיע לחלב^[7], סבור החוקר יוסף עופר כי בפועל תוכניתו של רבי שלום שכנא לנסוע לחלב לא התממשה מעולם, וכל ההעתקות מה"כתר" שעל התנ"ך שלו הן מעשה ידיו של חתנו, ר' משה יהושע קמחי^[8].

נסיעתו של ר' משה יהושע קמחי

כמה שנים לאחר מכן - לא לפני שנת תרכ"ד (1864)^[9] - ביקשו חכמי ירושלים (וכנראה במיוחד רבי שמואל שלמה בוירסקי) מרבי שלום שכנא לנסוע שוב לחלב כדי להעתיק מה"כתר" את מסורת הכתובים, אותה לא העתיק במסעו הראשון. אולם רבי שלום שכנא, שכבר היה זקן ובא בימים, הרגיש שאין בכוחו לנסוע, ושלח במקומו את חתנו רבי משה יהושע קמחי עם עותק התנ"ך האישי שלו, שהוגה לפני-כן על ידו, ובצירוף הוראות עבודה.

ר' משה יהושע קמחי נסע לחלב, הקדיש זמן רב לעיון בכתר ארם צובא לפי הדרכתו של חותנו, ורשם את הערותיו, את עמדת ה"כתר" בכל הספקות שסימן חותנו, ואת השינויים בנוסח המקרא, בשולי עותק התנ"ך של רבי שלום שכנא שהביא עמו^[10].

רבי שמואל שלמה בוירסקי, שספרו עמודי שש כולל תיאור חשוב של ה"כתר", כתב על כך^[11]:

וכאשר שמעתי פה [-בירושלים] שבארם צובה נמצא התנ"ך כתר תורה הנכתב מבן-אשר, אשר הרמב"ם ז"ל הגיה ממנו איך לכתוב הספר-תורה... שלחתי מפה איש אחד [-ר' משה יהושע קמחי] לארם צובה להעתיק גם איך 'כתובים' נכתב בשירה, וברוך ה' עלתה בידי. וכתבתי גם ה'כתובים' בקלף כדין וכדת, והעמדתיה בבית הכנסת הגדולה אשר בחורבה רבי יהודה החסיד.

ובהמשך ספרו כתב^[12]:

ברם זכור לטוב התם והישר פעלו הרמ"י [-ר' משה יהושע קמחי] מביאלאסטאק אשר נדבה רוחו ליסע לארם צובה עם התנ"ך שנקד ומסר לו חותנו המדקדק הגדול בדורינו הרב ר' שכנה מסקידול להעתיק עליו מה'כתר'... והתנ"ך נמצא בפה עיר הקודש, ומי שיש לו איזה דבר ספק לשאול או במסורת קטנה וגדולה יבוא במכתב להגאון הרב ר' שמואל סלאנט וימלא חפצו.

תורה, נביאים וחמש מגילות לפי נוסחאות ה"כתר" שהובאו לירושלים בידי רבי שלום שכנא נמצאו לקראת סוף המאה ה-20 בכמה וכמה בתי-כנסת ישנים בירושלים, חלקם הובאו לשם מ"החורבה" וחלקם הועתקו לפי נוסח התנ"ך שנכתב על פי גרסאות ר' שלום שכנא ור' משה יהושע קמחי.

אחרית ימיו

רבי שלום שכנא נפטר בירושלים בה' בשבט תרל"ד (1874) ונטמן בהר הזיתים. הוא הותיר אחריו כתבים רבים, ביניהם חיבורים שלמים במקצוע המסורה, והם נשלחו לרוסיה לבנו הרב אריה ליב כדי שיסדרם וידפיסם, אולם בינתיים נפטר הבן והכתבים אבדו ואינם^[13].

גילוי התנ"ך והרשימות של רבי שלום שכנא

בשנת 1948, במהלך המהומות בחלב, נגרם נזק ל"כתר ארם צובא", והחוקרים האמינו שהוא הושמד. בשנת 1957 התגלה שחלק גדול מה"כתר" שרד והוברח לירושלים. עם זאת, חוקרים התעניינו בשחזור החלקים החסרים ב"כתר", וחיפשו מקורות משניים שיוכלו לעזור במאמץ זה. אחד המקורות החשובים, שהיה ידוע רק מתוך ספרו של רבי שמואל שלמה בוירסקי, עמודי שש, היה התנ"ך של רבי שלום שכנא ילין. אולם גם תנ"ך זה אבד במרוצת השנים ונעלם, ואף עותק ממנו לא שרד.

רק לאחר שנים רבות, בשנת ה'תשמ"ז (1987), התגלה באורח פלא עותק תנ"ך כמעט-שלם עם רשימותיו של ר' שלום שכנא ילין^[14]. תנ"ך זה שהה שנים רבות בעליית גג ביתו של נכדו, יצחק יעקב ילין, מבלי שזה ידע, בשכונת קריית משה בירושלים, וכמעט הועבר לגניזה כאשר עמד הבית להיהרס. הוא ניצל ברגע האחרון על ידי שמואל לורנץ, באותה עת תלמיד ישיבת הר עציון ולימים ראש ישיבת נחלים, שהעבירו לידי החוקר יוסף עופר^[15]^[16]^[17].

מאז משמשות הערות התנ"ך של רבי שלום שכנא מקור חשוב לקביעת נוסחו המדויק של ה"כתר": הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל פרסמו לפי תנ"ך זה רשימת פרשיות פתוחות וסתומות^[18], ואף מהדורות התנ"ך "כתר ירושלים" של האוניברסיטה העברית בירושלים (שיצאה לאור בשנת 2001) ומקראות גדולות הכתר של אוניברסיטת בר-אילן מתבססות בין היתר על התנ"ך של רבי שלום שכנא, וכמותן מהדורות אחרות המבקשות לשחזר את נוסחו המלא של ה"כתר".

בשנת 2008 הוצע למכירה בבית המכירות הפומביות "קדם" ספר תהילים עם רישומי מסורה והגהות בכתב ידו של רבי שלום שכנא. עותק תהילים זה הוגה כנראה על ידו לפני שהעתיק את מסורת ה"כתר". בשנת 2016 הוצע למכירה בווינרס מכירות פומביות קונטרס בכתב ידו של רבי שלום שכנא ובו רשימת מסורות בנביאים וכתובים המסודרות לפי שרשי המילים (לפי סדר אלפבית).

צאצאיו

ילדיו של רבי שלום שכנא היו:

רבי אריה ליב ילין, רבן של הערים יאשינובקה ובילסק ומחבר הספר "יפה עיניים" שנדפס בש"ס וילנא, וכן הספרים "מצפה אריה" על הלכות הרי"ף וספר הדרשות "קול אריה".
ר' צבי הירש ילין (ר' צבי הירש "סופר"), שכאביו היה מגיה וסופר סת"ם ידוע, ממייסדי שכונת "משכנות ישראל" ומהממונים על 'כולל הורודנא'. היה מורה הוראה לענייני סת"ם, ורבי שמואל סלנט היה שולח אליו שאלות הלכתיות בכתיבת סת"ם שהופנו אליו מחוץ-לארץ^[4]. בניו היו: ר' שלום שכנא ילין (אביו של נפתלי יצחק ילין), שהיה אף הוא סופר סת"ם מעולה עד לפטירתו בטרם עת בגיל 27; ויצחק יעקב ילין, שהיה מחלוצי העיתונות העברית בארץ, איש חינוך שפעל להפצת השפה העברית וממייסדי שכונת קריית משה במערב ירושלים.
ר' יהושע ילין, בנו הצעיר, שליווה אותו במסעו לחלב. שינה אחר כך את שם משפחתו להלפמן (כדי להבדילו מיהושע ילין). קנה בכספו מגרש בירושלים והחל לבנות בו שכונה חדשה, שבבניינה המשיך חתנו אלכסנדר זיסקינד (שקרא למקום שכונת "אבן יהושע" על שם חמיו), אולם לבסוף הפך המגרש לחלק משכונת בתי ורשה.
ר' דוד ילין, התגורר בקישינב.
בת שבע, אשת רבי משה יהושע קמחי, שחשיבות רבה נודעת לעבודתו בהעתקת מסורת הכתובים מכתר ארם צובא לפי הוראות חותנו.
לאה, אשת ר' גרשון פולצקר (נפטר 1911).

לרבי שלום שכנא וצאצאיו אין קשר משפחתי עם משפחת ילין הירושלמית שמוצאה בדוד ילין הראשון.

לקריאה נוספת

יצחק יעקב ילין, אבותינו: פרקי היסטוריה והווי, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1966, עמ' שנ"ט-שס"ב
הרב דוד יצחקי, נביאי האמת וצדק, עמ' 15–20

קישורים חיצוניים

יוסי פרץ, 'קריאות כפולות' כאמצעי לפתרון בעיות טקסטואליות בנוסח המקרא, טללי אורות ט', ה'תש"ס
יוסף עופר, כתר ארם צובא והתנ"ך של ר' שלום שכנא, מהדורה מקוונת באתר "דעת", מתוך ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, עמוד 295 ואילך
הרב מרדכי ברויאר, מקראות שיש להם הכרע, מגדים י', 97–112
מתיה קם, העתקי כתר ארם צובה, באתר מקראנט
הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל, בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין (א), צפונות ח', תמוז תש"ן, עמוד ס"ז
הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל, בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין (ב), צפונות י', טבת תשנ"א, עמוד ס"ח

הערות שוליים

^ שמה משוער לפי שם נכדתה, ראו: רבי אריה ליב יעלין וחיבורו "יפה עיניים": תולדות חייו ומפעלו התורני-הספרותי, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשל"ג.
^ אליעזר ריבלין, הצדיק ר' יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ז, עמ' מ"ו.
^ ¹ ² הרב ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, ירושלים תש"ס, חלק ב' עמ' קצ"ט-ר"ד.
^ ¹ ² פנחס גרייבסקי, זיכרון לחובבים הראשונים וטובי עסקני הציבור שבירושלים, ירושלים תרפ"ז-תרפ"ט, חלק ו' עמ' 8.
^ "קול אריה" סימן א', עם פתיחת קיצורים וראשי תיבות.
^ הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל, בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין (ב), צפונות י', טבת תשנ"א, עמוד ס"ח.
^ ראו למשל: רבקה זיסקינד, רבי אריה ליב יעלין וחיבורו "יפה עיניים": תולדות חייו ומפעלו התורני-הספרותי, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשל"ג, עמ' 17; הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל, בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין (א), צפונות ח', תמוז תש"ן, עמוד ס"ז; הרב ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, ירושלים תש"ס, חלק ב' עמ' ר'; ועוד.
^ יוסף עופר, כתר ארם צובא והתנ"ך של ר' שלום שכנא, מהדורה מקוונת באתר "דעת", מתוך ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, עמוד 318. עופר מתבסס בדבריו אלו על דבריו של יצחק יעקב ילין, אבותינו: פרקי היסטוריה והווי, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1966, עמ' שס"ב.
^ יוסף עופר, כתר ארם צובא והתנ"ך של ר' שלום שכנא ילין, עמוד 318.
^ יוסי פרץ, 'קריאות כפולות' כאמצעי לפתרון בעיות טקסטואליות בנוסח המקרא, טללי אורות, ט', ה'תש"ס.
^ עמודי שש, ירושלים תרנ"א, הקדמת הספר.
^ עמודי שש, ירושלים תרנ"א, סוף שער "כתר תורה".
^ יוסף זונדל וסרמן, מיקירי ירושלים, עמ' 81-80.
^ דפנה לוי, אוצר בעליית הגג, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2001.
^ יוסף עופר, כתר ארם צובא והתנ"ך של ר' שלום שכנא, מהדורה מקוונת באתר "דעת", מתוך ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, עמוד 295 ואילך.
^ מתיה קם, העתקי כתר ארם צובה, באתר מקראנט.
^ מרדכי ברויאר, מקראות שיש להם הכרע, מגדים, י', 97–112.
^ הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל, בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין (א), צפונות ח', תמוז תש"ן, עמוד ס"ז.

[1] שמה משוער לפי שם נכדתה, ראו: רבי אריה ליב יעלין וחיבורו "יפה עיניים": תולדות חייו ומפעלו התורני-הספרותי, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשל"ג.

[2] אליעזר ריבלין, הצדיק ר' יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ז, עמ' מ"ו.

[שנות_דור_ודור-3] ¹ ² הרב ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, ירושלים תש"ס, חלק ב' עמ' קצ"ט-ר"ד.

[פנחס8-4] ¹ ² פנחס גרייבסקי, זיכרון לחובבים הראשונים וטובי עסקני הציבור שבירושלים, ירושלים תרפ"ז-תרפ"ט, חלק ו' עמ' 8.

[5] "קול אריה" סימן א', עם פתיחת קיצורים וראשי תיבות.

[6] הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל, בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין (ב), צפונות י', טבת תשנ"א, עמוד ס"ח.

[7] ראו למשל: רבקה זיסקינד, רבי אריה ליב יעלין וחיבורו "יפה עיניים": תולדות חייו ומפעלו התורני-הספרותי, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשל"ג, עמ' 17; הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל, בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין (א), צפונות ח', תמוז תש"ן, עמוד ס"ז; הרב ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, ירושלים תש"ס, חלק ב' עמ' ר'; ועוד.

[8] יוסף עופר, כתר ארם צובא והתנ"ך של ר' שלום שכנא, מהדורה מקוונת באתר "דעת", מתוך ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, עמוד 318. עופר מתבסס בדבריו אלו על דבריו של יצחק יעקב ילין, אבותינו: פרקי היסטוריה והווי, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1966, עמ' שס"ב.

[9] יוסף עופר, כתר ארם צובא והתנ"ך של ר' שלום שכנא ילין, עמוד 318.

[10] יוסי פרץ, 'קריאות כפולות' כאמצעי לפתרון בעיות טקסטואליות בנוסח המקרא, טללי אורות, ט', ה'תש"ס.

[11] עמודי שש, ירושלים תרנ"א, הקדמת הספר.

[12] עמודי שש, ירושלים תרנ"א, סוף שער "כתר תורה".

[13] יוסף זונדל וסרמן, מיקירי ירושלים, עמ' 81-80.

[14] דפנה לוי, אוצר בעליית הגג, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2001.

[15] יוסף עופר, כתר ארם צובא והתנ"ך של ר' שלום שכנא, מהדורה מקוונת באתר "דעת", מתוך ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, עמוד 295 ואילך.

[16] מתיה קם, העתקי כתר ארם צובה, באתר מקראנט.

[17] מרדכי ברויאר, מקראות שיש להם הכרע, מגדים, י', 97–112.

[18] הרב דוד יצחקי והרב יעקב יששכר טשינגל, בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין (א), צפונות ח', תמוז תש"ן, עמוד ס"ז.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]